תאמל״ק ליהמותג שהפך לסמל של עוצמה הנדסית רוסית, מהקרונות של ריגה ועד לפסגות הוזובי והמסלולים התובעניים של אירופה.
ההיסטוריה של "רוסו-באלט" (Russo-Balt), או "ריסו-באלטיק" כפי שנקרא לעיתים בהיגוי צרפתי אופנתי, היא סיפור של שאפתנות, יוקרה ועמידות בלתי מתפשרת שנגדעה באיבה על ידי תהפוכות המהפכה. למרות שרבים טועים לחשוב כי זו הייתה המכונית הראשונה שיוצרה ברוסיה הקיסרית, היא ללא ספק ראויה לתואר מותג הפרימיום הראשון של המדינה, שסיפק רכבים לצבא הקיסרי ולאריסטוקרטיה הרוסית.
האירוע המכונן בתולדות המותג התרחש ב-26 במאי 1909, כאשר המכונית הראשונה מדגם C24/30 יצאה משערי המפעל בריגה. מדובר היה בייצור של חברת הקרונות הרוסית-בלטית (RBVZ), אשר החליטה לגוון את פעילותה ולחדור לשוק המכוניות המבטיח של תחילת המאה ה-20.
השורשים של רוסו-באלט נטועים בשנת 1869, כארבעים שנה לפני בניית המכונית הראשונה. חברת הרכבות הגרמנית-בלגית Van der Typen & Charlier קיבלה הזמנה עצומה מרוסיה. האירופאים הבינו כי משתלם יותר להקים מפעל מקומי ברוסיה כדי להימנע ממסי מכס כבדים, וכך הוקם בריגה "מפעל הקרונות הרוסי-בלטי" (RBVZ).
המפעל שגשג וסיפק מאות קרונות לבניית המסילה הטרנס-סיבירית ולצורכי מלחמת רוסיה-יפן. אולם, לאחר סיום העימות המלחמתי, הביקוש לקרונות ירד משמעותית. הנהלת המפעל חיפשה אפיק השקעה חדש, מודרני ורווחי, ובחרה בתחום הלוהט ביותר של התקופה: תעשיית הרכב.
לרשות המפעל עמדו כוח אדם מיומן, תקציב נדיב וציוד מתקדם, אך חסר להם הידע המקצועי בתכנון רכב. איוון פריאזינסקי, שעמד בראש חטיבת הרכב, הזמין את המהנדס השווייצרי ז'וליין פוטרה (Julien Potterat) לשמש כמתכנן ראשי. פוטרה, שהיה אז בן פחות מ-25, בחר כמודל לחיקוי את המכונית של המותג הבלגי "פונדו" (Automobiles Fondu), מותג שבו עבד קודם לכן.
הדגם הבלגי, Fondu Type 1 CHF, הושפע רבות ממכוניות מרצדס של אותן שנים. הוא כלל מנוע ארבעה צילינדרים בנפח 3.8 ליטר, תיבת הילוכים בעלת שלושה מהירויות והנעה באמצעות גל הינע (Cardan shaft) במקום השרשראות שהיו נפוצות אז. למרות הדמיון, הדגם הרוסי שפיתח ז'וליין פוטרה היה משופר באופן משמעותי.
המכונית הראשונה, רוסו-באלט C24/30, לא הייתה העתק משעמם. המנוע שלה הוגדל לנפח של 4.5 ליטר וסיפק 30 כוחות סוס. ז'וליין פוטרה וצוותו הכניסו חידושים כמו בתי ארכובה (קרטרים) מאלומיניום למנוע ולתיבת ההילוכים – פתרון מתקדם ביותר לזמן ההוא. המכונית, שאורכה היה 4,250 מ"מ, הגיעה למהירות מרבית של 70 קמ"ש והוצעה עם מגוון מרכבים, מגרסת "טורפדו" פשוטה ועד לימוזינות מפוארות. דגם זה הפך לנפוץ ביותר של המותג, עם כ-350 יחידות שיוצרו. המכוניות שירתו נאמנה את הצבא הקיסרי ואף השתתפו במרוצי ראלי יוקרתיים. העמידות של הרכבים נבחנה בנסיעות מבחן מפרכות בין ריגה לסנט פטרסבורג, בדומה למבחנים שערכה חברת רולס-רויס באותה תקופה.
אנדריי נאגל (Andrey Nagel), עיתונאי, נהג מרוצים ומוציא לאור של המגזין "אוטומוביל", הפך לשגריר המפורסם ביותר של המותג. בשנת 1912 יצא אנדריי נאגל יחד עם חברו ואדים מיכאילוב למסע יוצא דופן: ראלי מונטה קרלו. הם יצאו מסנט פטרסבורג הקפואה בשיא החורף, כשהם נוהגים במכונית רוסו-באלט C24/30 עם מנוע משופר ל-55 כוחות סוס המסוגל להגיע ל-110 קמ"ש.
במשך 196 שעות רצופות גמא אנדריי נאגל את המרחק עד לנסיכות מונקו. המסע היה כרוך בקשיים אדירים: קור של 17 מעלות מתחת לאפס, שלג עמוק שחייב את השותף ואדים מיכאילוב לרדת ולפלס דרך ברגל, ותקלות טכניות כמו פציעת ידו של מיכאילוב כבר בתחילת הדרך, מה שאילץ את אנדריי נאגל לנהוג לבדו לאורך כל הדרך.
המכונית שבה השתמש אנדריי נאגל כונתה "Russo-Baltique" כדי להקל על האירופאים בהגייה. היא צוידה בפנסי אצטילן חזקים, מכל דלק נוסף של 50 ליטר ושרשראות לגלגלים. בראלי עצמו סיים אנדריי נאגל במקום התשיעי הכללי, אך זכה בפרס מיוחד על "מרחק הנסיעה ואמינות המכונית". הקיסר הרוסי אף העניק לו את עיטור סנט אנה מדרגה שלישית על הישגיו.
ההצלחה של דגם C24/30 הובילה לפיתוח דגמים נוספים. המהנדס ארנסט פלנטין (Ernest Valentin) החליף את ז'וליין פוטרה וניסה להוציא לפועל את דגם ה-40/60 המפואר עם 60 כוחות סוס. אולם, מלחמת העולם הראשונה קטעה את התוכניות.
בקיץ 1915, כשהכוחות הגרמניים התקרבו לריגה, הוחלט לפנות את המפעל. חטיבת הרכבות עברה לטבר, בעוד חטיבת המכוניות פוצלה בין מוסקבה לסנט פטרסבורג. בסנט פטרסבורג בוצעה הרכבה של כ-50 מכוניות מחלקי חילוף שהובאו מריגה, אך המהפכה הבולשביקית והלאמת המפעלים שמו קץ לייצור.
ניסיון קצר להחיות את המותג נעשה במוסקבה. ציוד רב הועבר לשכונת פילי, ושם הוקם "מפעל הרכב המשוריין הראשון" (BTAZ). בשנת 1922 יוצרה קבוצה קטנה של מכוניות "BTAZ-1", שהיו למעשה גרסה משופרת של הרוסו-באלט C24/40 וכונו גם "פרומברון-ס". עם זאת, הייצור לא נמשך מעבר לכמה יחידות בודדות.
המפעל בפילי עבר הסבה לייצור מטוסים, וכיום הוא מוכר כמרכז חרוניצ'ב למחקר וייצור חלל – אחד המובילים בתעשיית הטילים והחלל הרוסית. המקום שבו נולדו מכוניות היוקרה הפך למקום שבו נולדות חלליות.
אחת המכוניות המפורסמות ביותר שנבנו על בסיס שלדת רוסו-באלט הייתה ה"מלפפון הרוסי" (Russian Cucumber). לאחר מרוץ מונטה קרלו, שופרה השלדה של המכונית של אנדריי נאגל והותקן עליה מרכב אווירודינמי עם חלק אחורי מעוגל. במאי 1913 קבע הנהג איוון איבנוב שיא מהירות למכונית מתוצרת רוסית – 130 קמ"ש.
| דגם | הספק מנוע | נתונים בולטים |
|---|---|---|
| C24/30 (סדרתי) | 30 כ"ס | הדגם הנפוץ ביותר, בתי ארכובה מאלומיניום. |
| C24/30 (משופר) | 55 כ"ס | המכונית של אנדריי נאגל בראלי מונטה קרלו. |
| K12/15 | 15 כ"ס | דגם קומפקטי ונגיש יותר. |
| 40/60 | 60 כ"ס | דגם יוקרה שלא הושלם עקב המלחמה. |
הסיפור של רוסו-באלט הוא עדות ליכולת טכנולוגית מרשימה ששילבה ידע אירופי עם ייצור רוסי איכותי. מהקרונות של ריגה ועד לפסגות הוזובי והמסלולים של מונטה קרלו, המכוניות הללו הוכיחו כי הן יכולות לעמוד בשורה אחת עם הטובים שביצרני העולם. אנו מזמינים אתכם להמשיך ולחקור את דפי ההיסטוריה המרתקים של עולם הרכב כאן באתר HistoryIsTold. שתפו את הכתבה עם חובבי היסטוריה ורכב, והירשמו לניוזלטר שלנו כדי לא לפספס אף סיפור על המכונות ששינו את העולם.
חומר מעשיר לצפייה
הזיכרון של מותג רוסו-באלט ממשיך לחיות גם היום. בזמן הפקת הסרט הרוסי "קרב המנועים" (שמבוסס על הסיפור וייצא לאקרנים באוקטובר 2026), נבנו עשרה העתקים של המכונית ההיסטורית על ידי איגור ירמילין, יוצר מכוניות הספורט "מארוסיה" (Marussia). למרות שחובבי רכב העירו על הבדלי צבע, המכונית בסרט כחולה בעוד המקורית הייתה אפורה-ירוקה, המאמץ לשחזר את הפאר של רוסו-באלט מעיד על החשיבות התרבותית של המותג. בסרט ״קרב המנועים״ מככבים איוואן יאנקובסקי, יורי בוריסוב, פאולינה אנדרייבה ויחזקאל לזרוב שמגלם כאן תעשיין בשם גוסטב ליסט וזו ההפקה הרוסית השלישית שהוא משתתף בה אחרי הגרסה הרוסית ל״המנטליסט״ ו״מאטה הארי״.
