את 11 בספטמבר 2001 אנחנו זוכרים גם בתמונות. מטוס שחור קפוא בשמים הכחולים רגע לפני הפגיעה, אנשים רצים ברחובות בתוך ענן אבק, כבאים מניפים דגל בין ההריסות, אישה מכוסה מכף רגל ועד ראש באפר, נשיא שיושב בכיתה וברגע אחד מקבל את הבשורה ששינתה את כהונתו ואת ארצו. כמעט 3,000 בני אדם נהרגו באותו יום בפיגועים בניו יורק, בפנטגון ובפנסילבניה, אבל לצד העובדות נותר ארכיון חזותי עצום שהפך לחלק בלתי נפרד מהזיכרון של האסון.
מאחורי כמה מהתצלומים המפורסמים ביותר נמצאים צלמים שלא ידעו בזמן שלחצו על כפתור המצלמה שהם מקפיאים רגע שייחרט בהיסטוריה. חלקם פעלו מתוך אינסטינקט מקצועי, חלקם היו בעצמם בסכנת חיים, ואחרים הבינו רק שעות או ימים לאחר מכן מה בדיוק תיעדו. אלה הסיפורים שמאחורי התמונות של היום שבו, כפי שתיארה אחת הצלמות, מטוס אחד הופיע בתוך הפריים רגע לפני שהעולם השתנה.
אלו הן כמה מהתמונות שהפכו לסמלים המגדירים את אותו יום טראגי ב-2001, שבו נהרגו כמעט 3,000 בני אדם בפיגועי טרור בניו יורק, בפנסילבניה ובווירג'יניה.
הגלריה מכילה תמונות גרפיות. מומלץ לנהוג בשיקול דעת בעת הצפייה.
לאחר שהמטוס הראשון התנגש במגדלי התאומים, קלי גונתר לקחה את ציוד הצילום שלה ורצה אל הטיילת בברוקלין הייטס, המשקיפה על נמל ניו יורק ועל קו הרקיע של דרום מנהטן. ואז היא ראתה את המטוס השני מתקרב. הוא הגיע מצד שמאל, טס מעל פסל החירות ועשה את דרכו ישירות לעבר מנהטן. תחושת אימה שטפה אותה.
"ידעתי מה עומד לקרות: אני עומדת לחזות במותם של מאות אנשים", היא נזכרה כעבור כמעט 20 שנה. "אני זוכרת שחשבתי לעצמי: 'לא, לא, לא!' ואז לקחתי נשימה ואמרתי לעצמי: 'עשי את העבודה שלך'. הצמדתי את המצלמה לפנים, כיוונתי אותה כך שתכלול את קו הרקיע במלואו בתוך העינית, והמתנתי שהמטוס ייכנס לפריים מצד שמאל".
התצלום שלה, המופיע למעלה, פורסם למחרת בעמודים הראשונים של עיתונים ברחבי העולם. היו שחתכו את התמונה או השתמשו ברצף של שתיים או שלוש תמונות, המציגות את המטוס מתנגש במגדל הדרומי ומתפוצץ. "אבל בעיניי", היא אמרה, "התמונה המלאה – כפי שצולמה במקור – היא זו שמספרת את הסיפור: השמיים הכחולים והצלולים, קו הרקיע הקלאסי של ניו יורק ומטוס שחור, קפוא בזמן, רגע אחד לפני שהעולם השתנה".
"הייתי מחוץ לתחנת הרכבת התחתית דקות ספורות בלבד, וניסיתי לעבור דרך מחסומי המשטרה, כשמישהו צעק: 'המגדלים קורסים!'" היא נזכרה. "בתחילה רצתי, אך הכשרתי כצלמת עיתונות באה לידי ביטוי והסתובבתי לאחור כדי לצלם את התמונה הזו."
פלנקט הרגישה שהיא פועלת על "טייס אוטומטי" בעוד הכאוס משתולל סביבה. "אני זוכרת תחושת בלבול מוחלטת לנוכח המתרחש, וניסיון נואש להבין את המצב כדי שאוכל להמשיך לעבוד… למרות שהייתי בהלם, המשכתי לפעול, בידיעה שחובה לתעד את מה שזה עתה קרה."
שבועות ספורים לאחר אירועי 11 בספטמבר, היא נשלחה לאפגניסטן כדי לתעד את המצב במדינה לאחר נפילת משטר הטאליבן. "אלו היו ימים של תקווה," אמרה. "ילדות הלכו לבית הספר לראשונה. נשים למדו לנהוג. אני שבורת לב לנוכח המתרחש כעת באפגניסטן, ואיני יכולה שלא להרגיש שארה"ב ובעלות בריתה הפקירו את תושבי המקום."
"אמריקה מותקפת," הוא אמר. בוש כבר ידע על המטוס הראשון שפגע במרכז הסחר העולמי, כפי שכתב קארד ב-2002. בתמונה זו, שצילם פול ג'. ריצ'רדס, הוא מתבשר על הפגיעה השנייה. "השתדלתי להיות תמציתי בדבריי כדי שיבין את חומרת המצב," כתב קארד. "הוא הרים את מבטו – זה היה עניין של שניות בלבד, אך נדמה היה כנצח – והתרשמתי עמוקות מיכולתו שלא להפחיד את הציבור האמריקאי שצפה במתרחש דרך המצלמות, או – וזה חשוב אף יותר – את התלמידים שנכחו בכיתה." כעבור דקות ספורות התנצל הנשיא ועזב את הכיתה.
"לאנשים יש תגובה כלשהי למראה הזה," אמר דרו. "רבים אומרים: 'ובכן, אני לא רוצה להסתכל על זה'."
הוא סבור שחלק מהאנשים מגיבים בשליליות "מכיוון שהם יכולים לראות את עצמם באותו מצב קשה." ההערכה היא כי למעלה מ-200 בני אדם נפלו או קפצו אל מותם לאחר שהמטוסים פגעו במגדלים. לעולם לא נדע אם האיש הזה קפץ או נפל. זהותו מעולם לא אושרה באופן רשמי.
דרו ראה גם גופות אחרות צונחות אל הקרקע. "צילמתי את הבניין, ואז חובש אמר: 'אלוהים אדירים, תראה את זה', והתחלנו לראות אנשים נופלים למטה," הוא סיפר. "ופשוט באופן אינסטינקטיבי התחלתי לצלם אותם בעודם נופלים."
אנחל פרנקו סיקר פעילות של פוליטיקאי עבור ה"ניו יורק טיימס" כשהפיגועים החלו באותו בוקר. הוא מיהר לזירה והחנה את רכבו במרחק של כמה רחובות מהמקום, שבו אנשים צפו במתרחש מרחוק.
פרנקו סיפר כי לאורך הקריירה שלו, הוא תמיד ביקש לתעד את ההיסטוריה דרך עיניהם של בני מיעוטים. "שתי הנשים האלה נראו כאילו קפאו בזמן, וניתן היה להבחין בפרטים בהשתקפות שעל המשקפיים שלהן", אמר. לאחר שהרגע חלף, חזר פרנקו למקום כדי לברר את שמותיהן – אך הן כבר נעלמו.
הוא זוכר עד כמה יפה היה הבוקר, רגע לפני שהאסון היכה. "באותו יום, הכל היה קשור לאור", אמר. "הייתה באור מידה מסוימת של חמימות. שררה תחושה של זהב. היה שם שקט ושלווה. ואז, הכל התנפץ."
"לעולם לא אשכח את הרגע הסוריאליסטי שבו קרן אור חדרה מבעד להרס ולכאוס באותו יום ספטמבר בהיר. באותו רגע ראיתי את האנשים נושאים את האב ג'אדג' על גבי כיסא," סיפר צלם סוכנות רויטרס, שאנון סטייפלטון. "הבנתי שהוא נהרג, אך הותיר בי רושם עז לראות כיצד כל האנשים האלה – מארגונים שונים – עושים כמיטב יכולתם כדי לשמור על כבוד גופו. לא היה לי מושג מי הוא היה. "לאחר שצילמתי את התמונות, הבטתי במסך הקטן של המצלמה וידעתי באותו רגע שיצרתי תמונה ששאר העולם חייב לראות."
לאחר כשלושה או ארבעה ימים של עבודה רצופה, קיבל סטייפלטון מכתב מאחותו ומאחייניתו של ג'אדג'. "זה היה מכתב תודה על כך שסיכנתי את חיי, ועל כך שבזכות התמונה הזו העולם יגלה איזה אדם מדהים הוא היה," נזכר סטייפלטון. "עבור צלם עיתונות, מכתב כזה הוא חוויה מטלטלת – מעין 'אגרוף בבטן' – אך הוא גם גורם לך להעריך באמת את העבודה שאנו עושים."
שרה ק. שוויטק צילמה תמונה זו מחלון משרדה, מעבר לנהר האיסט ריבר בברוקלין. "אני והצוות שלי צפינו בתדהמה במגדל הראשון שהיה אפוף עשן", היא סיפרה. "העלינו השערות לגבי הסיבה: מטוס קטן? תאונה מצערת? ברגע שהמגדל השני נפגע, המצב התבהר לחלוטין, ופחד עז תקף אותי – תחושה שלעולם לא אשכח".
בשנה שלאחר צילום התמונה, היא קיבלה אלפי הודעות דואר אלקטרוני מאנשים ברחבי העולם. "אותם זרים סיפרו לי על הביקור הראשון שלהם בניו יורק, או על הפעם שבה לקחו את ילדם למרפסת התצפית של מגדלי התאומים, או – בצער – הביעו חרטה על כך שלא עשו זאת כשהייתה להם ההזדמנות", אמרה. "אינני יודעת מדוע אותם זרים חלקו איתי – אדם זר לחלוטין – את סיפוריהם האישיים; אולי משום שחשו בצורך האנושי כל כך ליצור קשר ולחלוק את הסיפור שלהם, את הזיכרונות, את האבל ואת תחושת האובדן".
"שהיתי בדרום מנהטן במשך כחצי שעה וסיקרתי את המתקפה", סיפר הצלם סטן הונדה. "המשכתי לצלם, אך העשן הסתיר את השמש והאווירה הפכה חשוכה כמו בלילה. הייתי סמוך לבניין משרדים, ושוטר משך אנשים פנימה כדי להרחיקם מהסכנה. נכנסתי גם אני; היה שם לובי קטן שבו התאספו כמה אנשים, מבולבלים כמוני לגבי המתרחש".
דקה לאחר מכן, הונדה הבחין בבורדרס וצילם אותה. היא הייתה אז בת 28 ועבדה כעוזרת משפטית בבנק אוף אמריקה, במגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי. "קשה להבחין מה הצבע של השמלה או המגפיים שלה. ברור שיש המון אבק באוויר", אמר. "הגוון הצהוב נובע מכך שהמצלמה הדיגיטלית הייתה מכוונת לאור יום או לתנאי חוץ; התאורה הפנימית נראית צהובה. בחיפזון להפיץ את התמונות מאוחר יותר באותו יום, לא 'תיקנתי' את הצבע. הצבע מוסיף לתמונה; יש בה תחושה מבשרת רעות".
הונדה פגש את בורדרס שנה לאחר מכן בדירתה בבאיון, ניו ג'רזי, וחש הקלה לגלות שהיא בסדר. אולם היא הלכה לעולמה ב-2015 כתוצאה מסרטן הקיבה. היא הייתה בת 42 במותה. "איך זה שאת בריאה, ואז מתעוררת למחרת ומגלה שיש לך סרטן?" אמרה בראיון לעיתון "ג'רזי ג'ורנל" לפני מותה. "אני שואלת את עצמי: 'האם (קריסת המגדלים) עוררה אצלי תאים סרטניים?'"
על פי המרכזים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC), אלפי ניצולים ואנשי כוחות ההצלה אובחנו עם סוגי סרטן שנגרמו כתוצאה ממתקפת הטרור. דוחות של ה-CDC העלו כי קריסת המגדלים חשפה עובדים ואת הציבור הרחב למספר חומרים כימיים הידועים כמסרטנים.
"כשהגעתי לאזור במרכז העיר שבו צולמה התמונה – ברחוב צ'רץ' (Church Street), סמוך לצומת עם רחוב דיי (Dey Street) – היה קשה להבין מה מתרחש", סיפר הצלם ג'סטין ליין. "הרחובות היו בלתי-ניתנים לזיהוי בגלל האבק והעשן. "היה ברור שמספר עצום של בני אדם נספו, ושהטרגדיה היא אדירת-ממדים. היה גם מפחיד לראות את אנשי כוחות ההצלה הרבים מנסים לעכל את המציאות המטלטלת והבלתי-נתפסת. תמיד הרגשתי שהתמונה הזו לוכדת רגע קטן של אותה תחושה".
אחד ממגדלי מרכז הסחר העולמי קורס ב-11 בספטמבר. התצלום צולם על ידי צ'אנג וו. לי עבור ה"ניו יורק טיימס".
"בערב שלפני כן, נסעתי הביתה עם אשתי מטיול דיג בניו ג'רזי; כשהתקרבנו למנהרת הולנד, ראינו שקיעה יפהפייה מעל מרכז הסחר העולמי לאחר סופת רעמים", נזכר צאנג וו. לי. "'תראי כמה יפה מרכז הסחר העולמי!' אמרתי לה. 'אני כל כך שמח שאנחנו חיים במקום הבטוח ביותר בעולם. לא יהיו כאן רעידות אדמה, לא יהיו שיטפונות ולא יהיה איום של טילים'."
אולי יעניין אותך
עבור לי, שגדל בדרום קוריאה בשנות ה-70, היה זה תפנית אירונית. "תחושת הביטחון הייתה עניין חשוב מאוד עבור משפחתי", הוא אמר. "כבר למחרת בבוקר, אל-קאעידה הוכיח שטעיתי. ה-11 בספטמבר שינה לנצח את אורח חיינו."
כבאֵי מניו יורק קורא לעשרה אנשי צוות חילוץ נוספים לעזרה, בעודו פועל בתוך ההריסות של מרכז הסחר העולמי ב-14 בספטמבר 2001.
"המקום הרגיש כמו חלום בלהות או סט של סרט", אמר הצלם פרסטון קרס. "זו הייתה פשוט ערימה של אבק, ניירות וקורות פלדה ענקיות שעדיין העלו עשן. מאות כבאים ואנשי צוות חילוץ אחרים היו פזורים בין ההריסות, מצוידים בצינורות כיבוי ובדליים, ומפנים חללים בחיפוש אחר ניצולים".
באותה עת שימש קרס כצלם עיתונות מטעם הצי האמריקני; לדבריו, הוא הצליח להתקרב ולצלם תמונות בזכות העובדה שלבש מדים. "נראה היה שזהו המצב בכל מקום", אמר. "לאן שלא הבטת, ראית קבוצות של אנשי כוחות ההצלה פועלות באזורים שונים של ההריסות ומחפשות אחר כל מי שניתן למצוא".
השוטר ריצ'רד אדמיאק ממשטרת ניו יורק (בחזית התמונה) הוא אחד מכמה אנשים שמצאו מחסה במעדנייה סמוך למרכז הסחר העולמי לאחר קריסת המגדלים.
"זה היה מחזה סוריאליסטי: כבאים, שוטרים ומספר אזרחים התהלכו במקום כשהם מנסים להסדיר את נשימתם ויורקים גושי בוץ מפיהם", סיפרה הצלמת רות' פרמסון. "הם הוארו רק על ידי האור המצמרר שבקע מוויטרינת התצוגה, שבה הוחזקו נקניקים וגבינות לכריכים של אותו יום".
ברקע נראית הכניסה למעדנייה. "היה צריך לראות את אור השמש הבוהק שחדר פנימה באותו בוקר ספטמבר יפהפה", אמרה פרמסון. "במקום זאת, השכונה הייתה אפופה בחשיכה".
אנשים חוצים את גשר ברוקלין בעודם נמלטים מדרום מנהטן ב-11 בספטמבר. דניאל שאנקן זוכר את הרגע שבו קרס המגדל הראשון.
"הזמן עמד מלכת בעוד הקהל מפנה את תשומת ליבו בחזרה לעבר דרום מנהטן וחוזה [בקורס] בתחושת חוסר אמון ואימה", אמר הצלם. "לאחר שהבניין קרס, הקהל חידש את הפינוי בדחיפות, כשהוא נתון בחרדה גוברת. דרום מנהטן נעלמה מהעין בתוך ענן עשן סמיך וכהה".
שאנקן נמשך אל המקום בשל האירוניה שבו: שלט המברך את הבאים, דווקא בעת פינוי. אך עבורו, התמונה הפכה למשהו משמעותי הרבה יותר. "בעיניי, התמונה הזו מייצגת רגע שבו המדינה שלנו – לאחר מתקפה על אדמתנו – יצאה ממש מתוך החשכה ומצאה תחושה מחודשת של מכנה משותף ופטריוטיות", אמר.
אנשים עושים את דרכם בתוך עשן, אבק והריסות ברחוב פולטון בניו יורק, במרחק של כבלוק אחד מהמגדלים שקרסו ב-11 בספטמבר.
גולנרה סמוילובה, הצלמת שצילמה תמונה זו עבור סוכנות הידיעות "אסושייטד פרס" (AP), הייתה מכוסה באבק בדיוק כמוהם; היא זוכרת שהייתה במצב של הלם וניסתה להבין היכן היא נמצאת. כשהמגדל הדרומי החל לקרוס, היא רצה אל מאחורי המכונית שחנתה בצד שמאל של התמונה.
"האדמה רעדה, והרגשתי את המכונית מיטלטלת", סיפרה. "השמיים, שהיו כחולים וצלולים, הפכו שחורים משחור כאשר ענן עצום של אבק סמיך שטף את הרחובות. הוא היה מלא בחלקיקים כבדים וחדים. ההרגשה הייתה כאילו אני נמצאת בלב סופת הוריקן. ואז השתרר שקט מוחלט… התחלתי להיחנק ולא יכולתי לנשום. אבק חדר לעיניים, לאף ולפה שלי. משכתי את החולצה שלי כלפי מעלה כדי לכסות את פניי. לרגע חשבתי שנקברנו בחיים. ואז ראיתי אורות של מכוניות מהבהבים והבנתי היכן אני נמצאת."
תצלום זה של ג'נה פיצ'ירילו ובנה הצעיר, ווהן, נמנה עם התמונות הראשונות שצילם אלכס ווב ב-11 בספטמבר. הוא ואשתו, הצלמת רבקה נוריס ווב, עמדו לעזוב את ברוקלין בדרכם למנהטן כדי לתעד את זירת המתקפה. "כשיצאנו מהמכונית בברוקלין הייטס בדרכנו לדרום מנהטן, יצאה אישה מבניין ושאלה אם נרצה לראות כיצד נראית מנהטן מן הגג שלה", הוא נזכר.
בני הזוג ווב שמרו על קשר עם פיצ'ירילו ובנה לאורך השנים. "אני לא בטוח שהייתי מצלם את התמונה הזאת של אם וילד – על נימת התקווה והטרגדיה הממשמשת ובאה שבה – אלמלא רבקה הייתה איתי באותו יום", אמר ווב.
הכבאים ג'ורג' ג'ונסון, דן מקוויליאמס ובילי אייזנגריין מניפים את דגל ארצות הברית באתר מרכז הסחר העולמי ב-11 בספטמבר. היו שהשוו זאת להנפת הדגל האייקונית באיוו ג'ימה, והתצלום שימש מאוחר יותר להנפקת בול דואר.
"התמונה מייצגת את האומץ יוצא הדופן שהפגינו אנשי כוחות ההצלה באותו יום, ומזכירה לנו שלעולם אסור לשכוח שאלפי חפים מפשע נרצחו באותו יום בדרך המחרידה ביותר שניתן להעלות על הדעת", סיפר תומאס א. פרנקלין, שהיה צלם מערכת בעיתון "ברגן רקורד" (Bergen Record).
אלו היו ימיה הראשונים של הצילום הדיגיטלי, ופרנקלין זוכר כיצד ניגש ללובי של מלון סמוך כדי להשתמש בחיבור אינטרנט בחיוג ולשלוח את התצלומים למערכת העיתון. באותו רגע הוא ראה לראשונה את התיעוד הוויזואלי הדרמטי, שחלקים נרחבים מהעולם כבר הספיקו לראות עד אז. "צריך לזכור שבשנת 2001 לא היו טלפונים חכמים; לא הייתה לי שום דרך לראות את הדימויים האלה עד לאותו רגע", אמר. "אף שהייתי בלב האירוע העצום הזה, והלכתי ממש במוקד האסון ב'גראונד זירו', לא ראיתי רבים מהצילומים ששאר העולם ראה לאורך כל היום. זה היה מזעזע עבורי".
הכומר סטיבן מקגרו מתפלל מעל אדם פצוע מחוץ לכניסה המערבית לפנטגון, בעוד צוותי חירום מסייעים לפצועים באזור הסמוך לוושינגטון הבירה. טיסה 77 של חברת "אמריקן איירליינס" התרסקה אל תוך בניין הפנטגון וגרמה למותם של 184 בני אדם.
על פי העיתון "ארלינגטון קתוליק הראלד" (Arlington Catholic Herald), מקגרו היה בדרכו להלוויה בבית הקברות הלאומי ארלינגטון כאשר הבחין בהתרסקות. הוא נטש את מכוניתו על הכביש, דילג מעל מעקה בטיחות והחל להתפלל עם הנפגעים. הצלם מארק פארם, מהעיתון "נייבי טיימס" (Navy Times), תיעד את המתרחש.
"המשפט שחזר ועלה בראשי היה 'ישוע איתכם'", סיפר מקגרו ל"קתוליק הראלד". "זה היה המשפט שחזרתי ואמרתי להם, זה אחר זה; ויותר מפעם אחת אנשים הגיבו בחיוב ואמרו: 'כן, כן'." מקגרו הוסמך לכמורה רק שלושה חודשים קודם לכן.
ענן של הריסות אופף הולכי רגל ברחוב ביקמן בניו יורק לאחר קריסת מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר.
"אני זוכרת עד כמה הרעש היה מחריש אוזניים: שאגה מחצה של פלדה ובטון, צעקות של אנשים וקול צעדיהם ההולמות בעודם רצים בבהילות על פניי", סיפרה הצלמת איימי סנצ'טה. "אני זוכרת את הריח של ההריסות המפוררות. הריח הזה נשאר באפי והטעם שלהן בפי במשך שבועות לאחר מכן".
סנצ'טה צילמה את התמונה מתוך חניון פתוח. "החניון החל להתמלא, אז רצתי לחלקו האחורי של הבניין ומשם במורד גרם מדרגות מתכת למפלס התחתון, כדי למצוא אוויר שאפשר לנשום", אמרה. "הייתה שם אישה נוספת, שבכתה וניסתה ליצור קשר עם בנה. היא עבדה בבניין ויצאה ממנו בשלום. לא הבנתי עד כמה הייתי מבוהלת עד ששלפתי את הטלפון מפאוץ' המותניים שלי כדי לנסות להתקשר לבנה עבורה – וידי רעדה כמעט ללא שליטה".
ימים ספורים לאחר הפיגועים, מישל דה-פאזיו (Michele DeFazio) מחזיקה כרזה ועליה תמונת בעלה הנעדר, ג'ייסון, שעבד במרכז הסחר העולמי. היא הגיעה למתחם ה"פארק אבניו ארמורי" (Park Avenue Armory) כדי להגיש דו"ח על אדם נעדר, בתקווה למצוא מידע כלשהו על בעלה. השניים היו נשואים במשך חודשיים וחצי בלבד.
"נראה היה שכל שאר האנשים שהגיעו למקום באו מלווים במישהו אחר לצורך תמיכה, אך מישל הייתה לבדה, כשהיא נושאת עמה כרזות שהכינה בעצמה ובהן תמונתו ושמו של בעלה הנעדר", סיפרה הצלמת קריסטה ניילס (Krista Niles). "אני זוכרת שחשבתי כמה נורא הדבר שהיא עוברת את הרגע הזה לגמרי לבדה".
ניילס סיפרה כי חשה צער כה עמוק כלפי דה-פאזיו, עד שבתחילה לא צילמה אותה. היא מיהרה בעקבותיה במורד הרחוב. "לפתע, (דה-פאזיו) עצרה על המדרכה, מוצפת צער ודאגה… באותו רגע, אנשים זרים לחלוטין שעמדו בקרבתה על המדרכה הושיטו יד כדי לנחם אותה. הרגע היה חולף. אינני בטוחה שהיא אפילו הייתה מודעת לנוכחותם".
ניילס יצרה קשר עם דה-פאזיו בשנה שלאחר מות בעלה. "מישל סיפרה לי שהיא עדיין מנסה להשלים עם אובדן בעלה, וכי הקימה קרן מלגות על שמו. מאז לא שוחחתי איתה, אך אני חושבת עליה לעיתים קרובות, ובמיוחד בכל חודש ספטמבר".
בעת המתקפה על מרכז הסחר העולמי, חצה מרטי לדרהנדלר את הרחוב ממשרדי סוכנות הידיעות "אסושייטד פרס" (AP) ברוקפלר סנטר, עלה במעלית לקומה ה-65 של בניין "ג'נרל אלקטריק" וצילם את המגדלים הבוערים מרחוק. בחזית התמונה נראה בניין האמפייר סטייט.
התמונה האייקונית הופיעה על שער המגזין "ניו יורק" ועל עטיפת הספר רב-המכר "11 בספטמבר, 2001", שיצא לאור מטעם המגזין. לדרהנדלר סיפר כי מתקפות הטרור סייעו לו להחליט לפרוש לגמלאות כעבור חודשים ספורים.
"פעמיים זה די והותר", אמר, כשהוא מתייחס לאירועי 11 בספטמבר ולפיגוע במגדלי התאומים ב-1993. לדרהנדלר, צלם בעל שם שתיעד גם את הפלישה לנורמנדי (יום ה-D-Day) ב-1944, הלך לעולמו בשנת 2010 בגיל 92.
הנשיא בוש משוחח עם צוותי חילוץ, כבאים ושוטרים על גבי ההריסות ב"גראונד זירו" בניו יורק, שלושה ימים לאחר הפיגועים.
"מה שזכור לי במיוחד הם הקולות והריחות בזירה, רמת האבטחה הגבוהה, והאופן שבו הנשיא בוש יצר קשר אישי עם אנשי כוחות החירום וההצלה שעדיין פעלו במקום", אמר הצלם ווין מקנאמי. בוש טיפס על ערימת הריסות ונשא דברים בפני קהל רב באמצעות מגפון.
"בוש, כמו כמעט כל מי שנכח במקום, היה נסער מאוד, ונראה היה שהוא יוצר קשר אמיתי עם אנשי כוחות החירום", אמר מקנאמי. "ללא ספק, זה היה אחד הרגעים המרגשים ביותר שראיתי אי-פעם בהקשר של נשיא".
ניתן לראות את פסל החירות מג'רזי סיטי שבניו ג'רזי, בעוד קו הרקיע של דרום מנהטן נותר אפוף עשן ב-15 בספטמבר 2001.
"עם הזריחה, עשיתי את דרכי לאזורי החוף של נהר ההדסון בג'רזי סיטי ובבאיון, ניו ג'רזי", סיפר דן לו, שעבד עבור סוכנות הידיעות "אסושייטד פרס". "כשהבטתי לעבר ניו יורק מעבר לנהר, שמתי לב שבין ההריסות, השברים והעשן, פסל החירות בלט בקו הרקיע כשהוא מניף אל-על את הלפיד המואר שלו".
לאחר רדת החשיכה, יכול היה לו לראות שני עמודי עשן המיתמרים מן ההריסות, בדיוק במקום שבו ניצבו קודם לכן מגדלי התאומים. "חלפו ימים עד שטיסות הנוסעים חודשו, וכשזה סוף-סוף קרה, המראה של מטוסים הממריאים לאוויר עמד בניגוד מצמרר לעשן המיתמר שעוד עלה מדרום מנהטן", אמר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
