בבוקר מוקדם של ה-3 במרץ 1991, תקרית אלימה שזעזעה את לוס אנג'לס ואחר כך את ארצות הברית כולה, פרצה לסדר היום הציבורי וגרמה למהומות שטרפו את העיר וחידדו את הוויכוח על אלימות משטרתית וגזענות כלפי שחורים.
בבוקר ה-3 במרץ 1991, רודני גלן קינג, יחד עם שני נוסעים נוספים, בריאנט אלן ופרדי הלמס, נסעו בכביש המהיר 210 בלוס אנג'לס. קינג, ששתה אלכוהול ונסע במהירות מופרזת, נרדף על ידי שוטרי התנועה טים ומלני סינגר, זוג נשוי ששירת ביחידת משטרת הכבישים של מדינת קליפורניה. מפחד מעבירת נהיגה בשכרות שתגרום לו להפרת תנאי שחרורו מהכלא, קינג ניסה להימלט מהשוטרים במרדף שנמשך 12 קילומטרים במהירות של עד 188 קמ״ש.
כשהמכונית נעצרה, לפחות שלושה ניידות נוספות ומסוק הצטרפו למרדף. כל שלושת הנוסעים הוצאו מהרכב; אלן והלמס יצאו מיד אך גם הוכו. קינג המתין לצאת מהרכב, וכשהגיע החלו השוטרים לדווח שהוא צחק וגרר תנועות של לקיחת נשק, דבר שהובא כהצדקה לשימוש בכוח מופרז כנגדו. השוטרים אף חשדו כי קינג היה תחת השפעת סם פסיכוטי, אך בדיקות הראו כי הוא היה פיכח וללא נשק. ארבעה שוטרים – לורנס פאואל, טימותי ווינד, תיאודור בריזנו ורולנדו סולאנו – קיבלו פקודה מהקצין סטייסי קון לכפות להשתלט עליו בכוח. ג'ורג' הולידיי, שכן סמוך, התעורר מצלילי האירוע והחל לצלם את ההיכללות. הווידאו מראה לפחות 53 מכות מקלות וכמה בעיטות של קבוצה של שמונה שוטרים.
קינג הוכנס אז אזוק, נגרר מעט מהרחוב לטיפול רפואי וסבל משברים בפנים, קרסול ימין, שיניים שבורות ונזק נוירולוגי קבוע. יום לאחר מכן שידרה תחנת החדשות KTLA את הסרטון, ו92% מהציבור סברו כי השוטרים הפעילו כוח מופרז.
המשפט
כשבוע לאחר האירוע, ארבעת השוטרים הועמדו לדין באשמת תקיפה ושימוש בכוח מופרז. פאואל וקון נוסף לכך הואשמו בדיווחים כוזבים. שאר השוטרים זכו להליך משמעתי בלבד, וקינג לא הועמד לדין. המשפט הועבר מסיבות שלטענת הציבור צפוי להטיה, לעיר סמוכה בשם סימי ואלי.
היחס הגזעני של האירוע התגלה בעדות קינג שציין כי שמע אחד השוטרים אומר "אני עומד להרוג אותך, ניגר". באותו ערב תיאר שוטר אחר קבוצה של אפרו-אמריקאים כ"גורילות בערפל". עובדי בית החולים העידו כי שוטרים התרברבו במכות שנתנו לקינג. ראש עיריית לוס אנג'לס טום בריידי אמר אז כי "יש מגמה מסוכנת של מקרים בעלי מוטיב גזעני לפחות בחלקים מהמשטרה".
הלשכה עורכת הדין התכנסה עם חבר מושבעים שכלל עשרה לבנים, אדם אחד בילאצ'י, אחד לטיני ואחד אסיאתי. המשפט התחיל במרץ 1992 ונמשך עד סוף אפריל, אז זוכו כל השוטרים מכל האשמות פרט לתיק אחד בו לא הושגה החלטה.
המהומות והשלכותיהן
בעוד ראש העיר מדבר לעיתונות ואומר "היום, חבר המושבעים אמר לעולם שמה שראינו בעינינו אינו פשע", הציבור יצא לרחובות. בתוך שעה אחת בלבד, נערים שחורים פרצו לחנות אלכוהול ושדדו בקבוקי משקה ואחד מהם הכריז: "זה בשביל רודני קינג!". מאות הצטרפו, רכבו הותקפו במקלות, חנויות נבזזו, רחובות נחסמו ושריפות פרצו. נהג משאית בשם רג'ינלד דני נגרר ממשאיתו והותקף. עדים טענו כי שוטרים רבים לא פעלו כלל באותו ערב. מפקד משטרת לוס אנג'לס דאז, דריל גייטס, הורה למשטרה לסגת ולהתעלם מקריאות חירום של מהומות ושוד.
בסביבות השעה 21:00 הכריז ראש העיר על מצב חירום ומושל קליפורניה פיט וילסון שלח את המשמר הלאומי. המהומות נמשכו חמישה ימים, במהלכם נהרגו לפחות 50 איש, 10 מהם על ידי שוטרים. כ-2,000 נפצעו ו-6,000 נעצרו. בין העצורים, 36% היו אפרו-אמריקאים ו-51% לטינים. הנזקים הכלכליים נאמדו בכמעט מיליארד דולר, ועסקים בבעלות קוריאנים נהרסו. ביום השלישי, רודני קינג הופיע במסיבת עיתונאים ואמר את המשפט האייקוני: "האם כולנו לא יכולים פשוט להסתדר?", משפט שאמר שבני משפחתו טענו כי נאמר לו בלחץ.
לאחר התקרית הקים ראש העיר בריידי את ועדת כריסטופר, שמטרתה הייתה לבדוק את מבנה ותפקוד משטרת לוס אנג'לס. ועדה זו אישרה רק 2% מהתלונות על שימוש מופרז בכוח.
ב-28 ביוני 1992 פרש דאריל גייטס לאחר 43 שנות שירות במשטרה. השוטרים זוכו בבית המשפט הפלילי, אך הועמדו למשפט פדרלי בחשד להפרת זכויות האזרח של קינג. בפברואר 1993 הורשעו פאואל וקון ונידונו ל-30 חודשי מאסר. השוטרים ווינד ובריזנו זוכו ופוטרו.
ג'ורג' הולידיי, שצילם את התקרית, מעולם לא קיבל פיצוי על הסרטון. ב-3 באוגוסט 1994 קיבל רודני קינג פיצוי של 3.8 מיליון דולר מתשלומי העיר לוס אנג'לס עבור הוצאות רפואיות וסבל. בשנים לאחר מכן המשיך קינג להתקל בבעיות עם החוק ונעצר פעמים רבות. בשנת 2012 נמצא מת בבריכת השחייה שלו, לאחר שפרסם את זכרונותיו בספר "המהומה שבתוכי".
הולידיי, שתיעד את התקיפה, לא קיבל פיצוי על הסרטון. קינג עצמו קיבל באוגוסט 1994 פיצוי של 3.8 מיליון דולר מעיריית לוס אנג'לס, אך המשיך להסתבך עם החוק. בשנת 2012 נמצא מת בבריכת השחייה שלו, לאחר שפרסם את זכרונותיו בספר "המהומה שבתוכי".
האירוע הזה היה נקודת מפנה דרמטית במאבק נגד אלימות משטרתית וגזענות בארצות הברית וסימן את תחילתה של תקופה שבה החברה האמריקאית התמודדה עם שאלות קשות על צדק, שוויון ואחריות ציבורית.
חומר מעשיר לקריאה
"The Christopher Commission Report," ארכיוני משטרת לוס אנג׳לס
חומר מעשיר לצפייה
הסרט התיעודי LA 92, המורכב כולו מקטעי ארכיון, מתעד את מהומות לוס אנג'לס בשנת 1992 והאירועים שהובילו אליו כשני עשורים וחצי קודם. הוא כולל סרטונים ממהומות וואטס בשנת 1965, בחירתו של טום בראדלי בשנת 1973, קידומו של דריל גייטס בשנת 1978, הירי בלטשה הרלינס, קלטת הווידאו של רודני קינג והמהומות האלימות שפרצו לאחר זיכוי השוטרים המעורבים בהכאת קינג. הקטעים כוללים הצהרות פומביות של נשיא ארה"ב ג'ורג' הרברט וו. בוש, המועמד לנשיאות ביל קלינטון, מושל קליפורניה פיט וילסון, מפקד משטרת לוס אנג'לס דריל גייטס (שנחקר בשלב מסוים על ידי מועצת העיר לוס אנג'לס), השופטת ג'ויס קרלין, חברת הקונגרס האמריקאית מקסין ווטרס, הקורבן רודני קינג ושוטרים סטייסי קון ולורנס פאוול.
