ב-28 באוקטובר 2025, יום שלישי לפנות בוקר, יותר מ-2,500 שוטרים וכוחות מיוחדים פשטו על הפאבלות אלמאו ופנייה בריו דה ז׳ניירו, במבצע שנחשב הקטלני ביותר בעיר אי פעם שגבה את חייהם של 121 איש. חילופי אש עזים, כטב״מים חמושים ושריפות ברחובות הביאו למותם של עשרות בני אדם נהרגו והעיר כולה במלחמה עקובה מדם
עשרות אנשים נהרגו ביום האלימות הקשה ביותר שחוותה ריו דה ז׳ניירו מזה שנים, כאשר למעלה מ-2,500 שוטרים וכוחות מיוחדים פשטו על אזור הפאבלות ליד שדה התעופה הבינלאומי של ריו, שנחשב למטה של אחת מקבוצות הפשיעה המאורגנות החזקות ביותר בברזיל: כנופיית הפיקוד האדום (Comando Vermelho). המבצע זכה לכינוי ״מבצע בלימה״ (Operação Contenção) ונחשב לאחד הגדולים בתולדות ריו. כ-2,500 שוטרים ביצעו מאות צווי מעצר של מנהיגי כנופיות ב-26 קהילות באזור הצפוני של ריו דה ז'ניירו, בעיקר בשכונות פנייה ואלמאו. במבצע הוחרמו 93 רובים, נהרגו 121 בני אדם, והביא ל-113 מעצרים. זהו המבצע המשטרתי הקטלני ביותר בהיסטוריה של ברזיל, כשעקף בהיקף ההרוגים את 111 האסירים שנהרגו במהלך דיכוי המהומות בכלא קאראנדירו בשנת 1992.
הפשיטה שהחלה לפנות בוקר עוררה חילופי אש עזים בפאבלות אלמאו ופנייה, שבהן מתגוררים כ-300,000 אנשים. סוחרי סמים מכנופיית קומנדו ורמאו (הפיקוד האדום) החלו לירות והציבו מחסומים והציתו רכבים בזמן שכוחות משטרתיים ואזרחיים וכוחות מיוחדים התחילו את ההתקדמות שלהם בסביבות השעה 4 לפנות בוקר. לראשונה, דיווחים טענו שהכנופיה השתמשה בכטב״מים חמושים כדי להפיל חומרים נפיצים על יחידות הכוחות המיוחדים ואנשי המשטרה הפדרלית.
מושל ריו דה ז׳ניירו מהמפלגה הליברלית הימנית, קלאודיו קסטרו, הכריז שהעיר "במלחמה" ואמר שמדובר במבצע המשטרתי הגדול ביותר מאז פשיטה ב-2010 על אותו אזור. "זוהי לא יותר פשיעה רגילה, מדובר בטרור סמים," אמר קסטרו בסרטון שהועלה לרשתות החברתיות, המציג רכבים משוריינים בתחילת המבצע. למעלה מ-80 אנשים נעצרו על ידי המשטרה הצבאית הברזילאית ולפחות 93 רובים אוטומטיים הוחרמו. הנשק מעיד על הארסנל החזק שסוחרי הסמים בריו צברו מאז שהחלו לשטוף את הפאבלות בשנות ה-80 המאוחרות.
ויקטור סנטוס, מזכיר הביטחון של ריו דה ז׳ניירו, אמר לטלוויזיה מקומית שהמבצע נועד להביא למאסרם של חברי כנופיית ״הפיקוד האדום״, השולטת על שטחים נרחבים בריו ומתרחבת לאחרונה גם לאזורים אחרים בברזיל, כולל האמזונס. רנה סילבה, פעיל קהילתי ועיתונאי מאלמאו שמנהל עיתון מקומי בשם Voz das Comunidades, סיפר שהוא התעורר לשמע היריות בסביבות השעה 5 בבוקר. הוא הביע ייאוש מהמדיניות הממשלתית שמדגישה פשיטות משטרתיות קטלניות שלעיתים קרובות אינן יעילות. "זה לא פותר את הבעיה," אמר סילבה. "בעיית הפשיעה של ריו חייבת להילחם במקומות אחרים – לא רק בפאבלות. אין לנו כאן מטעי מריחואנה או קוקאין. אין לנו כאן מפעלי נשק. זו לא מלחמה נגד הפשיעה, זו מלחמה נגד העוני."
גלוריה אלבס, תושבת בת 65 מאזור אלמאו שנקרא פלמייראס, סיפרה שהתעוררה זמן קצר לאחר 4 לפנות בוקר בעקבות נביחות הכלב שלה. אלבס נכנסה לאמבטיה, "והיה ירי אינסופי. כל כך הרבה יריות. זה היה נורא," אמרה. הירי נמשך מסביב לבית שלה לאורך כל היום. "אין לנו מושג מתי כל זה יסתיים. זה לא עצר. זה לא נגמר ואני לא יודעת מתי זה יגמר."
פעילי זכויות אדם ופוליטיקאים מהאופוזיציה הביעו זעם על יום הדמים ההיסטורי. "מה שקורה באלמאו ובפנייה זו לא פעולה, זה טבח ממומן על ידי המדינה," כתבה לוסיה מרינה דוס סנטוס, חברת קונגרס ממפלגת השמאל PT. סנטוס האשימה את הרשויות בהפיכת הפאבלות של ריו לאזורי מלחמה במסגרת "מלחמת הסמים" הכושלת. עם המשך פעולות המשטרה וחילופי ירי עד שעות אחר הצהריים, מספר ההרוגים רק עלה.
עד לאותה פשיטה, המספר הגבוה ביותר של הרוגים בפשיטה משטרתית אחת היה במאי 2021, כאשר 28 אנשים נהרגו במהלך התקפה משטרתית על פאבלה ג'קרזיניו, גם היא אזור חזק בשליטת ״הפיקוד האדום״. במהלך ארבעים השנים האחרונות הפאבלות האדומות של ריו הפכו עוד יותר נשלטות על ידי קבוצות פשע חמושות, בעיקר ״הפיקוד האדום״, ״פיקוד הטוהר השלישי״ (Terceiro Comando Puro) ומיליציות שונות, ששורותיהן כוללות לעיתים קרובות אנשי כוחות ביטחון שנזרקו. בחודשים האחרונים, כנופיית ״הפיקוד האדום״ התחילה במתקפה גדולה כדי להשתלט על שטחים במערב ריו, שנמצאים בשליטת קבוצות מיליציות אחרות.
לדברי מושל העיר, קסטרו, המשטרה בכל ריו הוצבה במצב דריכות גבוה מחשש שסוחרי סמים ינסו לצאת למתקפות כנקמה, וביום הפשיטה נראו פושעים מנסים לסגור חלק מהכבישים והמסלולים החשובים ביותר בעיר, כולל זה שמוביל לשדה התעופה. בתי ספר, חנויות, ברים ומסעדות בריו נסגרו מחשש למתקפות וחברות אוטובוסים החזירו את הצי שלהן, במה שהחריף את הכאוס בשעות השיא. אחד מיעדי המבצע הוא אדגר אלווס דה אנדרדה, הידוע יותר בשם דוקה דה פניה או אורסו, המזוהה כאחד המנהיגים העיקריים של כנופיית ״הפיקוד האדום״ בפאבלה פנייה. לדברי מזכיר ביטחון הציבור של ריו, ויקטור סנטוס, מנהיג ״הפיקוד האדום״ הצליח להימלט בסיוע חייליו שיצרו עבורו מסדרון מעבר ובכך הוא נמלט מהמצוד שניהלו אחריו כוחות המשטרה.
בעת שעמד באחד מהכניסות לפאבלה באלמאו וצפה ברכבי משטרה משוריינים נוסעים פנימה, פעיל מקומי בשם ראול סנטיאגו אמר שהמצב עודנו מתוח. סנטיאגו כינה את ההרג "טבח, אבן דרך אכזרית בהיסטוריה של העיר הזו … ושל ברזיל כולה" כי "מבצעים משטרתיים מלחמתיים אינם חדשים בריו… אבל הם מותירים סימנים עמוקים על מי שחי בפאבלות … שוב הפאבלה מדממת, ושוב אנו סופרים מספר הולך וגדל של גופות."
מה קרה ב־2010?
בנובמבר 2010 התקיים מבצע גדול של כוחות הביטחון הברזילאים במה שמכונה Complexo do Alemão, קונגלומרט של פאבלות בצפון העיר ריו, במטרה להשיב את השליטה הממשלתית על האזור שנשלט על‑ידי כנופיות סמים. במבצע המשלולב השתתפו כוחות המשטרה האזרחית והצבאית עם כוחות מיוחדים, חיילים מצבא ברזיל בליווי רכבים משוריינים. הלחימה התרחשה בעיקר באזור וילה קרוזיירו ובמורו דו אלמאו עם עשרות הרוגים ופצועים. אותו מבצע נועד להשליט את הסדר ברחובות לקראת ההכנות לאירוח גביע העולם בקיץ 2014 ומשחקי הקיץ האולימפיים בשנת 2016. בעיצומו של המבצע, סוחרי הסמים שדדו רכבים, הציתו אוטובוסים וברחו אל הפאבלות.
במבצע השתתפו עד 3,000 שוטרים וחיילים ומטרתו הסופית של המבצע היתה לפרוס יחידות צבאיות ומשטרתיות חדשות (כמו יחידות UPP – Unidade de Polícia Pacificadora) באזורי הפאבלות. המבצע נתפש בתחילה כהישג ביטחוני בשל פירוק שליטה מסוימת של הכנופיות ב־Complexo do Alemão והשלמת הצבת כוחות ממשלתיים שם, אבל ארגוני זכויות אדם הבחינו כי הכוחות הפדרליים עשו שימוש מופרז בכוח, ביצעו ירי בלתי מבוקר, תוך פגיעה באזרחים ולא באמת הצליחו לדכא את פעילות הכנופיות; השוטרים לא תמיד הצליחו להקים נוכחות בת קיימא בכל הקהילות, והפשע לא נעלם אלא זז או התארגן מחדש.
לא רק בריו
ריו אינה העיר היחידה בברזיל שסובלת מכנופיות הסמים. למעשה כבר ב-2006 העיר הגדולה ביותר בדרום אמריקה במדינה, סאו פאולו, הייתה עדה להתפרצות אלימה של התנגשויות בין כנופיות פשע לכוחות הביטחון. בליל ה-12 במאי 2006 בסאו פאולו, ברזיל, בין כנופיות סמים כמו PCC ושוטרים מהמשטרה האזרחית והמשטרה הצבאית במדינה. עד ה-14 במאי ההתקפות פשטו למדינות ברזילאיות אחרות, כולל פרנה, מאטו גרוסו דו סול, מינאס ז'ראיס ובאהיה. זה התחיל אחרי שהכנופיות הוציאו להורג 40 שוטרים מסאו פאולו, אחרי שהשוטרים הגיעו לעצור כמה חברי כנופיה. האלימות גבתה את חייהם של לפחות 564 בני אדם ועוד 110 פצועים.
גל האלימות היה בין הקשים ביותר שידעה ברזיל וזכה לסיקור תקשורתי לאומי ובינלאומי נרחב. עובדה זו, בשילוב עם חוסר מסירת מידע מצד ממשלת מדינת סאו פאולו, גרמה לפאניקה המונית בקרב האוכלוסייה בעיר. מושל סאו פאולו, קלאודיו למבו, ספג ביקורת קשה מהתקשורת על התגובה האיטית לאלימות, על היעדר תקשורת בין כוחות הביטחון, על היעדר מסירת מידע לעיתונות ולציבור הרחב ועל ניהול לקוי של המשבר.
בסופו של דבר…
משטרת מדינת ריו דה ז'ניירו נוטה לבצע לעתים קרובות מבצעים בקנה מידה גדול נגד ארגוני הפשע, בעיקר בפאבלות, לקראת אירועים מרכזיים בעיר, כמו אולימפיאדת הקיץ 2016 ופסגות ה-G20 ו-2025 של מדינות BRICS ב-2024. המבצע האחרון התרחש שבוע לפני שהעיר אירחה את פסגת קבוצת המנהיגות האקלימית של ערים C40 ואת פרס Earthshot. על פי מכון המחקר InSight Crime, ״הפיקוד האדום״ (קומנדו ורמלו) הוא ארגון הפשע הפעיל הוותיק ביותר במדינה ונוצר כארגון אסירים שמאלני במהלך הדיקטטורה הצבאית בברזיל בשנים 1964–1985.
הפשיטה הקטלנית ב־28 באוקטובר 2025 על פאבלות אלמאו ופנייה בריו דה ז׳ניירו מדגישה מחדש את הקושי של הרשויות להתמודד עם הפשע המאורגן בעיר. למרות פריסה של אלפי שוטרים וכוחות מיוחדים ושימוש בטכנולוגיות מתקדמות כמו כטב״מים חמושים, האלימות נמשכה והביאה למותם של עשרות בני אדם, כולל שוטרים. האירועים מהווים המשך למבצעי העבר, כדוגמת המבצע ב־2010 ב־Complexo do Alemão, שהראה שגם פעולות צבאיות־משטרתיות נרחבות אינן מצליחות לייצב את השליטה בפאבלות לאורך זמן. הטבח האחרון מדגיש את הצורך בגישה רב‑מערכתית שמשלבת אכיפה עם פתרונות חברתיים וכלכליים, כדי למנוע את החזרה ההרסנית של האלימות ולשבור את מעגל הפשע המאורגן בריו.
חומר מעשיר לקריאה
אחד הספרים המומלצים על החיים בפאבלות הקשוחות של ריו הוא הספר "עיר האלוהים" שיצא לאור ב-1997 ונכתב על ידי פאולו לינס. העלילה מתרחשת בריו ועוקבת אחר חייהם של גנגסטרים ופושעים זוטרים החיים בפאבלה. הרומן מתרחש משנות ה-60 ועד שנות ה-80. בהתחלה, עבריינים מרוויחים כסף באמצעות גניבת סמים. בשנות ה-70, הקוקאין מגיע ותופס את מקומו בחייהם של הפושעים, הן במסחר והן בצריכת כמויות אדירות. ברוני סמים משתמשים בעושרם כדי לקנות נשק, מה שמעניק להם יותר כוח. סכסוכים על השליטה בסחר הסמים בפאבלה מובילים למלחמת כנופיות. החוקים כתובים אינם חלים עוד; הכוח מוחזק בידי פושעים וברוני סמים השולטים בפאבלה. המשטרה, שאינה מתוקצבת כראוי, מפקחת על הכנופיות, לא למען ביטחון הציבור, אלא כדי להבטיח את הכנסתן המושחתת מהכנופיות.
חומר מעשיר לצפייה
הפאבלות בריו דה ז׳ניירו זכו לייצוג במגוון הפקות קולנוע וטלוויזיה ברזילאיות, מהבולטות שבהן הם הסרט ״עיר האלוהים״ (Cidade de Deus) משנת 2002, המבוסס על ספר בשם זה ומתאר את עליית הפשע המאורגן בפרבר סידאדה דה דאוס בריו דה ז'ניירו בין סוף שנות ה-60 לתחילת שנות ה-80, שהגיעה לשיאה במלחמה בין סוחרת הסמים ליל זי לבין נוקאאוט נד, שהפך לפושע.
הסרט זכה לסדרת המשך בהפקת בשם ״עיר האלוהים: המאבק נמשך״ (Cidade de Deus: A Luta Não Para) מ-2024, שמתרחשת עשורים לאחר מכן באותן פאבלות מוכות פשע.
סרטים בולטים נוספים הם הסרט הברזילאי עטור השבחים ״יחידת עלית״ מ-2007 והמשכו ״יחידת עלית: האויב שבפנים״ מ-2010.
בסרט "יחידת עלית" (Tropa de Elite) מככבים וגנר מורה, קאיו ג'ונקיירה ואנדרה רמירו והוא מספר את סיפורו של רוברטו נסימנטו (מורה), קצין בגדוד המשטרתיים המיוחדים של המשטרה הצבאית בברזיל (Batalhão de Operações Policiais Especiais, או BOPE), שמוביל מבצע משטרתי על רקע ביקורו המצופה במדינת ריו דה ז'ניירו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני. הסרט מתמקד במלחמה בסוחרי הסמים בפאבלות של ריו.
"יחידת עלית: האויב שבפנים" (Tropa de Elite 2 – O Inimigo Agora é Outro), נחשב לסרט המשך לא ישיר שמתאר את סיפורה של יחידת BOPE, כוח המבצעים המיוחדים של משטרת ריו דה ז'ניירו, תוך התמקדות בקשר שבין גופי אכיפת החוק לפוליטיקה והשחיתות הפושה במערכות השלטון בברזיל. כמו קודמו, הסרט זכה לשבחי המבקרים והפך לשובר קופות בברזיל ולסרט המכניס ביותר בכל הזמנים בברזיל. שני הסרטים הפכו את השחקן וגנר מורה לשחקן מבוקש בהוליווד.
המצב המתוח בפאבלה אלמאו היווה קו עלילה מרכזי בסרט ״אלמאו״ משנת 2016, שזכה גם לגרסה טלוויזיונית בשם ״אלמאו: שני צדי המתחם״ (Alemão: Os Dois Lados do Complexo).
