סיפורו של עורך הדין מאָרָאס שהפך לאחת הדמויות המשפיעות והשנויות במחלוקת ביותר בהיסטוריה של המהפכה הצרפתית, מנהיג רדיקלי שביקש לכונן "רפובליקת מופת" אך מצא את מותו בגיליוטינה.
השמש עלתה מעל פריז ב־28 ביולי 1794, אך עבור מקסימיליאן דה רובספייר , זה היה יומו האחרון של עולם מוכר. שעות ספורות קודם לכן, בעודו מוטל על שולחן, פניו מוכתמים בדם לאחר ניסיון התאבדות כושל שבו נשברה לסתו, הוא נותר אובייקט לסקרנותם של אויביו. כשהובל אל הגיליוטינה בכיכר המהפכה, כאבו של המנהיג לשעבר נפרץ בצעקה איומה לאחר שהתחבושת שחבשה את לסתו המנופצת הוסרה, רגע לפני שהלהב הוריד את המסך על אחת התקופות הסוערות בתולדות צרפת.
רקע משפחתי ונעורים
מַקְסִימִילְיָאן פְרָנסוּאַה מָארי אִיזִידוֹר דֶה רוֹבְּסְפְּיֶיר (Maximilien de Robespierre) הוטבל ב־6 במאי 1758 באָרָאס (Arras), שבחבל אַרְטוּאָה (Artois), כיום באזור אוֹ-דֶה-פְרַאנְס. אביו, פְרַנְסוּאָה מַקְסִימִילְיָאן בַּרְתֶלֶמִי דֶה רוֹבְּסְפְּיֶיר, היה עורך דין שנישא לזַ'קְלִין מַרְגְרִיט קָארוֹ, בתו של מבשל בירה, בינואר 1758.
מקסימיליאן היה הבכור מבין ארבעה ילדים; אחיו ואחיותיו היו שַׁרְלוֹט רובספייר, אֶנְרִיֶט רובספייר ואוֹגוּסְטִין רובספייר. האם הלכה לעולמה ב־16 ביולי 1764, לאחר שילדה בן שנולד מת, בהיותה בת 29 בלבד. שרלוט ציינה בזיכרונותיה כי האמינה שמות אימם השפיע עמוקות על אחיה. כעבור כשלוש שנים עזב אביהם את הילדים באראס; מקסימיליאן ואחיו גודלו על ידי סביהם מצד האם, בעוד אחיותיהן גודלו על ידי דודותיהן מצד האב.
מקסימיליאן החל את לימודיו במכללת אראס בגיל שמונה. באוקטובר 1769, בהמלצת הבישוף לוּאִי־אִילֶר דֶה קוֹנְזִייֶה (Louis-Hilaire de Conzié), הוא זכה במלגה למוסד היוקרתי קוֹלֶז' לוּאִי-לֶה-גְרָאנְד (Collège Louis-le-Grand) בפריז. בין חבריו ללימודים היו קַמִי דֶמוּלֶן (Camille Desmoulins) וסְטַנִיסְלָס פְרֵרוֹן (Stanislas Fréron). במהלך לימודיו פיתח הערצה עמוקה לרפובליקה הרומית ולכישוריהם הרטוריים של צִיצֶרוֹ, קָאטוֹ ולוּצְיוּס יוּנְיוּס בְּרוּטוּס.
ב־1776 זכה בפרס הראשון ברטוריקה. הערצתו לקלאסיקה הניעה אותו לשאוף למידות טובות רומיות, ובמיוחד להתגלמות האזרח-החייל של ז'אן-ז'אק רוסו.
השנים המעצבות
בין השנים 1787 ל־1789 התגורר רובספייר באראס, שם התבלט בלימודי המשפטים בסורבון וסיים את לימודיו ביולי 1780, תוך שהוא מקבל פרס מיוחד של 600 ליברות על הישגים אקדמיים והתנהגות מופתית. לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין, מונה במרץ 1782 לאחד מחמשת השופטים בבית המשפט הפלילי המקומי, אך התפטר בשל אי-נוחות אתית משיפוט בתיקי עונש מוות, עקב התנגדותו לעונש זה.
בנובמבר 1783 נבחר לאקדמיה הספרותית של אראס, ובשנה שלאחר מכן זכה במדליה מהאקדמיה של מֶץ (Metz) עבור חיבור שעסק בענישה קולקטיבית.
ב־1786 יצא רובספייר נגד חוסר השוויון בפני החוק, גינה פרקטיקות של מאסר ללא משפט והתבטא נגד הדרה של נשים מחוגים אקדמיים. במקביל, הרחיב את מעגלו החברתי וכלל דמויות משפיעות כעורך הדין מַרְטִיאָל הֶרְמָן, הקצין והמהנדס לָזָאר קַרְנוֹ והמורה זוֹזֶף פוּשֶׁה. תפקידו כמזכיר האקדמיה של אראס חיבר אותו גם עם פְרַנְסוּאָה-נוֹאֵל בָּבֶּף, מודד קרקעות מהפכני באזור.
הדרך אל המהפכה
באוגוסט 1788 זימן המלך לואי ה-16 את אספת המעמדות. רובספייר טען שהשיטה המסורתית לא תייצג נאמנה את העם הצרפתי, וביסס את השפעתו הפוליטית באזור אראס באמצעות מסמך שהופנה לתושבי הכפר.
ב־26 באפריל 1789 רובספייר הבטיח את מקומו כאחד מ־16 נציגי פלנדריה הצרפתית לאספת המעמדות. ב־6 ביוני נשא את נאום הבכורה שלו, כשהוא תוקף את המבנה ההיררכי של הכנסייה. עד 13 ביוני יישר קו עם צירים שהכריזו על עצמם כחברי " אספה הלאומית", המייצגת 96% מהאומה.
לבסוף, ב־14 ביולי, לאחר שההמון הסתער על הבסטיליה, הפכה המיליציה המקומית ל"משמר הלאומי". רובספייר נותר נאמן לעקרונותיו והמשיך להתלבש בסגנון המאה ה־18, עם פאות מבושמות ופודרה, גם כשרוחות המהפכה נשבו בכיוון אחר. באוקטובר 1789 התחבר לחברים ב"חברה לידידי החוקה", הידועים כ"מועדון היעקובינים".
״ריבונות שוכנת בעם, בכל אינדיבידואל של העם. לכל אינדיבידואל, לכן, יש את הזכות להשתתף בקבלת החוק שמושל בו ובניהול הטוב הציבורי שהוא שלו. אם לא, אין זה נכון שכל הגברים שווים בזכויות, שכל גבר הוא אזרח.״
הטרור והשלטון
בספטמבר 1792 נבחר רובספייר כציר ל"ועידה הלאומית", ובנובמבר נבחר לנשיא מועדון היעקובינים. הוא הוביל את הקו הרדיקלי שקרא להוצאתו להורג של לואי ה־16, מהלך שיצא לפועל בינואר 1793.
ביולי 1793 מונה רובספייר לחבר ב"ועד לשלום הציבור". אל מול התקוממויות פנימיות בצרפת ואיומים חיצוניים מאירופה, החל רובספייר לקדם צעדים נוקשים שנועדו להגן על המהפכה בכל מחיר. בפברואר 1794 נשא את נאומו המפורסם על עקרונות המוסר הפוליטי, בו טען כי "טרור ללא סגולה הוא קטלני, וסגולה ללא טרור היא חסרת אונים". עבור רובספייר, הטרור היה פשוט צדק, מיידי ובלתי מתפשר, שנועד להדביר את אויבי החירות. יחד עם חבריו לוועד, לואי אנטואן דה סן-ז'יסט וז'ורז' קוּתוֹן, הפך רובספייר לדמות הדומיננטית ביותר בשלטון הצרפתי.
הנפילה
המתח בין הוועדים, יחד עם השחיקה בבריאותו של רובספייר עצמו ופרנויה הולכת גוברת עקב ניסיונות התנקשות, הובילו לבדידותו הפוליטית.
ב־10 ביוני 1794 העביר את "חוק ה־22 בפראריאל", שצמצם משמעותית את זכויות הנאשמים ושימש בסיס ל"טרור הגדול". כשהופיע ב־26 ביולי בפני הוועידה הלאומית ואיים בטיהורים נוספים, קמו עליו אויביו. למחרת, בתרמידור, נאסר עליו לדבר, והוא הוכרז כפורע חוק יחד עם שותפיו.
לאחר לילה של תוהו ובוהו בבית העירייה של פריז ולאחר ניסיון התאבדות כושל שסיים את הקריירה הפוליטית שלו כשנפצע אנושות, נעצר רובספייר.
ב־28 ביולי 1794 הוצא להורג בגיליוטינה יחד עם 21 מאנשיו. עם מותו, נחתמה תקופה שבה הטרור היה לכלי עבודה פוליטי, ושאלה גדולה נותרה תלויה באוויר – האם רובספייר היה מפלצת היסטורית, או אידיאליסט שאיבד את דרכו בתוך סערת המהפכה?
חומר מעשיר לקריאה
Œuvres complètes de Maximilien Robespierre הוא אוסף הכולל עשרה כרכים של כתביו, נאומיו ומסמכיו של רובספייר. זהו המקור המקיף ביותר ללימוד תפיסת עולמו וההתפתחות הפוליטית שלו לאורך השנים.
חומר מעשיר לצפייה
המהפכה הצרפתית (La Révolution française) הוא סרט היסטורי מקיף משנת 1989 על אירועי המהפכה הצרפתית, שבו אנדז'יי סוורין מגלם את דמותו של רובספייר ומציג את התהפוכות הפוליטיות והדרמה האנושית באותה תקופה.
Danton הוא סרטו של אנדז'יי ויידה משנת 1983, המתמקד במאבק הכוחות בין דנטון לרובספייר ומציג את המתח בין הגישות השונות בתוך מועדון היעקובינים לקראת סוף שלטון הטרור.
רוצים להמשיך ולגלות את הסודות הגדולים ביותר של ההיסטוריה לפני כולם? הצטרפו לניוזלטר של HistoryIsTold.com והישארו מעודכנים בכתבות העומק, הניתוחים ההיסטוריים והסיפורים המרתקים שלא נלמדים בבתי הספר, ישירות לתיבת המייל שלכם.
