1,953 שנים חלפו מאז הוחרב בית המקדש השני על ידי גייסותיו של טיטוס, אלה היו ימים נוראיים באמת ועד כמה שקשה לדמיין את זה, זה היה אסון גרוע יותר ממה שחוו הישראלים ב-7 באוקטובר 2023, כה גרוע כי אנו ממשיכים יותר מאלף שנה לאחר מכן לצום ולציין את אותם ימים נוראים.
אחד הדברים המדהימים ביותר שאפשר לדמיין לגבי חורבן בית המקדש בשנת 70 לספירה הוא איך נראתה ירושלים לקראת סוף המצור הרומי בן שלושה חודשים. לפי יוספוס, ירושלים הייתה עיר מפוארת ויפה מוקפת גבעות מיוערות עשירות. במהלך המצור, הרומאים כרתו את כל העצים שעל הגבעות באורך חמישה עשר קילומטרים כדי להשתמש בהם בבניית מעוזים, פגיעה באילים וגם לצליבת כל מי שנתפס בורח מהעיר, בין אם גבר, אישה או ילד. צליבה היתה שיטת ענישה רומית וכל מי שהתנגד לרומא נצלב על גבי במת מצור גדולה שנבנתה מסביב לעיר. בשלב מסוים, יותר מחמש מאות אנשים ביום נתפסו מנסים להימלט ונצלבו מול חומות העיר.
בתוך העיר היה מוות מרעב ורצח. מחוץ לעיר נערכו אלפי צליבות. מעבר לזה, נפרשו גבעות עקרים שבהן נכרתו כל העצים. זה היה לכל הדעות מראה מזעזע שמשתווה לכמה מהתמונות הקשות ביותר של השואה. הרומאים נקטו בטכניקות שהוכיחו את עצמן היטב במלחמותיהם הרבות. הם התכוונו לקרב בליסטראות ולבנות סוללות עפר אל מול חומות העיר על מנת לקרב את כלי הביקוע הקטלניים שלהם.
אחרי הכל, ירושלים של אז היתה עיר מבוצרת שמוגנת בשלושה חומות, כל אחת מבוצרת יותר מקודמתה. החומה החיצונית כונתה החומה השלישית, אשר הקיפה את שכונת בית זיתא מצפון וממנה פרצו הרומאים באמצעות כלי הבקעה כבדים. כאן, פרצו כוחותיו של טיטוס את חומות העיר והחלו בטבח גדול של אלה שנותרו בפנים העיר, תוך שהם מעלים באש את השכונה על תושביה.
תוך כמה ימים מגיעים הרומאים אל החומה השנייה ופורצים גם אותה. כעת ניצבת בפניהם רק החומה הראשונה, זו שמקיפה את הר הבית צפונית לעיר דוד. טיטוס מרכז את מרבית לגיונותיו מול מצודת אנטוניה המשקיפה על הר הבית ונבנתה עוד בימיו של הורדוס. חייליו של טיטוס בונים סוללות עפר מול המצודה על מנת לקרב אל החומה את כלי הביקוע שלהם, אלא שהיהודים לא נכנעים בקלות. כמה מאנשיו של יוחנן מגוש חלב חופרים מנהרה תת-קרקעית מתחת לסוללת העפר הרומאית וגורמים למיטוט הסוללה על החיילים הרומים. במקביל מוביל לוחם יהודי נוסף בשם שמעון בן גיורא קבוצת לוחמים יהודים שפועלים למוטט סוללת עפר נוספת מול החומה הראשונה. מאות חיילים רומאים נהרגים בפעולות הנועזות.
בהעדר יכולת להביס את היהודים, טיטוס מחליט להטיל מצור כבד על העיר ולהרעיב את תושביה. אנשיו בונים טבעת חנק באורך 7 קילומטרים מסביב לעיר, תוך עצירת כל אספקה לעיר. כשהרעב מכה את העיר, הרומאים השתמשו בקטפולטות, מכונות לירי חיצי ענק. רק לאחר קרב עיקש הצליחו הרומאים לכבוש את האנטוניה ובי"ז בתמוז, לאחר שהביסו את היהודים, הרסו את המצודה לגמרי. מכאן יחלו שלושה שבועות קשים של לחימה עיקשת בהר הבית, בתקופה הידועה בלוח השנה היהודי, כתקופת בין המיצרים. הרומאים משתמשים באיילי ניגוח כדי להפיל את החומה המערבית של הר הבית ולהיכנס לרחבה הגדולה. אלא שאז, למרות הרעב הכבד והחולשה, המוני יהודים שאינם לוחמים מצטרפים למערכה להגן על בית המקדש בגופם ממש. לפי יוספוס, נהר של דם זרם במורד מדרגות בית המקדש.
הלגיונרים הרומיים הקריבו קורבנות פגאניים על מזבח הקודש של בית המקדש, פרצו להיכל קודש הקודשים וטימאו אותו ולבסוף בליל תשעה באב, הרומאים מבעירים את שערי הר הבית והאש פושטת. לפי יוסף בן מתתיהו טיטוס לא אבה להבעיר את המקדש שהיה בעיניו מבנה מפואר אך חייל לא ממושמע השליך לפיד בוער אל ההיכל ובכך חרץ את גורל המקדש. ברם, מרבית חוקרי התקופה אינם מאמינים שכך היה וסביר יותר כי זעמו של טיטוס כלפי היהודים ועקשנותם היו אלה שהובילו אותו להורות להשמיד כליל את מקדש היהודים בי' באב. העיר התחתונה הובערה כמעט מיד, אך הרומאים נאלצו להילחם בכיסי התנגדות אחרונים בעיר העליונה עד חודש נוסף, עד להכרעת היהודים והשמדת העיר העליונה גם כן. הרומאים המשיכו לצוד את אחרוני היהודים עד לתעלות הניקוז שמתחת לעיר והרגו אותם.
לאחר מכן, הרומאים לקחו כשלל את כלי המקדש והמנורה והצעידו את השבויים היהודיים ברחובות רומא במצעד ניצחון שהונצח בשער טיטוס שברומא. נוסף לזה, כמעט 100,000 שבויים יהודים נמכרו לעבדות בכל רחבי האימפריה הרומית, רבים מהם היו מעורבים בבניית האמפיתיאטרון הפלאבי, הוא הקולוסיאום ועוד אחרים נשלחו להתחרות נגד חיות טרף במשחקי גלדיאטורים אכזריים. כיום, השריד היחיד מאותה חומה מערבית שהרומאים פרצו להר הבית הוא הכותל המערבי המפורסם…
חורבן בית המקדש השני ב-4 באוגוסט שנת 70 לספירה למניינם, בתשעה לחודש אב, היה אירוע היסטורי ורוחני משמעותי ביותר שהגנרל הרומי טיטוס עצמו אולי הכיר בו: לפי הדיווחים הוא סירב לזר ניצחון בטענה שהוא רק כלי, אלוהי היהודים שהעניש אותם. ואכן, המצור על ירושלים שהוביל לחורבן בית המקדש היה סיוט ארוך וממושך עבור כל הלכודים בעיר. זה החיל בשנת 66 לספירה כאשר קבוצות מורדים יהודיות יריבות פתחו במרד נגד הכיבוש הרומי של אדמות יהודה. חלק מהמורדים הונעו מהרצון לחופש מדיני מרומא, חלקם היו מונעים בלהט משיחי לגאולה פיזית ורוחנית מלאה. כשהרומאים הצליחו לדכא את המרידות היהודיות בצפון הגליל, נמלטו קבוצות המורדים דרומה לירושלים ושם במקום להתמקד ברומאים החלו להילחם זה בזה.
באביב שנת 70 לספירה החלו הלגיונות הרומאים בפיקודו של טיטוס בהטלת מצור על ירושלים במהלך חג הפסח. חישוביו לתזמון היו אכזריים: טיטוס איפשר לחג הפסח להימשך באין מפריע עם עולי רגל שנכנסו מכל רחבי הארץ לחג. זה היה הרגע שבו החל טיטוס את המצור שלו: מחוץ לעיר היו ארבעה לגיונות רומיים, בפנים היו עולי רגל לפסח, תושבי העיר ושלושה פלגים של מורדים שהתחרו על השליטה באלימות אכזרית יותר ויותר.
להתנגדות היהודית בירושלים לא היה סיכוי לעמוד בפני ארבעה לגיונות רומיים ובסופו של דבר הם דוכאו. עם זאת, האכזריות שהטילו הפלגים הקנאים של המורדים זה על זה הגדילה את הסבל של האנשים הרבה מעבר למה שהרומאים יכלו לעשות בעצמם. הלחימה היהודית הקלה על תפקידו של הרומאי וטיטוס החליט לתת ליהודים להשמיד את עצמם. החישוב שלו התגלה נכון: בתחילת המצור שרפו פלגים קנאים מאגר תבואה שיכול היה להחזיק את העיר שנים. המעשה המטורף הזה הביא במהירות לרעב וסבל וזירז את נפילת העיר.
היסטוריון היהודי יוספוס פלביוס, יוסף בן מתתיהו, מתאר את המצב בירושלים בראשית המצור הרומי: היה רעש מתמיד של קנאי המורדים הנלחמים זה בזה, שהתערבב יחד עם קול הבכי והאבל על המתים. בספרו, על המלחמה, מתאר יוספוס כיצד עליבות הרעב שינתה בסופו של דבר את קולה של העיר: "החדרים העליונים היו מלאים בנשים וילדים שמתו ברעב ושבילי העיר היו מלאים בגופות של זקנים. גם הילדים והצעירים הסתובבו במקומות השוק כמו צללים, כולם היו נפוחים מרעב ונפלו מתים, בכל מקום שבו תפסה אותם אומללותם. באשר לקבורתם, אלה שהיו חולים בעצמם לא היו מסוגלים לעשות זאת; ואלה שהיו לבביים וטובים נרתעו מלעשות זאת על ידי ההמון הגדול של הגופות הללו… גם שתיקה עמוקה ומעין לילה קטלני השתלט על העיר."
בסופו של דבר, בדעה הרווחת נקלטה התפיסה לפיה לא הרומאים הם שהרסו את בית המקדש. אלא היהודים עצמם, בשנאה חסרת הבסיס שלהם. תפיסה שהידהדה לפיה המרד היהודי היה רעיון רע וחורבן בית המקדש לא נבע מעליונות צבאית רומאית אלא "שנאת חינם". בהתחשב בעובדה שבית המקדש הראשון חרב והעם הוגלה למשך שבעים שנה בגלל עבודת אלילים והקרבת ילדיהם למולך, לא היה היגיון בכך שדווקא שנאת הקנאים זה לזה הייתה הסיבה לחורבן בית המקדש ולגלות של אלפיים שנה, אך אלה בהחלט החלישו את החברה שלא הייתה יכולה להיאבק כראוי משלא הייתה מאוחדת.
מעטים חשים בתשעה באב כמו ביום השואה אך בשתי המקרים מדובר באסון בל יתואר לעם היהודי, שנחקק לנצח בזכרון היהודי. שואת ירושלים בשנת 70 לספירה הייתה אכזרית ושוממה והיא סימנה את תחילת הקץ של השלטון היהודי בארץ ישראל ותחילתן של אלפיים שנות גלות.
בישראל כיום אנו חיים בנס: יש שלטון יהודי בארץ ישראל לראשונה מאז שנת 70 לספירה ובדיוק כמו בתקופה ההיא, גם היום אנו ממשיכים להיאבק בצוררינו. אמנם יש עצב בלזכור כמה סבל אנו חווינו ועוד חווים, אבל יש לשמוח ולזכור שהזריחה תמיד באה לאחר לילה אפל במיוחד.
"אגדת חורבן" הוא סרט אנימציה ייחודי בהפצת כאן 11, שמתאר בפרוטרוט על גבי איורים מקוריים את הרקע והארועים המזעזעים שהתרחשו והסתיימו בחורבנו של בית המקדש השני. לא בכדי הוא הומלץ לצפייה על ידי רבים ואין ספק שהוא יצירת מופת קולנועית. הסרט מגולל את סיפור חורבן בית המקדש באמצעות 1,500 יצירות שציירו האמנים דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט. העלילה משוחקת בקולותיהם של שולי רנד כבן בטיח, זאב רווח ככהן גדול בן גמלא, מוני מושונוב כיוחנן בן זכאי, יעל אבקסיס כברניקי הנסיכה, עם עמוס תמם כשמעון בר גיורא ויגאל נאור כיוחנן מגוש חלב. הסרט מצליח להיות אקטואלי גם כעת וגורם לתחושה שאולי ההיסטוריה מתחילה לחזור על עצמה…
זמין לצפייה באתר כאן 11 או בערוץ היוטיוב של תאגיד השידור הישראלי.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
בארצות הברית, נפוץ למדי שאנשים טוענים שהם לא אוהבים את המפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית כאחד • האם יש עוד מפלגות פוליטיות
יאן בריידל. השם הזה לא אומר הרבה לרובנו, אבל חובבי הספורט זוכרים אותו כשמו של אצטדיון הכדורגל הגדול בעיר ברוז׳,
© כל הזכויות שמורות למיזם History is Told.
לצורך שיפור חוויית הגלישה באתר, אנו משתמשים בקבצי "עוגיות", המשך גלישתכם מהווה הסכמה לכך. למדיניות הפרטיות.