רומא היא עיר הבירה של איטליה, ביתם של הוותיקן והאפיפיור והייתה בעבר מרכזה של אימפריה עתיקה וענפה. כיום זהו מוקד תרבותי והיסטורי באירופה. אך כיצד התחילה?
מערכת הרשת שהרפובליקה הרומית ייצאה לכל רחבי אירופה מעולם לא הופעלה בבירה עצמה. העיר תמיד הייתה חסרה תוכנית קוהרנטית, מלבד המקדש המונומנטלי שהתנשא מעליה. לפי טקיטוס, אולי הגדול מבין ההיסטוריונים הרומים, היה זה המקדש הגדול של יופיטר אופטימוס מקסימוס על הגבעה הקפיטולינית שהחזיק את המפתח לעתידה של רומא העתיקה. כשכתב על שריפה שפרצה במקדש בשנת 69 לספירה, הניח טקיטוס שהשריפה תעודד את הגאלים, האויב המושבע, לחשוב שהם אולי סוף סוף יכבשו את העיר, זה היה הסמליות של המקדש. "ההצתה הקטלנית הזו נתנה הוכחה משמיים לזעם האלוהי", הוא כתב "ומבשרת את מעבר ריבונות העולם לעמים שמעבר לאלפים."
אבל חששותיו של טקיטוס לא התממשו. המרד הגאלי נמחץ והמקדש נבנה מחדש (כפי שקרה שוב ושוב ממש עד לסגירתו על ידי הקיסר הנוצרי תאודוסיוס הראשון בשנת 392 לספירה). ואכן, גם לאחר שהכוח הרומי עבר מזרחה ופלישת הונדאלים בשנת 455 לספירה הוציאה את כל הזהב מדלתות המקדש, נאמן איטליה, קסיודורוס, התרגש לכתוב: "לעמוד על הקפיטול הרם פירושו לראות את כל שאר היצירות של האינטלקט האנושי מתגברים."
המקדש היה מבנה מסיבי לתקופתו (המקדש הגדול ביותר בעולם האיטלקי-אטרוסקי) שניצב על בסיס אבן בגודל 53 על 63 מטרים ועם גג אדום רחב הנתמך על ידי 24 עמודים. ידוע גם כמקדש הטריאדה הקפיטולינית, בתוכו היו פסלים של שלושת האלים הנערצים ביותר על ידי העם הלטיני: יוּנוֹ, יופיטר ומינרווה. על קודקוד הגג הייתה קוודריגה, סמל בוטה של ניצחון לחימה המתאר ארבעה סוסים המונעים על ידי יופיטר עצמו.
הבחירה באתר שעליו נוסדה רומא במאה השמינית לפני הספירה היא חומר של מיתוסים. אם זה היה רומולוס ורמוס, אניאס של וירגיליוס או אחד מהמלכים האטרוסקים המוקדמים שהקימו את העיר, כמעט לא משנה, שכן הסיבות לבחירה בעיקול ההררי הזה על נהר הטיבר היו ברורות. רומא נמצאת בנקודה הנמוכה ביותר במסלול הטיבר, בה ניתן לחצות את הנהר באופן טבעי, וכמו ערים עתיקות או מימי הביניים חשובות רבות (כמו לונדון) רומא קרובה לים, אך לא קרובה מספיק כדי להיות בסכנה רצינית מפני פשיטות ימיות. כל זה מוביל לתהייה, כיצד התחילה רומא?
מוצא
רומא העניקה אינסוף שמחות וצער למן רגעיה הראשונים. אחד מסיפורי המוצא המפורסמים ביותר הוא זה של רומולוס ורמוס, אשר בטירוף של אלימות אחים, חילקו ביניהם את האדמה הזו.
כשרומא נוסדה במאה השביעית או השמינית לפני הספירה, זה היה יישוב צנוע על גדות נהר הטיבר. הגרעין הראשון הזה, הידוע בשם Rome Quadrata, נתחם על ידי חומות והנוף נשלט על ידי בקתות פשוטות ומבני עץ קטנים. עם זאת, אפילו באותה תקופה, יכולתם לחוש באנרגיה והשאפתנות של העיר הצעירה הזו.
| המלוכה הרומית תקופה היסטורית, משנת 753 לפנה"ס עד 509 לפנה"ס, שראתה את שלטונם של שבעה (או שמונה) מלכים לפני הופעת הרפובליקה. המלכים הללו תרמו לביסוסה וצמיחתה של רומא כעיר-מדינה, אך בסופו של דבר המלוכה הופלה והוחלפה בשיטת ממשל רפובליקנית. על פי המסורת, רומולוס מזוהה עם ייסוד העיר, נומה פומפיליוס זכור בזכות הכנסת הפולחן הדתי וביסוס הלוח הרומי, טולוס הוסטיליוס היה מלך לוחם שביצע מסעות צבאיים רבים, בעוד אנקוס מרסיוס היה אחראי לבניית עבודות ציבוריות חשובות כמו גשר סובליסיאנוס. טרקיניוס פריסקופ היה שליט נאור שקידם אמנות ותרבות, בעוד סרוויוס טוליוס הציג רפורמות פוליטיות משמעותיות. לבסוף, טרקיניוס היה למלך האחרון של רומא לפני הולדת הרפובליקה כשהודח בשל עריצותו.
|
בסוף המאה השישית לפני הספירה, העיר רומא התאחדה סביב מרחב מרכזי אחד, מוקף בחומת הגנה ובצל מקדש שהיה אחד הגדולים באיטליה ובגלל המונומנטליות הפשוטה שלו מעיד על חשיבותה של רומא. בגלל המדיניות של יצירת בני ברית למסחר של אויביה המובסים, הכסף שטף את רומא בימיה הראשונים של הרפובליקה. העיר שצמחה מתחת למקדש הטריאדה הייתה גוש של רחובות צרים ובנייני עץ גבוהים עם פורומים ושווקים שנוצרו על ידי תורמים בודדים.
לפי ההיסטוריון הרומי ליבי בספרו ״לייסודה של העיר״ (Ab Urbe Condita), המלכים האטרוסקים המוקדמים אמנם ניסו לבצע תכנון עירוני רציונלי מהסוג שנמצא ברודוס, אבל כל זה נשכח כשהגאלים בזזו את רומא (בשנת 390 לפני הספירה) תחת הבנייה הספקולטיבית חסרת המעצורים שהגיעה בעקבותיו.
בשנת 63 לפני הספירה, קיקרו קונן על הסתירה שבין התכנון הרגיל של ערים רומיות בקמפניה, לבין תנאי הגבעות והביצות ברומא עצמה. היעדר כל תוכנית עירונית יעילה מתגלה בדרך שלגנרל שניצח בקרב הייתה הזכות לבנות מקדש חדש בכל מקום שיבחר ובדרך שלא בהכרח הטיבה עם העיר, כמו יוליוס קיסר שבנה שוק כדי לחבב עליו את האנשים. פומפיוס בנה תיאטרון כדי לכבד את עצמו והיו שחנכו ארכיון ממלכתי חדש.
רמה זו של אינדיבידואליזם הייתה החוזקה והחולשה של רומא כאחד. כאשר רוב רומא נשרפה תחת הקיסר נירון בשנת 64 לספירה, טקיטוס תיאר כיצד נערכה תוכנית חדשה לבנייני אבן בגובה סטנדרטי עם רחובות רחבים, אך דיווח כי העם קונן על האופי האבוד והאד-הוק של רומא הרפובליקנית. "בכל זאת, היו מי שסברו שהצורה הישנה הייתה מזיקה יותר, שכן הרחובות הצרים והבתים הגבוהים לא חדרו בקלות כל כך את קרני השמש", כתב, "בעוד עכשיו המרחבים הרחבים, ללא צללים מגינים, זוהר תחת חום מעיק יותר."
בשנת 1563, מלכת אנגליה אליזבת הראשונה טבעה את הביטוי הלטיני "Romam uno die non fuisse conditam" (רומא לא נבנתה ביום אחד). ייתכן שהיא גם הוסיפה, "וזה בקושי היה מתוכנן בכלל."
התקופה הרפובליקנית
בשנת 509 לפני הספירה השתחררה העיר מהשליטה האטרוסקית והפכה לרפובליקה הנשלטת על ידי שני קונסולים. במהלך תקופה זו, היא כבשה חלק גדול ממרכז ודרום איטליה והתעמתה עם מעצמות גדולות כמו קרתגו. בתקופה הרפובליקנית הפכה רומא לאחת המעצמות הגדולות בים התיכון. ברם, המערכת הפוליטית הרומית התאפיינה במאבקי כוח פנימיים ובחוסר יציבות פוליטית. בשנת 44 לפני הספירה נרצח יוליוס קיסר, אחד הכובשים הרומים החשובים ביותר, על ידי קושרים, מחברי הסנאט הרומי.
רומא העתיקה – העיר הרפובליקנית העוצמתית שכבשה כל כך מהר את העולם הידוע, נתנה לנו, כמובן, כל כך הרבה רעיונות על תכנון עירוני. היום אנחנו מדברים על ערי בירה ופורומים, כמו גם על מבנים כמו אמפיתאטראות, בזיליקות, כבישים מעוצבים, מדרכות ובלוקי דירות מרובי קומות בגלל הרעיון של העיר שרומא הורישה לנו. ברם, אירוני למדי שמערכת הרשת (מה שהרומאים כינו Centuriation), תפיסה של תכנון ערים שהם ייצאו לכל רחבי אירופה מהמאה השלישית לפני הספירה ואילך, מעולם לא יושמה ברומא עצמה. הרומאים קיבלו את הרעיון שלהם לפרוס את עריהם על רשת מרובעת מהמאהלים הצבאיים שהם בנו במהלך המערכה, אבל אף פעם לא ניתן היה ליישם זאת כראוי ברומא בגלל הכוח של היוזמה האישית וכמובן, הגבעות שלה. לאחר שהאימפריה העבירה את בירתה לקונסטנטינופול בשנת 326 לספירה, כל מי שיכול היה להרשות לעצמו לעזוב את רומא עשה זאת. העיר נבזזה שוב ושוב והחלה לשחזר חלק מחשיבותה האבודה רק בתקופת הרנסאנס, ועם שובם של האפיפיורים.
שורשי אימפריה
הרומאים בנו כבישים וגשרים, וכשהצליחו לבסוף לבנות את הקולוסיאום והפנתיאון, תנופת הבנייה נמשכה גם עם סדרה של כיכרות מונומנטליות שחיברו את הקולוסיאום לגבעה הקפיטולינית, שבה התקיימו פעילויות פוליטיות, מסחריות וחברתיות חשובות. ומהדרכים הראשיות, כמו דרך אפיאנוס והדרך הקדושה, עמוסות באזרחים ומבקרים מכל רחבי האימפריה. רומא הייתה לצומת דרכים של תרבויות, עשירה במבני ציבור, מרחצאות, תיאטראות ומקדשים ששיקפו את פאר האימפריה. ככל שחלפו השנים רומא הפכה ללב של אימפריה גדולה. שמה נישא על שפתיהם של אזרחיה, מבריטניה ועד מצרים.
האימפריה הרומית
עלייתה של האימפריה הרומית הביאה תקופה של שגשוג גדול לעיר. הרחובות התרחבו, ואמות מים פותחו, שסיפקו מים נקיים ליותר ממיליון תושבים. אני יכול לראות את מבני הציבור העתיקים, כמו מרחצאות קרקלה ובזיליקת מקסנטיוס, ואת הצבעים התוססים של העיטורים בולטים אל מול האופק. רומא הקיסרית, עם הפאר של הארכיטקטורה הרומית, הבניינים המפוארים שלה וההדר הראוותני שלה, גרמו ללב האלים שלי לזרוח.
 האימפריה הרומיתֿ נוסדה בשנת 27 לפני הספירה על ידי אוגוסטוס, האימפריה הרומית הגיעה לשיאה תחת שלטונו של טראיאנוס במאה השנייה לספירה. במהלך שלטונו, האימפריה התרחבה על פני מרבית אירופה, צפון אפריקה ומערב אסיה. האימפריה הרומית התבססה על שיטת ממשל ריכוזית, עם הקיסר בראש. הלגיונות הרומיים היוו כוח צבאי אדיר שהבטיח את ביטחון הגבולות והגן על האימפריה מפני פלישות. רומא התאפיינה בארגון המנהלי שלה, בהפצת המשפט הרומי ובקידום התרבות היוונית-רומית. רשת הדרכים הרומיות הקלה על מסחר ותקשורת ותרמה לשגשוג הכלכלי של האימפריה. עם זאת, במשך מאות השנים עמדה האימפריה הרומית בפני אתגרים שונים. שחיתות פוליטית, מאבקי כוח, משברים כלכליים ולחצים חיצוניים ערערו את יציבותה. בשנת 476 לספירה, הקיסר האחרון של הקיסרות הרומית המערבית, רומולוס אוגוסטוס, הודח על ידי שבט הברברים, מה שסימן את סופה של האימפריה הרומית המערבית. האימפריה הרומית המזרחית, הידועה בשם האימפריה הביזנטית, שרדה עד שנת 1453 כאשר קונסטנטינופול נכבשה על ידי התורכים העות'ומאנים. |
ימי הביניים
ואז הגיעו ימי הביניים, אותה תקופה אפלה שבה העיר רומא נבזזה והושפלה.
אבל ימי הביניים ברומא היו גם תקופה בעלת חשיבות היסטורית ותרבותית רבה לעיר. זה היה מקום מושבם של האפיפיורים והכוח הזמני של הכנסייה הקתולית.
במהלך תקופה זו נבנו כנסיות ובזיליקות רבות, כולל בזיליקת יוחנן הקדוש בלטראנו ובזיליקת סנטה מריה מג'ורה. יתרה מכך, רבים מהמבנים העתיקים של העיר שוחזרו והורחבו.
ארמון הזהב המופלא של נירון
במחצית השנייה של המאה ה-15, רומא הייתה עיר מתפוררת, עם ארמונות מתפוררים ורחובות בוציים… אך גם אוצר נסתר מתחת לרגליה: ארמון הזהב, הדומוס אוריאה (Domus Aurea) של נירון, שהייתה וילה קיסרית שנקברה במשך מאות שנים עד שהתגלתה בטעות ב-1480. ה-Domus Aurea היתה יצירת מופת של אדריכלות ועיטורים, עם קירות מכוסים בציורי קיר ופסיפסים. אוצר אמנות עתיק שנתן השראה לאמני רנסאנס רבים, כמו רפאל, מיכלאנג'לו, ברמנטה ואחרים…
כדי להגיע אליו היו האמנים מורידים את עצמם בחבל דרך חור בתקרה, מאחר שזו הייתה הדרך היחידה לגשת אליו. ב-Domus Aurea, אמני הרנסאנס חקרו בקפידה את הגרוטסקות, ציורים פופולריים מאוד ברומא העתיקה המתארים סצנות של חיי היומיום, בעלי חיים וצמחים. גילוי ה-Domus Aurea היה אירוע חשוב לתחיית האמנות ברומא, שהפכה למרכז של רנסאנס אמנותי ותרבותי גדול. אמנים כמו מיכלאנג'לו ורפאל עבדו על יצירות אמנות שאין שניות לה ונבנו ארמונות וכיכרות חדשים שחשפו את הפאר של העיר הזו. בזיליקת פטרוס הקדוש שופצה והפכה לאחת היצירות הגדולות ביותר של האדריכלות הדתית.
רומא — בירת איטליה
במהלך המאה ה־19 העיר רומא הפכה לבירת איטליה, לאחר איחוד איטליה בשנת 1871. זו הייתה תקופה של שינויים והזדמנויות גדולות לעיר ולמדינה כולה. בשנים אלו, רומא הייתה עיר מלאת חיים ואנרגיה. הרחובות היו הומים באנשים שבאים והולכים ותמיד היה מה לעשות או לראות: מגוון רחב של חנויות, מסעדות ובתי קפה, המציעים את האוכל והיין הטובים ביותר באיטליה.
היו גם אתגרים, כמו עוני נרחב בקרב העם. אף על פי כן, נחישות עזה בקרב האוכלוסייה הצעידה את העיר והמדינה קדימה. אחד השינויים המשמעותיים ביותר היה המעבר מרומא האפיפיורית לרומא המודרנית. מבנים דתיים רבים הפכו למוזיאונים או אנדרטאות, בעוד מבני ציבור חדשים נבנו כדי להכיל את מוסדות המדינה האיטלקית החדשה. אפילו הרחובות והשכונות עברו שינויים גדולים. נבנו שכונות וכבישים חדשים כדי לחבר בין חלקיה השונים של העיר, בעוד מבנים ישנים נהרסו כדי לפנות מקום לבנייה חדשה.
בתוך כל הפעילות השוקקת הזו, ניתנה גם תשומת לב רבה לשימור המורשת ההיסטורית של העיר. העיר הפכה מעיר בירה דתית קטנה למטרופולין מודרני גדול, שמתפתח כל הזמן. האדריכלות והתכנון העירוני היו בעיצומם, עם פרויקטים רבים שמטרתם הייתה מודרניזציה של העיר. מבנים חדשים צצו בכל מקום, המתהדרים בעיצובים מודרניים וחדשניים. זקני העיר חששו שהעיר הולכת ומאבדת את אופייה הייחודי, ובמקומה תופסים מבנים מודרניים ואנונימיים. אלא שהעיר לא מאבדת את זהותה; אלא פשוט התפתחה. רומא תמיד הייתה עיר בהתפתחות מתמדת וזה היה רק פרק אחד בהיסטוריה הארוכה שלה. רומא שרדה ושגשגה למרות הכל, עיר שמגלמת היסטוריה, תרבות ויופי. אי אפשר היה להכחיש את האלגנטיות שלה, את המונומנטים והרוח הבלתי ניתנת לשליטה. רומא היא עיר שמסתגלת, ממציאה את עצמה מחדש ומתנגדת.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
