תאמל״ק לירב-סמל רן גואילי, בן 24 היה לוחם יס״מ ממיתר, שבבוקר ה-7 באוקטובר 2023, יצא להצטרף ללחימה למרות כתף שבורה.
רן, שהיה חבר ביס"מ, שהה באותה עת בחופשת מחלה והמתין לניתוח בכתפו השבורה לאחר תאונת אופנוע שטח. למרות זאת, כששמע על המתקפה, לבש את מדיו ודהר אל עבר קו החזית. בשעה 10:50 באותו בוקר, הוא שלח הודעה לחבריו וסיפר להם שנורה ברגלו. זו הייתה הפעם האחרונה שמישהו שמע ממנו.
אביו סיפר ל-Ynet כי רן "פשוט לבש מדים ואמר לי 'אבא, אני הולך'. אמרתי לו, 'לאן אתה חושב שאתה הולך?', והוא ענה, 'מה אתה חושב? אתה חושב שהחברים שלי יילחמו לבד? אני הולך לעזור להם.' הוא לא שאל אותי. אי אפשר לעצור את רני."
בדרך, הוא סייע בחילוץ מבלים שנמלטו מפסטיבל הנובה לפני שהגיע לקיבוץ עלומים. במשך חודשים, משפחתו החזיקה בתקווה שהוא חי וככל הנראה מוחזק כחטוף בעזה. אך ב-31 בינואר 2024, הודיע צה"ל כי רן נהרג עוד ב-7 באוקטובר במהלך קרבות עם חמאס בקיבוץ עלומים וגופתו נלקחה לעזה. משפחתו, לעומת זאת, סירבה לקבל את הבשורה ללא השבת גופתו, שעודנה מוחזקת בעזה.
אמו, טלי, סיפרה לעיתון 'הארץ' בנובמבר 2024 כי המשפחה קיבלה תמונות מ-7 באוקטובר המראות אותו מגיע מחוסר הכרה לבית החולים שיפא בעיר עזה, ומאוחר יותר נראה בזייתון על גב אופנוע, "אבל הן לא חד-משמעיות… במצב הזה, תקווה לנס מרגישה סבירה." משפחתו טענה שהוא מוחזק על ידי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, ולא על ידי חמאס.
לפי מטה משפחות החטופים והנעדרים, "רן אהב אופנועים, נהנה ממפגשים עם חברים, הוקיר רגעים עם אחותו ואחיו, והתענג על נגינה בגיטרה תוך לגימת ערק לימונים." תמיד הייתה זו מטרתו של רן לשרת את ארצו, והוא הצטרף לחטיבת גולני במסגרת שירות החובה שלו, לאחר שנה במכינה קדם-צבאית. רן נפצע קשה במהלך אימונים ונאמר לו שלא יוכל לחזור כלוחם, אך הוא נלחם כדי לחזור והשלים את שירותו. לאחר שחרורו מהצבא, רן הצטרף למשטרת ישראל ב-2021, ושירת ביחידת האופנועים ביס"מ. הוא הותיר אחריו את הוריו, טלי ואיציק, ואת אחיו ואחותו שירה ועומרי. ב-26 בינואר 2026, הושב לקבורה לאחר שאותר במסגרת מבצע מיוחד.
סיפורו של רן גואילי ז"ל מסמל את הגבורה וההקרבה העצמית של אזרחים וחיילים כאחד ביום המתקפה, והוא אחד הסיפורים הכואבים הממחישים את המחיר הכבד של אירועי אותו יום והצורך בהשבת כלל החללים לקבורה.
