במהלך חפירות ארכיאולוגיות מתחת לפינה הדרום-מערבית של הר הבית, מצפון לעיר דוד – החלק העתיק ביותר המיושב של ירושלים – נמצא תליון-קמע עופרת בן 1,300 שנה, המעוטר בסמל המנורה. עד כה נמצא בעולם רק תכשיט אחד דומה, מה שהופך את הממצא לנדיר ובעל ערך במיוחד.
התליון עשוי בצורת דיסק עם לולאה בראשו, כלומר, סביר להניח שנישא על שרשרת. על שני צידי התליון מתוארת מנורת שבעת הקנים, ממוסגרת במסגרת עגולה. צד אחד של התליון השתמר היטב, והצד השני מכוסה פטינה. כל ציור של מנורה כולל שלושה קנים משני צידי הקנה המרכזי. בחלק העליון של כל קנה ישנו מוט רוחבי, ומעליו מתנשאות לשונות אש.
ניתוח פלואורסצנציית רנטגן (XRF), שבוצע במעבדות רשות העתיקות, הראה שהתליון מורכב מכ-99% עופרת.

"תליון העופרת הטהורה המעוטר במנורה הוא ממצא נדיר ביותר. עד כה נמצאו תליונים מזכוכית וממתכות אחרות המעוטרים במנורה, אך אנו מכירים רק תליון עופרת נוסף אחד בעולם הנושא את סמל המנורה. תליון זה, שמוצאו אינו ידוע, נמצא במוזיאון וולטרס לאמנות בבולטימור, ארה"ב. התיאור הכפול של המנורה משני צידי הדיסק מעיד על חשיבותו העמוקה של סמל זה."
דוברות רשות העתיקות.
התליון נמצא בשכבת אבנים בתוך מבנה מהתקופה הביזנטית המאוחרת (המאה הששית עד תחילת המאה השביעית לספירה). מבנה זה, יחד עם שרידי מבנים נוספים מאותה תקופה, נקבר תחת שכבת עפר בעומק שמונה מטרים, שנערמה עליו במהלך עבודות הבנייה של מבנים מונומנטליים בחלק זה של ירושלים. זה קרה בתחילת המאה השמינית, כשהעיר הייתה תחת שלטון הח'ליפות האומיית.
מקורות היסטוריים מצביעים על כך שבתקופה הביזנטית נאסרה כניסת יהודים לירושלים, ולכן הארכיאולוגים עדיין לא יודעים כיצד הגיע התליון לשטח העיר. ייתכן שהוא היה שייך לסוחר או לעולה רגל יהודי שהגיע לירושלים בסתר, תוך עקיפת האיסור. העובדה שהתליון עשוי מעופרת ולא מאחת המתכות הנפוצות יותר לייצור תכשיטים, עשויה גם להצביע על כך שבעליו לא נשא אותו כקישוט, אלא כקמע, סבור ראש החפירה, יובל ברוך. בתקופה זו, עופרת הייתה חומר נפוץ לייצור קמעות.
"בחירה זו לא רק משקפת את מחויבותו האישית לדת שלו… אלא גם מעידה על כך שבתקופות שבהן יצאו צווים שאסרו על יהודים להתגורר בירושלים, הם לא חדלו מלהגיע אליה", ציין ברוך.

"זהו לא רק חפץ חומרי; זוהי חותמת אישית, סמל לזיכרון וזהות, שכנראה היה שייך ליהודי אנונימי שהחליט לשאת אותו על צווארו."
יובל ברוך, ארכיאולוג



