שירות הביטחון הכללי, או השב״כ, פועל בלב העורף הישראלי כמערכת מודיעין חשאית שאחראית לשמור על ביטחון המדינה, מוסדותיה והמשטר הדמוקרטי • זהו ארגון שמתקיים מאחורי הקלעים אך משפיע בכל רגע על ביטחונה של ישראל.
שירות הביטחון הכללי, הוא כידוע אחד הגופים המרכזיים בקהילת המודיעין הישראלית. מראשית דרכו ועד היום הוא נושא באחריות כבדה לאיתור, סיכול ומניעת איומים, החל מטרור פנימי ועד ריגול וחשיפת סודות מדינה. בנוסף, הוא הכוח שמופקד על אבטחת אנשים חיוניים, אבטחת מוסדות מדינה, נמלי תעופה ומטוסי חברת התעופה הלאומית אל על, אך גם נציגויות ישראל ברחבי העולם ומערכות מידע רגישות.
תפקידי הארגון
תפקידי הארגון רחבים ומוגדרים במדויק, והם כוללים: סיכול ומניעה של פעילות בלתי חוקית שמטרתה פגיעה בביטחון המדינה או במשטר הדמוקרטי; אבטחת אנשים, מידע ומקומות מוגדרים על פי החלטות הממשלה; סיכול טרור פנימי בישראל, ביהודה ושומרון וברצועת עזה, כולל חשיפת התארגנויות, מניעת פיגועים ומתן תמונת מצב מודיעינית לכוחות מבצעיים ולכן שיתוף הפעולה בין הארגון לאמ״ן וצה״ל הוא רציף ובעל חשיבות עליונה; חקירת עצורים וחשודים בטרור; פיקוח על אבטחת נכסים אסטרטגיים, מתקנים מסווגים, מטוסים ושדות תעופה, וכן הגנה על מידע ביטחוני ומדיני. הארגון גם אחראי לניהול הסיווג הביטחוני של מועמדים לתפקידים רגישים בגופים ממשלתיים וציבוריים.
מבנה
השירות מכונה שב״כ, ובעבר נקרא שין בית. בשפות זרות מופיעים גם GSS או GSA, אך כדי להימנע מהקונוטציה השלילית של האותיות SS נקבע השם הרשמי באנגלית: ISA – Israeli Security Agency. הסמל כולל עיגול ובתוכו חצי מנורה, בצבעי כחול תכלת ולבן. במרכזו מופיע המוטו "מָגֵן וְלֹא יֵרָאֶה", פרפרזה מפסוק משירת דבורה "מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח" (שופטים ה' ח'). לעיתים מופיע סביבו שם הארגון.
השב״כ מורכב ממספר מרחבים, אגפים ויחידות, שכל אחד מהם אחראי על תחום מוגדר:
מרחבים גאוגרפיים
- מרחב ירושלים ויהודה שומרון
המרחב הגדול ביותר בשירות, מופקד בעיקר על סיכול טרור פלסטיני מהאזורים הללו. - מרחב דרום
ממוקם באשקלון ואחראי בין היתר על סיכול טרור מרצועת עזה. - מרחב צפון
מופקד על סיכול חתרנות בצפון המדינה. בתקופת מלחמת לבנון הראשונה עסק גם בדרום לבנון לצד גופי מודיעין נוספים.
אגפים מרכזיים
- אגף המטה
אחראי על בניין הכוח של הארגון. - אגף המבצעים
מתכנן ומוביל את הפעלת הכוח המבצעי, בשיתוף שאר גופי הביטחון.
האגף הערבי
האגף הגדול ביותר בשירות, מופקד על איתור גורמים עוינים בקרב ערביי ישראל. - האגף לסיכול ריגול
כולל את החטיבה היהודית ופועל נגד ריגול ופעילות קיצונית הפוגעת במדינה. לאחר נפילת ברית המועצות חשיבותו ירדה אך שבה וגדלה בעקבות פעולות טרור יהודי החל משנות ה-80. בעשור השני של המאה ה-21 הורחבה בו יחידה ייעודית לסיכול ריגול איראני וחזבאללה. - אגף האבטחה
אחראי על היחידה הממלכתית לאבטחת אישים, אבטחת שדות תעופה ושגרירויות. - אגף החקירות
מופקד על חקירות עצורים במתקני השבכ. - אגף הטכנולוגיה והסייבר
מפתח אמצעים לאיסוף מודיעין, לוחמת סייבר ואבטחת מידע. - אגף טכנולוגיות מערכות מידע
אחראי לפיתוח מערכות מידע ולניהול תורת המידע בכלל הארגון. - אגף הדרכה
מכשיר את הדורות הבאים של הסגל המבצעי.
יחידות מיוחדות
- היחידה המבצעית
יחידת עילית חשאית הפועלת בשטח עוין, אחראית על איסוף מודיעין ואבטחת סוכנים. - היחידה הממלכתית לקביעת התאמה ביטחונית
אחראית על קביעה בלעדית של סיווג ביטחוני למועמדים. - המנהלה הביטחונית לסיוע
מופקדת על טיפול ושיקום סייענים של זרועות הביטחון. - הרשות הממלכתית לאבטחת מידע
הוקמה ב-2002, כפופה לשבכ ומנחה גופים קריטיים בתחום הגנת הסייבר. בין הגופים שנמצאים תחת הנחייתה: משרד ראש הממשלה, האוצר, הפנים, בנק ישראל, חברת החשמל, בזק, קצאא, מגן דוד אדום ועוד.
חטיבות
- חטיבת הסיכול
מורכבת מחמש מחלקות: דסק, חקירות, שטח (יומינט), איסוף סיגינטי וכריית מידע. - חטיבת המחקר
מובילה את ההערכה האסטרטגית בנושאים שבאחריות הארגון ומספקת הערכות ישירות לראש הממשלה ולשר הביטחון.
משלהי ההגנה ועד עיצוב קהילת המודיעין הישראלית
עם הכרזת המדינה, קם שירות הביטחון הכללי (שב"כ) על בסיס שירות המודיעין של "ההגנה" והיחידה לביטחון פנים "מחץ". בתחילה פעל השירות כזרוע של צה"ל (יחידה 184), ובראשו עמד סגן-אלוף איסר הלפרין (הראל). מסמך היסוד נכתב בפברואר 1949, ובו סוכם אצל דוד בן-גוריון להקים "שירות ביטחון". כעבור שבועות ספורים הוצא צו רשמי על ידי האלוף משה צדוק, ראש אג"מ, שהורה על הקמת "שירות ביטחון כללי". בשנת 1950 הועבר השירות לאחריות משרד ראש הממשלה והפך לגוף אזרחי-ממלכתי. אם במלחמת העצמאות התמקד השב"כ בביטחון פנים בלבד, לאחריה נוספה מחלקה לריגול נגדי והוטל עליו גם טיפול בעניינים מודיעיניים הקשורים בערביי ישראל ולצד זה פעל גם לסיכול חתרנות וריגול סובייטי.
עד 1967 מנה השב"כ כמה מאות עובדים בלבד. עיקר עיסוקו היה ריגול נגדי, מעקב אחר פעילות חתרנית במגזר הערבי והיהודי, לצד משימות של אבטחת אישים בכירים ואבטחת מוסדות חיוניים בארץ ונציגויות של המדינה בחו״לֹ. באותן שנים שיתפו פעולה רבים מערביי ישראל עם השירות, לעיתים בגלוי, ואף אירחו מתלמדים כדי שיכירו מקרוב את התרבות הערבית.
ראש השב״כ בשנים 1988 עד 1995 יעקב פרי תיאר את כוח האדם של אותם ימים כשלושה מעגלים שכללו אץ ותיקי הש"י ויחידת "מחץ", יוצאי מזרח אירופה, דוברי רוסית ושפות קרובות וילידי הארץ ובני עדות ערב, שגדלו בסביבה ערבית והכירו אותה היטב.
לצד הצלחות הארגון בחשיפת מרגלים, נחשפו גם פרשיות סבוכות כמו רצח ד"ר ישראל קסטנר ב-1957, שבו התברר כי אחד המתנקשים היה סוכן שב"כ; חשיפת מרגל פולני מתוך השירות עצמו; וגם פעילות פוליטית שנויה במחלוקת, כאשר השב"כ עקב אחר יריביה של מפא"י והטמין מכשירי האזנה במשרדי מפ"ם. בעקבות חשיפות אלו הוחלט להפסיק את הריגול הפוליטי וחומרים ארכיוניים הושמדו. ב-1961 נחשף ישראל בר, סגן-אלוף במילואים ופרשן צבאי מקורב לצמרת הביטחונית, כמרגל סובייטי בפרשה שטלטלה את הציבור.
האינתיפאדה הראשונה סימנה תפנית: השב"כ נדרש להתמודד עם טרור פלסטיני ביהודה, שומרון ועזה. כוח האדם הוגדל, גויסו יוצאי יחידות קרביות, ואף הושאלו אנשי מקצוע מהמוסד. עוד קודם לכן ב-1968, בעקבות חטיפת מטוס אל-על לאלג'יריה, עלה הצורך בעריכת רפורמה במערך האבטחה. דייב בקרמן הצטרף כמדריך ירי והכשיר דור של מאבטחים, שכונו אז "הגורילות". לאחר טבח מינכן ב-1972, הונהגה מדיניות אבטחה כוללת לנציגויות ישראל בעולם, למטוסי אל על ולספינות מנו ספנות. מאבטחי השירות פעלו בהצלחה בסיכול פיגועים בציריך, בחילוץ מטוס סבנה, ובנמלי התעופה ברומא ווינה ב-1985. במלחמת לבנון הראשונה פעל השב"כ גם נגד חזבאללה. אך מיקוד הפעילות בלבנון גרם להזנחת יהודה ושומרון ועזה והוביל לנזק מודיעיני ערב האינתיפאדה הראשונה.
השנים 1984–1986 הביאו את פרשת קו 300 (חיסול מחבלים ללא משפט ועדויות שקריות) שהובילה להתפטרות ראש השב"כ אברהם שלום. ב-1987 נחשפה פרשת עיזאת נאפסו על קצין שהואשים בבגדיה וריגול על לא עוול בגפו, שבה נמתחה ביקורת חריפה על נוהלי החקירה. ב-1995, רצח יצחק רבין חשף כשלי אבטחה חמורים מאוד והביא להתפטרות ראש השירות דאז כרמי גילון. באותה תקופה חוסל יחיא עיאש, "המהנדס" מחמאס, במבצע טלפון ממולכד. אך חשיפתו של אבישי רביב ("שמפניה") כסוכן מדיח עוררה סערה ציבורית נוספת.
עם כניסת אבי דיכטר לתפקיד ראש השירות, פרצה האינתיפאדה השנייה. השב"כ התמודד אז עם גל פיגועי התאבדות, והצליח לסכל רבים מהם באמצעות מודיעין אנושי, חקירות והפעלת סוכנים. אחד הבולטים שבהם היה מסעב חסן יוסף, "הנסיך הירוק", בנו של מנהיג חמאס שלימים יהפוך לפנים של ההסברה הישראלית. השב"כ גם הוביל את מדיניות הסיכולים הממוקדים, חיסול מנהיגי טרור בכירים בשיתוף חיל האוויר ובהם מייסד חמאס אחמד יאסין והמחבל עבד אל-עזיז א-רנתיסי. לצד ההצלחות, נרצח שר התיירות רחבעם זאבי, והביקורת הציבורית שוב הפנתה את אור הזרקורים לכשלון מערך האבטחה.
השב"כ המשיך לפעול ביהודה ושומרון, חשף חוליות טרור, ופיענח את טבח משפחת פוגל. ברצועת עזה נחלשה אחיזתו לאחר ההתנתקות, אך הארגון המשיך לספק מודיעין לסיכולים ממוקדים. ב-2012 חוסל אחמד ג'עברי, ראש הזרוע הצבאית של חמאס. ב-2014 נחטפו שלושת הנערים בגוש עציון ומבצע "שובו אחים" בעקבות החטיפה, התנהל על בסיס מידע מודיעיני של השב"כ.
ב-2015–2016 פרץ גל "אינתיפאדת הבודדים". השב"כ התקשה לספק התרעות מראש, מאחר שרבים מהמפגעים פעלו לבדם, אך הצליח לפענח במהירות את רוב הפיגועים. במקביל, פיתח שב״כ כלים מתקדמים בתחום הסייבר וניטור רשתות חברתיות. ב-2017 דווח כי סיכל 400 פיגועים משמעותיים ובשנים שלאחר מכן נחשפו חוליות שפעלו בשיתוף פעולה עם איראן, דאעש וארגונים נוספים.
ב-2020 הוסמך השב"כ לסייע במאבק במגיפת הקורונה באמצעות איכוני טלפונים. לפי נתוני שירות הביטחון הכללי, אותרו כ-90 אלף חולים ונמנעו כ-50 אלף הדבקות חדשות. השימוש במערכת האיכונים הופסק ב-2021, אך חודש זמנית עם התפשטות האומיקרון ונזנח לאחר סיום המגיפה.
במבצע "שובר גלים" ב-2022, מילא השב"כ תפקיד מרכזי בסיכול מאות פיגועים. באוקטובר 2023, בטבח שבעה באוקטובר, נהרגו עשרה מלוחמי השירות. בעקבות האירוע הוקם חפ"ק ניל"י, שמטרתו חיסול מחבלי חמאס שהשתתפו במתקפה. במהלך מלחמת חרבות ברזל עסקו חוקרי השב"כ בחקירת מחבלים לשם מתן מודיעין לכוחות הלוחמים ולשם כך הוקמה מנהלת ני״לי ומטרתה לרדוף את כלל משתתפי הטבח. במהלך מלחמת חרבות ברזל, השב"כ היה שותף למבצעי חילוץ חטופים כמו מבצע ראשית האור לחילוץ החיילת אורי מגידיש, מבצע יד זהב במהלכו חולצו פרננדו סימון מרמן ולואיס הר ומבצע ארנון לחילוץ ארבעה חטופים מנוסייראת ביוני 2024.
סיפורו של השב"כ הוא סיפור של הצלחות גדולות לצד משברים קשים, של התמודדות עם טרור מתמשך ושל דילמות מוסריות במדינה דמוקרטית. מראשיתו כיחידה קטנה בצה"ל ועד הפיכתו לגוף מודיעיני מרכזי, השב"כ ליווה את ההיסטוריה של מדינת ישראל – לעיתים מאחורי הקלעים, ולעיתים במרכז הבמה.
חומר מעשיר לצפייה
כארגון הביטחון המרכזי, אנשי השב״כ הופיעו בשלל הפקות קולנוע ולטלוויזיה ישראליות, אלה הבולטים ומהמומלצים שבהם:
"סרק סרק" (2012): סרט קולנוע העוסק בניסיון השב"כ למנוע התנקשות בראש הממשלה אריאל שרון, ערב תוכנית ההתנתקות.
סדרת הטלוויזיה "תא גורדין" (2012) היתה סדרת דרמת ריגול שגוללה את סיפורו של קצין סיירת לשעבר ההופך למרגל של הביון הרוסי, בעוד השב"כ חוקר ומנסה לסכל את טבעת הריגול הרוסית. בסדרה כיכבו מארק איווניר, נטע ריסקין ורן דנקר.
קדימון הסדרה, כפי ששודר ב-yes לקראת שידור פרק הבכורה:
״בית לחם״ הוא סרט מותחן ישראלי המגולל את סיפורו של רכז שב״כ והקשר שלו עם המודיע שלו. מככבים בו צחי הלוי ושאדי מרעי, שגם כיכבו בהמשך ב"פאודה", סדרת טלוויזיה שגם היא סובבת סביב השב״כ ומגוללת את סיפורם של דורון קביליו, מפקד צוות מסתערבים של השב"כ, וחברי הצוות שלו. זכתה להצלחה בינלאומית מרשימה.
חומר מעשיר לקריאה
ספרים העוסקים בשב"כ ובפעילות קהילת המודיעין הישראלית:
- כרמי גילון, שב"כ בין הקרעים (2000)
- הלל כהן, ערבים טובים – המודיעין הישראלי והערבים בישראל (2006)
- יעקב פרי, הבא להרגך (1999)
- רוני שקד ושלמה הררי, השב"כ בעקבות קפוצ'י (1995)
- יוסי מלמן ודן רביב, מרגלים לא מושלמים (1990)
- רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל (2009)
- יוסי מלמן ואיתן הבר, המרגלים (2002)
- יוסי מלמן ודן רביב, מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין (2012)
- דרור מורה, "שומרי הסף" (2014)
- מיכאל בר-זוהר וניסים משעל, חיסול ממוקד: שב"כ – המבצעים הגדולים (2017)
- כלילה מגן, חשופים בעלטה: המוסד, השב"כ והתקשורת הישראלית (2017)
- אלי בכר, שב"כ במבחן: ביטחון, משפט וערכי הדמוקרטיה (2020)
- אפרים לפיד, לוחמי הסתר – המודיעין הישראלי מבט מבפנים (2017)
- פנחס נרקיס, שירות הביטחון הכללי בישראל, מבט משפטי (2020)
- ראובן מרחב, מקום במרחב – כשהאדם נפגש עם נתיבות ההיסטוריה (2022)
