סרגון הגדול. מייסד האימפריה הראשונה

האימפריה האכדית הותירה את חותמה על ההיסטוריה, אין ספק. היה זה המייסד שלה סרגון אשר איחד את שומר ואכד וזכה לתפארת כלוחם אדיר.

סרגון ושומר העתיקה

עבור שליטי מסופוטמיה, סרגון הגדול היה אותה דמות כמו כורש עבור הפרסים או אלכסנדר עבור היוונים והמקדונים. זיכרון מעשיו חי במשך מאות שנים ושימש מדריך לשליטים.

סרגון הפך למלך ההיסטורי האמיתי הראשון עבור תושבי מסופוטמיה, בניגוד לשליטים האגדיים שלפניו. הוא זכה לשלטון בסוף המאה ה־24 לפני הספירה והחזיק בו יותר מ־50 שנה.

אגדות רבות קשורות בשמו. לדבריהם, סרגון לא הכיר את אביו ואמו הייתה כוהנת שאחרי לידה חשאית הניחה את התינוק בסל עשוי קנים והורידה אותו על נהר הפרת (משה רבנו מישהו?). הילד נמצא על ידי איש חצר מלכותי שגידל אותו כבן. סרגון היה כביכול אחראי על היינות והמשקאות בחצר המלך בעיר קיש, בדומה לברמן בימינו. בחלום, האלה אינאנה הופיעה לצעיר, מכסה את גופו בדם. סרגון סיפר את החלום למלך וזה הבין שהצעיר ישפוך דם מלכותי. המלך המבוהל שלח את סרגון בפקודה לנפח ובמקביל הורה להרוג את המשרת. אינאנה הצילה את הגיבור ממוות בלתי נמנע וגדל להיות לוחם מהולל.

בכתביו דיווח סרגון כי זכה בניצחונות ב־34 מבצעים צבאיים. יריב רציני של המלך האכדי היה שליט העיר השומרית אורוק, לוּגאלזאגֶסי. שליט זה איחד את רוב שומר, אך הפסיד במלחמה לסרגון. בעקבות ניצחונו על אורוק, מלך אכד כבש את אומה, לגאש ואוּר כשדים והרחיב את כוחו עד למפרץ הפרסי.

סרגון האכדי

לאחר איחוד שומר, סרגון ניהל מלחמות מוצלחות עם עילם, השוכנת מזרחית למסופוטמיה. שם התגלתה סטלה המפארת את ניצחונו של המלך האכדי ומתארת ​​אותו מוקף בפמלייתו. במסופוטמיה כבש סרגון את עיר המדינה מארי, ששלטה באזורי הפרת ואת ממלכת אבלה היריבה בסוריה. אז ערכו צבאות מלך אכד מסעות בארצות אסיה הקטנה.

בכתובות המלכותיות הדגיש סרגון שני הישגים נוספים. הראשון הוא מינוי האכדים כמושלים בארצות הנכבשות. השני היה העברת הסחר הבינלאומי לאגדה, בירת אכד. שליטי הערים השומריות נשאו את התואר "אנסי". סרגון שמר על ואר זה, אבל מעתה זה היה השם שניתן לשליטים התלויים בו, שהוא עצמו מינה. "אנסי" היו אחראים על שמירת הסדר בעריהם, שימור תעלות, חומות ומבנים. בנוסף, הם הובילו את חיילי עריהם במסעות לטובת המלך.

סרגון הפך את בתו לכוהנת הגדולה של אל הירח סין בעיר אור. מאוחר יותר, נארם-סואן הלך בדרדכי סבו ומינה את בתו לתפקיד זה. במקדש האל אנליל בעיר ניפור, ציווה סרגון להציב לוחות עם כתובות על מעשיו בשומרית ובאכדית.

הממלכה האכדית תחת יורשי סרגון

סרגון מת לאחר 56 שנות שלטון. את האימפריה ירש בנו רימוש. מיד לאחר מותו של המלך הגדול, מרדו השומרים והבבלים. רימוש דיכא את המרד. הכתובות המלכותיות טענו שבשומר, בנו של סרגון הרג 23,000 מורדים בקרבות ולקח פי שניים מהם בשבי. רימוש החרים אדמות עצומות ליד הערים השומריות לגאש ואומה והעבירן לתומכיו.

לאחר דיכוי המרידות, יורשו של סרגון ערך מסע צבאי לעבר עילם והביס קואליציה של "אנסי" מקומיים בראשות שליט העיר מרחשי. אז הוא חיזק את כוחו מזרחית למסופוטמיה ואסף שלל רב. רימוש נהרג לבסוף על ידי קושרים מחצר המלוכה. הם חנקו אותו עם חוט שעליו ענדו חותם. אחיו של המלך הנרצח מנישטושו קיבל את כס המלוכה. הוא המשיך בכיבושיו: הוא כבש את אדמות אנשאן ושיריקום (שטח איראן של ימינו) ו-32 ערים "מעבר לים", כלומר על חופי המפרץ הפרסי. התהילה של בנו של מאנישטושו נארם-סואן השתווה לזו של סבו. חייליו עברו להרי זגרוס. המלך כתב שהוא הגיע למקורות נהרות החידקל והפרת. לבסוף הוא כבש את אבלה, כוחות מצב אכדים הוצבו בסוריה ובעילם.

שליטי סוריה הסתמכו על חוזק חומותיהם כדי להגן על עצמם מפני נאראם-סואן. שיר התקופה השווה את מלך אכד לאריה המחפש טרף ואת המלך שעוין אותו לשועל המסתתר בבור. נארם-סואן וצבאו כבשו את מבצר ארמנום, שכלל שני קווי חומות ומצודה.

בתקופת שלטונו שוב מרדו השומרים – קיש ואורוק הכריזו כעל מלכים עצמאיים. תחילה, הביס נארם-סואן את צבאו של קיש בקרב, לקח שבויים רבים, ולאחר מכן צעד אל העיר עצמה. ליד קיש שוב הביס המלך את המורדים ולאחר מכן כבש את העיר, כאשר כ-2,500 חיילי קיש מתו בקרבות ברחובותיה. לאחר מכן הורה נאראם-סואן להרוס את חומות העיר המרדנית ולהציף אותה במים.

אף על פי שערים שומריות אחרות תמכו במרד של אורוק, נאראם-סואן הביס גם אותן. לאחר הניצחון הוא לכד את המלך המורד. ואז, בפקודת מלך אכד, אורוק הוטבע במים. לאחר דיכוי שומר, צעד נאראם-סואן דרך ערי חוף המפרץ באש ובחרב. במקביל, החלו גוטיאנים נוודים לפלוש לאדמות אכד ושומר. תחת יורשו של המלך, האימפריה קרסה. באמצע המאה ה-22 לפני הספירה, שושלת סרגון נקטעה והממלכה נכבשה על ידי הגותים.

למרות שהאימפריה האכדית התקיימה פחות מ-200 שנה, היא הותירה זיכרון עמוק בתודעתם של תושבי מסופוטמיה ואנטוליה. וסרגון ונארם-סואן הפכו מדמויות היסטוריות לאגדות.

סיפורו של המלך האכדי, שאיחד את מסופוטמיה, הדהים את דמיונם של הצאצאים. במהלך המאות הבאות המשיכו להירשם אגדות עליו. לפיכך, ישנן מספר גרסאות של השיר האפי על מסע הכיבוש של סרגון באנטוליה, הנקרא "מלך הקרב". נשמרה טבלה שנוצרה בתקופה האשורית העתיקה, בה סופרו מעללי סרגון בגוף ראשון. גיבור הטקסט הזה מתגאה בכך שהוא כבש את הארצות מהזריחה ועד השקיעה, הביס 70 ערים ביום אחד, הרס את הערים הללו וכבש את נסיכיהן. היו שם עוד סיפורים אגדיים, כמו ארוחה שנמשכה 7 שנים, חודש ו-15 ימים…

בממלכת החתים התגלו ארבעה טקסטים עם "מלך הקרב", אשר כמה מאות שנים מפרידים ביניהם. עם כמה הבדלים, הם סיפרו את סיפור המערכה הנועזת של המלך האכדי לארצות לא ידועות. עם הסופרים החתים, הסיפור הזה הגיע למצרים בתקופת אחנתון. הטקסט של אגדת סרגון, שנכתב בבבל התיכונה, נמצא בעמארנה, מצרים, בירת אחנתון.

בגרסה המצרית, סרגון רצה לתקוף את העיר קנש, אך לוחמיו סירבו לצאת למערכה. ואז הוא מתבקש להשיג עזרה על ידי סוחרים אכדים שמתלוננים על השליט האכזר של העיר פורושנדה נור-דגאל. סרגון יוצא למסע ומתגבר על הנהר, הסבך, ההרים ואז כובש את פורושנדה. נור-דוגאל מכיר בכוחו של סרגון על עצמו, שנשאר בעיר במשך שלוש שנים ואז עוזב עם גביעים עשירים. תיאור המערכה נגד פורושנדה דומה לתיאור המערכה של גילגמש ביער הארזים מתוך האפוס בעל אותו השם. בימי קדם, פורושנדה התנגדה לממלכה החתית ולכן, כפי שמציעים חוקרים, הסיפור הזה הוכנס לאפוס על ידי החתים.

בגרסאות החיתיות של מלך הקרב מופיעים חלומות נבואיים שנשלחו על ידי האלים. לפני המערכה, סרגון מקבל חלום שמניע אותו לפעול, ואויבו נור-דוגאל רואה את אישתר בחלום, שמבטיח לו ניצחון בכזב. בדברי ימי המלך החיתי האטוסילי (המאה ה-17 לפנה"ס), הוא משווה את עצמו לסרגון האגדי. הוא כותב שמלך אכד לא יכול היה לכבוש את העיר חכא, והוא, האטוסילי, כבש ושרף אותה.

סרגון ונכדו נארם-סואן הוזכרו בטקס החיתי של "שרן" ("מלכים אלוהיים"). עורך הטקס הכין פסלונים של מלכים מצמר בצבעים שונים וקרא אליהם. בין השליטים החכמים הוזכרו סרגון ונארם-סואן.

חומר מעשיר לקריאה

• Bacharova M. The Anatolian Background of Ancient Greek Epic. 2016.
• Foster B. The Age of Agade. Inventing Empire in Ancient Mesopotamia. 2015.

♦

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.