מסע הצלב השלישי נערך בין 1189 ל־1192. בתקופה שבה ההתנגשויות האפיות הרבות בין המלך האנגלי ריצ'רד לב הארי לבין המנהיג הכורדי הגדול צלאח א-דין היו בעיצומן וסימנו אבן דרך ביחסי האסלאם עם הנצרות.
בשלהי המאה ה־12 שטח עצום שכיסה את מצרים וסוריה היה בידיו של שליט חדש, צלאח א-דין. צלאח א-דין כבש את ירושלים בשנת 1187. לאחר כיבושהּ, הוא גם הראה את אופיו כלוחם אציל, שלא נקם על מעשי הטבח הנוצרים בעיר והניח לכל הנוצרים לעזוב בשלווה. נפילת ירושלים הובילה בסופו של דבר למסע הצלב השלישי.
קריאתו של האפיפיור גרגוריוס השמיני התקבלה על ידי שליטי אירופה החזקים ביותר של אותה תקופה: השליט הגרמני פרידריך ברברוסה (שמעולם לא הגיע לארץ הקודש כי טבע בנהר קטן באסיה הקטנה…), המלך הצרפתי פיליפ השני אוגוסטוס והמלך האנגלי ריצ'רד לב הארי. בפעם הראשונה מאז החלו מסעות הצלב, הצלבנים מצאו את עצמם מתנגשים מול מנהיג צבאי מצוין ודיפלומט טוב עוד יותר: צלאח א-דין.
תחילת מסע הצלב
באוקטובר 1187, ירושלים נפלה לשליטה מוסלמית ובסוף אוקטובר אותה שנה הוציא האפיפיור גרגוריוס השמיני צו, אודיטה טרמנדי, שקרא למסע הצלב השלישי. קיסר האימפריה הרומית הקדושה פרידריך ברברוסה היה הראשון לעזוב ויצא מרגנסבורג ב־11 במאי 1189, עם צבא מאורגן ומוכן. הקיסר הגרמני נע לעבר אימפריה הביזנטית דרך הונגריה וסרביה. בהגיעו לביזנטיון, פרידריך לא זכה לקבלת פנים חמה. היו לו קשיים גדולים גם כשהגיע לקונסטנטינופול שכן הקיסר איסאאקיוס השני אנגלוס לא היה במצב רוח ידידותי כלפי השליט הגרמני.
בסוף מרץ 1190 עבר פרידריך דרך אסיה הקטנה. הוא הלך בדרכו הידועה של גודפרי מבולון. הגעתם של הצבאות האנגלים והצרפתים הייתה צפויה ולכן המוסלמים חששו. עם זאת, אירוע אחד הפך את המצב לטובת הצבאות המוסלמים; ברברוסה טבע בנהר סאלף ב־10 ביוני 1190. מותו סייע רבות למצב המוסלמים, שהיו במצב קשה.
שני השליטים האחרים התחילו את מסעם הרבה יותר מאוחר. פיליפ עזב את מסינה ב־30 במרץ 1191 והגיע לעכו ב-20 באפריל. ריצ'רד לב הארי ערך משלחת הרפתקנית בדרך לארץ הקודש ועזב את מסינה ב-10 באפריל, אך הגיע לסוריה ב-7 ביוני.
הכיבוש הצלבני של עכו
בקיץ 1191 תקפו המלכים הצרפתים והאנגלים את העיר עכו. ביולי העיר הייתה מותשת וחיל המצב החל במשא ומתן. צלאח א-דין לא התנגד לשלום, אבל הנוצרים הציעו תנאים נוקשים מאוד. ב־12 ביולי 1191 נפלה עכו לידי הצלבנים.
בהגשמת התנאים המוקדמים לשלום הם נתקלו במהרה בכמה מכשולים והיו אי הבנות חמורות בקרב הצלבנים. לאחר שחרור עכו, גם הצרפתים וגם האנגלים רצו לתפוס יותר כוח בעיר והחלו לדכא את האוכלוסייה המקומית. למלכים לא היה אכפת שהמוסלמים מילאו את הוראות האמנה והמלך הצרפתי התרגז מאוד.
סלידתו של פיליפ מריצ'רד לב הארי עוררה שמועות כי המלך האנגלי מתכנן למכור את כל הצבא הנוצרי למוסלמים וכי הוא מתכונן לפלוש לנחלתו של פיליפ. עצבני וחולה עזב פיליפ את עכו וחזר הביתה. חזרתו המוקדמת של המלך הצרפתי גרמה נזק רב למטרות מסעות הצלב.
טבח האסירים בעכו
לאחר נפילת עכו עמד מספר האסירים המוסלמים בעיר בסביבות 3,000. חלק אחד מתנאי הכניעה היה חילופי שבויים וצלאח א-דין הסכים והיה מוכן לשלם כופר גבוה עבור חיל המצב בעכו. פרטים על הסיבה לכך שהם לא הגיעו להסכמה אינם ידועים. לאחר שצלאח א-דין שחרר את קבוצת האסירים הראשונה ב-24 ביולי, התקיים דיון על הכופר.
לאחר שאיבד את הסבלנות והאמין שהעיכוב אינו מתאים לצלאח א-דין, ריצ'רד לב הארי החליט להמשיך בקמפיין שלו בהקדם האפשרי. הוא הוציא את השבויים אל מול עכו ב־20 באוגוסט והוציא להורג 2,600 מהם. במכתבו אל אב המנזר מקלרבו, ריצ'רד הצהיר כי "מכיוון שההסכם שהוא [צלאח א-דין] הסכים לו התבטל לחלוטין, היו לנו את הסָרָצֶנִים (פראים) ההם במעצר. . . להוציא להורג."
חייליו של צלאח א-דין צפו בטבח ותקפו את הנוצרים בניסיון להציל את אנשיהם. הם נהדפו בקלות על ידי הצלבנים, שנסוגו כשהגיעה התגבורת ששלח צלאח א-דין. המוניטין של ריצ'רד נפל בעיני אויביו המוסלמים ובעיני צלאח א-דין עצמו. לצלאח א-דין לא הייתה ברירה אלא לעשות כמו שריצ'רד עשה והוציא להורג את נוסעי הצלב שהיו שבויים בידיו.
קרב ארסוף
הצלבנים נאלצו לנוע דרומה יותר. ריצ'רד לב הארי תכנן לאבטח את החוף הסורי, משם יוכל מאוחר יותר לכוון את כוחותיו לעבר ירושלים. צלאח א-דין בהחלט לא יכול היה לצפות בשלווה בצעדה הזו דרך כל ארץ ישראל, אז הוא עקב אחריהם ללא הרף בגבעות, מחכה שריצ'רד יעשה טעות. צלאח א-דין ידע שהוא לא יכול להגן על ערים מסוימות, לכן הוא הרס אותן.
הצלבנים הגיעו לארסוף. בגנים שלפני העיירה התכוון צלאח א-דין להיכנס עמם לקרב גלוי. ב־7 בספטמבר 1191, היה יום חם מאוד ליד ארסוף והצלבנים הוקפו על ידי צבאו של צלאח א-דין, לא הייתה מוצא. ריצ'רד לב הארי לא רצה שצבאו יספוג גורל דומה לזה של צבא הצלבנים בקרב קרני חיטין, שהובס על ידי צלאח א-דין ולכן הוא חיזק את שורותיו והתכונן להגנתם.
הניצחון לאחר מכן בארסוף היה חיוני עבור הצלבנים. זו הייתה תבוסה אסטרטגית גדולה שעלתה לצלאח א-דין בחיילים רבים, כולל טובי הלוחמים מצבאו. נפילת עכו וקרב ארסוף היו מהלומות אדירות ששיקפו הפגיעה ביוקרתו של צלאח א-דין בעולם המוסלמי.
צלאח א-דין: הימנעות מסכסוך
צלאח א-דין רצה לחסום את הדרך לירושלים. הוא כבר היה במצב קשה. צבאו איבד את המורל, אך הסולטאן עודד אותם בכך שאמר להם שהם על חיים באדמתם ושהנוצרים יצטרכו לעבוד קשה כדי לכבוש את ירושלים. צלאח א-דין התוודע לכך שאינו יכול לעסוק עוד בסכסוך גלוי עם ריצ'רד ולכן החל לגרש מהערים שלו את האוכלוסייה המוסלמית, שנעה בתהלוכות לעבר מצרים.
צלאח א-דין נמנע מעימותים פתוחים ונסוג לחלוטין מאחורי קו ההגנה בירושלים. הוא קיווה שהתקפותיו של המלך האנגלי ייפסקו בסופו של דבר והיה בטוח שהאינטרסים של ריצ'רד לב הארי באירופה ינצחו וייאלצו אותו לוותר על המערכה ולחזור למערב.
המלך ריצ'רד לב הארי הוביל פעמיים את הכוחות לעבר פנים הארץ, בשתי הפעמים הגיע למבצר קטן מאולתר, שהיה רק 18 קילומטרים מעיר הקודש — בדצמבר 1191 וביוני 1192.
בשתי ההזדמנויות, כנראה לא הייתה לו כוונה לבצע מתקפה על העיר, אלה היו רק תחבולות שנועדו לבחון את נחישותו של צלאח א-דין והם תרמו למשא ומתן הדיפלומטי שנערך לאחר מכן. במהלך התמרונים הללו, כיבד המלך את כל כללי המלחמה של ימי הביניים אך עדיין לא הצליח להשיג את מבוקשו.
המגעים בין ריצ'רד לב הארי לצלאח א-דין
הדיפלומטיה תפסה בסופו של דבר מקום חשוב מאוד במסע הצלב השלישי, שלא כמו בעימותים קודמים, שבהם לא היה משא ומתן וכל המחלוקות נפתרו בכוח הנשק. המשא ומתן שימש להערכת כוח הלחימה והמורל של האויב, אך גם להונאה.
במקום צלאח א-דין, ריצ'רד לב הארי נפגש עם אחיו של הסולטאן ויד ימינו אל-עדיל במהלך משא ומתן ארוך ותכוף. ריצ'רד לב הארי היה דיפלומט הרבה יותר טוב וערמומי ממה שצלאח א-דין חשב. המשא ומתן הסופי הגיע לאחר קרב יפו באוגוסט 1192. ריצ'רד, שהיה במצב קשה ודאג לרכוש האנגלים, השתמש בכל האמצעים שברשותו כדי לנהל יחסים עם צלאח א-דין.
לבסוף, ריצ'רד לב הארי, שבשהייה ממושכת יותר במזרח התיכון והרחק ממלכתו הסתכן באיבוד הכתר, חתם על הסכם עם צלאח א-דין ב־1 בספטמבר 1192. הסכם זה העניק לו חגורת חוף קטנה מיפו ועד צור. ירושלים נותרה תחת שלטון מוסלמי. באוקטובר 1192 עזב ריצ'רד לב הארי את סוריה.
אף ששני השליטים תכננו להמשיך במלחמה, בפועל זה לא קרה. ריצ'רד אף דיבר בפומבי במספר הזדמנויות על תוכניותיו לשוב לארץ הקודש, אך בסופו של דבר, אף אחת מהתוכניות הגדולות הללו לא יצאה אל הפועל. בכך הגיע לסיומו הסכסוך בין שני השליטים הגדולים הללו מימי הביניים.
