נשיא טורקיה רֵגֵ'פּ טָאִיפּ אֶרְדוֹאָן מתמודד כבר תקופה ארוכה אם אופוזיציה לוחמת מבית, אם זה ההפיכה הצבאית שסוכלה או המעצר של יריבו • ארדואן הולך ומבסס את עצמו כשליט רודן שלא בוחל באמצעים על מנת להיאחז חזק בכסאו.
מעצרו של ראש עיריית איסטנבול אקרם אימאמאולו, שנחשב ליריב פוליטי מושבע לארדואן, ב-19 במרץ 2025, עורר גל הפגנות חסר תקדים בכל רחבי טורקיה, כשהרשויות עבר עצרו כמעט 400 מפגינים, שיצאו למחות על המעצר של מי שנחשב ליריבו הקולני של נשיא טורקיה ולמועמד המוביל בבחירות הבאות לנשיאות.
ארדואן מוביל את הפוליטיקה הטורקית מזה כרבע מאה, הוא כיהן כראש ממשלת טורקיה מאז מרץ 2003 ועד לאוגוסט 2014, כאשר נבחר לנשיא טורקיה, כאשר רק בשנה שעברה נבחר לקדנציה נוספת בראשות המדינה. באמצעות מפלגת הצדק והפיתוח העמיק את אחיזתו בשלטון ומנע הפיכה צבאית אלימה שכוונה נגדו. אלא שהמצב הכלכלי והמדיני המתדרדר מביא כעת גם את האזרחים הפשוטים מהשורה למחות נגד שלטונם.
הרשויות עצרו לא רק את ראש עיריית איסטנבול, הידוע כחבר מפלגת העם הרפובליקנית מהאופוזיציה, ראש עיריית מחוז סיסלי, רזול עקרם סהן והמזכיר הכללי של עיריית איסטנבול נעצרו. רשימת העצורים כוללת גם עיתונאים, פוליטיקאים מקומיים, אנשי עסקים ומנהלי עירייה ולפי משרד התביעה הטורקי מתנהלות שתי החקירות שבהן הוכרז אימאמאולו כחשוד מתמקדות בפשעי טרור ושחיתות ובתואנה שהוא "מנהיג קבוצת פשע". לפי הודעת הפרקליטות באיסטנבול, העצורים מואשמים ב"היותם מנהיגי ארגון פשע, היותם חברים בארגון פשע, סחיטה, שוחד, הונאה בנסיבות מחמירות, השגה בלתי חוקית של נתונים אישיים, פשעי זיוף במכרזים" ו"פשע סיוע לארגון טרור".
אימאמאולו, שהתגלה כפופולרי מאוד בתפקידו כראש עיריית איסטנבול, נתפס כמועמד הסביר ביותר של האופוזיציה כדי לאתגר את שלטונו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. אימאמאולו היה נתון לסדרה של חקירות ומשפטים. מעצרו הגיע יום לאחר שאוניברסיטת איסטנבול ביטלה את התעודה שלו וחסמה את המועמדות הפוטנציאלית שלו לנשיאות.
לפי שר הפנים הטורקי ירליקאי המפגינים, שפכו חומצה על שוטר אחד במהלך דיכוי ההפגנות ובתמיכת הממשלה, הרשויות באיסטנבול החמירו את האיסור על הפגנות
בנוסף להארכת האיסור על התכנסויות ציבוריות, לשכת המושל המקומי הטיל הגבלות על כניסה לעיר, שם נמשכו ההפגנות זה היום הרביעי לאחר מעצרו של ראש העיר, אימאמולו, ב־19 במרץ. לשכת המושל הודיעה כי כל האירועים הציבוריים, לרבות עצרות, מצעדים, מפגשים והפצת עלונים וכרזות, אסורים עד ה־27 במרץ. הצו אוסר גם על כניסה ויציאה מהעיר על יחידים וקבוצות "החשודים בניסיון לבצע מעשים בלתי חוקיים". עדיין לא ברור כיצד יקבעו הרשויות מי נופל תחת ההגבלות, ציינה סוכנות הידיעות dpa.
בינתיים, מאות תומכים התאספו מחוץ לבית משפט באיסטנבול, שם אמורה הייתה להימשך חקירתו של אימאמולו באשמת שחיתות וטרור, כך דיווחה סוכנות הידיעות AP. לפי העיתון Cumhuriyet, הפוליטיקאי נחקר במשך חמש שעות ב־22 במרץ באשמת מתן סיוע למפלגת הפועלים הכורדית, שפעילותה אסורה במדינה. הוא נחקר במשטרה במשך שעות במהלך היום באישומי שחיתות. ראש העיר הכחיש את כל ההאשמות. הוא הועבר מאוחר יותר לבית המשפט לחקירה על ידי תובעים, וגם לשם נלקחו כ-90 אנשים שנעצרו עמו.
"היום, במהלך החקירה, ראיתי שמועלות נגדי ונגד עמיתיי האשמות בלתי נתפסות ושמשמיצים אותנו. ההשמצה הזו תחזור ותפגע בקירות בלב האומה שלנו", אמר אימאמולו במהלך החקירה, לפי מסמך בית המשפט שהגיע לידי רויטרס. "המדינה שלנו חייבת להשתחרר בהקדם האפשרי מהמנטליות הזו שמרמזת שאתה יכול לעשות הכל כדי להגן על כסאך", אמר אימאמוגלו ורמז לנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן.
טורקיה בעידן ארדואן
רג'פ טאיפ ארדואן שולט בטורקיה מזה יותר משני עשורים. במהלך השנים, הוא הפך מראש ממשלה רפורמי לנשיא אוטוקרטי ועל הדרך הפך את טורקיה מדמוקרטיה חילונית ענייה בקצה אירופה למעצמה אזורית אסלאמית עשירה.
טורקיה לא השתנתה כל כך באופן קיצוני מאז תקופתו של מוסטפא כמאל אטאטורק, האב המייסד של הרפובליקה המודרנית. רוב השינויים הללו היו פופולריים ובלתי הפיכים, לפחות בעתיד הנראה לעין. טורקיה החדשה תישאר כפי שהייתה תחת ארדואן במשך זמן רב, גם אם הוא או מפלגתו יפסידו בבחירות לנשיאות ולפרלמנט ויעלה שלטון חדש.
מדמוקרטיה לאוטוקרטיה
ארדואן הפך לראש ממשלה ב־2003 והחל מיד להכין את הקרקע להפיכת הרפובליקה הפרלמנטרית לנשיאותית.
ב-2010 הוא כבר דאג שהנשיא ייבחר על ידי העם ולא על ידי הפרלמנט ולאחר שהקדנציה השלישית שלו כראש ממשלה תמה בשנת 2014, הוא ניצל את השינוי הזה כדי להיבחר לנשיא.
בתחילה, התפקיד היה ייצוגי בלבד, אם כי זה לא מנע מארדואן להתערב בענייני ממשלת מקורביו. ובשנת 2017, הוא ערך וזכה במשאל עם חדש בפער קטן. תפקיד ראש הממשלה בוטל וסמכויות הנשיא הורחבו במידה רבה. שנה לאחר מכן, ארדואן נבחר מחדש והפך לשליט הבלעדי בפועל של טורקיה.
מערכת הבלמים והאיזונים של הדמוקרטיה הפרלמנטרית פורקה. טורקיה הפכה לאוטקרטיה. הממשלה, ועדת הבחירות, בתי המשפט, המשטרה והצבא כפופים לנשיא.
ביסוס שלטון ארדואן, שלל מטורקיה כל תקווה לשלום עם הכורדים והקפריסאים והסיכוי הרחוק ממילא שלה להיות חברה באיחוד האירופי התאייד כליל.
ב־2003, ראש המדינה הטורקית — ראש הממשלה — היה תוצר של קואליציה שברירית בפרלמנט, כוחו היה מוגבל ובנוי על פשרות עם תומכיו ועם האופוזיציה והאיום שיאבד את תפקידו בכל רגע היה ממשי מאוד.
ב־2023, ראש המדינה הוא הנשיא, שמושל בטורקיה בשם העם, כרצונו. משאבים מינהליים מאפשרים להוציא צווים ללא התחשבות ואף להשפיע על תוצאות הבחירות לפרלמנט ולראשי ערים גדולות. ארדואן אולי לא תמיד מצליח בכך, אבל לנשיא כבר יש את כל הכלים לבסס את הכוח הבלעדי בטורקיה. וזהו המהפך הראשון והחשוב ביותר שחוותה המדינה במהלך 20 השנים האחרונות.
מרפובליקה חילונית לאסלאמית
ארדואן קיבל לידיו טורקיה חילונית, המותאמת לתבנית שיצר אטאטורק. בעשור השני לשלטונו, הוא הפך את טורקיה לאסלאמית. במסגרת השינויים שערך הוסר האיסור על לבישת כיסויי ראש וחיג'אב בבתי ספר ובעבודה. ארדואן המיר את הקתדרלה הביזנטית המפורסמת באיסטנבול ממוזיאון למסגד איה סופיה והפך את החלטתו של אטאטורק בנושא. בהדרגה נפל הטאבו גם על ערבוב דת ומדינה.
הערכים של ארדואן הפכו לחלק מהחיים הציבוריים והפוליטיים. לא כל דעותיו של הנשיא עדיין הפכו רשמית לחוקים, אבל הכיוון הוגדר בבירור. הוא גינה את הפמיניסטיות, הכחיש אפשרות לשוויון מגדרי, הציע לאסור ניאוף בחוק וקרא לכל המוסלמים לנטוש את רעיון תכנון המשפחה.
מחברה מפוצלת לחברה מפוצלת עוד יותר
דמותו ומדיניותו של ארדואן איחדו את תומכיו, אך לא את האומה. היכן שלפני 20 שנה הייתה חברה מבעבעת ורב-קולית, נפער קרע פעור בין שתי קבוצות גדולות: תומכי ומתנגדיו של הנשיא וחזונו על טורקיה.
ככל שהתרחק, כך התקרבה מפלגתו לאסלאמיסטים ולאומנים מהימין הקיצוני. כל השאר — כמו הכורדים, העלאווים, תומכי המדינה החילונית — הפכו עד מהרה לאויביו הפנימיים הבלתי ניתנים לפיוס של ארדואן, כי הם לא רוצים להתעורר יום אחד בסולטנות אסלאמית, שבה לא רק האינטרסים שלהם, אלא גם חייהם, יהיו בסכנה.
הקשיחות וההחלטיות של ארדואן, נכונותו ללבות מלחמות תרבות, לפלג ולשלוט, הרחיקו לא רק את הליברלים, אלא גם כמה מחבריו לשעבר מהמחנה השמרני. ברגע שהקרע החל להתגלות, ביצע ארדואן את הטיהור הראשון נגד יריביו הפוליטיים בסוף שנות ה-2000. הטיהור השני התרחש לאחר ניסיון ההפיכה הצבאית ב־2016. כתוצאה מכך לא נותר ולו מתנגד אחד לארדואן בממשל — רק נאמנים ונציגים צייתנים לרצונו.
ארדואן נמצא בכל מקום. הוא קובע את כל המדיניות של המדינה — מענייני ביטחון ועד לריביות. תומכי ארדואן אוהבים יד חזקה ומבנה כוח אנכי. הם אומרים שזו דרך טובה יותר למשול מבעבר, בעידן של קואליציות פרלמנטריות רעועות. המתנגדים טוענים שמדיניות כזו חיללה את המוסדות והפכה אותם לא מסוגלים לשרת אזרחים ללא הוראותיו הישירות של ארדואן, כפי שהדגימה רעידת האדמה ההרסנית בפברואר 2023, כשהרשויות לא פעלו ביעילות מספקת. אבל הוא תמיד עסוק, לא מבין הכל והמטרות הגלובליות שלו לפעמים לא עולות בקנה אחד עם הצרכים של האנשים הפשוטים.
בעם חוששים שארדואן יצר לעצמו את כל האנך הזה, וככל שהוא יישאר בשלטון, כך יהיה לו קשה יותר להיפרד ממנו, לא משנה מה יהיה רצון העם.
החיים השתפרו… ואחר כך החמירו יותר
תחת ארדואן, השגשוג של טורקיה גדל באופן דרמטי, לפחות בהתחלה. העשור הראשון של שלטונו התאפיין בצמיחה כלכלית של 8% בשנה, והתמ״ג לנפש כמעט שילש את עצמו — מ־4.7 אלף דולר בשנת 2003 ל־12.5 אלף דולר ב־2013. הכל הודות למדיניות הכלכלית הליברלית ולסיכויי האינטגרציה האירופית. זרים שמחו להשקיע כסף בטורקיה וארדואן לא חסך כספי ציבור ליישום פרויקטים רחבי היקף של תשתית.
אבל בעשור השני, הצמיחה הואטה בחצי, התמ"ג לנפש הפסיק לגדול ואף ירד והמחירים החלו לעלות בשיעורים שלא נראו מאז 2001 — יותר מ-60% בשנה. והמטבע הלאומי חווה פיחות מתמשך בערכו.
בעם חשו בהשלכות של הניסוי הכלכלי הנועז של ארדואן. הנשיא, לאחר שהכפיף את כל המוסדות לעצמו, החל להתערב במדיניות האשראי של הבנק המרכזי. תוצאת הביניים היא משבר קבוע וירידה ברמת החיים. האם ארדואן יצליח ויהיה לו זמן להוכיח שהוא חכם יותר מכלכלנים ברחבי העולם זו עדיין שאלה פתוחה.
עם זאת, התוצאות של 20 שנות הפיתוח הכלכלי של טורקיה תחת ארדואן הן חיוביות בבירור. אנשים החלו לחיות טוב יותר ולהרוויח יותר, והמגזרים העיקריים של הכלכלה (אנרגיה, תיירות, תחבורה, תעשייה) התפתחו בהתמדה או במהירות. במובנים רבים, ההישג העיקרי של ארדואן, הפיכת טורקיה למעצמה אזורית ולשחקן משמעותי על הבמה העולמית, אפשר לו לשמור על הכלכלה על פני השטח למרות המשברים הפוליטיים.
חיזוק ההשפעה בעולם
לפני שני עשורים, טורקיה הייתה מקלט בטוח, כאשר ארצות הברית מילאה תפקיד מפתח באזור ופלשה לעיראק שבוע לאחר שארדואן נכנס לתפקיד ראש הממשלה במרץ 2003.
לאחר שני עשורים בסימן האביב הערבי והמלחמה בסוריה ארצות הברית למעשה נטשה את המזרח התיכון וארדואן ניצל את המצב כדי להפוך את טורקיה לאחת השחקניות המובילות באזור יחד עם איראן, רוסיה ומדינות המפרץ.
במקביל, טורקיה נותרה חברה בנאט"ו, מה שלא מונע מארדואן להכניס חישורים לגלגלי הרחבת ברית ההגנה. בשלב מסוים, ארדואן אף איים על ארצות הברית, אך הסכסוך הפך במהרה למשבר מטבעות רחב היקף בטורקיה.
במקביל לכך שהשפעתו בעולם האסלאמי גדלה, ארדואן הפך את טורקיה לשותפה הכרחית לאירופה —הוא חסם את זרימת הפליטים מסוריה לאיחוד האירופי ויישב מיליוני סורים בטורקיה עם מיליארדי יורו מהאיחוד האירופי. ובשנת 2022 הוא הפך למתווך מרכזי בעסקת תבואה בין אוקראינה לרוסיה, שפלשה אליה.
היכולת לשבת על שני כיסאות ולשמור על יחסים גם עם רוסיה וגם עם המערב מאפשרת לארדואן לשמור על הכלכלה, למרות הגירעון העצום במסחר ובהשקעות: ב-2022 זרמו מהמדינה 50 מיליארד דולר יותר במטבע מאשר זרמו פנימה. לא היה אפשרי לצבור רזרבות בתנאים כאלה והכלכלה הטורקית נכנסה למיתון.
אבל אם לפני 20 שנה טורקיה גדלה בעיקר הודות לכסף מערבי, עכשיו ארדואן לא צריך לסמוך רק על טובת המערב. לפני הבחירות המכריעות ב־2023, נחלץ ההון המזרח תיכוני והרוסי לעזרה, מה שאיפשר להימנע מפיחות נוסף ולהוריד מעט את האינפלציה. העסקה עם ולדימיר פוטין לבדה לדחיית תשלומים עבור אספקת אנרגיה רוסית אפשרה דחיית הוצאות של מאות מיליוני דולרים לשנת 2024.
מה הלאה?
העשור הראשון של ארדואן בשלטון הפך את טורקיה לעשירה יותר ואת העשור השני שלו למשפיע יותר, אם כי במחיר של דיכוי חירויות, החלשת מוסדות המדינה ובעיות כלכליות.
איך זה ישפיע על העשור הבא, עם או בלי ארדואן?
מתנגדיו של ארדואן מאמינים שהוא ינסה להישאר בשלטון עד סוף חייו. לשם כך הוא פועל להדק את הברגים: להגביר את הדיכוי והלוחמנות, להתקדם יותר לתוך האיסלאם ולהתרחק מכלכלת השוק. תרחיש זה מבטיח לטורקיה קיפאון רצוף במשברים לשנים רבות קדימה.
וגם אם ארדואן יפול והאופוזיציה תתחיל לפרק את המבנה שיצר ולהחזיר את המדינה למודל הקודם של מדינה ליברלית, טורקיה השתנתה לנצח.
הארגון מחדש של הרפובליקה הטורקית שיזם ארדואן הוא בלתי הפיך, אך התוצאה שלו עדיין לא ידועה. זה בהחלט עלול להסתיים בדמוקרטיה אסלאמית. או אולי להפוך את טורקיה לסולטנות. ימים יגידו.
