לחישות מהעבר: פוענחו לוחות השעווה הרומיים של טונגרן

ההיסטוריה אינה תמיד נכתבת באותיות של קידוש לבנה על גבי מונומנטים מפוארים. לעיתים היא מסתתרת דווקא בשברים הקטנים והצנועים ביותר, מחכה ליד הנכונה ולטכנולוגיה המתאימה שתשיב לה את קולה.

מחקר פורץ דרך חושף את סודותיהם של שברי עץ בני אלפיים שנה מעיר העתיקה ביותר בבלגיה, ומשחזר את חיי היומיום של חיילים ופקידים רומיים.

פרופסור מרקוס שולץ ויורגן בלנסדורף הצליחו במשימה כמעט בלתי אפשרית: לפענח כתבי יד שנמחקו ונכתבו מחדש (פלימפססטים) על גבי עץ יבש.

הסיפור הארכיאולוגי הזה מתחיל למעשה בשנות ה-30 של המאה ה-20. במהלך חפירות בטונגרן, התגלו מספר שברי עץ קטנים. באותה עת, החוקרים לא ייחסו להם חשיבות רבה והניחו כי מדובר בשאריות של לוחות עץ פשוטים או מחלקים של מכלים ואריזות. השברים הללו נשמרו במחסנים, הרחק מעין הציבור והמחקר.
רק בשלב מאוחר יותר החלו המומחים להבין את טעותם. התברר כי השברים הללו אינם סתם עצים, אלא מסגרות עץ של לוחות שעווה רומיים. לוחות אלו היו כלי הכתיבה הנפוצים בעולם הרומי, והם הורכבו משכבת שעווה דקה שנחרטה בעזרת סטיילוס (חרט). הלוחות שימשו לכל צורך – ממכתבים אישיים ועד מסמכים משפטיים רשמיים.

במקרה של טונגרן, השעווה עצמה נעלמה והתכלתה במהלך המאות שעברו מתחת לפני האדמה. עם זאת, עוצמת הלחיצה של הסטיילוס הייתה כזו שהרשמים חדרו מדי פעם מעבר לשעווה וחרטו סימנים עדינים על גבי העץ עצמו. עקבות אלו נחשבו לבלתי קריאים לחלוטין ונשכחו במידה רבה, עד שבשנת 2020 גילתה אותם מחדש אלזה הרטוך מהמוזיאון הגאלו-רומי בטונגרן.

אתגרי הפענוח

בעקבות הפענוח שזכה לשבחים בינלאומיים של מה שמכונה "כתובת הכסף של פרנקפורט", מרקוס שולץ, פרופסור לארכיאולוגיה ורומית פרובינציאלית ואפיגרפיה באוניברסיטת גתה בפרנקפורט, תרם לפריצת דרך משמעותית נוספת.

יחד עם יורגן בלנסדורף, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת יוהנס גוטנברג במיינץ, שולץ זיהה כתובות שזכו להתעלמות בעבר על שרידי עץ של לוחות שעווה רומיים שנחפרו בטונגרן, בלגיה.

טונגרן, הנחשבת לעיר העתיקה ביותר בבלגיה, מקורה בהתיישבות הרומית "אטואטוקה טונגרורום" (Atuatuca Tungrorum) והיא ידועה ברקורד הארכיאולוגי העשיר שלה. מספר שברי עץ קטנים שהתגלו בשנות ה-30 של המאה ה-20 נחשבו בתחילה כשייכים ללוחות או למכלים. רק מאוחר יותר צוין שאלו הם מסגרות עץ של לוחות שעווה רומיים – כלי כתיבה העשויים משכבה דקה של שעווה שנחרטה באמצעות סטיילוס (חרט).

תהליך הפענוח של השברים לא היה פשוט כלל. כפי שהסביר פרופסור שולץ, העבודה הייתה מאתגרת באופן חריג בגלל אופי החומר. סיבי העץ שהתייבשו במהלך השנים, נזקי המשטח המצטברים ובעיקר העובדה שהלוחות שימשו לשימוש חוזר פעמים רבות, יצרו מה שמכונה פלימפססטים. זהו מצב שבו טקסט חדש נכתב על גבי טקסט ישן שנמחק, מה שיוצר בליל של חריטות מצטלבות. שולץ ציין כי המורכבות הזו הפכה את הלוחות לקשים הרבה יותר לפירוש מאשר כתובות על מתכת, שבהן החריטה בדרך כלל ברורה וחד-פעמית.

למרות שהשעווה עצמה נעלמה מזמן, רשמים שהותיר הסטיילוס חדרו מדי פעם אל העץ. עקבות עדינים אלו נחשבו לבלתי קריאים ונשכחו במידה רבה עד לגילויים מחדש בשנת 2020 על ידי אלזה הרטוך מהמוזיאון הגאלו-רומי בטונגרן.

אפילו עם טכניקות מתקדמות כמו הדמיית טרנספורמציה של החזר (RTI), ההתקדמות הייתה איטית ודרשה בדיקה חוזרת ונשנית של החפצים המקוריים באופן פרונטלי. הבדיקה כללה 85 משברי הלוחות הללו משני הקשרים ארכיאולוגיים – באר בסביבת הפורום ובור בוץ קיים.

עולם שלם נחשף

שברים אלו נמצאו כמכילים טקסטים הכוללים חוזים משפטיים, מסמכים רשמיים, תרגילי כתיבה וטיוטת כתובת המתוארכת לשנת 207 לספירה המזכירה את הקיסר לעתיד קרקלה.

באופן בולט, הלוחות מעידים על נוכחותם של משרדים אדמיניסטרטיביים כגון דצמווירי (decemviri) וליקטורים (lictors), שתועדו לעיתים רחוקות בפרובינציות הרומיות הצפוניות, וחושפים אוכלוסייה מגוונת מבחינה תרבותית המורכבת מאנשים ממוצא רומי, קלטי וגרמני, כולל חיילים משוחררים מכוחות היבשה והצי כאחד.

"גם אם שרידי לוחות השעווה הרומיים הם חסרי ייחוד למדי והכתובות עצמן פחות סנסציוניות, פענוחן העשיר בכל זאת את המחקר הארכיאולוגי וההיסטורי העתיק בצורה עצומה – ובו בזמן כתב פרק נוסף של שיתוף פעולה מדעי מוצלח בתוך רשת אוניברסיטאות ריין-מיין (JGU)".

כדי להתגבר על הקושי, נעזרו החוקרים בטכנולוגיה מתקדמת הידועה בשם RTI (הדמיית טרנספורמציה של החזר). טכנולוגיה זו מאפשרת לצלם את החפץ מזוויות תאורה שונות ולנתח את הצללים הנוצרים בחריצים הזעירים ביותר. למרות הטכנולוגיה, ההתקדמות הייתה איטית מאוד ודרשה מהחוקרים לבצע בדיקות פרונטליות חוזרות ונשנית של המוצגים המקוריים כדי לוודא כל אות ותג.

הטקסטים שפוענחו בסופו של דבר העניקו לחוקרים הצצה נדירה למרקם החיים בפרובינציות הצפוניות של האימפריה הרומית. בין 85 השברים נמצאו חוזים משפטיים, מסמכים רשמיים ותרגילי כתיבה. אחד הגילויים המרתקים ביותר היה טיוטה של כתובת המתוארכת לשנת 207 לספירה, המזכירה את דמותו של מי שיהפוך לימים לקיסר – קרקלה.

מעבר לשמות של שליטים, הלוחות חושפים את המערך האדמיניסטרטיבי המורכב של האזור. הם מעידים על קיומם של משרדים ובעלי תפקידים כמו דצמווירי (חברי ועדה של עשרה) וליקטורים (מלווים רשמיים של נושאי משרות), תפקידים שעד כה תועדו רק לעיתים נדירות בפרובינציות הצפוניות.

האוכלוסייה העולה מהכתובות היא מגוונת להפליא מבחינה תרבותית. בטונגרן חיו זה לצד זה אנשים ממוצא רומי, קלטי וגרמני. ביניהם היו חיילים משוחררים שהגיעו הן מכוחות היבשה והן מהצי הקיסרי, מה שמעיד על היותה של העיר מרכז אסטרטגי וחברתי חשוב באימפריה.

הסיפור של לוחות טונגרן מזכיר לנו שההיסטוריה נמצאת בכל מקום, לעיתים ממש מתחת לרגלינו בבורות בוץ או בבארות מים עתיקות. כל פיסת מידע כזו עוזרת לנו לבנות תמונה שלמה יותר של האנשים שחיו כאן לפנינו – על החוזים שחתמו, התרגילים שכתבו והחברה המגוונת שבנו.

אנו מחויבים להביא לכם את הגילויים המרתקים ביותר שמעצבים את הבנתנו על העבר. אנו מזמינים אתכם להמשיך לחקור איתנו, לשתף את התגליות הללו עם חובבי היסטוריה נוספים ולהגיב כאן, אילו פרטים בכתובות העתיקות הכי הפתיעו אתכם? אל תשכחו להירשם לניוזלטר שלנו כדי להישאר מעודכנים בכל פריצת דרך היסטורית חדשה.