מדריך ריו דה ז'ניירו לאוהבי היסטוריה

ללא ספק, ריו דה ז'ניירו היא אחת הערים היפות בעולם. החופים, התרבות, פלאי הטבע וחיי הלילה שלה מושכים מיליוני תיירים מדי שנה. בנוסף לוויב של החוף ולסמבה, אנשים מתאהבים באתריה ההיסטוריים של העיר. מרכבלים קלאסיים ועד כנסיות מהמאה ה-18 ומקומות מפורסמים בזכות מורשת המוזיקה והקולנוע שלהם, אין פלא שריו דה ז'ניירו היא גן עדן לאוהבי היסטוריה.

ריו דה ז'ניירו היא העיר השנייה בגודלה בברזיל. היא מקיפה את מפרץ גואנברה, אחד הנמלים החשובים בעולם ומשתרעת לאורך חוף האוקיינוס האטלנטי. היא מוקפת הרים ויער אטלנטי צפוף, ג'ונגל טרופי וסובטרופי שהוא אחד המקומות המגוונים ביותר מבחינה ביולוגית על פני כדור הארץ.

עבור הפורטוגלים, שיישבו את האזור במאה ה-16, ריו דה ז'ניירו הייתה נקודת יישוב אסטרטגית. עד כדי כך שהיא הפכה לבירה הקולוניאלית הפורטוגזית בשנת 1763. לאחר שברזיל קיבלה עצמאות מפורטוגל ב-1822, ריו דה ז'ניירו שימשה כעיר הבירה המשפיעה שלה עד 1960, אז העבירה הממשלה את בירתה לפנים הארץ לברזיליה.

ובכל זאת, העיר גדלה במהירות לאורך המאות ה-20 וה-21 ונשארה לב התרבות הברזילאית. למרבה המזל עבור המבקרים, ההיסטוריה הארוכה והמורכבת שלה נשמרת במוזיאונים, בציוני הדרך ובמקומות ההיסטוריים שלה. בנוסף לכל זה, ריו דה ז'ניירו עצמה היא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. יש אינסוף דברים לראות ולעשות כאן אם אתם אוהבים ללמוד על העבר. להלן רק כמה מהאתרים שחובה לראות בריו דה ז'ניירו, שכל חובב היסטוריה ירצה לבדוק.

רכבת לפסל ישו הגואל

מעט מונומנטים בעולם הם כה סמליים כמו פסל ישו הגואל של ריו דה ז'ניירו. מאז השלמתו ב-1931, פסל האר-דקו הזה, הממוקם בפסגת הר קורקובדו, משקיף על העיר והפך לאחד משבעת פלאי העולם. לחוויה שאין דומה לה, גשו לתחנת הרכבת ההיסטורית קוסמה ווליו (Cosme Velho). כאן, בשכונה השקטה וההיסטורית הזו של אחוזות מהמאה ה-19 וצמחייה עבותה, תוכלו לעלות על הרכבת לפסגת ההר. במהלך הנסיעה, תחלפו דרך הג'ונגל הצפוף של היער האטלנטי ותראו כמה מהמונומנטים המפורסמים ביותר של העיר בדרככם. לאחר שתגיעו, תוכלו ללכת סביב הפסל וליהנות מנופים מפעימים של העיר והים וההרים שמסביב.

ללמוד על תולדות העבדות בקאייס דו ואלונגו

כ-5.5 מיליון אפריקאים משועבדים ואינספור ילידים נכפו לעבדות בברזיל בין 1540 ל-1888. בדומה לארצות הברית, המדינה נבנתה על שעבוד אחרים והאכזריות שהגיעה במהלך ולאחר שהעבדות הסתיימה רשמית הייתה בעלת השפעה מתמדת על הרכב החברה במדינה. בקאייס דו ואלונגו (Cais do Valongo), תוכלו לראות את שרידי המקום בו הגיעו כ-900,000 אפריקאים בשלשלאות. האנדרטה העגומה היא כיום אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. תוכלו ללכת בין ההריסות ולראות היכן עמד בעבר הרציף הקודם של ריו דה ז'ניירו. האתר שמור היטב ומציג את קווי המתאר המקוריים של החוף לשעבר שעליו נבנה. הוא נותר אחד האתרים ההיסטוריים החשובים ביותר המתעד את המורשת העקובה מדם של העבדות ביבשת אמריקה.

לבקר בחדר הקריאה המלכותי הפורטוגזי מעורר ההשראה

קבוצה של אספני ספרים פורטוגלים שהיגרו הביאה אלפי ספרים מפורטוגל לברזיל בראשית המאה ה-19. הם רצו להעניק למדינה שזה עתה קיבלה עצמאות אוסף ספרות גדול, אשר עם הזמן הפך לספרייה הגדולה ביותר של ספרים פורטוגזים בעולם. הספרייה בסגנון ניאו-מנואליני נפתחה בשנת 1887 כאשר ריו עדיין הייתה עיר הבירה התוססת של האימפריה של ברזיל. האוסף המרשים של כ-350,000 ספרים קיבל בית מפואר במרכז העיר.

חדר הקריאה המלכותי הפורטוגלי של ריו דה ז'ניירו הוא מרחב שעמד במבחן הזמן. שורות שורות של ספרים מתנשאות מעליכם כשאתם נכנסים למקום. כיום, הספרים הקלאסיים מוערמים ומתואמים בצבעיהם לאורך הקירות ויוצרים כוננית ספרים נישאה. אם אתם אוהבים ספרים וספריות, חדר הקריאה המלכותי הפורטוגלי הוא יעד חלומי שאסור לכם לפספס.

לבקר בפדרה דו סאל האייקונית

ריו דה ז'ניירו שזורה בהיסטוריה מוזיקלית ושום דבר אינו מפורסם יותר ברחבי העולם מאשר הסמבה. היסטוריונים ומומחים רבים סבורים שסגנון המוזיקה התפתח מעבדים אנגולים וקונגולזים שהגיעו לריו במאה ה-16 ואף לפני כן. במרכז ההיסטורי של העיר, תוכלו למצוא אחד האתרים ההיסטוריים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה הארוכה והמשפיעה של הסמבה. בפדרה דו סאל, תוכלו לחזות בקסם ומרץ של הסמבה בשידור חי וללמוד על ההיסטוריה שלה. הסלע שמעליו נבנה הרחוב משמש גם כרחבת ריקודים, ואנשים מכל רחבי העיר באים לחגוג. תראו ממקור ראשון כיצד הסמבה התפתחה וכיצד היא ממשיכה להתפתח. כמו בכל מקום אחר בעיר, הקפידו להשתמש בתחבורה אמינה לפדרה דו סאל (Pedra do Sal) וממנה. למרות שפדרה דו סאל בטוחה לביקור, האזור שמסביב וכל מרכז העיר אינם בטוחים בשעות הלילה.

ציוני הדרך ההיסטוריים של מרכז העיר

מרכז העיר ריו אולי מחוספס, אבל הוא מלא בציוני דרך שחובה לראות. רק זכרו לבקר במהלך היום ולהימנע מלהגיע לכאן בשעות הלילה או בימי ראשון. ראשית, גשו לכיכר פראסה XV דה נובמברו (Praça XV de Novembro) ליד קו המים. זה המקום שבו נוסדה ריו דה ז'ניירו כעיר בירה. תראו את פאסו אימפריאל (Paço Imperial), מעונו המלכותי לשעבר של מלך פורטוגל מהמאה ה-18 ומאוחר יותר של קיסר ברזיל. מכאן, פנו למוזיאון הצי (Museu Naval), המוזיאון הימי הלאומי של העיר. כאן, תראו העתקים ותערוכות שייקחו אתכם למסע בהיסטוריה הימית הפורטוגזית והברזילאית.

לאחר שתיהנו מהכיכר, אל תחמיצו את התיאטרון העירוני היפהפה של ריו דה ז'ניירו. הבניין המעוטר הוא בית האופרה העיקרי של העיר מאז 1909. בפנים, תוכלו לראות עתיקות מפוארות, פסלים וציורי קיר המציגים את עברה של העיר.

לצעוד באולמות המוזיאון הלאומי להיסטוריה

מאז 1922, המוזיאון הלאומי להיסטוריה של ריו דה ז'ניירו הוא המקום שבו כל חובב היסטוריה בא לקבל קורס מזורז על ההיסטוריה הברזילאית והמקומית. המוזיאון החל כחלום של הסופר והדמות התרבותית, גוסטבו אדולפו לואיז גילרמה דודט דה קוניה בארוסו.

בתוך הבניין היפהפה, תודרכו דרך ההיסטוריה של המדינה, המשתרעת מהעמים הילידיים, דרך הכיבוש הפורטוגלי, העבדות, ועד לעצמאות מפורטוגל. ברחבי המוזיאון, תוכלו לראות שרידים וחפצים, כולל כלי נשק, כלי שיט ימיים, אמנות ילידית, מרכבות פורטוגליות, כלי רכב קלאסיים, ואמנות וכלי חרס מעוטרים.

המוזיאון ממשיך אז דרך תיאורים יפהפיים של האופן שבו נוצרה ברזיל המודרנית, ונוגע בעברה הקולוניאלי ובמורשת האכזרית של העבדות במדינה. תלמדו על הריבוד של החברה הברזילאית ועל האופן שבו נוצרו הפאבלות (שכונות העוני) של העיר. תרצו להקדיש מספר שעות לביקור במוזיאון המדהים הזה. זה ייתן לכם מספיק זמן להעריך את התערוכות ואת שפע המידע שהן מציגות.

לעלות ברכבל להר הסוכר

שום ביקור בריו דה ז'ניירו לא יהיה שלם בלי להתבונן בהר הסוכר ביראת כבוד. זוהי ללא ספק אחת מנקודות התצפית המפורסמות ביותר בדרום אמריקה, המעניקה לכם מבט ממעוף הציפור על ריו וציוני הדרך ההיסטוריים שלה. אירופאים מוקדמים קראו לציון הדרך הטבעי העצום הזה בשם "הר הסוכר" (Sugarloaf) בגלל הדמיון יוצא הדופן שלו לחרוטי הסוכר החרוטיים שהיו פופולריים במאה ה-19. ההיסטוריה של הרכבלים המפורסמים שלו היא אחד החלקים המרתקים ביותר במורשת העיר.

הכול התחיל ב-1908 כאשר אוגוסטו פריירה ראמוס, מהנדס ברזילאי, השיג מימון מממשלת ברזיל לבניית פרויקט החלומות שלו. מ-1910 עד 1913, עובדים בנו ללא לאות רכבל המשתרע מחוף פראיה ורמלה (Praia Vermelha) לגבעה הראשונה, מורו דה אורקה (Morro da Urca), ומשם לפסגת הר הסוכר. מאז, אנשים מפורסמים כמו בוב מארלי, מלאלה, ג'ון פ. קנדי ואלברט איינשטיין נסעו ברכבלים האיקוניים הללו. מדי שנה, מיליוני אנשים נוסעים ברכבלים לפסגת ההר, מה שהופך את ציון הדרך הזה לאחד היעדים המתוירים ביותר בדרום אמריקה.

הפאבלות של ריו דה ז'ניירו

ריו דה ז'ניירו היא עיר עצומה, עם אוכלוסייה של למעלה מ-6 מיליון בני אדם. היא סובלת מאי-שוויון חמור בהכנסות, ואנשים עם מעט כסף או משאבים הקימו יישובים, הידועים בשם פאבלות, בגבעות המקיפות את העיר. זה קרה במשך עשרות שנים בעקבות הצמיחה הכלכלית המהירה של המדינה בשנות ה-70. רבות מהפאבלות סובלות מאלימות כנופיות קשה ונשלטות על ידי כנופיות. בנוסף לבעיות הביטחון, ישנן בעיות של ביוב, תשתיות, מים נקיים והיעדר תמיכה מהממשלה. עם זאת, הפאבלות הן בית לתרומות תרבותיות וחברתיות אינסופיות שהטביעו את חותמן בתרבות ובזהות הברזילאית. אנשים יצרו יצירות אדריכליות גאוניות, נהנו מסמבה וקפוארה, והפיקו אינסוף מוזיקה ויצירות אמנות.

תיירות הפאבלות היא נושא רגיש בברזיל ולעתים קרובות אינה מומלצת בשל בעיות בטיחות. קידום תיירות המנצלת אנשים החיים באזורים עניים הוא גם נושא שראוי לדון בו בנפרד. עם זאת, עדיין תוכלו ללמוד על הפאבלות ועל המורשת התרבותית העשירה שלהן ברחבי העיר, במוזיאונים, במקומות מוזיקה חיה, או כשתקדישו זמן לפגוש את האנשים המכנים את הפאבלות בית.