זה לא סוד שהפדרציה הרוסית עדיין מחזיקה בתואר המדינה הגדולה בעולם. היא משתרעת מהים הבלטי במערב על פני 11 אזורי זמן ועד לחופים המערביים של אלסקה ממזרח המדינה, רוסיה היא אכן ארץ עצומה מלאה בעמים מורכבים, שבטים, משאבים ואוצרות טבע מדהימים. אז איך בדיוק היא הפכה להיות כל כך גדולה? למעשה מלחמות, כיבושים ופוליטיקה שהניעה על פני דורות רבים של שליטים ומאות שנים של מהומות רבות מספור.
בתקופת ימי הביניים, מדינות רבות התפתחו והיוו את הבסיס למה שיהפוך מאוחר יותר לרוסיה. קבוצת ויקינגים הידועה בשם הוורנגים הקימה בסיס כוח באמצע המאה התשיעית במה שהפכה לעיר נובגורוד. מתוך רצון להרחיב את פוטנציאל הסחר שלהם, הם עברו דרומה והחלו לפעול מהעיר החדשה שלהם, קייב. הוורנגים התגבשו ליישות מדינית בשם רוס של קייב.
מנקודה זו נוצר אוסף רופף של נסיכויות במערב רוסיה של ימינו. הנסיכויות הללו דחפו לשלטון, ומנהיגיהן התחרו על התואר הנסיך הגדול של קייב. נסיכויות אלו הוכפפו תחת המונגולים במאה ה-13 כשהפכו לחלק מהאימפריה המונגולית. במהלך תקופה זו, נסיכות מוסקבה הופיעה כמדינה חזקה, אם כי עדיין כפופה למונגולים והטטרים של אורדת הזהב המונגולית ששלטה עליהן.
בשנת 1380, הסתיימה תקופת הכיבוש המונגולי כאשר הנסיכויות התקוממו להביס את אורדת הזהב בקרב קוליקובו ובכך הסתיימה תקופת השלטון המונגולי. ברם המונגולים חזרו ותפסו את השלטון שוב.
עול המונגולים הושלך לבסוף על ידי איוואן השלישי, הידוע גם כאיוואן הגדול, הנסיך הגדול של מוסקבה, שסירב לחלוק כבוד למונגולים. חוסר הכניעה הוביל לכך שצבאות אורדת הזהב ונסיכות מוסקבה נלחמו משני צדי נהר האוגרה.
לאחר מספר שבועות החליט החאן המונגולי ללכת הביתה והשאיר את המוסקבאים לנפשם. עם יציאת המונגולים, איוואן השלישי לחץ לנצל את יתרונו וכבש את ח'אנות קאזאן, שהשתרעה מדרום למזרח לנסיכות מוסקבה.
בעקבות גירוש המונגולים מארצות הרוסים, הפכה מוסקבה למרכז שממנו תתעצב ההתפשטות הרוסית. בהנהגתו של איוואן השלישי, תהפוך נסיכות מוסקבה למעצמה הדומיננטית באזור, תעקוף את זו של רפובליקת נובגורוד ותניע את האירועים שיובילו להיווצרות האימפריה הרוסית מאות שנים מאוחר יותר.
לאחר מכן הפנה איוון השלישי את תשומת ליבו הצבאית למדינת נובגורוד החזקה. הוא הביס את נובגורוד בקרב שלון ב-1471 ואילץ את נובגורוד להישבע אמונים למוסקבה. 7 שנים לאחר מכן, איוואן השלישי לקח שוב את צבאותיו לנובגורוד וסיפח אותה רשמית לאדמות מוסקבה.
מוסקבה שלטה כעת בכל האדמות בצפון מפינלנד ועד להרי אוראל.
לאחר מות איוואן השלישי, בנו ואסילי עלה לשלטון וגיבש את התרחבותו של אביו. ואסילי השלישי גם הרחיב את אדמות מוסקבה על ידי כיבוש המדינות האוטונומיות הקטנות שעדיין התקיימו בגבולותיה. וכך, פסקוב סופחה ב-1510, וולוקולמסק ב-1513, ריאזאן ב-1521 ולבסוף נובגורוד-סברסקי בשנת 1522.
תחת שלטונו של ואסילי השלישי, התואר הצאר אומץ רשמית, יחד עם הנשר הדו-ראשי שהפך לסמל של המלוכה הרוסית והמדינה הרוסית.
שלטונו של ואסילי השלישי הוחלף בשלטונו של איוואן הרביעי, הידוע גם בשם ״איוואן האיום״. תחת שלטונו של ואסילי השלישי, ח'אנות קאזאן השתחררה מהשלטון הרוסי והפכה למדינה עצמאית שהתחברה לח'אנות אסטרחן, לח'אנות קרים ולמונגולים ואורדת נוגאיי ונקלעה לעימות עם נסיכות מוסקבה.
בשנת 1552 הטיל איוואן הרביעי מצור על בירת קאזאן והעמיד את מגיניה בחרב. לאחר שהביסו את החאן הטטרי, הצטרפו לרוסיה כמה מדינות קטנות יותר כדי להימנע מאותו זעם. עד 1556, אחרון כיס ההתנגדות נמחץ, ומוסקבה יכלה לתבוע שליטה מוחלטת על אויבה לשעבר. ח'אנות אסטרחאן נוספה גם היא לשטחי הממלכה, מה שהעניק לרוסיה גישה מלאה לאגן נהר הוולגה.
איוואן הרביעי נקט בפעולה צבאית נוספת ולחץ על סכסוך עם הטטרים וקבוצות אחרות בדרום. בשנת 1571 צעד צבא מאסיבי של 120,000 חיילים מחצי האי קרין למוסקבה. עם צבא של 6,000 חיילים בלבד, לרוסים לא היה סיכוי והן נסוגו. מוסקבה נשרפה, והאדמות נבזזו. מוסקבה, שנבנתה כמעט לחלוטין מעץ, הפכה לאפר תוך שלוש שעות בלבד. רק מבנה הקרמלין נשאר עומד על כנו.
שלטונו האכזרי של איוואן הפך מרע לגרוע, כאשר גם סכסוכים עם השוודים והפולנים השתבשו, ואיוואן נאלץ לוותר על אדמות לאויבים אלה במערב.
בזמן מותו בשנת 1584, המדינה הייתה במצב קפאון.
השנים שלאחר מכן היו אומללות עבור העם הרוסי. מאבקי כוח על כס המלכות הותירו את המדינה כמעט חסרת מנהיגים, בעוד רעב כבד גבה את חייהם של כשליש מכלל העם הרוסי.
בניסיון לנצל את האסונות שהתחוללו ברוסיה, שוודיה ופולין ניסו לבסס שליטה על אדמות רוסיה. הפולנים פלשו וכבשו את מוסקבה ושלטו בה במשך שלוש שנים לפני שהעם הרוסי הצליח להתאחד ועם צבא איכרים הביס את הפולנים וגירש אותם.
אף על פי כן, במהלך תקופה זו הורחבו אדמות רוסיה ממזרח לאוראל והיוו את הקרקע לסיפוחים ענקיים שיתרחשו בעשורים הבאים. קוזאקים רוסים נקלעו לעימות עם הטטרים שחיו באזור והצליחו להטביע את השליטה באזור לאחר סכסוך מר ועקוב מדם.
סופה של שושלת רוריק ותחילתה של שושלת רומנוב הובילו עידן של הצלחה ושגשוג למדינה הרוסית. בשנת 1613 עלה מיכאיל רומנוב לכס המלכות. למרות שנבחר בשל העובדה שהוא נראה חלש וקל לשליטה, שלטונו היה יעיל באופן מפתיע. הוא התחיל בהשגת שביתת נשק עם השוודים והפולנים והבטיח קץ לשלטונן של מדינות אלה על השטח הרוסי.
בתקופה זו נמשך כיבוש סיביר. חוקרים הקימו מאחזים, נפגשו עם שבטים מקומיים ותבעו קרקע בשם האימפריה הרוסית. חוקרים מפורסמים מתקופה זו דחקו עוד יותר מזרחה והרחיבו את השטח הרוסי ברחבי סיביר. פיוטר בקטוב ייסד את היישובים המבוצרים יאקוטסק, צ'יטה ונרצ'ינסק, שהתפתחו לערים.
חוקר הקוזאקים, קורבט איוואנוב, הוביל משלחות לאזור סביב נהר לנה והיה הרוסי הראשון שגילה את אגם בייקל. איוואן מוסקוויטין היה הרוסי הראשון שהגיע לים אוחוטסק ובכך הפך לרוסי הראשון שהגיע לאוקיינוס השקט דרך סיביר.
ואסילי פויארקוב היה הרוסי הראשון שחקר את אזור אמור שבמזרח הרחוק, שדרכו זורם נהר אמור ומהווה גבול טבעי בין רוסיה לסין. מאוחר יותר התיישב באזור החוקר ירופיי חבארוב-סוויאטיצקי, שעל שמו נקרא חבל חבארובסק.
כמובן שאדמות סיביר לא היו ריקות. הן היו מאוכלסים על ידי שבטים מקומיים ששולבו באימפריה הרוסית, אם במשא ומתן או בכוח הנשק. בהתאם למצב, הופעל לחץ על חלק מהשבטים, כמו היאקוטים, להיטמע בתרבות הרוסית, בעוד שבטים אחרים, בעיקר אלו שחיו בצפון הרחוק, הורשו להמשיך את אורח חייהם המסורתי. חלק מהשבטים הללו ממשיכים לעשות זאת עד היום.
במערב המדינה, ההתפשטות התרחשה על ידי סכסוך, שכן לרוסיה היו אויבים רבים ששכנו בגבולותיה המערביים. יריבות ארוכת שנים עם שוודיה, פולין (ועם חבר העמים הפולני-ליטאי) התבררו כאיום מתמיד והיה צורך בצבא קבע רוסי.
תחת מיכאיל רומנוב, הרחיבה רוסיה את שליטתה על ידי הבסת הקוזאקים שבין הוולגה לנהר אוראל. את מיכאיל, שמת בשנת 1645, ירש את הצאר אלכסיי, שיכבוש אדמות לאורך נהר הדניפרו, באוקראינה של ימינו.
בשנת 1648, הקוזאקים באזור זה מרדו בשלטון הפולני וביקשו מאלכסיי להנחיל את הריבונות על האזור. אלכסיי הסכים ונגרר לסכסוך ארוך עם פולין על הדניפרו. האמנה שנחתמה לאחר מכן העניקה לרוסיה ריבונות על כל מה שממזרח לדנייפרו, כולל קייב וסמולנסק.
בעקבות שלטונו של אלכסיי, עלה פיוטר הגדול (1682–1725) שהרחיב את אדמות רוסיה לתוך המדינות הבלטיות, כבש את שטחי אסטוניה וליבוניה (כיום צפון מזרח לטביה ודרום אסטוניה) והניח את היסודות להקמת האימפריה הרוסית.
בינתיים, במזרח, ולדימיר אטלסוב חקר את הצפון-מזרח הרחוק וגילה את היקף חצי האי קמצ'טקה, המבצבץ לתוך האוקיינוס השקט. חלק זה של רוסיה יוכיח כיבוש יקר, שכן העם הילידי הציג התנגדות נמרצת להתפשטות הרוסית למרות שנפגע ממחלות כמו אבעבועות שחורות שהביאו הפולשים הרוסים.
בקצה הדרומי של חצי האי קמצ'טקה, פתחו בני שבט איטלמן בכמה מרידות במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-18, אך הכובשים הרוסים ביטלו בקלות את ההתקוממויות הללו.
מצפון לחצי האי קמצ'טקה סיפקו הקוריאקים התנגדות נוקשה להתפשטות הרוסית ומשנת 1744 עסקו הרוסים בלחימה מרה עם הילידים הללו. עוד צפונה יותר, התפתחו עשרות שנים של מאבק עם העם הצ'וקצ'י. הצארינה יליזבטה כעסה על התקדמותו האיטית של הכיבוש ובשנת 1742 הורתה "לחסל לחלוטין את הצ'וקצ'ים".
לאחר כמה עשורים ושבעה מסעות נגד הצ'וקצ'ים, אדמותיה האחרונות של סיביר נפלו לשליטה רוסית.
יקטרינה הגדולה ידועה כאחת ממנהיגותיה הגדולות של רוסיה והאימפריה הרוסית חוותה התרחבות ניכרת בתקופתה על כס הקיסרות. אחד הדברים הבולטים שהגתה היה ההתרחבות בדרום, שכן לרוסיה לא הייתה גישה לים השחור.
קתרין גם חיזקה את השליטה בפולין והתקינה מונרך, סטניסלב אוגוסט פוניאטובסקי, שהיה נאמן לה אך גם נאלץ להיאבק בהעלאת מדינה כושלת. חולשתה של פולין תוביל לכך שהמדינה תאבד חלק ניכר משטחה למעצמות הסובבות אותה.
סכסוכים על הגבול עם העות'מאנים שיחקו לידיה כאשר העות'מאנים הכריזו מלחמה. העות'מאנים הובסו לחלוטין, ומחשש להתערבות אוסטרית, הועלתה תוכנית למסור אדמה פולנית. במה שנודע בשם החלוקה הראשונה של פולין, שליש מהאדמות הפולניות נמסרו לאוסטריה, פרוסיה ורוסיה.
תבוסת העות'מאנים הביאה גם להסכם המאפשר לרוסיה לכבוש את קרים ואת השטח שמסביב. בשנת 1783 הפרה קתרין את האמנה וסיפחה לחלוטין את קרים. הרוסים יקחו את נמל אודסה בסכסוך נוסף עם העות'מאנים.
יקטרינה הגדולה ידועה כאחת ממנהיגותיה הגדולות של רוסיה והאימפריה הרוסית חוותה התרחבות ניכרת בתקופתה על כס הקיסרות. אחד הדברים הבולטים שהגתה היה ההתרחבות בדרום, שכן לרוסיה לא הייתה גישה לים השחור.
בשנת 1795 חולקה שאר חלקי פולין בין פרוסיה, אוסטריה ורוסיה. לאחר שהביסה את נפוליאון, רוסיה קיבלה אפילו יותר אדמות מערבה. כתוצאה משרטוט מפת אירופה, רוב דוכסות ורשה תיפול תחת שלטון רוסי.
מלחמה נוספת עם האימפריה העות'מאנית הביאה גם להישגים טריטוריאליים. החיילים הרוסים התקרבו בצורה מסוכנת לכבוש את קונסטנטינופול ובשנת 1828 תיווכו הצרפתים והבריטים על הסכם שלום לפיו קיבלו הרוסים שטחים נוספים בחוף הצפון-מזרחי של הים השחור.
במזרח, קיסר רוסיה אלכסנדר השני ניצל את סין המוחלשת במהלך מלחמת האופיום השנייה ודחק את גבולות רוסיה לנהר אמור על חשבון השטח הסיני. בנוסף, שטח נוסף נלקח לאורך החוף עד למקום שבו התחיל חצי האי הקוריאני.
בשנת 1864, אלכסנדר השני לחץ על סכסוך במרכז אסיה והרחיב את גבולות רוסיה הלאה אל מה שנקרא טורקסטאן. כיום, אזור זה כולל את אוזבקיסטן, קירגיזסטן, קזחסטן, טג'יקיסטן וטורקמניסטן.
עד לסיביר שבמזרח, זה עדיין לא היה השטח הרחוק ביותר שהאימפריה הרוסית תגיע אליו…
במאה ה-18 הקימו סוחרי פרוות מאחזים באיים האלאוטיים והתקדמו מזרחה והתיישבו בחופי אלסקה. בשנת 1799 הוקמה החברה הרוסית-אמריקאית כדי לפקח על הרחבת השליטה והקולוניזציה של האדמה אמריקאית והמושבות הרוסיות בה. ההתמקדות שלהם לא הייתה רק באלסקה. הרוסים הקימו עמדות מסחר כמו מחנה פורט רוס על חוף קליפורניה ופורט אליזבת׳ בהוואי.
ברם, אלסקה הייתה כל כך רחוקה מהבירה הרוסית שזה היה סיוט לוגיסטי ועם ניהול כושל של החברה הרוסית-אמריקאית, המושבה היוותה נטל משמעותי על הקופה הקיסרית. יתר על כן, עם הידרדרות היחסים עם בריטניה (ששלטה בקנדה), החליט הקיסר אלכסנדר השני למכור את המושבה אלסקה לאמריקאים בשנת 1867 כדי ליצור חיץ בין השטח הרוסי לבריטניה ולקזז את הכוח הבריטי ביבשת צפון אמריקה.
בתקופת ברית המועצות שורטטו גבולות מנהליים. הייתה סיבה מועטה לצפות שהדבר יביא לצמצום מאוחר יותר של השטח הרוסי. כאשר ברית המועצות פורקה, רבים מהגבולות המנהליים הללו שימשו ליצירת מדינות עצמאיות חדשות, כמו בלארוס, גאורגיה ואוקראינה.
בשיאה בשנת 1895, רוסיה היוותה 8.8 מיליון קילומטרים רבועים, שהם 16.92 אחוז משטח היבשה בעולם. זו הייתה האימפריה השלישית בגודלה בהיסטוריה אחרי האימפריה הבריטית והאימפריה המונגולית. למרות שהיא מופחתת יותר, רוסיה היום היא כמעט פי שניים מגודלה של קנדה. זוהי ארץ מלאה במגוון באנשיה ובנוף שלה והמורשת שלה משקפת את עברה הקיסרי.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
התוכן בכתבה זו לא נכתב על ידי בינה מלאכותית. הכתבה נכתבה, נערכה ונבדקה על ידי צוות הכותבים של History Is Told. אנו מקפידים על מחקר מעמיק, מקורות אמינים ובקרת איכות קפדנית כדי להבטיח דיוק ואותנטיות מלאה.
© כל הזכויות שמורות למיזם HistoryIsTold.
