קהילת המודיעין הצרפתית. קווים לדמותה

קהילת המודיעין של צרפת היא מהגדולות והחזקות בעולם. עם למעלה משש סוכנויות ביון המתמקדות באיומים חיצוניים, פנימיים וצבאיים, מהווה קהילה זו את חוד החנית של ביטחון המדינה וההגנה הלאומית הצרפתית. מדי יום, מערך המודיעין אוסף, מנתח ומפיץ מידע חיוני לקובעי המדיניות בצרפת ובכך מעניק להם יתרון משמעותי בהבנת המצב הגיאופוליטי והאיומים על הרפובליקה הצרפתית.

נשיא צרפת עומד במרכז קהילת המודיעין הצרפתית. ארמון האליזה (משכן הנשיא) הוא היעד הסופי של המודיעין, המועבר דרך גוף התיאום הלאומי למודיעין ולמאבק בטרור (CNRLT, La Coordination Nationale du Renseignement et de la Lutte Contre le Terrorisme). גוף זה מתאם את פעולות סוכנויות הביון במדינה ומדווח לנשיא על ההתפתחויות הביטחוניות העדכניות ביותר.

בנוסף, גוף התיאום מדווח גם ל:

• מועצת הביון הלאומית (La Coordination Nationale du Renseignement): מלבד הנשיא, חברים במועצה גם ראש הממשלה, ראשי הסוכנויות הממשלתיות, השרים הנוגעים בדבר ומתאם המודיעין והמאבק בטרור.
• ועדות פיקוח חיצוניות כמו המשלחת הפרלמנטרית למודיעין (Délégation parlementaire au renseignement).
• המזכירות הכללית להגנה ולביטחון לאומי (Secrétariat général de la Défense et de la Sécurité nationale).

מאז 2017, ה־CNRLT מהווה את גוף התיאום המרכזי של קהילת המודיעין הצרפתית. כבר בשנת 2008, לאחר שהמושג "קהילת מודיעין" עוגן בחוק הצרפתי, הוקם בצרפת מנגנון דומה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ממשלת צרפת הודתה פומבית בקיומה של ישות כזו. בהמשך הוקמו גופים נוספים שנועדו לשפר את פעולתה של קהילת המודיעין. עם זאת, בעקבות מתקפות הטרור באמצע שנות ה-2010, חוותה צרפת ושירותי המודיעין שלה תקופה קשה. תוצאה מכך התקבעה ההכרה בקרב קובעי המדיניות ובקרב קהילת המודיעין בצורך הקריטי בתיאום מוגבר בין הסוכנויות המיוחדות לבין הרשויות המשפטיות, באמצעות CNRLT.

על אף שהמושג "קהילת המודיעין הצרפתית" הוא מושג יחסית חדש, שזכה להכרה ממשלתית והתפתח מאז 2008, המודיעין הצרפתי עצמו איננו תופעה חדשה. מוסדות מודיעין רשמיים ולא רשמיים שירתו את הנהגת צרפת במשך מאות שנים. אחד מגופי הביון הוותיקים בצרפת היה המינהל לפיקוח טריטוריאלי ששימש כשירות הביטחון הצרפתי משנת 1944 ועד פירוקו בקיץ 2008.

היסטוריה

המודיעין בצרפת הוא תחום מתועד היטב שמקורו כבר בתקופת שלטונו של המלך לואי ה-14. במהלך המאה ה-17 וה-18, התמודדה צרפת עם אתגרים גוברים כמעצמה ולואי התקשה לרסן את האצולה במדינה. לפיכך, השתמש לואי שוב ושוב בדיפלומטים ובשליחים כמרגלים, שעסקו באיסוף מודיעין כלכלי על ידי גניבת סודות תעשייתיים מהמדינות אליהן נשלחו. בנוסף, לואי ה-14 שלח סוכנים לרגל אחרי חצר המלוכה האנגלית של צ’ארלס השני והשפיע עליהם להכריז מלחמה על הולנד בשנת 1672.

במהלך שלטונו של לואי ה-15, נעשה שימוש נרחב ומעמיק אף יותר במודיעין לצורך ריגול אחר יריבים זרים. המידע שנאסף נותח במסגרת מה שנקרא "הקבינט השחור" (Cabinet Noir) והועבר ללואי ה-15. לואי ה-14 העדיף להשתמש בנשים כמרגלות, כשהאמין שהן מועילות במיוחד באמצעות פיתוי גברים לצורך השגת מידע. כיום מכונה שיטה זו בשם "מלכודת דבש". לואי ה-14 והקבינט השחור ממחישים עד כמה עמוקות השורשים ההיסטוריים של השימוש במודיעין ככלי לקבלת החלטות בצרפת.

למעשה דווקא לואי ה-11 (1423–1483) מופיע בדפי ההיסטוריה בתור המלך הצרפתי הראשון שעשה שימוש שיטתי במודיעין ובכך חיזק את סמכויות הכתר. המאה ה-15 ראתה גם את הופעת הכתיבה הסודית, שהתפשטה במהירות ברחבי הממלכה. פרנסואה הראשון (1494–1547) ולאחריו אנרי הרביעי (1553–1610), השתמשו בשירותיהם של מתמטיקאים (כמו דה לה בורדזייר, וייט) לפענוח מסרים סודיים שנשלחו מאויביהם. בשנת 1586, המציא בלאז דה ויז'נר שיטת הצפנה שנותרה בלתי ניתנת לפיצוח לאורך זמן.

תחת הקרדינל רישלייה (1624–1642) עברה מערכת המודיעין הצרפתית התרחבות משמעותית, כאשר רישלייה תרם לעלייתה של צרפת למעצמה האירופית המובילה במאות ה-17 וה-18. שלוש המשימות שהוקצו לשירותים החשאיים היו: חתירה תחת בית הבסבורג, דיכוי מזימות אצולה בתיאום עם כוחות אויב, ופירוק הארגון הפרוטסטנטי בצרפת. בנוסף, הקרדינל ייסד את אותו משרד חשאי, "הקבינט השחור", שתפקידו היה ליירט מכתבים בין אצולה צרפתית לחצרות זרות. הקרדינל מאזארן (1601–1661), שירש את תפקידו, ירש גם את הרשתות ואת הידע.

תחת שלטונו של לואי ה-14 (1643–1715), ניתן דחף חדש לפעילות המודיעין, הודות לשר האוצר קולבר שפיתח מודיעין כלכלי ושלח סוכנים למדינות שכנות לגניבת סודות תעשייתיים. המלך גם שלח סוכנים לחצר האנגלית, שהשפיעו על צ'ארלס השני להכריז מלחמה על הולנד בשנת 1672, לטובת מדיניות החוץ הצרפתית.

לואי ה-15 (1715–1774), שזיהה את חשיבות המבצעים החשאיים למדיניות החוץ, ייסד את שירות המודיעין החשאי "סוד המלך" ("Secret du Roi"). שירות זה פעל כעשרים שנה בסודיות, מבלי ששרים וחברי חצר ידעו על קיומו. הוא יירט מכתבים, גייס סוכנים והפיץ מימון בפולין, שוודיה, קונסטנטינופול וסנקט פטרסבורג. בין הסוכנים הבולטים היו השבלייה ד'און, ורזן וברטיי, ואף הפילוסוף וולטר, שנשלח להרעיל את פרידריך השני, מלך פרוסיה. צרפת הייתה פעילה גם בתחום הריגול הכלכלי: סוכנים נשלחו לבריטניה לגיוס בעלי מלאכה מומחים. בריטניה ניסתה לבלום זאת באמצעות חוק שאסר על הגירת בעלי מקצוע, אך הפעילות הצרפתית נמשכה.

גם לאחר מותו של לואי ה-15, לואי ה-16, בסיוע שר החוץ הרוזן מוורזן (שהיה חלק מהשירות החשאי), המשיך לאסוף מידע ממדינות שכנות. המבצע החשוב ביותר היה הסיוע למהפכנים האמריקאים – פוליטית, מודיעינית, צבאית וכלכלית – כתגובה לתבוסה במלחמת שבע השנים (1756–1763) ואובדן האימפריה הקולוניאלית הראשונה של צרפת.

במהלך המהפכה הצרפתית, הופנתה מערכת המודיעין בעיקר נגד אויבים פנימיים (כמו המלוכנים) ונתמכה על ידי אנגליה. בין 1792 ל-1799 הוקמו משטרות חשאיות וגופי סיכול ריגול. המהפכנים לא הזניחו את המודיעין הזר וסוכנים צרפתיים פעלו בהולנד, גרמניה, איטליה ומצרים. ב-1798 ניסתה הרפובליקה לעורר התקוממות באירלנד נגד בריטניה, אך נכשלה.

נפוליאון השתמש במודיעין באופן שיטתי במערכות הצבאיות שלו. הוא האמין כי "מרגל מוצב היטב שווה ערך לעשרים אלף חיילים". מפקדת הצבא המרכזית ניהלה את איסוף, עיבוד וניתוח המידע, והמודיעין כלל פרטים על דרכים, מזון, מצב צבאות האויב. דיווחים יומיים הוכנו עד לרמת הגדוד. היירוט, פענוח וקידוד התבצעו על ידי מומחים רבים. אך האלמנט המרכזי היה שארל-לואי שולמייסטר, זייפן מוכשר מאלזס, שפעל בגרמניה, אוסטריה והונגריה תוך שימוש בזהויות בדויות, והיה אחראי בין היתר לניצחון באוסטרליץ. נפוליאון הרחיב את פעולת המודיעין גם לאמריקה הלטינית, כולל רשת שפעלה ממקסיקו, ניו אורלינס וקליפורניה. ב־1811 הסוכנים גרמו כמעט לגירוש הספרדים ממקסיקו.

במישור הפנימי, פושֶה, שר המשטרה, הקים ב-1799 רשת מרגלים נרחבת שפעלה עד 1801 בשיתוף עם הז'נדרמריה. ב-1804, נחטף סר רומבלד, שגריר בריטי, מהחוף הפרוסי בידי מאה חיילים צרפתים. פעולה זו הביאה לקריסת רשת הריגול הבריטית בצפון אירופה. לאחר נפילת נפוליאון, ממשלת הרסטורציה מחקה את שרידי מערכת המודיעין, ולא התקיים מבנה קבוע מ-1815 עד 1870. ערב מלחמת צרפת-פרוסיה (1870), צרפת הייתה נטולת מודיעין משמעותי, בעוד שפרוסיה הייתה מאורגנת היטב. הדבר תרם לתבוסה ולאובדן חבלי אלזס ולורן.

במרץ 1874 הוקם "המשרד השני" (Deuxième Bureau) במטה הכללי הצרפתי ובסוף המאה ה-19, המודיעין הצרפתי הסתבך בפרשת דרייפוס (1894), קצין יהודי שהואשם לשווא בריגול. הפרשה חיזקה את הפילוג בצרפת וגרמה להעברת סמכויות הריגול הנגדי מהצבא למשטרה.

משנת 1881 חלו שיפורים טכנולוגיים באמצעי הצפנה. ב-1912 הוקמה מחלקת ההצפנה במשרד המלחמה והצבא הצרפתי היה הגוף המוכן ביותר בתחום זה במלחמת העולם הראשונה. האזנות לטלפון משנת 1915 הניבו מידע רב. כך, ייצור מסכות גז החל עוד לפני קרב ורדן (1916) והציל אלפי חיילים. למרות התפתחות זו, בין שתי מלחמות העולם סבלה מערכת המודיעין הצרפתית מחוסר במשאבים ועניין פוליטי. עם זאת, באמצע שנות ה-30, היה למשרד השני מידע רב על גרמניה.

בתחילת מלחמת העולם השנייה הצליח שירות המודיעין לפצח את קודי האניגמה. כבר ב-1931 סוכן בשם הנס-תילו שמידט סיפק מדריך למכונה וספרי קוד. בינואר 1940 פוענח המסר המוצפן הראשון. לאחר כניעת צרפת, החומר המודיעיני הועבר לבריטים, שסייעו לפריצת צפני הלופטוואפה, הקריגסמרינה והוורמאכט – תרומה חשובה לניצחון בעלות הברית.

במקביל, החל מיוני 1940, הופעלו מחדש רשתות ריגול צרפתיות. ב-1942 ייסד שארל דה גול בלונדון את "הלשכה המרכזית למודיעין ופעולה" (BCRA), אשר שלחה סוכנים, תמכה בהתנגדות, ואספה מידע רב. עד 1944, הפיקה צרפת 200,000 עמודי מודיעין בחודש. ראש המשרד לשירותים אסטרטגיים, הגוף האמריקאי שקדם ל-CIA, אמר לרוזוולט כי 80% מהמודיעין לקראת הפלישה לנורמנדי הגיע מה-BCRA.

לאחר המלחמה, הוקמו גופי המודיעין המודרניים, כולל SDECE (מודיעין חוץ) ו-DST (ביטחון פנים). מודיעין החוץ הוטל על השירות לתיעוד חיצוני וסיכול ריגול (Service de Documentation Extérieure et de Contre-Espionnage) שפעל כסוכנות הביון הצרפתית במרבית שנות המלחמה הקרה ועסק בביצוע מבצעים חשאיים. ב-1982 שונה שמו של גוף זה ל-DGSE, דהיינו המינהל הכללי לבטחון חוץ (Direction générale de la sécurité extérieure). את ענייני ביטחון הפנים ריכז DST (המינהל לפיקוח טריטוריאלי) שאף הצליח לגייס מקור בכיר בק.ג.ב. ופעל כשירות הביטחון הצרפתי מאז 1944.

איום הטרור הביא להבנה כי יש צורך ברפורמות עמוקות. כבר בשנות ה-80 הוקמה יחידת UCLAT לתיאום מאבק בטרור. מ-1991, איום גובר מאלג'יריה ומ-1996 – מעבר לאיום פנימי, כתוצאה מגיוס מהגרים וילידי צרפת לאיסלאם קיצוני הביאו להבנה שיש צורך ברפורמה בדרכי הפעולה של גופי הביון והביחטון. כך, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, סבלה צרפת מחוסר מודיעין מבצעי. כתוצאה מכך הוקמה ב-1992 מחלקת המודיעין הצבאי (DRM), שהורחבה משמעותית עם המערכות בבוסניה (1995) וקוסובו (1999) והייתה לסוכנות הביון הצבאית החשובה ביותר במערב אירופה.

לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001 והפיגועים במדריד 2004 ובלונדון 2005, הוגדל תקציב המודיעין והורחבה מצבת כוח האדם בגופי הביון. לבסוף, בשנת 2008, ביוזמת הנשיא ניקולא סרקוזי, במסגרת רפורמה רחבה יותר אוחדו DST וחלק מגופי ביטחון נוספים ליצירת שירות חדש – DCRI (המינהל המרכזי למודיעין פנים) – ששמו שונה בשנת 2014 למינהל הכללי לביטחון פנים (Direction générale de la Sécurité intérieure, DGSI) והחל לפעול כגוף מרכזי לענייני ביטחון פנים וסיכול ריגול זר על אדמת צרפת. אלא שהיה זה רק נדבך אחד ברפורמה משמעותית שסרקוזי יזם בגופי הביון הממשלתיים.

מבנה

קהילות המודיעין הצרפתיות מורכבות משש סוכנויות שמכסות תחומים כמו איסוף מודיעין פנימי וחיצוני, אכיפת חוק ופעולות חשאיות.

המנהל הכללי לביטחון חוץ (DGSE)

ה-DGSE נחשבת לסוכנות הביון החשובה ביותר בקהילת המודיעין הצרפתית. היא מתמקדת במודיעין חוץ ותחום עיסוקה דומה לזה של ה-CIA האמריקאי וה-SIS הבריטי. ה-DGSE פועלת תחת מטריית הכוחות המזוינים וכפופה למשרד ההגנה. הגוף מונה כ-7,200 עובדים אשר 32% מהם אנשי צבא, והיתר אזרחים. ה-DGSE אחראית במידה רבה ליכולות המודיעין האלקטרוני של צרפת (SIGINT), שכן אין סוכנות נפרדת לכך בצרפת. מעמדה בתוך המערכת הצבאית מקנה לה גישה נרחבת לציוד מודיעיני ולשיתופי פעולה עם סוכנויות אחיות כמו DRM ו-DRSD. הגוף עוסק בלוחמה בטרור, מניעת הפצת נשק גרעיני, מניעת ריגול זר, הגנת סייבר וניתוח גיאו-אסטרטגי.

בשנת 2022 נערכה רפורמה במבנה ה-DGSE והוא כולל מחלקות כמו

• מרכזי המשימות (Les Centres Des Missions): האחראים על הקצאת משימות לגופי ביון רלוונטיים וניתוח מודיעין לפני העברתו לקובעי מדיניות. נחשבים ל"לב הפועם" של הסוכנות.
• מחלקת המחקר והמבצעים (DRO): אחראית על היבטים לוגיסטיים של איסוף מודיעין במהלך מבצעים.
• המחלקה הטכנית והחדשנות (DTI): אחראית לפיתוח מערכות SIGINT, רכש טכנולוגי ופיתוח פנימי.
• המחלקה למינהל (DA): אחראית על משאבי אנוש, תקציב וניהול הנדל"ן החשאי של הסוכנות, כולל עסקים בכיסוי.
• המזכירות הכללית לאסטרטגיה וניתוח (SGAS): גוף בקרה ואיכות, המקשר גם עם שותפים זרים.
• יחידת המבצעים החשאיים (Action Division): היחידה הסודית ביותר ב-DGSE – שמבצעת פעולות חשאיות. מקבילה למרכז לפעילויות מיוחדות של ה-CIA וליחידה E של SIS. פועלת מאז 1946. היחידה מבצעת חיסולים ממוקדים של פרטים או קבוצות) ומבצעי חבלה והשמדת תשתיות.

המנהל למודיעין צבאי (DRM)

ה-DRM (שהוא ראשי תיבות ל-Direction du renseignement militaire) הוא גוף המודיעין הצבאי של צרפת, אחראי לניתוחים גיאופוליטיים עבור הצבא והנשיא. פועל תחת משרד ההגנה ומספק מודיעין מכל המקורות (GEOINT, TECHINT, HUMINT) דרך לוויינים, מטוסי סיור, וצוותים בשטח.

כולל מחלקות ותת-מחלקות כמו:

• מרכז תכנון וביצוע מבצעים (CPCO): מקום מושב סגל הפיקוד והעברת מודיעין.
• תת-מחלקת מחקר (SDR): איסוף מידע בעזרת ELINT, HUMINT, מודיעין סייבר, ובעיקר GEOINT.
• תת-מחלקת ניצול (SDE): ניתוח הנתונים שנאספו, במיוחד מידע גיאו-מרחבי.
• תת-מחלקת תמיכה (SDA): אחראית לניהול משאבים וכספים.

המנהל למודיעין וביטחון ההגנה (DRSD)

גוף סיכול ריגול של הצבא הצרפתי. מגן על כוחות צרפת בארץ ובחו"ל מפני איומים סמויים. עוקב אחרי אתרים רגישים כמו בסיסי צוללות גרעיניות ומרכזי אימון. מעסיק כ-1,600 עובדים. גם אחראי על בדיקות רקע לאנשי קהילת המודיעין הצרפתית ובמידה רבה מקביל למלמ״ב הישראלי (הממונה על הביטחון במשרד הביטחון). ה-DRSD חוקר איומים ישירם על הצבע בתחומי טרור, ריגול ופשיעה, חוקר גורמים כלכליים וטכנולוגיים העלולים לפגוע בצבא וכן עוסק במניעת חדירות לרשתות משרד ההגנה ופיתוח הגנה קיברנטית.

המנהל הכללי לביטחון הפנים (DGSI)

גוף המודיעין הפנימי של צרפת, אחראי על איום פנימי לביטחון הלאומי והוא למעשה שירות הביטחון הצרפתי האחראי למלחמה בטרור, מאבק ברדיקליזציה, סיכול ריגול והגנה כלכלית. כולל יחידות מבצעיות כמו GAO. הגוף היחיד שמתואם עם מערכת המשפט הצרפתית והוא מעסיק מעל 3,300 עובדים. הארגון כפוף למשרד הפנים, האחראי גם על הז׳נדרמריה והמשטרה הלאומית.

כולל מחלקות כמו

• קבינט: צוות בכיר.
• שירות המינהל הכללי: אחראי על ניהול כלכלי ומינהלי.
• הפיקוח הכללי לביטחון הפנים: בקרה על פעילות הסוכנות.
• המחלקה הטכנית: פיתוח ותחזוקת מערכות טכנולוגיות.
• מודיעין ומבצעים: איסוף מודיעין וניתוחו.

טיפול במודיעין ופעולה נגד מימון בלתי חוקי (TRACFIN)

המחלקה נוסדה ב-1990 בתור היחידה לטיפול במודיעין ופעולה נגד מימון בלתי חוקי (Traitement du renseignement et action contre les circuits financiers clandestins). היא קיבלה סמכויות לאומיות ב-2006 וכפופה למשרד התקציבים. זו למעשה הסוכנות הצרפתית למודיעין פיננסי  ומקבילה ל-OFAC האמריקני. חוקרת מימון טרור, שחיתות ופשע מאורגן. נחשבת לסוכנות קטנה – אולי הקטנה ביותר בקהילת המודיעין הצרפתית שמעסיקה כ-200 סוכנים בלבד. אנשיה עובדים עם משטרה, מכס וגופי ממשל.

המנהל הלאומי למודיעין וחקירות מכס (DNRED)

זוהי סוכנות משנית למודיעין כלכלי. נוסדה ב-1988, הוגדרה מחדש ב-2008 כך שתקבל סמכויות לאומיות. נאבקת בהברחות נשק, סמים וזיופים. פועלת גם מחוץ לצרפת בשטחי חסות צרפתיים.

כולל מחלקות כמו:

• מודיעין מכס: איסוף וניתוח מידע עבור חקירות מכס.
• חקירות מכס: אחראית לחקירת מקרי הונאה גדולים.
• מבצעי מכס: יחידת HUMINT ומבצעים בכל רחבי המדינה.
• מחלקה טכנית: ניהול כספי וטכנולוגי כולל סייבר.

מבצעים עיקריים

במהלך מלחמת העולם השנייה, ה-BCRA ושירותי המודיעין והביטחון הצבאיים אפשרו לגנרל דה גול למלא את תפקידו במאמץ המלחמתי של בעלות הברית, על ידי סיפוק כמות גדולה של מידע מודיעיני ועל ידי השתתפות יחד עם כוחות בעלות הברית בפעולות חשאיות באירופה ובמזרח הרחוק. מעל לכל, ה-BCRA אפשר לו לארגן את ההתנגדות בצרפת ולהתכונן לתפיסת השלטון.

במהלך המלחמה הקרה, ה-SDECE הפסיק במהירות לפעול מאחורי מסך הברזל כדי למקד את מאמציו בסכסוכי הדה-קולוניזציה שבהם היו מעורבים צרפת (הודו-סין, אלג'יריה), שם הארגון נחל הצלחות רבות. לאחר מכן, הוא הפך לשירות להגנה על האינטרסים הצרפתיים באפריקה, על מנת לשמור על המושבות לשעבר, שאך זה קיבלו עצמאות, בתחום ההשפעה של הרפובליקה. מטרה זו הושלמה במלואה. ה-SDECE – ולאחר מכן ה-DGSE – הפכו לאחד משירותי הביון המערביים המוכשרים ביותר ביבשת. במהלך שנות ה-70, באנגולה, שירות הביון הצרפתי סיפק תמיכה לג'ונאס סאבימבי, מנהיג UNITA, תנועת הגרילה שנלחמה במשטר הקומוניסטי בשלטון במדינה. היא הקימה מחנות אימונים במרוקו עבור לוחמי חופש אנגולים, בשיתוף פעולה עם מדריכים מרוקאים. כתוצאה מכך, צרפת הצליחה לשמור על השפעה ניכרת באפריקה ובעלות ברית בלתי מעורערות במהלך הצבעות באו"ם. הדבר איפשר לצרפת לשמור על מעמדה כמעצמה עולמית ולשמור על מקומה כחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם. יתר על כן, התמיכה שסיפק ה-SDECE לחברת הנפט הצרפתית Elf אפשרה לצרפת להבטיח חלק מאספקת האנרגיה שלה. בדרך זו, השירות מילא תפקיד יעיל מאוד בהגנה על האינטרסים הלאומיים.

ה-SDECE גם סיפק סיוע יעיל למדעני הוועדה לאנרגיה אטומית צרפתית (Commissariat à l’énergie atomique – CEA) בעת פיתוח נשק גרעיני צרפתי, והם סייעו לרמטכ"ל להשיג קואורדינטות מדויקות של מטרות אזרחיות וצבאיות בברית המועצות עבור כוח התקיפה הגרעיני של צרפת. ה-SDECE גם מילא תפקיד חשוב בפיתוח תעשיית החימוש של צרפת עם "רכישת" טכנולוגיה מתקדמת בחו"ל. בשנת 1979, חזה ה-SDECE בצדק את נפילת השאה של איראן ואת הפלישה הסובייטית לאפגניסטן (בדצמבר 1979). במהלך הסכסוך, שירות הפעולה שלו אימן לוחמים נאמנים למפקד מסעוד בצרפת, סיפק לו נשק וציוד תקשורת ושלח קצינים שונים לייעץ לכוחותיו בעמק פנג'שיר.

שירות הביטחון DST זיכה את עצמו בכבוד במאבק חסר הפרופורציה נגד השירותים החשאיים של הגוש הסובייטי. אף שמעולם לא נחשפו כל הסוכנים הסובייטים שפעלו בצרפת, הוא הצליח לשבש באופן משמעותי את פעילות הקג"ב ומשתפי הפעולה עמו. במוסקבה בשנים 1981 ו-1982, הארגון סירב לטפל בוולדימיר וטרוב, קצין בכיר בלשכת המודיעין הטכנולוגי והמדעי של הקג"ב. במשך יותר משנה, תחת שם הקוד "פרידה", הוא הגיש לממונים עליו כמעט 3,000 מסמכים בעלי חשיבות רבה על היקף הריגול הקומוניסטי במערב. שירות המודיעין הנגדי הצרפתי העביר את אוצר המודיעין העצום שלו לעמיתיו האמריקאים שנודע להם על התפתחות הריגול הטכנולוגי הסובייטי על אדמת אמריקה.

במהלך שנות ה-50, שירות המודיעין הנגדי היה מעורב במאבק נגד החזית הלאומית לשחרור אלג'יריה (Front de Libération Nationale – FLN) ובמהלך שנות ה-60 נגד הארגון החמוש החשאי (Organisation armée secrète – OAS), ארגון צבאי למחצה ימני קיצוני שסירב לעצמאות אלג'יריה. לאחר מכן, החל מסוף שנות ה-70, השירות התאים את עצמו ביעילות רבה למאבק בטרור הערבי. במאבק זה, לשירותים הצרפתיים הייתה התקדמות של כמה עשורים בהשוואה לעמיתיהם המערביים. מאז תום המלחמה הקרה, הוא גם הצליח לנטרל מספר פעולות ריגול בהובלת ארה"ב בצרפת, ובפרט בשנת 1993, מבצע שהוביל לגירושם של חמישה סוכני CIA.

מאז 1992, מינהל המודיעין הצבאי, ה-DRM, הודות לפיתוח יכולות ומשאבים לאיסוף מודיעין אנושי וטכני, הוכיח את יעילותו בכל זירות הלחימה בהן היו פרוסים כוחות צרפתיים. צרפת סיפקה את החלק הגדול מהתרומה האירופית מבחינת מודיעין במהלך מבצע "כוחות בעלות הברית" בקוסובו בשנת 1999. בשנת 2003, בזמן הפלישה האמריקאית לעיראק, פריז יכלה להתנגד לטיעונים שהעלתה ארצות הברית, משום שה-DRM הצליח לספק מודיעין לרשויות הממשל שסתר את הגרסה שנבנתה בוושינגטון כדי להצדיק את פעולתה ובכך להוכיח שעיראק לא פיתחה נשק גרעיני. מאז מבצע סרוואל (2013), ה-DRM היה מעורב במידה רבה במעקב אחר הסאהל כחלק מהמאבק נגד קבוצות הטרור הפועלות שם.

המצב הנוכחי

ברוב המקרים, פעולות מודיעין יישארו לנצח בצללים, הרחק מתשומת הלב הציבורית. הן מוסתרות מסיבה טובה כדי לא להפר סודיות ולמנוע חשיפת פעולות מתמשכות. עם זאת, קיימות מספר פעולות ידועות שבוצעו בשיתוף פעולה עם השירותים החשאיים המשותפים והשפעתן על צרפת והעולם.

כך למשל בשנת 2022, עם תחילת הפלישה של פוטין לאוקראינה, הקימה TRACFIN כוח משימה עילית שהוקדש להקפאה ותפיסה של נכסים רוסיים של אישים הקרובים לקרמלין. בסך הכל הוטלו סנקציות על למעלה מ-1,158 אוליגרכים ו-98 ישויות רוסיות ובלארוסיות. כמו כן נתפסו נכסי נדל"ן נוספים בשווי 705 מיליון אירו.

בנוסף, החל משנת 2015 ועד 2018, צרפת סבלה מהתקפות קיצוניות אסלאמיות רבות עקב רדיקליזציה של דאעש. ככזה, משימת ארגוני הביון הצרפתיים התמקדו ללא ספק כמעט לחלוטין בגזילת רשתות כאלה מהמשך פעולות טרור. הדבר הוביל למניעה וסיכול של למעלה מ-42 פיגועים, כאשר ה-DGSI עקב מקרוב אחר אנשים בעלי עניין שעוזבים ונכנסים מסוריה. כתוצאה מכך, חוקים חדשים נגד טרור, מימון והרחבת תחומי האחריות של גופי הביון הוביל להגדלת המימון לסוכנות DGSI.

למרות שצרפת איבדה את נכסיה באפריקה ל-DGSE הייתה, ועדיין יש, נוכחות גדולה ברחבי הסאהל. במהלך פעולות קודמות של צרפת, בהן ביצעה לתמיכה במאלי ובניז'ר ​​באמצעות מבצע סרוואל וברחאן, ה-DGSE שימש באיסוף מודיעין על קבוצות מורדים וטרוריסטים באזור. מטרת הסוכנות הייתה למנוע רדיקליזציה נוספת וצמיחה של קבוצות טרור, וסיפקה מידע חשוב לכוחות הקואליציה.

עם זאת, מאז 2022, צרפת סבלה ממגוון רחב של כשלים מודיעיניים רבים שהביאו לתוצאות גיאופוליטיות חמורות ועסקאות עבור צרפת. עם הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022, ה-DRM נכשל בחיזוי הפלישה הרוסית. בעוד, המודיעין האמריקאי והבריטי טענו אחרת. התוצאה? כישלון מודיעיני בזירה העולמית, שכן צרפת עלולה להיחשב כעת כחסרת יכולת באיסוף וניתוח מודיעין מדויק.

במהלך 2023, צרפת עמדה בפני גירוש גיאופוליטי מהסאהל. בשנת 2021, התרחשה הפיכה במאלי, מה שהוביל את צרפת לנטוש את פעולותיה נגד המורדים באזור. בשנת 2022, הפיכה נוספת, הפעם בבורקינה פאסו. לבסוף, הפיכה בניז'ר, שהובילה לעזיבת צרפת את המדינה עד סוף 2023. בסופו של דבר, השאלה שעלתה בקרב קובעי המדיניות הייתה כיצד שירותי הביון של צרפת נכשלו כל כך בחיזוי הקריסה הבלתי נמנעת של ההגמוניה הצרפתית ברחבי הסאהל. 7.

המודיעין והתקשורת תמיד יתנגשו. במיוחד במדינה הנשענת על ערכים דמוקרטיים ועל מושג ה"חירות, השוויון והאחווה". מצד אחד של המטבע נמצאים כלי התקשורת החוקרים, תפקיד המותאם למסירת מידע לציבור. מצד שני, השירותים העוסקים לעתים קרובות בפעילות חשאית. בעבר, המודיעין בצרפת היה מוקף ברובו בשערוריות. במיוחד בין פוליטיקאים לציבור בנוגע לתפקיד שמילאו שירותי הביון. כך, בשנת 2019, עיתונאים דיווחו כי חברת הביטחון הצרפתית Nexter סיפקה ציוד לסעודיה, ששימש בסכסוך בתימן. כתוצאה מכך, העיתונאים המעורבים זומנו על ידי שירותי הביון וחטפו איומים בתביעה משפטית בגין "הפרת סודות מדינה".

דוגמה בולטת יותר היא מקרה משנת 2010, כאשר כלי התקשורת הצרפתי "לה מונד" חשף כי הנשיא ניקולא סרקוזי באותה תקופה מקבל תשלומים בלתי חוקיים מהמיליארדרית ליליאן בטנקור. מאוחר יותר, לה מונד הפליל את DCRI (קודמו של DGSI) בשערורייה וטען כי הסוכנות השיגה קלטות מענקית התקשורת Orange שניתנו במקור למשטרה הלאומית במסגרת החקירה במאמץ להגן על סרקוזי. כתוצאה מכך, התעוררה תשומת לב ציבורית לשימוש בשירותי הביון בטיוח עניינים ממשלתיים שאמורים להיות לטובת הציבור.

למרות התחייבותו של הנשיא עמנואל מקרון להזרים 413 מיליארד דולר לצבא ולשירותי הביון, נראה שהכישלון לחזות את הפלישה לאוקראינה יחד עם ההפיכות באפריקה מרתיע את המורל בקרב אלו המשרתים בקהילת המודיעין הצרפתית. אולי מסיבה זו, לקראת סוף 2023, מקרון מינה מנהלים חדשים לעמוד בראש סוכנות הביון DGSE ושירות הביטחון DGSI, מה שכנראה נובע מהכשלים האחרונים של המודיעין הצרפתי. עם זאת, לצרפת יש קהילת מודיעין בנויה היטב עם היבטים רבים כדי להשיג את המודיעין הדרוש למדינה. בנוסף, צרפת מפגינה היסטוריה חזקה ונרחבת הקשורה לתחום המודיעין. ניכר כי גלגלי השיניים המחזיקים את מכונת המודיעין בחיים ממלאים תפקיד חיוני. כתוצאה מכך, קהילת המודיעין הצרפתית הופכת לגוף חשוב ביכולתה של צרפת להגן על עצמה ולהטיל את השפעתה ברחבי העולם.

אין ספק שלשירותי המודיעין של צרפת יש אמצעים ומשאבים נחותים במידה רבה הן מאלה של בעלות בריתם והן מאלה של יריביהם, הם איכותיים והוכיחו את עצמם כמתאימים היטב לצורכי המדינה מאז 1945. לרשות צרפת יכולות מודיעין ופעולה מוערכות, אפילו בניגוד למדינות שמוציאות הרבה יותר בתחומים אלה. היא נותרה אחת המדינות הבודדוץ בעולם המסוגלות לנטר דינמיקת מצבים ואיומים ברחבי העולם והודות לרפורמות שבוצעו בתחילת שנות ה-90, צרפת היא כיום המדינה היחידה באיחוד האירופי עם מגוון כמעט מלא של משאבי מודיעין טכניים העומדים לרשותה (תחנות האזנה, רחפנים, לוויינים), ולכן יכולת מודיעין עצמאית באמת. מה שמספק למדינה אוטונומיה מוחלטת בהערכת משברים בינלאומיים, וכאשר עמדה כזו מתבררת כנחוצה, מאפשר לה לספק לשותפותיה גישה ותובנות חלופיות לאלו שמספקת וושינגטון.