ב-29 בספטמבר 1943 גזר בית המשפט המחוזי בטוקיו גזר דין מוות על קצין המודיעין הסובייטי רִיכַרְד זוֹרְגֶה. במשפט סגור, מי שהיה עד לאחרונה אורח קבוע במסבאות, מסעדות והארמונות היוקרתיים ביותר של הבירה היפנית כונה פושע. כעת חיכו לו הפיגום והגרדום. ואולי אפילו שכחה נצחית כשבמולדתו התחילו לדבר עליו רק שנים לאחר מכן…
מבאקוּ ועד גרמניה
המרגל לעתיד נולד ב-22 בספטמבר 1895 במחוז באקו שבאימפריה הרוסית למשפחתן של מהנדס גרמני. אביו, גוסטב וילהלם ריכרד זורגה, עבד עבור שותפות האחים נובל באסדות הנפט והתחתן עם אישה רוסייה. דודו של אביו היה הפוליטיקאי הגרמני המפורסם פרידריך אדולף זורגה, ממנהיגי האינטרנציונל הראשון ומזכירו של קרל מרקס. אבל המשפחה עברה לגרמניה כשריכרד אפילו לא היה בן שלוש והוא לא למד לדבר רוסית שוטפת מיד. בתחילת מלחמת העולם הראשונה, שנה לפני סיום לימודי בית הספר בברלין, התנדב ריכרד להילחם בחזית.
הוא לחם בבלגיה, גליציה וצרפת, הגיע לדרגת קצונה, נפצע מספר פעמים וקיבל את צלב הברזל מדרגה 2. בימים הראשונים של 1918, לאחר שנפצע קשה, שוחרר זורגה מהשירות הצבאי, בעקבות פציעתו הוא צלע כל חייו. עד אז כבר התפכח מהמלחמה ומהנהנים ממנה והתעניין ברעיונות סוציאליסטיים. כשחזר מהחזית, זורגה התיישב לקרוא ספרי לימוד והתקבל למחלקה לפילוסופיה באוניברסיטת ברלין. אחר כך למד בקיל וסיים תואר במשפטים ובמדעי המדינה. "היה לו מבט עמוק וחודר שמשך אותך אל עצמו ונראה שאין מנוס ממנו. אם אישה נכנסה לשדה גלוי לו, היא כבר נפלה בשביו." נזכר אחד ממכריו הגרמנים. עבור הממונים עליו, כל זה התברר כמועיל מאוד.
אזרח ברית המועצות
לימים הודה: "המלחמה עשתה ממני קומוניסט". ב-1919 הצטרף זורגה למפלגה הקומוניסטית של גרמניה שזה עתה נוסדה. עד אז הוא הוכיח את עצמו כעיתונאי מוכשר. אבל הוא גם למד לנהל עבודה בלתי חוקית, לספק תקשורת בסתר בין תאי המפלגה. הוא רכש את הכינויים המבצעיים הראשונים שלו: טדי, רוברט ועד מהרה הוזמן למוסקבה לעבוד במנגנון של הוועד הפועל של הקומינטרן.
זורגה קיבל אזרחות סובייטית והפך לחבר במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. הוא פרסם מאמרים בכתבי עת במוסקבה, הכין שתי עבודות תיאורטיות חשובות ויצא לנסיעות עסקים כדי לבדוק את עבודתן של המפלגות הקומוניסטיות האירופיות.
שירות הביון של הצבא האדום הבחין בו. המנהל דאז, יאן ברזין, החליט לשלוח את העובד החדש לסין כדי לייצר קשרים. שם, באזור מסילת הרכבת המזרחית הסינית, העניינים היו מעורערים; התבשלה מלחמה שבה השתתפו גם היפנים וגם הצבא הלבן לשעבר. מוסקבה נזקקה למידע מדויק על מצב הרוח בהנהגת מפלגת הקואמינדאנג, ששלטה ברוב סין דאז. במינהל המודיעין הצבאי הסובייטי היו נחושים להשיג דריסת רגל.
יומן שנחאי
בימים הראשונים של 1930 הגיע זורגה לסין והפך למגייס ומודיע למטה המודיעין הרוסי בשנחאי. באותו זמן הוא כבר קיבל את השם בדוי תחתיו יירשם בהמשך: רמזי. כשמו של כפר במחוז פנזה וגם המילה הזו תאמה את ראשי התיבות שלו.
הוא הצליח לרכוש את אמונם של הגרמנים, היועצים הצבאיים של נשיא הקואוינדאנג צ'יאנג קאי-שק. זורגה הפך לעיתונאי בכמה עיתונים גרמניים, ואיש לא חשד שהוא מחזיק באמונות קומוניסטיות. בהסתמך על עברו בחזית, ד"ר זורגה דן עם קצינים גרמנים בצורך בנקמה לאחר מלחמת העולם הראשונה, מתח ביקורת על הבולשביקים ומפלגות השמאל בכלל וזה נראה אמין בעיני הנאצים.
זורגה הפך למקורב בחוגי הצבא הסינים הגבוהים ביותר והצטרף למועדון הרכב הסיני היוקרתי, שנשיאו היה צ'אנג קאי-שק עצמו. הוא קיבל מידע סודי ישירות משרי הממשלה. בינתיים, מוסקבה קיבלה בקביעות דיווחים על אספקה צבאית שהגיעה לסין מגרמניה, שזכתה לשבחים רבים מהמרכז במוסקבה. עד מהרה חיבר זורגה תיק מפורט על קציני צבא הקואומינדאנג. הוא גם השיג הצלחה ניכרת בגיוס מרגלים. עד מהרה הקצה אותו המרכז לעמוד בראש קבוצת המודיעין שהוא עצמו יצר, וכמה חודשים לאחר מכן עמד רמזי בראש תחנת שנחאי.
מרגל
לאחר שלוש שנות עבודה הוא נקרא למוסקבה. שם החלו להכין אותו לעבודה ביפן, מדינת מפתח באזור. הוא ביקר בגרמניה, שם הראה את עצמו כתומך של הנאצים, בעוד חבריו הגרמנים למפלגה הקומוניסטית ראו בו בוגד ואף דנו אותו למוות. באותה תקופה, המזרח הרחוק היה לנושא בעל עדיפות עבור המודיעין הסובייטי. יפן פלשה לסין והכינה תכניות מתקפה נגד מונגוליה וברית המועצות. הרבה היה צפוי מאנשי המודיעין בטוקיו, שבראשה הועמד זורגה.
זורגה נעזר באומנותו ובקסמו, שמאחוריהם קשה היה להבחין במוח הרציונלי המושחז שטמן מלכודות ליריביו. הוא נחשב לעיתונאי גרמני ממולח ש"הפיץ במיומנות את רעיונות הפיהרר ביפן הידידותית". הוא עבד בצמוד לקצין המודיעין אויגן אוטו, שהיה תחילה הנספח הצבאי של גרמניה ולאחר מכן שגריר הרייך השלישי ביפן. הם הפכו לחברים. אוטו הפך לאחד ממקורות המידע החשובים עבור זורגה.
הקבוצה שלו כללה את העיתונאי היוגוסלבי ברנקו ווקליץ', מפעיל הרדיו הגרמני מקס קלוזן עם אשתו הרוסית אנה, יועצו של ראש ממשלת יפן הוזומי אוזקי והאמן אטוקו מיאגי.
אנליסט על אופנוע
זורגה יצר עבור יריביו דמות של גבר קל דעת: רודף נשים, חיית מסיבות, נלהב מנשים ואופנועים. התקשורת הקלה שלו וכישרונו העיתונאי עזרו לו לפגוש נציגים מהאליטה היפנית, עד לחוג הפנימי של הקיסר.
האופנוע הנאמן, שזורגה טיפל בו בצורה מופתית למרות צליעתו, עזר לו לא פעם להימלט ממעקב תוך כדי תקשורת עם הממונים עליו. במקביל עבדת במשטר מתיש שנים רבות. אחרי הכל, זורגה ביצע עבודה בלתי חוקית ביפן במשך זמן רב בצורה בלתי נתפסת, מפברואר 1932 עד אוקטובר 1941. כל הזמן הזה חייו היו תלויים על חוט, כל צעד שגוי עלול להסתיים בצורה טראגית.
הוא לא רק גייס סוכנים, אלא גם בנה במיומנות מערכת של קונספירציה ושיחק על הסתירות בין הגרמנים ליפנים. באמצעות מידע מקוטע, הוא ניתח את המצב הפוליטי המורכב ביותר וככלל, זיהה נכון מגמות. למשל, באפריל 1941, זורגה שידר למוסקבה: "בחוגי הימלר והמטה הכללי יש זרם חזק בעד פתיחת מלחמה נגד ברית המועצות, אבל יד הזרם הזה עדיין לא על העליונה". בניגוד לאגדה, הוא מעולם לא מסר את התאריך המדויק של תחילת המלחמה והוא לא יכול היה לדעת אותו. אבל עם כל שבוע באביב וביוני 1941, הודעותיו למרכז נעשו יותר ויותר ממוקדות: גרמניה הייתה מוכנה לפתוח במלחמה נגד ברית המועצות. סטלין קיבל אזהרות רבות כאלה מקציני ביון ממדינות שונות. הוזכרו תאריכים שונים, רבים מהם חלפו מזמן. אבל כשהמלחמה החלה ב-22 ביוני, המוניטין של ״רמזי״ בעיני המודיעין הסובייטי גדל משמעותית.
הישג וטרגדיה
הכשרון הגדול ביותר של זורגה היה בכך שבמספר הודעות הוא הוכיח שיפן לא תשתתף בפעולות צבאיות נגד ברית המועצות בשנת 1941 ומוסקבה הצליחה להסיג דיוויזיות רבות מהמזרח הרחוק למערב, מה שסייע לעצור את התקדמות הנאצים.
היפנים זיהו מספר פעמים את מכשירי הקשר של המרגל, אך לא הצליחו לאתר אותו. מי אשם בכישלון? סביר להניח שהמשטרה הקיסרית היפנית הצליחה לאתר את זורגה באמצעות האמן הקומוניסטי מיאגי, שניסה להתאבד במהלך פשיטה. זורגה נעצר ב-18 באוקטובר 1941. נותרו לו פחות מארבעה חודשים לעבוד במהלך המלחמה – ובזמן זה הוא הצליח להסב נזק מירבי לנאצים.
ואז הגיע זמנו להראות את האופי שלו. הוא הוחזק בכלא סוגאמו, שהיה ידוע לשמצה בתנאיו האכזריים. זורגה לא רק שספג את העינויים ביציבות, הוא בנה היגיון הגנה שבלבל חוקרים רבים. בהתחלה חשבו שהוא סוכן ביון אמריקאי.
הוא הודה כי הוא עבד בקומינטרן, אך טען כי פעל למען האינטרסים ההדדיים של ברית המועצות ויפן. כן, הוא עמד "לשנות את שיטת המדינה של יפן ולבטל את שיטת הקניין הפרטי על ידי הקמת הדיקטטורה של הפרולטריון ויצירת חברה קומוניסטית". אבל האם זה פשע? בלחץ הראיות, זורגה לקח על עצמו תמיד את החלק הארי באשמה, וניסה לרכך את גורלם של חבריו לטבעת הריגול. הוא הסביר לחוקרים שעבור יפן, ברית עם גרמניה הנאצית פירושה מוות. יש עדויות לכך שהוא הצליח לשכנע אנשים אחראיים רבים ביפן בצדקתו וגזר הדין הנוקשה אומץ בעיקר בלחץ ברלין.
הנידון שלא ניצל
המשפט החל במאי 1943. זורגה כבר הבין שהוא נידון למוות. אבל הוא התווכח עם תובעיו ונאבק עד הסוף. הוא טען כי "רק חלק קטן מהמידע שקיבלתי יכול להיות מסווג כסודות מדינה".
ב-29 בספטמבר 1943 גזר בית המשפט המחוזי בטוקיו גזר דין מוות על אוזאקי וזורגה כסוכני הקומינטרן בגין פעולות פליליות שמטרתן "לשנות את שיטת המדינה של יפן ולבטל את מערכת הקניין הפרטי על ידי הקמת הדיקטטורה של הפרולטריון ויצירת חברה קומוניסטית". 12 האנשים הנותרים שנשפטו בתיק זורגה קיבלו עונשים קלים יותר – עד 15 שנות מאסר. ״רמזי״ המשיך להילחם למען הצדק לאחר מכן. הוא ערער לבית המשפט העליון, אולי בתקווה לשינוי פוליטי שעשוי להציל את חבריו.
ישנה גרסה שהיפנים לא מיהרו לבצע את גזר הדין כי חיכו לברית המועצות שתציע הצעות להחליף את המרגל. אבל לא היה אות מהקרמלין או מבעלי בריתה של ברית המועצות, שהיו יכולים למלא תפקיד מתווך במקרה הזה. למרבה הצער, לא יכול היה להיות אמון מוחלט במרגל סובייטי בשנות המלחמה. אם ד"ר זורגה לא היה מתקרב לאליטה הגרמנית בטוקיו, הוא לא היה יכול לפעול בצורה כה יעילה. אבל ההתקרבות הזו עוררה בהכרח חשדות לעסקה כפולה. זהו הפרדוקס של עבודה בלתי חוקית, שבה לא יכולות להיות הערכות ברורות וחד משמעיות.
הפיגום והאלמוות
הוא נתלה למוות ב-7 בנובמבר 1944, בגיל 49. הוא אמר את מילותיו האחרונות ביפנית וברוסית: "יחי הצבא האדום!" יחי הקומינטרן!״ הוא האמין באמיתות אלה עד הסוף. זורגה סירב להודות באשמתו ולא עצם את עיניו במהלך ההוצאה להורג.
מקצוע הריגול כרוך בסודיות. במשך זמן רב, מוסקבה לא הכירה בכך שרמזי פעל למען ארצו וללא ספק, זורגה היה מוכן לכך, כולל הערפול. התואר גיבור ברית המועצות הוענק לריכרד זורגה רק 20 שנה לאחר מותו – ובגדול זה היה עניין של מזל. ניקיטה חרושצ'וב פשוט צפה בסרט הצרפתי-גרמני-יפני "מי אתה, ד"ר זורגה?״ והעריך את הישגו של קצין המודיעין והארכיון אישר שהוא היה גיבור אמיתי ומקצוען ברמה הגבוהה ביותר.
כיום, ריכרד זורגה נותר מהמרגלים המפורסמים ביותר של המאה ה-20; הפעולות הלא חוקיות שהצליח לבצע הפכו לקלאסיקה של לוחמה חשאית. כמעט כל יום בחייו, שדמה לרומן מרתק, היה מוקף באגדות ובפרשנויות רבות. מדי שנה יוצאים ספרים חדשים על קצין המודיעין הדגול. כשהמשיכה היא בעיקר אל מסתרי גורלו הטרגי. דבר אחד בטוח: אף אחד לא הצליח לשבור את האיש הזה.
חומר מעשיר לצפייה
כאחד גדולי המרגלים במלחמת העולם השנייה, סיפורו עובד לקולנוע ולטלוויזיה מספר פעמים. אחת ההפקות הידועות היא סדרת הטלוויזיה ״זורגה״ משנת 2019. את דמותו בסרט ״משי שחור״ (2027) מגלם מקסים מאטבייב והיפנים אף הפיקו סרט בשם המרגל זורגה בשנת 2003.
