סמואל דה שמפלן: מייסד קוויבק וצרפת החדשה

חוקר, קרטוגרף ומדינאי שהפך את חזון ההתיישבות הצרפתית בצפון אמריקה למציאות קבועה לאורך גדות נהר סנט לורנס.

החורף של שנת 1635 ירד על קוויבק בחומרה יוצאת דופן. המושבה הקטנה, שנאבקה על קיומה מול איתני הטבע והאיומים מצד האירוקוי, הייתה עטופה במעטה עבה של שלג וקרח. בתוך ביצורי "פורט סן-לואי", על צוק "כף דיאמנט", האוויר היה קפוא והשקט הופר רק על ידי שריקת הרוחות מהנהר. באחד החדרים במבצר, שכב סמואל דה שמפלן. האיש שחצה את האוקיינוס האטלנטי קרוב ל-30 פעמים, ששרד קרבות חצים עם המוהוק ושבועות של נדודים ביערות קנדה, מצא את עצמו כבול למיטתו. חודשיים קודם לכן, באוקטובר 1635, הוא לקה בשבץ חמור ששיתק את גופו אך לא את רוחו.

לצד מיטתו עמד חברו הקרוב ואנשי סודו, האב הישועי שארל ללמאן (Charles Lallemant). התיעודים הישועיים מאותה תקופה מספרים על אדם שגם ברגעיו הקשים ביותר לא איבד את צלילות דעתו או את מסירותו למושבה. הוא הקדיש את ימיו האחרונים להסדרת ענייני צרפת החדשה, מתוך דאגה עמוקה לעתיד המתיישבים והילידים עמם כרת בריתות. ב-17 בנובמבר, כשהוא מבין שסופו קרב, הכתיב שמפלן את צוואתו האחרונה. הוא ביקש להוריש חלק ניכר מנכסיו לכנסייה ולמשימות המיסיון בקוויבק, מתוך אמונה דתית עמוקה שחיזקה אותו בשנותיו האחרונות.

ביום חג המולד, 25 בדצמבר 1635, בזמן שהמושבה ציינה את לידתו של ישו בתפילות חרישיות, נשם שמפלן את נשימתו האחרונה. הוא מת בחיקו של האב ללמאן, שתיאר את מותו כ"מופת של נוצרי מאמין". שמפלן מת מבלי שהשאיר יורשים ישירים, כשהוא מותיר מאחוריו את "צרפת החדשה" כיורשת היחידה למפעל חייו. באופן אירוני, האיש שמיפה כל מפרץ, נהר ואי בצפון מזרח אמריקה בדיוק קפדני, הפך בעצמו לתעלומה גיאוגרפית. הוא נקבר בהלוויה מכובדת בקפלה שנקראה על שמו, אך שריפה גדולה שכילתה את המבנה ב-1640 טשטשה את עקבותיו. עד היום, למרות חפירות ארכיאולוגיות אינטנסיביות מתחת לרחובות קוויבק המודרנית, מקום מנוחתו האחרון נותר נסתר, כאילו ביקש שמפלן להתמזג סופית עם האדמה שכה אהב לחקור.

דה שמפלן הקדיש את חייו לביסוס הנוכחות הצרפתית בצפון אמריקה. הוא ייסד את העיר קוויבק ב-3 ביולי 1608, והקים את "צרפת החדשה" כמושבה צרפתית קבועה. במהלך הקריירה שלו, ביצע שמפלן בין 21 ל-29 מסעות על פני האוקיינוס האטלנטי, הישג יוצא דופן לתקופתו. כקרטוגרף מיומן, הוא יצר את המפות המדויקות הראשונות של קו החוף המזרחי של צפון אמריקה ואזור הימות הגדולות, תוך שילוב תצפיות ישירות עם מידע שקיבל מהעמים הילידים. המפות והתיאורים הכתובים שלו העניקו לאירופאים את ההבנה המקיפה הראשונה של הגיאוגרפיה והעמים בצפון מזרח אמריקה.

אולי יעניין אתכם גם

איך הומצאה שפת הסימנים?

סבסטיאן לקורני. האיש שכיהן הכי פחות זמן כראש ממשלת צרפת

מכס הנשיאות לכלא: על ניקולא סרקוזי

סטפן ברייטווייזר: גנב האמנות המוצלח בהיסטוריה?

ראשית חייו

סמואל דה שמפלן הוטבל לנצרות ב-13 באוגוסט 1574 וגדל במשפחה של יורדי ים. התאריך והמקום המדויקים של לידתו של סמואל דה שמפלן נותרו נושא למחלוקת מחקרית עזה. הוא היה בנם של אנטואן שמפלן (שנרשם גם כ"אנטואן שאפליין" במסמכים מסוימים) ומרגריט לה רוי. סביר להניח כי נולד במחוז אוניס בצרפת, בין אם בעיירה היירס-ברואז' או בעיר הנמל לה רושל. השנה המסורתית המקובלת ללידתו הייתה 1567, כפי שקבע ההיסטוריון פייר-דמיאן רנגה במאה ה-19, תאריך שהונצח על אנדרטאות רבות. עם זאת, חוקרים מאוחרים יותר ערערו על כך. בשנת 1978, ההיסטוריון ז'אן ליבל הגיע למסקנה כי שמפלן נולד בערך בשנת 1580 בברואז'. בשנת 2012, התגלה רישום טבילה מ-13 באוגוסט 1574 במקדש פרוטסטנטי בלה רושל עבור "סמואל שאפלו", בנם של אנטואן שאפלו ומרגריט לה רוי. למרות הדמיון בשמות, החוקרים נותרים זהירים בזיהוי מוחלט של מסמך זה כתעודת הטבילה של שמפלן.

משפחתו של שמפלן החזיקה בנכסים בברואז' ובלה רושל. ברואז' הייתה עיירת נמל מבוצרת וחשובה לסחר במלח, שעברה ידיים רבות בין כוחות קתוליים ופרוטסטנטיים במהלך מלחמות הדת בצרפת. סמואל דה שמפלן קיבל חינוך ימי מעשי מגיל צעיר, שכלל ניווט, קרטוגרפיה וכתיבת דוחות טכניים. בניגוד לאנשים משכילים אחרים בני זמנו, השכלתו לא כללה יוונית עתיקה או לטינית, מה שמעיד על הכשרה מעשית שהתמקדה בימאות ומסחר.

המסעות הראשונים להודו המערבית

בנוסף לכישוריו הימיים, סמואל דה שמפלן רכש מיומנויות צבאיות והתמחה בשימוש בכלי ירייה. הוא שירת בצבא המלך אנרי הרביעי בשלבים האחרונים של מלחמות הדת בצרפת, בין השנים 1594 ל-1598. הוא החל כקצין אספקה האחראי על הצטיידות וטיפול בסוסים, והתקדם לדרגת קפטן של פלוגה ב-1597. במהלך שירותו, טען שמפלן כי ביצע "מסע סודי מסוים" עבור המלך וככל הנראה השתתף בלחימה, כולל במצור על פורט קרוזון ב-1594.

בשנת 1599, דודו של שמפלן, פרנסואה גראב דו פונט, אפשר לו להצטרף לספינה "סן-ז'וליין" שהובילה כוחות ספרדיים לקדיס. משם, יצא שמפלן למסע של שנתיים בצי ספרדי להודו המערבית. במהלך מסע זה, הוא ביקר בנכסים ספרדיים מהאיים הקריביים ועד מקסיקו סיטי. הוא כתב דוח מאויר ומפורט על המסע ומסר אותו למלך אנרי, שבתמורה העניק לו קצבה שנתית.

אני הגעתי לשם ב-3 ביולי, וחיפשתי מקום מתאים להתיישבות שלנו; לא יכולתי למצוא מקום נוח יותר או מתאים יותר מנקודת קוויבק.

סמואל דה שמפלן על ייסוד קוויבק

עם שובו לקדיס בשנת 1600, דודו גילרמו אלנה (גויום אלן), שהיה חולה, ביקש ממנו לטפל בעסקיו. לאחר מות הדוד ביוני 1601, ירש סמואל דה שמפלן אחוזה גדולה ליד לה רושל, נכסים מסחריים בספרד וספינת סוחר של 150 טון. ירושה זו העניקה לו עצמאות כלכלית רבה והוא לא נאלץ להסתמך על משקיעים חיצוניים.

ייסוד פורט רויאל

בין השנים 1601 ל-1603, שירת סמואל דה שמפלן כגיאוגרף בחצר המלך אנרי הרביעי. הוא למד רבות על צפון אמריקה מדייגים שביקשו לנצל את אזורי הדיג העשירים מניופאונדלנד ועד ננטקט. בשנת 1603, הוא הצטרף למסעו הראשון לצפון אמריקה כמשקיף במשלחת סחר בפרוות בהובלת פרנסואה גראב דו פונט. המשלחת הגיעה לטאדוסאק ב-15 במרץ 1603. שמפלן יצר מפה של נהר סנט לורנס ופרסם את ספרו הראשון על מסעותיו.

באביב 1604, הצטרף שמפלן למשלחת שנייה בראשות פייר דוגואה דה מונס. המשלחת התמקדה באזור שנודע מאוחר יותר כאקדיה. שמפלן בחר באי סנט קרואה כאתר ההתיישבות הראשון, אך לאחר חורף קשה, ההתיישבות הועברה לפורט רויאל. עד 1607, השתמש שמפלן במקום כבסיס לחקירת החוף האטלנטי דרומה עד קייפ קוד. הוא חיפש אתר להתיישבות קבועה, אך היתקלויות עם בני הנאוסט המקומיים גרמו לו לוותר על הרעיון באזור מסצ'וסטס של ימינו.

הקמת קוויבק

באביב 1608, הטיל דוגואה על סמואל דה שמפלן להקים מרכז סחר ומושבה חדשה על גדות הסנט לורנס. שמפלן פיקד על הספינה הראשית, "דון-דה-דייה" (מתנת האל). הקבוצה הגיעה לקוויבק ב-3 ביולי 1608. שמפלן הורה לאנשיו לכרות עצי אגוז כדי לבנות את בתי המגורים הראשונים.

ימים ספורים לאחר ההגעה, נחשפה מזימה רצחנית. ז'אן דו ואל, אחד מאנשי המשלחת, תכנן להרוג את שמפלן כדי להעביר את השליטה בהתיישבות לידי הבאסקים או הספרדים. המזימה סוכלה לאחר שאחד השותפים התוודה בפני הטייס של שמפלן. שמפלן הזמין את הקושרים לספינה תחת אמתלה של אירוע חברתי ועצר אותם. דו ואל הוצא להורג בתלייה, וראשו הוצג במקום בולט במבצר של שמפלן כאות אזהרה.

במהלך קיץ 1609, פעל סמואל דה שמפלן לביסוס יחסים טובים עם השבטים המקומיים. הוא כרת בריתות עם בני הוונדאט (הורון), האלגונקווין והמונטנייה. שבטים אלו ביקשו את עזרתו של שמפלן במלחמתם נגד קונפדרציית האירוקוי שחיה דרומה משם. שמפלן יצא עם תשעה חיילים צרפתים ו-300 ילידים לחקור את נהר האירוקוי (כיום נהר רישלייה), והפך לאירופי הראשון שמיפה את אגם שמפלן. ב-29 ביולי 1609, נתקלה הקבוצה בכוחות האירוקוי באזור טיקונדרוגה. בקרב שהתפתח למחרת, ירה שמפלן בארקבוז (רובה קדמון) והרג שני מנהיגים של האירוקוי בירייה אחת. הירי הבהיל את האירוקוי והם נסו על נפשם. ניצחון זה הבטיח שקט זמני, אך הצית סכסוך ארוך שנים בין האירוקוי לצרפתים.

ב-19 ביוני 1610, התרחש קרב סורל, בו תמכו כוחותיו של שמפלן בבני הוונדאט והאלגונקווין נגד בני המוהוק. הכוחות הצרפתיים, חמושים בכלי ירייה, טבחו או שבו כמעט את כל לוחמי המוהוק, מה שהוביל להפסקת מעשי האיבה המרכזיים למשך כ-20 שנה.

חיזוק המעמד הפוליטי

כדי לשפר את הגישה שלו לחצר המלוכה, החליט שמפלן להינשא להלן בולה בת ה-12, בתו של ניקולא בולה, אדם בעל השפעה בחצר המלך. חוזה הנישואין נחתם ב-27 בדצמבר 1610, כאשר שמפלן היה בן 36. התנאים קבעו כי מימוש הנישואין יידחה בשנתיים.

הנישואין היו בתחילה רוויי קשיים, והלן התנגדה להצטרף אליו לקוויבק ב-1613. למרות שהקשר ביניהם לא כלל חיבור פיזי, היחסים השתפרו עם השנים והיו טובים במשך תקופה ארוכה. הלן חיה בקוויבק מספר שנים אך לבסוף חזרה לפריז והצטרפה למנזר. לזוג לא היו ילדים, ושמפלן אימץ שלוש בנות מונטנייה להן קרא אמונה (Faith), תקווה (Hope) וצדקה (Charity) בחורף של 1627-28.

ב-29 במרץ 1613 חזר שמפלן לצרפת החדשה. הוא יצא לחקור את ארץ ההורון בתקווה למצוא את "הים הצפוני" (ככל הנראה מפרץ הדסון). הוא עבר בנהר אוטווה ותיאר לראשונה את האזור. במהלך המסע, איבד ככל הנראה אצטרולאב מפליז מתאריך 1603, שנמצא ב-1867 על ידי נער חווה באונטריו.

בשנת 1614, הקים שמפלן את "חברת הסוחרים של רואן וסן-מלו". ב-1615 הוא חזר לצרפת החדשה עם ארבעה נזירים מהמסדר הרקולקטי כדי לקדם את חיי הדת במושבה. באותה שנה, הוא התאחד עם המתורגמן המוכשר שלו, אטיין ברולה, שדיווח על חקירת ימת הורון והגעה למפלי סולט סנט מארי. שמפלן המשיך לחקור את אזור אגם ניפיסינג והגיע לימת הורון. הוא לווה על ידי קבוצת ונדאט באזור פטרבורו, אונטריו של ימינו.

ב-1 בספטמבר 1615, יצא שמפלן למערכה צבאית שלישית נגד האירוקוי יחד עם השבטים הצפוניים. הכוח כלל כ-500 לוחמים. הם חצו את אגם אונטריו והגיעו לכפר של האויב ב-10 באוקטובר. תחת לחץ הילידים לתקוף בטרם עת, ההתקפה נכשלה. שמפלן נפצע פעמיים ברגלו מחצים, אחד מהם בברך. הכוח נאלץ לסגת ב-16 באוקטובר.

בני הוונדאט התעקשו ששמפלן יבלה אצלם את החורף. במהלך שהותו, הוא יצא למסע ציד צבאים גדול, במהלכו הלך לאיבוד ונדד במשך שלושה ימים ביערות עד שנתקל במקרה בחבורה של ילידים. הוא ניצל את החורף ללימוד מעמיק של המנהגים, אורחות החיים והארץ של מארחיו. ב-22 במאי 1616 חזר לקוויבק ומשם הפליג לצרפת.

ניהול המושבה והמאבק מול האנגלים

החל משנת 1620, התמקד סמואל דה שמפלן בניהול הטריטוריה ולא במחקר. הוא בנה את פורט סן-לואי על פסגת כף דיאמנט. הוא ניהל משא ומתן מורכב על המונופול של סחר הפרוות והצליח להשכין שלום זמני עם האירוקוי. בשנת 1624, הניח את אבן הפינה לביצורי העיר קוויבק.

בשנת 1627, הקים הקרדינל רישלייה את "חברת מאה השותפים" לניהול המושבה, ושמפלן היה אחד המשקיעים. באותה תקופה פרצה מלחמה בין צרפת לאנגליה. ביולי 1628, הגיע הפריבטיר האנגלי דייוויד קירק ותבע משמפלן להיכנע. שמפלן סירב בטענה שביצוריו חזקים מכפי שהיו באמת (היו לו רק 50 פאונד של אבק שריפה). קירק נסוג אך לכד את צי האספקה הצרפתי, מה שהוביל לרעב במושבה.

באביב 1629 המצב הפך לקריטי. ב-19 ביולי חזר קירק, ושמפלן נאלץ להיכנע ביום המחרת. המושבה הועברה לידי האנגלים, ושמפלן נלקח ללונדון. הוא החל לפעול להחזרת המושבה, ובזכות הסכם סן-ז'רמן-אן-ליי ב-1632, קוויבק הוחזרה לצרפת. ב-1 במרץ 1633, חזר שמפלן לתפקיד מפקד צרפת החדשה מטעם רישלייה.

שמפלן חזר לקוויבק ב-22 במאי 1633. הוא מונה ללוטננט גנרל של צרפת החדשה. הוא בנה מחדש את חורבות קוויבק, הרחיב את הביצורים והקים שתי תחנות התיישבות נוספות בטרואה-ריבייר ובמעלה הנהר. הוא המשיך לפעול נגד האירוקוי במטרה להכניעם. באוקטובר 1635 לקה שמפלן בשבץ חמור, וב-25 בדצמבר נפטר בקוויבק סיטי. הוא נקבר באופן זמני בכנסייה עד לבניית קפלה מיוחדת עבורו, אך זו נהרסה בשריפה ב-1640. מקום קבורתו המדויק נותר תעלומה עד היום, למרות מחקרים וחפירות ארכיאולוגיות רבות שנערכו מאז 1850.

מורשתו של סמואל דה שמפלן חיה ונושמת ברחבי צפון אמריקה. אגם שמפלן, השוכן בגבול שבין ניו יורק לוורמונט, נקרא על שמו. אינספור רחובות, גשרים, בתי ספר ופארקים בצרפת ובקנדה נושאים את שמו. הוא הונצח באנדרטאות רבות, כולל פסלו המפורסם בקוויבק סיטי ליד מלון שאטו פרונטנאק.

חומר מעשיר לקריאה

סמואל דה שמפלן השאיר אחריו יצירות כתובות רבות שמתעדות את מסעותיו וחקירותיו, המהוות עד היום מקור ראשוני חיוני להבנת ההיסטוריה של היבשת. עבודתו כקרטוגרף וכמנהיג הניחה את היסודות לתרבות הצרפתית בצפון אמריקה, תרבות ששורדת ומשגשגת עד היום בקוויבק ומחוצה לה.

כמה מהיצירות הכתובות של סמואל דה שמפלן, שמתעדות לא רק את מסעותיו אלא גם את תפיסת עולמו המקצועית והערכית כוללות את Brief Discours (שפורסם בשנים 1599-1601) והוא הדיווח הראשון של שמפלן, המתמקד במסעו להודו המערבית (האיים הקריביים) ולמקסיקו תחת דגל ספרד. ביצירה זו הוא מתאר את עושרה של האימפריה הספרדית, את המבצרים והערים שראה, ואת המנהגים של האוכלוסיות המקומיות והמתיישבים. הדוח כולל איורים צבעוניים פרי עטו, ומהווה הוכחה מוקדמת לכישוריו כמתבונן חד וכמתעד גיאוגרפי. מעניין לציין ששמפלן הציע בחיבור זה את הרעיון לבנות תעלה דרך פנמה כדי לקצר את הדרך לאוקיינוס השקט – חזון שהתממש רק מאות שנים מאוחר יותר.

בספרו Des Sauvages (שפורסם ב-1603) שמפלן מתעד את מסעו בנהר סנט לורנס ואת המפגשים הראשונים עם העמים הילידים, במיוחד בני המונטנייה (Innu). הכותרת "על הפראים" משקפת את המונח המקובל בתקופתו, אך הטקסט עצמו רצוף בתצפיות אתנוגרפיות מפורטות על אורחות חייהם, אמונותיהם הדתיות, שיטות הלחימה והמבנה החברתי שלהם. ביצירה זו הוא מניח את היסודות לבריתות הצרפתיות-ילידיות שיהיו קריטיות להמשך.

ליצירתו החשובה והמקיפה ביותר היא ״מסעות אל צרפת החדשה״ (Voyages de la Nouvelle-France), ספר שהוא מעין סיכום של מפעל חייו, הכולל תיאור של כל מסעותיו בשנים 1603 ל-1629. הוא משלב בתוכו גרסאות מעודכנות של כתביו הקודמים ומוסיף מידע על הקמת קוויבק, המלחמות נגד האירוקוי והמאבקים מול האנגלים. לספר צורפה מפה גדולה ומפורטת להפליא של צפון אמריקה, שהייתה למפה המדויקת ביותר של האזור באותה עת. היצירה הוקדשה לקרדינל רישלייה ונועדה להדגיש את חשיבותה האסטרטגית של המושבה לצרפת.

הספר Traitté de la marine הוא יוצא דופן, מאחר שבניגוד לשאר כתביו שהם יומני מסע, חיבור זה, שיצא לאור ב-1632, הוא חיבור מקצועי-תיאורטי על ימאות. שמפלן מפרט בו מהם הכישורים הנדרשים מ"ספן טוב": החל מידע בניווט וקרטוגרפיה, דרך יכולת פיקוד והנהגה ועד להיבטים מוסריים ודתיים. הוא מדגיש את החשיבות של שמירה על היגיינה בספינה למניעת מחלות, ואת הצורך בקור רוח מול סכנות הים. החיבור חושף את אישיותו של שמפלן כאדם מעשי מאוד, מקצוען חסר פשרות ובעל חוש אחריות כבד כלפי אנשיו.

חומר מעשיר לצפייה

למרות חשיבותו ההיסטורית, אין סרטים או סדרות דרמה רחבות היקף עליו, אך קיימים מספר פרויקטים תיעודיים מרשימים:

Dead Reckoning: Champlain in America (2009) הוא סרט דוקומנטרי המשלב אנימציה עם ראיונות של היסטוריונים. הוא נחשב לאחד הייצוגים המדויקים ביותר של שמפלן, בדגש על קשריו עם הילידים וחיפושו אחר הנתיב לסין.

הסרט Samuel de Champlain (Québec 1603) הוא סרט קצר שמציג ניתוח היסטורי ודוקומנטרי על פועלו של שמפלן, וכולל שחזורים ויזואליים של מסעותיו וייסוד המושבה. הסרט מציע מבט קולנועי ותיעודי על חייו של שמפלן כחוקר וכמייסד קוויבק ומתמקד באתגרים הפיזיים והפוליטיים שעמדו בפניו בצרפת החדשה.