תאמל״ק לי
במאה ה-18, בזמן שיפן הייתה מנותקת מהעולם, הופיע מתורגמן אחד שהעניק לה את היכולת לדבר על כוח הכבידה, כוכבי הלכת והחוקים של ניוטון. שמו היה שיזוקי טאדאו.
יפן של תקופת אדו (1603–1868) הייתה סגורה כמעט לגמרי בפני העולם החיצון. הקיסרות היפנית בחרה להתרחק ממגע ישיר עם מדינות אחרות וההשפעות המערביות חדרו רק בנתיבים צרים מאוד. אחת הבעיות המרכזיות של התקופה הייתה הלשון עצמה, השפה היפנית לא כללה מושגים לתיאור רעיונות מדעיים אירופיים כמו "כבידה" או "תנועה פלנטרית". אל תוך החלל הזה נכנס אדם אחד בשם שיזוקי טאדאו.
תחילתה של הלשון החדשה למדע
טאדאו (שחי בשנים 1760–1806), נולד בשם נקנו, הגיע ממשפחה של סוחרים. משפחת שיזוקי אימצה אותו והוא למד תרגום בעל-פה מהולנדית שהיתה השפה היחידה שבאמצעותה הורשו היפנים לתקשר עם המערב. כבר שבעה דורות קודם לכן עסקה משפחת שיזוקי במסחר עם ההולנדים באי דֵדז’ימה שבמפרץ נגסאקי. טאדאו החל את דרכו כמתורגמן ב-1776, אך בריאותו הרופפת אילצה אותו להפסיק זמנית את עבודתו.
על פי מחקרים מאוחרים, נראה כי המשיך לעסוק בתרגום עד 1786. אף שסבל מבעיות בריאות, הוא נמשך אל המחקר המדעי והעדיף לצלול לעומק הספרים מאשר לשוחח עם אנשים. מתואר כאדם מופנם, בעל אינטליגנציה יוצאת דופן, שחיפש להבין את העולם יותר משהתעניין בחברה האנושית. בזכות מיקומו בנגסאקי הייתה לטאדאו גישה ישירה לתרגומים הולנדיים של כתבי קופרניקוס, גלילאו וניוטון. הוא הציב לעצמו מטרה מרשימה: לתרגם את המדע המערבי לשפה היפנית. אולם כאן ניצב מולו קושי יסודי, כיצד לתרגם מושגים שאין להם מילים? טאדאו החל פשוט להמציא מילים חדשות. ממש כמו אליעזר בן יהודה שלנו…
ממציא המילים של המדע היפני
בין המונחים שטאדאו טבע אפשר למצוא את המילים ג'ו-רְיוֹקוּ (重力) שפירושה "כוח הכבידה", קיו-שין-רְיוֹקוּ (求心力) שמשמעותו "הכוח הצנטריפאלי", ואֶן-שין-רְיוֹקוּ (遠心力) שהוא "הכוח הצנטריפוגלי". כל אחת מהמילים האלה נשענה על הסיומת רְיוֹקוּ (力) שפירושה "כוח", יסוד לשוני שהפך מאוחר יותר לאבן יסוד בשפה המדעית של יפן. כך נולדה בעצם היפנית המדעית כשפה המשלבת את המסורת הכתובה בסינית עם תפיסות פיזיקליות מערביות.
לפני כל תרגום, טאדאו השתדל להבין לעומק את מושאי המחקר שלו. כמו רבים ממשכילי התקופה, הוא שלט בשפה הסינית, אך דווקא הידע הזה הכניס אותו למבוך רעיוני. כשהתמודד עם מושגים כמו כוח הכבידה או אלקטרומגנטיות, הוא פירש אותם דרך עדשות הפילוסופיה הסינית, הנאו-קונפוציאניזם והדאואיזם.
כך, את הכוח האלקטרומגנטי ראה כביטוי לזרימת הצ’י (האנרגיה החיונית ביקום) ואת חוק הכבידה של ניוטון פירש כחלק מאיזון היין והיאנג. גם המונח שהציע ל"הליוצנטריזם" (תפיסה הגורסה שהשמש במרכז) היה תוצר של השפעה סינית: צ’ידו-סֵצו (地動説), "התיאוריה על תנועת כדור הארץ". הביטוי נולד מתוך ויכוחים סיניים עתיקים על השאלה אם השמיים נעים או שהארץ נעה והוא עדיין משמש בספרי הלימוד של תלמידים יפנים בימינו. תרגומיו של טאדאו לא היו שגויים אלא פילוסופיים ושיקפו מאמץ כן לגשר בין תרבויות, בין מזרח למערב, באמצעות מילים.
תפיסה חדשה של ידע
טאדאו היה גם הראשון ביפן שהתעניין בדקדוק מערבי כבסיס להבנת ההולנדית. הוא טבע את המונח חִינְשִי (品詞), "חלקי הדיבר". השיטות היפניות המסורתיות להסברת שפה לא הספיקו להבנת טקסטים מדעיים מורכבים. טאדאו חיפש מבנה חדש, כזה שיאפשר להבין כיצד שפה שבונה מחשבה מדעית.
מעבר ללשון, הוא גם הרחיב את תפיסת ההיסטוריה. מבחינתו, הבנת הלשון האירופית לא הייתה רק כלי טכני כי אם פתחה פתח לשינוי תרבותי. בעבודתו אפשר לראות את תחילת המעבר של יפן ממסורת בודדת לעולם שבו ידע הופך לגשר בין עולמות.
"המדינה שעל שרשרת", ביקורת או גאווה?
מדיניות הבידוד של יפן, הידועה בשם סאקוקו (鎖国), נולדה כדרך לשלוט במגע עם זרים. משמעות המילה פשוטה: 鎖 – "שרשרת", 国 – "מדינה". גם מונח זה היה פרי עטו של טאדאו, שניסח אותו בעת שתירגם את "היסטוריית יפן" מאת הנוסע והחוקר הגרמני אֶנגֶלְבֶּרְט קֶמְפְפֶר. במקור, קמפפר לא כתב על "שרשרת" והבחירה במילה הזו עשויה לרמז על ביקורת, כאילו ראה טאדאו ביפן "מדינה כבולה". אולם חוקרים אחרים, בהם פרופסור מיטאני הירושי מאוניברסיטת טוקיו, מציעים פרשנות הפוכה: טאדאו דווקא ראה בבידוד היפני סמל לגאווה לאומית ולהגנה עצמית מפני העולם החיצון. המונח "מדינה על שרשרת" יכול היה להיות גם ביטוי לגישה מגוננת ולאו דווקא ביקורתית.
כך או כך, המילים שטבע והספרים שתירגם הותירו חותם עמוק. טאדאו לא רק הביא ליפנים את המדע המערבי, הוא העניק להם את השפה הנכונה כדי לדבר על המדע.
