תאמל״ק לי
"Kiss me, I am Irish!" (אנגלית: "נשק אותי, אני אירי!"), צועק בחור עליז מתוך ההמון. יד אוחזת בכוס בירה, סיכה עם הכיתוב "I am proud to be Irish" ("אני גאה להיות אירי"), מבט מעורפל ופנים מרוחות בצבע ירוק. כך חוגג אירי טיפוסי את יום פטריק הקדוש.
ביום פטריק הקדוש לכולם מצב רוח מרומם וכיתובים פטריוטיים על חולצות הטי שירט הירוקות ועל כובעי הצילינדר. שותים בירה ברחובות. כי מותר. ב-17 במרץ האירים מציינים את חגם הלאומי החשוב ביותר — יום פטריק הקדוש. איזו היסטוריה מסתתרת מאחורי היום ומה הן המסורות העיקריות של החג המרכזי של אירלנד.
אם בימים כתיקונם אין הרבה המולה ברחובות, הרי שביום פטריק הקדוש הכל מתערבב: אנשים, מכוניות, שוטרים רכובים על סוסים. העיר כולה משתתפת במצעד החגיגי. כדי להשתלב בטור, די לתלות על האופנוע או הטרקטור דגל בצבעי כתום-לבן-ירוק. אחרי כלי הרכב צועדים נגני חמת חלילים, אחריהם רקדנים, אחר כך אקרובטים על קביים, ואת המצעד נועלים תושבי העיר מן השורה. הרעש ברחוב כה חזק, עד שלא ניתן לשמוע את דברי העומד לצדך.
תולדות החג: משתה בזמן התענית
באירלנד, כל ילד יודע שיום פטריק הקדוש הוא היום החשוב בשנה. ב-17 במרץ האירים נוהגים ללכת לכנסייה, להתפלל ולהודות לאלו שאינם איתם עוד, אך הותירו מורשת תרבותית אדירה. משמעות החג היא בדיוק זו — לחלוק כבוד לאבות, למדינה, שבה האירים גאים מאוד. לכן בערב מתקיים באופן מסורתי קונצרט של מוזיקה אירית או ישיבה בפאב לצפייה באליפות הכדורגל הגאלי או בתחרויות הרלינג (Hurling).
"כל פועל בניין או חקלאי שר ומנגן טוב יותר מהמקצוענים, כי בכל משפחה אירית יש אדם שעוסק ביצירה עממית. זו מסורת עתיקה מאוד, כך ניסו האירים לשמר את השפה, השירים והתרבות. בכל פאב בערב מישהו בוודאי ירים כינור או חליל, מישהו ישיר וירקוד.
האירים הם פטריוטים אמיתיים, לכן לכל המוצרים המיוצרים באירלנד יש סימון מתאים: באותיות גדולות על רקע הטריקולור האירי כתוב במקום הבולט ביותר Made in Ireland או בקיצור — Irish. החקלאות וגידול הבקר באירלנד אכן נמצאים ברמה גבוהה מאוד. אך הכיתוב Irish אינו רק תו איכות; עבור רוב האירים זהו גם רגש של שייכות לקהילה, הן לקהילה הכפרית המקומית והן לאומה כולה.
רק לפני חצי מאה נחשב יום פטריק הקדוש לחג דתי. משנת 1903 ועד 1970 הפאבים המפורסמים של דבלין לא פעלו במהלך היום, כך נקבע בחוק. ההקלה היחידה עבור האירים המאמינים הייתה הזכות להפר ליום אחד את התענית המחמירה, שכן לפי האגדה, פטריק הקדוש הופך בשר לדג.
מחג דתי טהור נולדה חגיגה חילונית עם שמחה, ריקודים, נגני חמת חלילים ולפרקונים, והמסורת התפשטה רחוק אל מחוץ לאי. בדבלין התקיים המצעד הראשון רק בשנת 1931, למעלה משמונה שנים לאחר שהמדינה זכתה בעצמאותה. בתקופה הבריטית, נאסר באירלנד לקיים את הפולחן הקתולי ולדבר בשפת האם.
הפטריוטיזם באירלנד הוא בעל משמעות רגשית עמוקה מאוד. האופן שבו האירים מתקשרים זה עם זה ושומרים על זיכרון הדורות הקודמים הוא ייחודי. המוזיקה והריקודים, השירה והספרות מוטמעים בדנ״א ההיסטורי של כל אירי, האירים אוהבים את היופי הטבעי של ארצם, מעריכים את החברות המיוחדת בין האנשים ואת המסורות המאחדות אותם, בכל מקום שבו הם חיים. במיוחד ענפי הספורט הייחודיים כמו כדורגל גאלי, הרלינג וקמוגי (Camogie). 700 שנות קולוניזציה אכזרית וכיבוש מצד בריטניה, דווקא שיחקו לטובת הפטריוטיזם הלאומי. הגאווה במדינה היא התכונה העיקרית של האופי האירי.
הגאווה שוחקת את האבן
לאהוב את מזג האוויר האירי אפשר באמת רק מתוך רוח של עקשנות. האירים אוהבים. את כל הערפל שמעל האבנים והשדות הירוקים עם הכבשים הפזורות בהם, את כל הגשם האינסופי שפעם אנכי, פעם אלכסוני, פעם אופקי.
אחד האזורים הייחודים באירלנד הוא קבוצת שלושת האיים אינישמור, אינישמן, ואינישיר שהיא אחד האזורים הבודדים באירלנד שבהם לא תשמעו אנגלית. מבחינה מנהלית, האיים שייכים למחוז גולוויי שעל שפת האוקיינוס האטלנטי. זהו אחד ה"גלטאכט" (Gaeltacht), אזורים שבהם הממשלה מנסה לשמר את התרבות והשפה האירית המסורתית.
באיים אכן מדברים רק בשפה הגאלית. כאשר בסוף המאה ה-19 קמה בדבלין הליגה הגאלית (Conradh na Gaeilge), הפכו איי אראן עבור פעילי התחייה הלאומית לאוצר אמיתי של התרבות האירית. את הליגה ייסד דאגלס הייד (לימים הנשיא הראשון של אירלנד העצמאית) כדי לשמר את השפה שכמעט נשכחה וכמעט הושמדה. חברי הארגון הוציאו לאור ספרות ועיתונים באירית, והקימו בתי ספר שבהם ההוראה התנהלה רק בשפה הלאומית. ואם ב"גלטאכטים" אחרים השפה האירית המקורית נזכרה וחודשה, הרי שבאראן, בשל המיקום הגיאוגרפי, היא נשמרה כמעט בצורתה המקורית.
יופי האי הוא קשוח: נופים מאדים וצוקים תלולים, רוח עזה שמעתיקה את הנשימה. תושבי המקום אספו במשך מאות שנים אצות מהים, הניחו עליהן חול ואבנים כדי ליצור שטחי מרעה ירוקים לפרות ולכבשים שלהם. הם הקימו חומות אבן כדי להגן על כל פיסת אדמה פורייה מהרוח המצויה בכל מקום. כאן יש הפסקות חשמל תכופות, אין אינטרנט ולא גדל דבר מלבד תפוחי אדמה. באיי אראן נולדו סופרים איריים מפורסמים רבים. בשנת 1937 פרסם ליאם או'פלאהרטי את הרומן המפורסם בעולם "רעב" על זוועות הקולוניזציה וסבלו של העם האירי בתקופת הרעב הגדול. בשנים 1845–1849, במשך מספר שנים ברציפות, יבול תפוחי האדמה (המזון העיקרי של האיכרים) כשל. בעוד שגידולי הדגנים יוצאו לאנגליה. אז איבדה המדינה למעלה מרבע מאוכלוסייתה. מספר התושבים לא חזר למה שהיה עד היום.
עלים ושורשים ירוקים
הלוחמים לשחרור מהעול האנגלי נלחמו תחת דגלים בצבע ירוק — צבע התלתן, שבאמצעותו הסביר פטריק הקדוש לקלטים, לפי האגדה, את מהות אחדות השילוש הקדוש. הירוק הפך לצבע של תקווה ותחייה.
זאת זוכרים אלו שרוקדים ברחובות בבגדים ירוקים ושותים בירה ירוקה בדבלין, וכן בניו יורק, שיקגו, בוסטון, בואנוס איירס, סידני, מונטריאול ומנצ'סטר. צאצאי המהגרים שנמלטו מהיבול הכושל, ממחלות ומדיכוי, חוגגים בכל העולם בעוצמה את חג הגאווה והאחדות הלאומית. הפזורה האירית מונה כיום כ-75 מיליון בני אדם בארה"ב, בריטניה, קנדה, ארגנטינה, אוסטרליה, ניו זילנד ודרום אפריקה. ב-17 במרץ מתקיימים בכל מקום מצעדים וחגיגות עממיות. השמחה בהם כה מדבקת, עד שכולם שואפים להרגיש אירים ליום אחד.
בשפה האירית יש מילה מיוחדת — craic. שאינה ניתנת לתרגום לאנגלית, אך משמעותה היא חגיגה סוערת ואווירה מצוינת. במפנה המאות ה-20 וה-21, המדינה החקלאית הצליחה לבצע מודרניזציה של כלכלתה, תופעה שזכתה לכינוי "הנמר הקלטי". כעת יש כאן את אחת מרמות החיים הגבוהות באירופה.
הנמר הקלטי
המונח "נמר קלטי" הוצע לראשונה על ידי כלכלני מורגן סטנלי בניו יורק. הם השוו את קצב הצמיחה של הכלכלה האירית במחצית הראשונה של שנות ה-90 לכלכלות האסיאתיות הצומחות.
שיעור הצמיחה הממוצע של התמ"ג באירלנד בין השנים 1996 ל-2007 הוא 7.1% בשנה, נתון שעלה משמעותית על המדדים העולמיים (3.2%).
משנת 1841 ועד שנות ה-60 של המאה ה-20, אוכלוסיית אירלנד הצטמצמה בהתמדה עקב תמותה גבוהה והגירה מתמדת. בשנת 1841 מנתה האוכלוסייה 6.529 מיליון נפש, ב-1961 — 2.818 מיליון, ב-2011 — 4.588 מיליון.
82.2% מאוכלוסיית אירלנד הם אירים, בעוד 30.3% מהאוכלוסייה מעל גיל שלוש באירלנד המודרנית מסוגלים לדבר אירית.
בסמוך לבנייני הבטון והזכוכית ב"סיטי", על רציף נהר הליפי, ניצב מיצג הזיכרון "הרעב". אנשים מותשים בבלואי סחבות צועדים לאנשהו בהשלמה. גבר נושא על כתפיו ילד חסר כוחות. אחרי האנשים משתרך כלב כחוש. נראה שהוא מחכה שמישהו יפול מרעב ומעייפות. ניגוד מדהים לבניינים, לחנויות ולמסעדות הסמוכות.
ההשקעות באירלנד הפכו ל'שיבה הביתה' סמלית עבור מנהלים בכירים בחברות אמריקאיות, שרבים מהם בעלי שורשים איריים 'ירוקים'. IBM, אינטל, גוגל ופייסבוק קיבלו סובסידיות והטבות מס. ראש הממשלה שון למאס האמין שהפיכתה של אירלנד ממדינה של חקלאים עניים למדינה בעלת כוח עבודה מיומן תוכל לעצור את זרם ההגירה בן המאה ולמשוך הון זר.
התוכנית הצליחה גם משום שחברות הייטק אמריקאיות גדולות רבות מוקמו בערים בעלות תפוצה אירית חזקה. את ארצם המשיכו האירים לאהוב גם בניכר. בזכות המהגרים לשעבר שהחליטו לחלוק כבוד למולדתם ההיסטורית והקימו לא רק עסקים אלא גם פעילות פיננסית, רמת החיים באירלנד עלתה על מדדי המטרופולין לשעבר, בריטניה. אך גם בזמנים קשים זכרו האירים את הפתגם העממי: "אם שפר גורלך להיוולד אירי, הרי שכבר שפר גורלך מאוד!"
