תאמל״ק לי
בשנת 1996, בין כותליה הקודרים של אחוזה מבודדת בשולי ראקון סיטי, נולדה אימה מסוג חדש. חברי יחידת העילית המשטרתית שנשלחו לחקור שרשרת מקרי רצח מסתוריים, מצאו את עצמם לכודים בתוך סיוט של מתים מהלכים וניסויים גנטיים שיצאו מכלל שליטה. • המסדרונות הצרים, המחסור הנואש בתחמושת ותחושת המחנק הממשי הפכו את המפגש ההוא לרגע מכונן ששינה את פני תעשיית משחקי הווידאו לתמיד.
כשלושים שנה לאחר אותו אסון בדיוני, חברת קאפקום היפנית השיקה את "Resident Evil: Requiem", הפרק החדש בסדרת הישרדות האימה המצליחה שלה: ״האויב שבפנים״ (Resident Evil). המשחק, שיצא בסוף פברואר 2026 למחשב האישי ולקונסולות הדור החדש, מחזיר את השחקנים אל זירת האסון המקורית. חשיבותו של הפרק הנוכחי אינה נעוצה רק בהיותו חוליה נוספת בזיכיון האימה הענק, הכולל עשרות משחקים, סרטי קולנוע וסדרות אנימציה, אלא ביכולת שלו לחבר את העבר והעתיד של הסדרה. דרך עיניהם של הסוכן הוותיק ליאון קנדי ואנליסטית ה-FBI הצעירה גרייס אשקרופט, המשחק מנסה להוכיח כי גם בעידן המודרני, הנוסחה הקלאסית של בדידות, פחד וניהול משאבים קפדני עדיין מצליחה להפחיד ולרתק מיליוני מעריצים ברחבי העולם.
בכלל, ההתחלה של זיכיון האימה הפופולרי ״האויב שבפנים״ (Resident Evil) קשורה בשמו של מעצב המשחקים היפנים שינג'י מיקאמי. מאז שנת 1990, בהנחייתו של טוקורו פוג'יווארה, אחד ממנהלי התאגיד היפני Capcom, הוא התחיל לעבוד על משחק שממשיך רעיונית את משחק האימה משנת 1989 Sweet Home. מיקאמי היה מעריץ של הסרטים "ליל המתים החיים" של ג'ורג' רומרו ו"זומבי 2" של לוצ'יו פולצ'י ולכן החליט להשתמש במשחק במתים מהלכים. כמיקום העלילה הוא בחר באחוזה קודרת עם תעלומות ברוח מלון "אוברלוק" מתוך "הניצוץ".
המשחק הראשון בסדרה Resident Evil יצא בשנת 1996. בו, יחידת המשטרה המיוחדת .S.T.A.R.S (בהרכבה — הכוכבים העתידיים של הזיכיון כריס רדפילד, ג'יל ולנטיין והקפטן שלהם אלברט וסקר) יצאה לאחוזה בפרברי ראקון סיטי כדי לחקור מקרי רצח מסתוריים. שם הם גילו זומבים ומוטנטים שנמלטו ממעבדה חשאית של תאגיד Umbrella. במהלך המעבר, השחקנים מגלים סודות רבים של Umbrella, וגם יתקלו בזאב בעור כבש — כך, וסקר יתגלה כמדען סמוי שבחן את פיתוחי התאגיד על עצמו.
הטרילוגיה הקלאסית
Resident Evil (1996)
בתחילה המשחק תוכנן מגוף ראשון, אך בשנות ה-90 לקונסולת ה-PlayStation היה חסר כוח כדי לממש את כל מה שתכננו המפתחים. לכן הם יצרו את כל השלבים עם רקעים סטטיים, והמצלמה בכל חדר הייתה קבועה (fixed).
אחד המאפיינים של המשחק הראשון הוא החזרה המתמדת לאותם החדרים כדי לפתור חידה או לפתוח חדר נעול. זה אילץ לשנן את תרשים האחוזה כמעט בעל פה. פיצ'ר אחר הוא ניהול מלאי. אפשר היה לשאת איתך מלאי מוגבל של משאבים, ולכן היה צריך לחשב הכל בקפידה. שינג'י מיקאמי האמין שהגיימרים צריכים לפחד. כל אלמנטים במשחק עבדו בשביל תחושת אי-הנוחות — מהאווירה של האחוזה הקודרת ועד למחסור בכדורים ובערכות עזרה ראשונה.
המשחק Resident Evil 2 יצא בשנת 1998. על המשחק ניצח הידקי קאמיה, שבהמשך יצר את הסדרות Devil May Cry ו-Bayonetta. בסרט ההמשך הנגיף פרץ לרחובות ראקון סיטי, שתושביה הפכו בהמוניהם לזומבים. הגיבורים הראשיים היו השוטר המתחיל ליאון קנדי והסטודנטית קלייר רדפילד, אחותו של כריס רדפילד מהמשחק הראשון. הם מוצאים את עצמם בתחנת משטרה מוקפת זומבים ומנסים למצוא יציאה, תוך שהם מתקדמים בהדרגה למעבדה הסודית של Umbrella מתחת לעיר. תחנת המשטרה עצמה הזכירה את האחוזה מהחלק הראשון בסיבוכיות שלה ובשפע הסודות; מבחינה עלילתית זה הוסבר בכך שפעם בבניין היה מוזיאון. ושוב עלתה תחושת מתח וחוסר ודאות, המחכה מאחורי כל דלת חדשה.
אחד החידושים העיקריים של סרט ההמשך הוא הווריאטיביות (גיוון). ניתן היה לעבור את קמפיין העלילה עבור שני הגיבורים, שלכל אחד מהם היו אירועים ייחודיים. ובנוסף בסיפור הופיע הטיראן (Tyrant) — מוטנט כמעט בלתי פגיע שרדף אחר הגיבורים במהלך כל המשחק (בוסים ענקיים ומפחידים הם הפיצ'ר המזוהה של הסדרה). החלק השני נחשב עד היום לאחד הטובים ביותר בזיכיון.
Resident Evil 2 (1998)
העלילה של Resident Evil 3: Nemesis (1999) התרחשה במקביל למשחק השני. הגיבורה הראשית הייתה ג'יל ולנטיין מהחלק הראשון. היא ניסתה לצאת מהעיר ובדרך נלחמה בנמסיס — מוטנט נוסף של Umbrella, שנשלח להשמיד את מפעילי .S.T.A.R.S הניצולים. המשחק, שעל פיתוחו ניצח קאזוהירו איוstyleאמה, עדיין הזכיר את החלקים הקודמים מבחינת הגיימפליי, אך בו זמנית היו בו יותר קטעים שבהם השחקן יכול היה לבחור כיצד לפעול — למשל, לברוח מנמסיס אל תחנת המשטרה המוכרת כבר למעריצים או לנסות להאט את המפלצת באמצעות קרב. בסיום, ראקון סיטי הושמדה בפצצה גרעינית. אירוע זה חותם את הטרילוגיה הקלאסית. החל מהמשחק הרביעי, Capcom ניסתה להמציא משהו חדש בכל פרויקט.
Resident Evil 3: Nemesis (1999)
עלילת Resident Evil 3: Nemesis (1999) התרחשה במקביל למשחק השני. הגיבורה הראשית הייתה ג'יל ולנטיין מהחלק הראשון. היא ניסתה לצאת מהעיר ובדרך נלחמה בנמסיס, מוטנט נוסף של Umbrella שנשלח להשמיד את מפעילי .S.T.A.R.S הניצולים. המשחק, שעל פיתוחו ניצח קאזוהירו איוstyleאמה, עדיין הזכיר את החלקים הקודמים מבחינת הגיימפליי, אך בו זמנית היו בו יותר קטעים שבהם השחקן יכול היה לבחור כיצד לפעול, למשל לברוח מנמסיס אל תחנת המשטרה המוכרת כבר למעריצים או לנסות להאט את המפלצת באמצעות קרב. בסיום הושמדה ראקון סיטי בפצצה גרעינית. אירוע זה חותם את הטרילוגיה הקלאסית. החל מהמשחק הרביעי ניסתה Capcom להמציא משהו חדש בכל פרויקט.
הטרילוגיה הניסיונית
על המשחק Resident Evil 4 מ-2005 היה אחראי שוב שינג'י מיקאמי. הוא רצה להוסיף יותר אקשן ולשנות מעט את התפאורה (setting). הנשק הביולוגי זז לקו השני, ובקו הראשון הופיע הטפיל המסתורי לאס פלאגאס (Las Plagas). הניסויים עליו הפכו את תושבי הכפר הקטן לפראים מטורפים ובאופן טבעי הולידו סוגים חדשים של מוטנטים. כולם יעמדו בדרכו של הסוכן המיוחד ליאון קנדי, שיצא לאירופה בחיפוש אחר בתו החטופה של הנשיא. יחד איתו מופיעים בעלילה גם מכרים ותיקים אחרים — המרגלת אדה וונג מהחלק השני, שרוצה להשיג דגימה של הטפיל עבור אלברט וסקר.
המשחק השתנה ויזואלית ומבחינת הגיימפליי. כך, מצלמת השחקן קובעה כעת מאחורי גבו של הגיבור, ולמשך שנים רבות מבט מגוף שלישי יהפוך לדומיננטי בסדרה. בנוסף, המשחק שילב בהצלחה אלמנטים של אימה ואקשן, שבהם לעיתים קרובות היה צריך לתקשר באופן אקטיבי עם השותף (תפקידו הופקד בידי בינה מלאכותית). Resident Evil 4 ידע להפתיע: קרבות עם המונים של תושבי כפר חלשים התחלפו בקרבות בוסים, וחקירה מדודה של הטירה נמהלה בסצינות עם אלמנטים של QTE (אירועי תגובה מהירה).
Resident Evil 4 (2005)
Resident Evil 5 מ-2009 הפך למשחק הראשון בסדרה שבו הופיע מצב שיתופי (co-op) מלא. ניתן היה לעבור אותו יחד עם חבר, או שניתן היה לשחק עם בינה מלאכותית (אבל זה לא כל כך כיף). מבחינת גיימפליי המשחק התרחק עוד יותר מאווירת האימה לכיוון האקשן. כמה אלמנטים מוכרים של הסדרה כמו מחסור מתמיד בכדורים נשארו במקומם, אך נפתרו בדיוק בזכות האינטראקציה עם השותף.
העלילה, עם זאת, עדיין הייתה מעניינת. כריס רדפילד, שהפך לחבר בברית להערכת בטיחות בביוטרורוזם (BSAA), ושותפתו שבה אלומאר נלחמו באויבים באפריקה והתמודדו עם ההשלכות של ניסוי של חברת Tricell, היורשת הרוחנית של Umbrella. מאחורי מעשי הזוועה עמד אלברט וסקר המוכר היטב למעריצי הסדרה.
Resident Evil 5 (2009)
Resident Evil 5 מ-2009, הפך למשחק הראשון בסדרה שבו הופיע מצב שיתופי (co-op) מלא. ניתן היה לעבור אותו יחד עם חבר, או שניתן היה לשחק עם בינה מלאכותית (אבל זה לא כל כך כיף). מבחינת גיימפליי המשחק התרחק עוד יותר מאווירת האימה לכיוון האקשן. כמה אלמנטים מוכרים של הסדרה כמו מחסור מתמיד בכדורים נשארו במקומם, אך נפתרו בדיוק בזכות האינטראקציה עם השותף.
העלילה, עם זאת, עדיין הייתה מעניינת. כריס רדפילד, שהפך לחבר בברית להערכת בטיחות בביוטרורוזם (BSAA), ושותפתו שבה אלומאר נלחמו באויבים באפריקה והתמודדו עם ההשלכות של ניסוי של חברת Tricell, היורשת הרוחנית של Umbrella. מאחורי מעשי הזוועה עמד אלברט וסקר המוכר היטב למעריצי הסדרה.
Resident Evil 6 (2012)
המשחק Resident Evil 6 שיצא ב-2012 התרחק סופית מהאימה והציג אקשן שיתופי לחלוטין, שבו השחקנים היו צריכים לעבור שורה של משימות עלילתיות עבור כמה צוותים של גיבורים המוכרים היטב מהחלקים הקודמים: ליאון קנדי, כריס רדפילד, אדה וונג, שרי בירקין ואחרים. העלילה שוב הסתובבה סביב נשק ביולוגי והמורשת של Umbrella. המעריצים לא העריכו את הניסוי: Resident Evil איבדה את כל האווירה שלה והפכה לאקשן בנאלי. לכן Capcom הבינה שהסדרה זקוקה לשינויים.
האתחול הקונספטואלי
Resident Evil 7 (2017)
בשנת 2017 יצא Resident Evil 7, והפך במובן מסוים לחזרה לאווירה של המשחקים המקוריים. אך עם הבדל חשוב אחד: כעת צפינו בכל מה שקורה מגוף ראשון. זה איפשר שקיעה עמוקה יותר במשחק (גרסת ה-VR נראתה גם היא נהדר).
העלילה בנויה סביב דמות חדשה — איתן ווינטרס (המיתולוגיה המפותלת של ששת החלקים הקודמים זזה לקו השני). בחיפוש אחר אשתו מיה הוא מגיע לביצות של לואיזיאנה, שם הוא מוצא את עצמו בביתה של משפחת בייקר המטורפת. ווינטרס יפתור את החידות של המשפחה, בניסיון להבין מה הפך אותם לרוצחים סדרתיים ואיך לשחרר את מיה.
Resident Evil: Village (2021)
Resident Evil: Village מ-2021 — המשחק הממוספר השמיני בסדרה — המשיך את הסיפור של איתן. אשתו מיה נהרגה ממש בתחילת המשחק, ובתו רוז נחטפה. כעת הוא נאלץ לצאת למזרח אירופה כדי לאתר אותה. בדרך, כמובן, מופיעות תוצאות של ניסויים נוספים בבני אדם.
מבחינת האווירה, Village הזכיר את Resident Evil 4: שני המשחקים מתחילים בכפר קטן ואז עוברים לטירה גותית. היו כאן גם קטעים מפחידים, גם שפע של אקשן, גם חידות וגם בוסים מרשימים. בין אויביו של ווינטרס — אנשי זאב, ערפדים, תינוק ענק, סייבורגים ואישה עצומה, ליידי דימיטרסקו, המזכירה את הטיראן מהחלקים המוקדמים של Resident Evil.
עידן הרימייקים
Resident Evil 2 (2019)
במקביל לחלקים הממוספרים החדשים, Capcom הגתה רעיון להוציא מחדש את המשחקים הקלאסיים של הסדרה, שכבר התיישנו לחלוטין ויזואלית ומבחינת גיימפליי. בשנת 2019 יצא הרימייק של Resident Evil 2. הוא התברר לא סתם כסיפור מוכר עם גרפיקה משופרת מעט, אלא למעשה כמשחק חדש. הכל שודרג לרמה המודרנית — מהמראה הוויזואלי וסצינות המעבר החדשות ועד לגיימפליי (המצלמה סוף סוף הפכה לניידת ולא קבועה). עדיין ניתן היה לעבור את המשחק הן בתור ליאון והן בתור קלייר.
Resident Evil 3 (2020)
בשנת 2020 יצא הרימייק של Resident Evil 3, מעט פחות מוצלח (העלילה של המקור קוצרה וחלק מהמיקומים נחתכו). עם זאת, לשחק בו עדיין היה מעניין, במיוחד עבור אלו שלא היו מכירים את RE3 המקורי.
ההצלחה של הרימייקים האלה הפכה לאות חשוב עבור התעשייה: להרכיב מחדש משחקים שהזדקנו זה אפשרי ונחוץ. זו הזדמנות מצוינת להפגיש מעריצים חדשים עם הקלאסיקה ולהוציא עוד קצת דולרים מהוותיקים. מהר מאוד בדרך הסלולה של Resident Evil הלכו Demon’s Souls, Dead Space ואפילו חלקית הרימאסטר של Alan Wake. והיו משחקים שגם ככה נראו טוב, אך רעננו אותם עבור הדור החדש של הקונסולות — למשל, Marvel’s Spider-Man, The Last of Us Part 1.
Resident Evil 4 Remake (2023)
Resident Evil 4 Remake יצא בשנת 2023. העלילה נשארה אותה העלילה: ליאון קנדי יוצא לחלץ את בת של נשיא ארה"ב מכת במעמקי ספרד. אך החלק הגרפי והגיימפליי שודרגו לרמה המודרנית, תוך שיפור משמעותי של מערכת הקרב הדינמית בלאו הכי. בנוסף, למשחק יצאה הרחבה (DLC) שבה, כמו בחלק הרביעי המקורי, ניתן לשחק בתור אדה וונג.
משחקי ספין-אוף
לסדרת Resident Evil, מלבד המשחקים הראשיים, יש גם משחקי-לוואין. רובם מספרים סיפורים המשלימים את היקום, אך הם אינם חובה להבנת שאר המשחקים. עם זאת ישנם כמה חלקים חשובים שראויים לתשומת לב.
- Resident Evil Code: Veronica (2000). העלילה מתרחשת שלושה חודשים לאחר הרס ראקון סיטי. קלייר רדפילד ממשיכה בחיפושים אחר אחיה כריס ומוצאת את עצמה באי רוקפורט, שם היא מתמודדת עם משפחת אשפורד ואלברט וסקר. Code: Veronica עם האסתטיקה הגותית שלו השפיע על Resident Evil 4 ו-Resident Evil Village.
- Resident Evil Zero (2002). פריקוול שעלילתו מתרחשת יממה לפני החלק הראשון. במרכז הסיפור — רבקה צ'יימברס ובילי קואן, החוקרים מרכז אימונים נטוש של Umbrella. המשחק Zero מציג לשחקנים כמה דמויות מפתח ואלמנטים של היקום (כולל הניסויים של התאגיד).
- Resident Evil: Outbreak (2004). משחק שיתופי, שבו הראו מבט על האסון בראקון סיטי דרך עיניהם של אזרחים רגילים. זוהי אנתולוגיה של חמישה תרחישים עם שמונה דמויות שניתן לשחק בהן (מלצרית, סטודנט ואחרים), שכל אחת מהן מחזיקה ביכולות ייחודיות ונגועה בנגיף ה-T. מד ההדבקה גדל, ומחייב לחפש תרופות ותמיכה מחברי הצוות.
- Resident Evil: Revelations (2012). מבחינה עלילתית מתרחש בין החלק הרביעי והחמישי של Resident Evil. ג'יל ולנטיין וכריס רדפילד חוקרים היעלמות של קולגות על ספינת תענוגות, שבה הופיע נגיף נוסף. הדבר העיקרי במשחק הוא הדגש על עבודת הארגון Bioterrorism Security Assessment Alliance (BSAA), שהופך לחשוב עבור האירועים הבאים. Revelations חזר למקורות: דגש על הישרדות, חידות, מלאי כדורים מוגבל.
- Resident Evil: Revelations 2 (2015). במשחק יש שני קווי זמן: בעבר — קלייר רדפילד ומוירה ברטון מנסות לברוח מאי שבו מבוצעים ניסויים עם טפיל חדש, ובהווה בארי ברטון מחפש את בתו הנעלמת.
Capcom התנסתה במשחקים מגוף ראשון עוד בתחילת שנות ה-2000. כך, במשחק Resident Evil: Survivor (2000) השחקן פעל בתפקיד ניצול באי שינה לאחר התרסקות מטוס, תוך חשיפה הדרגתית של סודות הניסויים שהתרחשו שם. המשחק שילב יריות ארקייד וניהול אינוונטר מוגבל. ובמשחק Resident Evil: Dead Aim (2003) הגיימפליי היה קשור באקדח אור (light gun). השחקן היה צריך לירות בחזרה בנגועים על ספינת תענוגות.
Outbreak לא היה הפרויקט השיתופי היחיד של Capcom. הסטודיו ניסה כמה ניסיונות ליצור משחקי מולטיפלייר על בסיס היקום שלו. החל משוטרים על מסילה (rail shooters) לפי אירועי המשחקים שכבר יצאו The Umbrella Chronicles (2007) ו-The Darkside Chronicles (2009) ועד לרלוונטיים יותר כמו Resistance (2020) ו-Re:Verse (2022). בראשון שבהם אחד השחקנים יכול לשחק בצד של הנגועים, תוך הצבת מלכודות ומיקום זומבים על המפה.
כיצד Resident Evil השפיע על התעשייה?
במהלך 30 שנות קיומו, הזייכון של Capcom השפיע רבות על משחקי וידאו אחרים. לדוגמה, מעצב המשחקים של סדרת האקשן Gears of War, קליף בלזינסקי, טען שבזמנו Resident Evil 4 גרם לו לחשוב על מיקום המצלמה במשחקי אקשן ולשחזר כמה פיצ'רים בעקבות משחק האימה הפופולרי. מסכים איתו גם ניל דרוקמן, היוצר של ״האחרונים שבינינו״ (The Last of Us) ואחד התסריטאים של סדרת Uncharted.
הרעיון של אתחול קונספטואלי לפרנצ'ייז עורר השראה גם אצל יוצרים אחרים. מעצב המשחקים קורי ברלוג הודה שהחלק הרביעי והשביעי של Resident Evil עם הגישה שהשתנתה לחלוטין שלהם עוררו בו השראה ליצור את האתחול של God of War (2018). ובנוסף בקושי יפתיע מישהו ש-Visceral Games, היוצרים של Dead Space, שמרו בראש את סדרת Resident Evil בזמן יצירת אימת החלל שלהם — המשחקים דומים באווירה ובניהול המשאבים.
מעניין שזיכיון Resident Evil עבר דרך ארוכה, אך בסופו של דבר חזר בכל זאת לנוסחה של הרפתקה לשחקן יחיד (single-player). כאשר ז'אנר האקשן מגוף שלישי התפתח לכיוון השיתופי והיה נדמה שהביקוש לסינגלפלייר יורד, Capcom בכל זאת האמינה בו ולא טעתה: ההצלחה של החלק השביעי והשמיני הוכיחה שהמעריצים אוהבים קודם כל משחקי אימה ואקשן לשחקן יחיד. כל הפרויקטים השיתופיים של Resident Evil, כולל Resistance ו-Re:Verse, נסגרו עם הזמן, מה שמדגיש פעם נוספת את העניין במשחקי אקשן לשחקן יחיד.
במה Resident Evil בקולנוע שונה מהמשחקים?
הגרסה שלא יצאה לפועל של ג'ורג' רומרו
על עיבוד למסך של המשחק הראשון התחילו לדבר כמעט מיד לאחר יציאתו. סטודיו Constantin Film רכש בשנת 1997 את הזכויות מאת Capcom בתנאי שכל השינויים בעיבוד יתואמו עם היוצרים. אך החיפושים אחר הבמאי המושלם לקחו זמן. בשנת 1998 המפיקים פנו עם הצעה למאסטרו של ז'אנר הזומבים ג'ורג' רומרו. הוא עצמו לא שיחק ב-Resident Evil, אך צפה כיצד בנו עובר אותו. ובנוסף רומרו ביים סרטון פרומו מפורסם עם שחקנים חיים עבור Resident Evil 2.
אבוי, המשא ומתן בנוגע לעיבוד הקולנועי לא הוביל לשום דבר, והתסריט החופשי למדי של רומרו (שזמין ברשת) מעולם לא מומש. אגב, בשנת 2024 יצא סרט דוקומנטרי, שיוצריו סיפרו בפירוט על הפרויקט שלא יצא לפועל. הם ניסו לייצר הגשה מטאפורית (meta): הצילומים התקיימו בבית המעוצב בסגנון האחוזה מתוך Resident Evil המקורי.
"האויב שבפנים" של פול ו. ס. אנדרסון ומילה יובוביץ'
לאחר תחילת שיתוף הפעולה של Constantin Film עם Impact Pictures, לעיבוד לקולנוע הצטרף מעריץ גדול של הסדרה פול ו. ס. אנדרסון, שהוכיח את עצמו היטב עם העיבוד של "מורטל קומבט". כעבור שנה הבמאי הציג את גרסת התסריט שלו, שהתרחקה מאוד מהמשחק ולא העתיקה אותו מילה במילה. נשארו רק מאפיינים מזוהים: דליפת נגיף במעבדה של Umbrella, אחוזה ליד העיר, זומבים, כוח תגובה מיוחד. כך הפך אנדרסון לבמאי של הסרט הראשון ולאוצר של כל זיכיון הקולנוע Resident Evil, המוכר בישראל בשם "האויב שבפנים".
אנדרסון הכניס לעלילה את אליס — בגיולמה של מילה יובוביץ' — ובנה את העלילה של כל ששת הסרטים סביבה. לאורך הסדרה הבחורה משתנה, כשהיא רוכשת כוחות-על הודות למוטציה של נגיף ה-T בדמה. אליס הופכת לאויבת הראשית של תאגיד Umbrella, כשהיא נלחמת מסרט לסרט בפירות הניסויים שלו ומנסה לשמור על שרידי האנושות. בסרטים הייתה מיתולוגיה משלהם עבור Umbrella, השואלת אלמנטים בודדים מהמשחקים, למשל את הטפיל לאס פלאגאס או את נמסיס. למרות שורה של דמויות מוכרות מהמשחקים (ג'יל ולנטיין, כריס וקלייר רדפילד, קרלוס אוליביירה), במרכז תשומת הלב של הסרטים תמיד נמצאת דווקא אליס.
למרות כל השוני, שני הסרטים הראשונים הם הקרובים ביותר למשחקים מבחינת האווירה וההגשה. בהם האקשן משתלב עם הרוח הקודרת של הטרילוגיה המקורית. הסרט השלישי כבר הלך בדרך משלו — לכיוון פוסט-אפוקליפסה ברוח "מקס הזועם", שבה הופיעו בנוסף גם שיבוטים של אליס, הנחוצים לשחזור כוחות-העל שלה.
במהלך 15 שנות קיומו של זיכיון הקולנוע, המבקרים לא העריכו כראוי אף אחד מהסרטים, אף שההכנסות של כל סרט חדש עלו על הקודם. מעריצי המשחקים לא היו נלהבים, ואילו חובבי שוברי קופות וסרטי פעולה עם זומבים הלכו בהנאה לכל חלק חדש — עניינה אותם לא העלילה, אלא האקשן. ואנדרסון ידע זאת מצוין, כשהוא מעביר מהמשחקים את הגרסאות הקולנועיות ביותר של המוטנטים פשוט למען קרבות יפים עם אליס. לעיתים קרובות הופעתם אפילו לא הוסברה בשום צורה. אותו הדבר קרה גם עם הגיבורים. דמויות יכלו להיעלם למשך כמה סרטים או בכלל להופיע רק באחד מהם, כפי שהיה עם ליאון קנדי ואדה וונג בחלק החמישי.
סרטי האנימציה של Resident Evil
סרטי האנימציה כאילו קופחו מתשומת לב מחוץ למעגל המעריצים, למרות שאלו הן בדיוק אותן הרפתקאות קאנוניות של הגיבורים האהובים. הראשון שבהם — "האויב שבפנים: המוציא להורג" — יצא עוד בשנת 2000 וסיפר על משימה של יחידה מיוחדת של Umbrella, שנשלחה לחלץ מראקון סיטי את אחד המדענים. סרט האנימציה הזה נראה כמו לקט של סצינות מעבר מתוך המשחק. העיבודים הבאים, שהתבררו כרבים, עשויים טוב יותר.
- "התנוונות" (2008). פושע לא ידוע מארגן פיגוע טרור בנמל תעופה כדי לספר את האמת על מה שהתרחש בראקון סיטי והמעורבות של Umbrella. במרכז הסיפור — ליאון קנדי וקלייר רדפילד.
- "קללה" (2012). במדינה בדיונית בשטח חבר המדינות (חבר המדינות העצמאיות) בוחנים נשק ביולוגי, שנוצר על בסיס אנלוגים של Umbrella. ליאון קנדי ואדה וונג מנסים למנוע ממנו ליפול לידיים רעות.
- "ונדטה" (2017). טרוריסט מתחיל לסחור בנשק ביולוגי על בסיס הפיתוחים של Umbrella. ליאון קנדי, כריס רדפילד ורבקה צ'יימברס מנסים למנוע פיגוע בניו יורק.
- "חשכה אינסופית" (2021). נשק ביולוגי מגיע למדינה בדיונית במזרח התיכון, וארגון כלשהו מסית לסכסוך בין ארה"ב לסין. ליאון קנדי וקלייר רדפילד שוב נאלצים לחשוף קנוניה, שהחלה בניסיון התנקשות בנשיא ארה"ב.
- "אי המוות" (2023). שלוש חקירות שונות מובילות את ליאון קנדי, ג'יל ולנטיין, רבקה צ'יימברס, קלייר וכריס רדפילד אל כלא-מוזיאון אלקטרז, שבו בסתר מבוצעים ניסויים בנשק ביולוגי.
מה קורה עם העיבודים למסך של Resident Evil אחרי אנדרסון?
בשנת 2021 Constantin Film הוציאה אתחול כושל לזיכיון. מעריץ הזיכיון, הבמאי יוהנס רוברטס, הדביק לתוך סרט אחד של שעתיים את העלילה של שני המשחקים הראשונים, תוך העברת כל גיבורי המפתח. בשל כך הסרט נראה מקוטע ומלא בחוסר עקביות לוגית (עם זאת, גם את הסרטים עם מילה יובוביץ' קשה לשבח על עלילה בנויה היטב).
למרות כל החסרונות, לסרט יש גם צדדים מוצלחים — למשל, סגנון הצילום והחלטות ליהוק מעניינות. רוברטס עצמו מקווה שיאפשרו לו לצלם סרט המשך, אך אין חדשות על סרט המשך אפשרי.
אם לסרט היו לפחות ביקורות חיוביות מעטות, הרי ש"האויב שבפנים" של Netflix לא מצא חן בעיני אף אחד בערך. שירות הסטרימינג יחד עם Constantin Film הוציאו סדרה בת שמונה פרקים, שבה מוצג סיפור אלטרנטיבי. לאחר השמדת ראקון סיטי Umbrella בנתה עיר חדשה, שבה גר ועובד אלברט וסקר.
בגרסה זו הוא גבר כהה עור (שיחק אותו לאנס רדיק), המגדל שתי בנות. הן אינן מאמינות לסדרים המקומיים ובטעות חושפות קנוניה של Umbrella. החיסרון העיקרי של הסדרה לא היה האירועים האלטרנטיביים או הדמויות המשתנות, אלא שני קווי זמן (עם שתי גרסאות של בנותיו של וסקר), אשר בלבלו את הנרטיב הלא ממש מרתק בלאו הכי. הסדרה לא התקבלה יפה הן מצד המבקרים והן מצד הצופים, ובשל כך היא בוטלה לאחר העונה הראשונה.
העיבוד החדש לקולנוע של Resident Evil יהיה גם הוא סיפור עצמאי. שותף לכתיבת התסריט ובמאי הסרט זאק קרגר ("ברברי", "נשקים") הזהיר את המעריצים שהסרט לא ישחזר את אירועי אחד המשחקים.
יחד עם זאת הבמאי ינסה "לא להפר את חוקי היקום". קרגר מתכנן להתרכז בכך שיעביר את הרוח של Resident Evil ואת "תחושת האימה, כאשר אתה צריך לעבור במסדרון חשוך עם כדור אחד לשוטגאן, ואין ברירה". בסרט יופיעו פול וולטר האוזר ("ציפור שחורה"), אוסטין אברמס ("נשקים", "אופוריה"), זאק צ'רי ("ניתוק", "פולאאוט"), קאלי רייס ("בלש אמיתי") וג'ונו וילסון ("אני אוהב את זה בך"). הסרט ייצא לאקרנים ב-18 בספטמבר 2026.
איך לשחק ב-Resident Evil?
מכיוון שההיסטוריה של הסדרה היא בקנה מידה גדול מאוד ומונה כמה עשורים, ישנן כמה דרכים אמינות להיכנס לתוך הזיכיון.
הגל החדש
לחובבי משחקים מגוף שלישי כדאי לנסות את הרימייקים של החלקים השני, השלישי והרביעי המקוריים של Resident Evil. לכל אחד ציונים טובים וגיימפליי מלוטש, שבו שילוב מצוין של אימה, חידות ואקשן עם ניהול משאבים. החלק השלישי מרגיש יותר כמו DLC לשני (הוא מציע מעט דברים חדשים מהותית). כל המשחקים האלה פשוטים לשליטה ויכולים להניע להיכרות עמוקה יותר עם הסדרה. והכי חשוב, באף אחד מהם אין צורך לדעת על האירועים הקודמים, העלילה מספרת את כל מה שנחוץ.
לחובבי משחקי אימה מגוף ראשון כדאי לשים לב ל-Resident Evil 7: Biohazard והמשכו הישיר Resident Evil: Village. הדילוגיה מספרת על המסלול הקודר של איתן ווינטרס, שבו תחילה הוא מגיע לביצות של לואיזיאנה בחיפוש אחר אשתו, ואז למזרח אירופה כבר בניסיון להחזיר את בתו. המשחקים מבודדים מהאירועים המרכזיים של הסדרה, אך מחזירים את הסדרה לשורשים, במיוחד באווירה של Village.
לחובבי צלילה לתוך יקומים
למרות העובדה שכל חלק של Resident Evil מספר על משהו משלו, הם עדיין קשורים ביניהם דרך ההיסטוריה של תאגיד Umbrella, מייסדיו, חוקרי הנגיפים והנשק הביולוגי, שמתגלה בכל רחבי העולם. מהדליפה הראשונה ביותר של ההדבקה באחוזת ספנסר העלילה יוצאת בהדרגה אל מחוץ לגבולותיה, תופסת את העיר ראקון סיטי וסביבתה, ואז חודרת לפינות השונות ביותר של כדור הארץ, כולל לאירופה ואפריקה.
מבחינה כרונולוגית את המשחקים הראשיים של הסדרה צריך לעבור בסדר כזה (רימייקים וספין-אוף אינם נלקחים בחשבון כאן):
- Resident Evil: Zero (2002)
- Resident Evil (1996)
- Resident Evil 2 (1998)
- Resident Evil 3: Nemesis (1999)
- Resident Evil Code: Veronica (2000)
- Resident Evil 4 (2005)
- Resident Evil: Revelations (2012)
- Resident Evil 5 (2009)
- Resident Evil: Revelations 2 (2015)
- Resident Evil 6 (2012)
- Resident Evil 7: Biohazard (2017)
- Resident Evil: Village (2021)
- Resident Evil: Requiem (2026)
באופן כללי אין גילויים מיוחדים בסדר המעבר, אך חשוב לקחת בחשבון שלא כל המשחקים מניעים באותה מידה רחבה את העלילה הגלובלית.
למעריצים הארדקור
מעריצים רבים אוהבים את Resident Evil לא רק בגלל אלמנטים של אימה ותמת הזומבים, אלא גם בגלל ההיסטוריה העשירה של תאגיד Umbrella, סודותיו הרבים והאינטריגות שלו. ובנוסף Resident Evil — זה לא רק משחקים, אלא גם יקום מורחב: סרטי אנימציה, הצגות תיאטרון, ספרים, קומיקס ואפילו מנגה. לא כולם קאנוניים (לחלוטין כל העיבודים עם שחקנים חיים צולמו "בהשראת"), אך הם משלימים את הסיפור של הדמויות האהובות, שהקדישו את חייהן למאבק באיומים ביולוגיים ובסיבה הראשונית להם בדמות התאגיד המרושע, שנמצא תמיד צעד אחד לפני כולם.
בנוסף, כמה אלמנטים של הפרנצ'ייז הפסיקו עם הזמן להיות קאנוניים (מכיוון שבמשחקי הסדרה כמה אירועים הלכו אחרת). והיו גם יצירות שנוצרו מלכתחילה מחוץ ליקום המרכזי — למשל, המחזמר Resident Evil: Voice of Gaia (2016), שבו מוצגת גרסה פוסט-אפוקליפטית של היקום המוכר לשחקנים.
מה מחכה למעריצי Resident Evil בעתיד?
השקת Resident Evil: Requiem ב-27 בפברואר 2026, מסמלת חזרה למקורות אחרי אינספור רימייקים והאתחול של הסדרה, המשחק הזה אוסף לתוכו את כל מה שגרם למעריצים לאהוב את Resident Evil. זו חזרה לסודות של Umbrella ולראקון סיטי, זה אקשן שאפשר לשחק בו הן מגוף ראשון והן מגוף שלישי, ובנוסף זה פיתוח של אפשרויות הגיימפליי, שעובדו על הרימייקים של החלקים המקוריים (המשחק מפותח על גרסה מעודכנת של המנוע RE Engine).
Requiem מוגש לסירוגין דרך עיניה של אנליסטית ה-FBI גרייס אשקרופט, שאינה מוכנה למפגש עם מוטנטים וזומבים, ודרך עיניו של ליאון קנדי המבוגר, שכבר נתקל לא פעם בנשק ביולוגי. הגיימפליי עבור גרייס — הוא אימה טהורה, ועבור ליאון קרוב יותר לחלקים הממוקדים באקשן כמו Resident Evil 4.
ההיסטוריה, כך מתברר, אינה נכתבת רק בשדות הקרב של העולם האמיתי, אלא גם במחוזות הדמיון והסיוט של התרבות הפופולרית. 30 שנה של אימה הישרדותית הוכיחו שראקון סיטי היא כבר מזמן חלק מהמיתולוגיה המודרנית. האם הנוסחה הקלאסית של פחד, בדידות ומאבק הישרדותי תמשיך לעצב את העתיד, או שהפרק החדש ישנה את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על הזיכיון? ימין יגידו.
