השחקן והבמאי האמריקאי רוברט רדפורד הלך לעולמו בגיל 89. על פי מקורות בניו יורק טיימס, רדפורד נפטר בשנתו בביתו ביוטה.
רדפורד היה אחת הדמויות האייקוניות בקולנוע האמריקאי במחצית השנייה של המאה ה-20. הוא כיכב בסרטים מוערכים כמו ״קיד וקסידי״ (1969), שבמקור נודע בשם בוץ' קאסידי וילד סאנדנס, שהפך למערבון המכניס ביותר ודוגמה קלאסית לז'אנר סרטי החברים ו"כל אנשי הנשיא" (1976), על המרדף העיתונאי של נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון בתקופת ווטרגייט.
ב"שלושה ימים של הקונדור" (1975), רדפורד גילם מפצח צפנים מתבודד של ה-CIA שנקלע למשחק קטלני של חתול ועכבר. "העוקץ" (1973), על נוכלים מתקופת השפל הגדול, זיכה את רדפורד במועמדותו הראשונה והיחידה לאוסקר כשחקן.
בשנת 1980, רוברט רדפורד זכה באוסקר על סרטו הראשון, "אנשים פשוטים". הסרט מספר את סיפורה הטרגי של משפחת ג'ארט העשירה והמשגשגת, אנשים רגילים באמריקה הכפרית, שבנם הבכור מת ובנם הצעיר מתאבל כל כך עמוקות שהוא נאלץ לפנות לטיפול. את האב גילם דונלד סאת'רלנד, שהלך לעולמו בשנה שעברה.
בשנות ה-80, רוברט רדפורד החל לתמוך בפסטיבל סרטים עצמאי ביוטה, וכמה שנים לאחר מכן קרא לו סאנדנס, לכבוד חברתו ולכבוד הדמות שגילם בעבר במערבון "קיד וקסידי". כיום, סאנדנס הוא אחד מפסטיבלי הסרטים העצמאיים המפורסמים בעולם. הוא גם הציג לעולם כישרונות כמו קוונטין טרנטינו, דארן ארונופסקי וקלואי ז'או.
רוברט רדפורד היה אחד הראשונים שיצרו את תדמית השחקן כפעיל סביבה וכוכבים מאוחרים יותר כמו לאונרדו דיקפריו הלכו בעקבותיו. בשנות ה-2000, רדפורד תכנן לפתוח רשת בתי קולנוע תחת מותג סאנדנס שלו, אך אחד משותפיו פשט את הרגל. מיזמים עסקיים אחרים כשלו גם הם והעסק הידרדר. ייתכן שקשיים כלכליים אילצו את השחקן המזדקן לחזור למשחק. בשנת 2013, רדפורד גילם מלח בסרט "הכל אבוד". מאוחר יותר הוא מתח ביקורת על המפיקים על כך שלא הגישו את הסרט לפרס אוסקר. סרט הדרמה לא זכה בפרסים.
רדפורד ידוע בסרטים ״העוקץ״ (1973), ״ג'רמיה ג'ונסון״ (1972), ״שלושת ימי הקונדור״ (1975), ״המבצר האחרון״ (2001), ״הצעה מגונה״ (1993), ״כך היינו״ (1973), ״זיכרונות מאפריקה״ (1985) והסרט ״הלוחש לסוסים״ (1998) שגם ביים. הוא גם הופיע בהופעת קצרה בסרט ״קפטן אמריקה: חייל החורף״ (2014) ובסרט ״הנוקמים: סוף המשחק״ (2019).
לפי הצהרת המשפחה, רדפורד מת "בביתו בסאנדנס שבהרי יוטה – המקום שאהב, מוקף ביקירו", נמסר שמת בשנתו, אך לא נמסרה הסיבה. לאורך השנים, שיערו הבלונדיני הגלי וחיוכו הנערי הפכו אותו לדמות מבוקשת ביותר, אך הוא עבד קשה כדי להתעלות מעל מראהו – בין אם באמצעות סנגורו הפוליטי, נכונותו לקחת על עצמו תפקידים לא זוהרים או מסירותו לספק במה לסרטים דלי תקציב באמצעות פסטיבל סאנדנס.
