המלך שאול היה המלך הראשון של ישראל, והוא מונה על ידי הנביא שמואל. ישראל התעקשה להיות כאחת האומות הסובבות על ידי כך שיהיה לה מלך. אף על פי שהיה חזק ומושך פיזית, הוא הגיע מהשבטים הקטנים של ישראל. בתחילה, הוא היה אדם עניו ורוחני, אך במהלך שלטונו, הוא הפך קנאי, יהיר, ובהדרגה נמנע מלציית לאל. שנים חלפו בין הזמן שבו אלוהים הודיע לשאול שיאבד את מלכותו ועד לזמן שבו שם קץ לחייו.
מתיאוקרטיה למלוכה
כאשר אלוהים הוציא את בני ישראל ממצרים, הוא מינה את משה למנהיג עמו לתקופת המסע, שנמשך 40 שנה יותר ממה שהיה אמור להימשך. משה נפטר זמן קצר לפני שבני ישראל נכנסו לארץ המובטחת וכבשו אותה בכוח. יהושע קיבל את המנהיגות ממשה והוביל את בני ישראל בכיבוש חלק גדול מארץ כנען. יהושע, לעומת זאת, מת לפני שהארץ המובטחת הייתה בשליטה ישראלית מלאה. מאחר שהאל חילק את הארץ המובטחת בין שבטי ישראל, לא הייתה מנהיגות מרכזית ולכן מונו שופטים לפי הצורך מאחר שהמצב דרש אדם מסוים שינחה את השבט בענייניו. השבטים היו תחת תיאוקרטיה: בורא העולם היה מלך. אותם שופטים הובילו לעיתים קרובות את שבטיהם לניצחון בקרב ויישבו מצבים בעייתיים באופן שכיבד את התורה. עם זאת, היו גם שופטים מושחתים. שמואל, נביא ושופט, מינה את בניו לשופטים כאשר הזדקן, אך הם עיוותו את המשפט ולקחו שוחד, מה שהרגיז את הציבור.
עם ישראל רצה מלך כמו שהיה לאומות השכנות שלהם. הם ביקשו מלך שישפוט אותם, מכיוון שאחד מתפקידיו של מלך היה לשפוט את עמו וליישב סכסוכים. הבקשה לא מצאה חן בעיני שמואל, אך הוא הביא את העניין לאל בתפילה. זה ראה בבקשה זו דחייה שלו. הוא נענה לבקשתם אך אמר לשמואל להזהיר את ישראל מפני ההשלכות והסכנות שבמלוכה. שמואל אמר לעם שבניהם ייקראו לשירות צבאי בפקודת המלך. הם יצטרכו לשרת את המלך גם בתפקידים אחרים כדי לקיים את בית המלוכה, והם יצטרכו לשלם מיסים על יבוליהם ורווחיהם. העם לא שעה לאזהרה ונשאר נחוש בדעתו למנות מלך עליהם.
עלייתו ומלכותו של המלך שאול
שאול היה משבט בנימין. הוא היה איש בעל נוכחות פיזית מרשימה, גבוה משכמו ומעלה מכל חבריו, והיה יפה תואר מאוד (שמואל א' ט: ב׳). אף על פי שהיה איש מרשים, שאול היה עניו ולא החשיב את עצמו או את שבטו למיוחדים (שמואל א' ט: כ״א). שמואל משח את שאול למלך ונתן לו הנחיות מה לעשות הלאה עד שייפגשו שוב להכתרתו. שמואל כינס את כל ישראל במצפה, שם עברו את השיטה שנקבעה על ידי האל לקביעת מנהיגות: על ידי הטלת גורלות. בין השבטים, הגורל נפל על בנימין. בקרב משפחות שבט בנימין, הגורל נפל על משפחת המטרי, ואז הגורל נפל על שאול בקרב בני משפחתו. שאול, לעומת זאת, לא נראה בשום מקום.
שאול, שידע שימונה למלך כאשר יוטלו כל הגורלות, התחבא בין הכלים. שאול לא רצה לעלות על כס המלוכה וככל הנראה התבייש להופיע כמנהיג בפני כל ישראל. שמואל, לעומת זאת, ניבא שאלוהים יחזק את שאול ברוחו. הוא אמר: "וְצָלְחָה עָלֶיךָ רוּחַ ה', וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם, וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר" (שמואל א' י: ו׳). שאול אכן התנבא עם נביאים אחרים בכמה הזדמנויות. מיד לאחר הכתרתו כמלך, כמה אנשים הטילו ספק אם שאול הוא האדם הנכון לתפקיד. תגובתו הייתה משמעותית. הוא לא פעל נגדם. במקום זאת, "וַיֶּחֱרַשׁ" (שמואל א' י: כ״ז). זה מראה על מנהיגותו, בגרותו, סבלנותו ושליטתו העצמית.
שאול היה אדם רוחני במהלך מלכותו המוקדמת. הוא פעל באומץ בתחילת שלטונו והיה מלא ברוח בכוונותיו ובמעשיו. הוא גייס את בני ישראל נגד נחש העמוני ושחרר את יבש גלעד ממצור. זה איחד את השבטים תחת מלך אחד, והאומה התאספה בגלגל כדי לאשר את מלכותו של שאול על כל שבטי ישראל (שמואל א' יא: י״ד-ט״ו).
שאול הקים צבא קבע של גברים מכל שבט בקרב בני ישראל. שאול הוביל בהצלחה את הצבא במערכות נגד אויבי ישראל, כשהוא מנצח את העמונים ומנצח בקרבות נגד המואבים, האדומים, העמלקים, הפלשתים ומלכי צובה (שמואל א' יד: מ״ז-מ״ח). הצלחות צבאיות אלה איחדו את השבטים וזהות לאומית התפתחה בישראל. לשבטים היו אויבים משותפים והם יכלו להגן ביעילות על שטחם באמצעות צבא לאומי. שאול הקים מערכת מוקדמת של מינהל וממשל ומינה פקידים לתפקידי מפתח. אף על פי שזה לא מוזכר במפורש, סביר להניח ששאול טיפל במחסור בנפחים בישראל כדי לעזור לספק לצבאו כלי נשק (שמואל א' יג: י״ט-כ״ב). ישראל לא שגשגה מאוד תחת שאול, אך הוא הניח את היסודות למלוכה חזקה ומשגשגת. בחלקים המוקדמים של שלטונו, שאול היה מלך פופולרי ואהוב, אך דברים השתנו ככל שנמשך שלטונו.
נפילתו של שאול
נפילתו של המלך שאול לא הייתה תוצאה של פעולה או אירוע בודד, אלא שיא של פגמים עמוקים שהיו בו ונשארו ללא טיפול. שמואל א' פרק יג' מתעד את הסימן המוקדם ביותר לירידתו. שאול הקריב קורבן לאלוהים בעצמו, דבר שלא היה בסמכות תפקידו כמלך. רק הכהנים, שהיו משבט לוי, הוסמכו על ידי אלוהים להקריב קורבנות. שאול נכנע ללחץ חברתי ופוליטי ולאיום הפלישתי ותפס את מקומו השמור לשמואל. "וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעֹלָה" (שמואל א' י״ג: י״ב). שמואל אמר לשאול שהמלכות לא תישאר במשפחתו בשל חוסר הציות שלו. שאול נעשה יותר יהיר ולא ציית למצוות אלוהים כפי שנדרש ממנו.
זמן קצר לאחר מכן, שאול שוב לא ציית ולא הרג את אגג ואת כל בהמות העמלקים. אלוהים אמר: "נִחַמְתִּי כִּי הִמְלַכְתִּי אֶת שָׁאוּל, כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים" (שמואל א' טו: י״א). שאול אף הקים מצבה לעצמו, מה שמראה שהטבע העניו שאפיין אותו פעם אבד (שמואל א' טו: י״ב). שמואל הודיע לשאול שאלוהים ייקח ממנו את המלוכה. מאז ואילך, שאול הפך לדמות חסרת ביטחון ולא יציבה.
דוד נמשח למלך זמן רב לפני שתפס את התפקיד. כאשר דוד הפך לדמות בולטת בישראל, שאול ראה בו איום. התדרדרותו הרוחנית של שאול הביאה לכך שדוד נקרא לבית המלוכה לשרת את המלך. מאוחר יותר, דוד היה גורם מכריע בתבוסת גוליית והפלשתים, כאשר שאול, בעיקר בשל חוסר אמונה, לא רצה להילחם בפלשתים. דוד הפך לגיבור העם כאשר ניצח את הגיבור הפלשתי גוליית.
"וַיְהִי בְּבוֹאָם, בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, בְּתֻפִּים בְּשָׂשׂוֹן וּבְשָׁלִשִׁים. וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְנָה: 'הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו.' וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר: 'נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים, וְעוֹד לוֹ אַךְ הַמְּלוּכָה'."
שמואל א' י״ח: ו׳-ח׳
דוד היה מאוד פופולרי בקרב בני ישראל, ושאול, אף על פי שהיה מלך, איבד את אהדת העם. שאול הפך אובססיבי לדוד ורצה להרוג אותו, אך לא הצליח בכמה ניסיונות. ככל שניסה יותר לערער את מעמדו של דוד, כך הפך שאול לפחות פופולרי. שאול נעשה כה שונא לדוד עד שיזם מסע ללכידתו ולהריגתו. דוד המשיך להתחמק משאול ואף חס על חייו מספר פעמים.
בסופו של דבר, שאול פעל בניגוד לצו שלו עצמו שיש לסלק את בעלי האוב משטטח ישראל, ונועץ בבעלת האוב מעין דור כדי שתעלה את שמואל באוב. בעלת האוב הודיעה לשאול שהוא ובנו, יהונתן, ימותו למחרת וישראל תיפול לידי הפלשתים (שמואל א' כח: י״ח-י״ט). שאול שם קץ לחייו בשדה הקרב על ידי נפילה על חרבו שלו.
שאול, שהתחיל כמלך צעיר עניו, נאמן ורוחני, הפך למלך חסר ביטחון, אובססיבי לעצמו, ממורמר ושונא, שלא ציית לאל עד כדי כך שזה עלה לו במלכותו והכניע את בני ישראל לפלשתים. סיפורו של שאול הוא סיפור שבו כל האזהרות שנתן שמואל לגבי שלטון מלך על ישראל התגשמו. בני ישראל סבלו מההשלכות של דחיית התיאוקרטיה לטובת המלוכה ושאול איבד את המורשת שיכולה הייתה להיות לו בגלל חוסר הציות שלו והוא זכור בעיקר כמי שהיה הראשון לשמש כמלך על ישראל, אך גם המלך הראשון שכשל.
