מראשי שבט פרייזר ועד בגידתו בממלכה, מסעו המטלטל של סיימון פרייזר הוא סיפור של כוח, שאיפות, מזימות פוליטיות ותפניות דרמטיות. חייו נפרשים כמו רומן היסטורי מרתק – ובסופם סיים את חייו בעריפת ראש והיה לאציל האחרון בבריטניה שהוצא להורג בדרך זו.

סיימון פרייזר, הלורד האחד-עשר של לובאט (שחי משנת 1667 עד 9 באפריל 1747), היה בעל אדמות סקוטי וחבר באחד השבטים החזקים והמשפיעים ברמות הסקוטיות, ההיילנדס: שבט פרייזר. במהלך חייו נודע כראש שבט עוצמתי, פוליטיקאי ערמומי ולעיתים בוגדני והיווה דמות מרכזית במאבקים הסוערים בין בית המלוכה הבריטי לבין תומכי בית סטיוארט הגולים – היעקוביטים.

פרייזר נולד לתוך תקופה של מהפכות פוליטיות ומלחמות ירושה. משפחתו הייתה קשורה באופן מסורתי לתומכי היעקוביטים, ששאפו להשיב את בית סטיוארט לשלטון הבריטי. אך סיימון ידע לנווט בין נאמנות למלך לבין קשרים חשאיים עם הגולים בצרפת. הוא היה איש של תככים ומזימות, אך גם לוחם ומנהיג שבט אכזרי ומנוסה. בסופו של דבר, לאחר מרד היעקוביטים בשנת 1745 ותבוסתם בקרב קלודן, נלכד סיימון בידי הרשויות ונשפט על בגידה. משפטו נערך בלונדון ברוב פאר והוא הוצא להורג בעריפת ראש והיה לאדם האחרון בבריטניה שהוצא להורג בדרך זו.

ילדותו וראשית דרכו

סיימון היה בנו השני של תומס פרייזר מבופור וליידי סיבילה מקלאוד, בתו של ראש שבט מקלאוד. משפחת פרייזר נחשבה לבעלת מסורת ארוכה של הנהגה ברמות הסקוטיות, ההיילנדס ושלטה באדמות נרחבות סביב נהר נס. בילדותו קיבל סיימון חינוך פרטי, והצטיין בלימודיו. הוא שלט באנגלית, צרפתית וסקוטית-גאלית ואף למד לטינית. אחיו הבכור, אלכסנדר, נהרג בקרב קיליקרנקי, קרב שבו ניצחו היעקוביטים. מותו של האח הפך את סיימון ליורש היחיד של אביו.

אולי יעניין אתכם גם

צ'אק נוריס: האיש והאגדה

עלייתו ונפילתו של הפטריארך אִירֶנֵאיוֹס: הפרשה שטלטלה את ירושלים

טימור לנג: הכובש הבלתי מנוצח

מקסימיליאן קולבה — מהכנסייה לגרדום

ויליאם ניל מק'אסלנד – חידת היעלמותו של הגנרל הבכיר שחיפש עב״מים

הגנרל סוחומלינוב והגברת החמדנית

בגיל צעיר עבר ללמוד בקינגס קולג', בעיר אברדין, שם סיים תואר ראשון באמנויות בשנת 1695. באותה עת, שבט פרייזר היה נתון במשבר. ההנהגה בידי יו פרייזר, הלורד התשיעי של לובאט, הייתה חלשה והשבט ניצב מול איום מצד שבט מקנזי ושבט מארי. סיימון הבין שעליו לפעול בנחישות כדי לשמור על מעמד משפחתו. הוא בחר בדרך הצבאית, גייס כ-300 לוחמים מבני שבטו, אך נתקל בהתנגדות מצד יריבו הפוליטי, ג'ון מארי, שהיה מפקד הגדוד שבו הוא עצמו שירת. כך נזרעו זרעי סכסוך עמוק בין שני הצדדים.

קרב הירושה

בשנת 1696 הלך לעולמו יו פרייזר, הלורד התשיעי. אביו של סיימון תבע את התואר, אך ג'ון מארי – שהיה כעת לאציל החזק ביותר בסקוטלנד – התנגד לכך. סיימון החליט להשתמש בכוח: הוא ניסה לשדך את עצמו לאמיליה, בתו של יו, כדי לבסס את תביעתו לכתר. כשניסיון זה נכשל, הוא ביצע פעולה נועזת, חטף את ארוסה המיועד, יורש משפחת סלטון ואיים להוציאו להורג אם לא יוותרו לו על התביעה. אירוע זה הסלים במהרה לסכסוך שבטי עקוב מדם. מארי הכריז שסיימון ואנשיו מרדו בכתר, והזמין את הצבא הבריטי לפעול נגדו. סיימון המשיך להתבצר בעמדתו ובאוקטובר 1697 נקט בצעד שערורייתי אחר: הוא כפה נישואין על אלמנתו של יו, אמיליה האם. מאוחר יותר טען כי מדובר ב"בדיחה", אך המעשה עורר סערה עצומה.

בעקבות זאת הוצאו נגדו ונגד אביו צווים חמורים. ב-1698 הואשם סיימון בחתונה בכפייה, אונס וגיוס צבאי בלתי חוקי. כשהמשפט נערך בהיעדרו, הוא הורשע ונמלט להיילנדס, שם המשיך להילחם במתנגדיו. אביו מת ב-1699 וסיימון ירש את התואר "לורד לובאט", אך היה לאישיות מבוקשת כעבריין נמלט.

לאחר שנרדף על ידי יריביו, סיימון חיפש מקלט מדיני. הוא פנה לדוכס ארגייל, מהאצילים החזקים בממלכה, שקידם עבורו בקשה לחנינה. בשנת 1700 קיבל סיימון חנינה מידי מלך אנגליה, וחזר לאחוזתו בלובאט. ברם, שלום זה לא נמשך זמן רב. יריביו המשיכו לטעון נגדו על מעשיו ובעיקר על הנישואים הכפויים לאמיליה האם. כשהבין כי עמדתו נחלשת, נסע סיימון לצרפת בשנת 1702 והצטרף לחצר המלכות הגולה של משפחת סטיוארט, שהתגוררה בטירת סן-ז'רמן-אן-לה.

בצרפת הוא המיר את דתו לקתוליות, מהלך שהעניק לו גישה למלך לואי ה-14. הוא הציע תוכנית נועזת לפלישה לסקוטלנד בעזרת הצבא הצרפתי, תוכנית שלימים תשמש בסיס למרידות היעקוביטים הגדולות בשנים 1715 ו-1745.

בגידות כפולות ומעצר בצרפת

ב-1703 חזר סיימון לסקוטלנד עם מסמכים רשמיים מטעם בית סטיוארט, אך במקביל העביר מידע חשאי לשלטון הבריטי. הוא ניסה לשחק בשני המגרשים: גם להבטיח את נאמנותו לבית המלוכה הסקוטי בצרפת, וגם לזכות באמון הממשלה הבריטית בלונדון. אלא שכאשר נחשפו קשריו הכפולים, לואי ה-14 איבד בו אמון. סיימון נשלח תחילה לגלות בעיר בורז', אך כאשר המשיך לערוך מסיבות ראוותניות, הוא נכלא בעיר אנגולם למשך שלוש שנים.

לאחר שחרורו מהכלא הצרפתי, שב סיימון לסקוטלנד בשנת 1715, בדיוק בעת פרוץ מרד יעקוביטי חדש. הוא זיהה הזדמנות פוליטית, ובחר לתמוך בממשלה הבריטית תוך שהוא ארגן את שבט פרייזר להילחם לצד הכתר. אנשיו הצליחו לשחרר את העיר אינברנס מידי המורדים וכתמורה לנאמנותו הוענקה לו חנינה מלאה. הוא שב לאחוזתו כשליט לגיטימי וגם קיבל מחדש את השליטה על הכנסות האדמות. יתרה מכך, הוא הפך למושל טירת אינברנס.

סיימון היה מנהיג כריזמטי אך גם קשוח. הוא ראה בתפקידו כראש שבט בעל אחריות אבהית רחבה: הוא דאג לכך שאנשיו יהיו חמושים ומאומנים, התערב בחיי היומיום שלהם, ואף חילק מטבעות לעניים שפגש בדרכו. במקביל, הוא שמר על אורח חיים מפואר בטירתו הקטנה, ושמר את נאמנות אנשיו באמצעות נדיבות, שנבעה מהכספים שהם עצמם שילמו לו.

קשריו ליעקוביטים

למרות נאמנותו המוצהרת לכתר, בשנות ה-30 של המאה ה-18 חידש סיימון את קשריו עם בית סטיוארט. בשנת 1739 הצטרף לאגודת יעקוביטים חשאית וקיבל הבטחה לקבל תואר דוכס אם יסייע בהחזרת בית סטיוארט לשלטון. כשהנסיך צ'ארלס אדוארד סטיוארט ("בוני פרינס צ'ארלי") נחת על אדמת סקוטלנד בשנת 1745, סיימון שב לשחק משחק כפול: הוא שלח מסרים מעורפלים לשני הצדדים. לבסוף שלח את בנו, סיימון הצעיר, להוביל כוח לוחמים מהשבט ולחבור לצבא היעקוביטי. ב-16 באפריל 1746 הובס צבא היעקוביטים בקרב קלודן. כוחות פרייזר לא הספיקו להגיע לקרב במלואם, אך לאחר התבוסה נסוגו יחד עם שאר הכוחות. סיימון עצמו נמלט, אך עקב מחלות ושיתוק חלקי התקשה לנוע. הוא נלכד לבסוף ב-7 ביוני 1746 על ידי הצי המלכותי, לאחר שהסתתר בכנסייה קטנה באי נידח בלוך מוראר.

סיימון הובא ללונדון, שם נערך משפטו ברוב פאר במעמד בית הלורדים. הוא הואשם בבגידה חמורה. המשפט נמשך שבעה ימים וכלל עדויות מרובות על פועליו. האולם היה מלא בקהל שהגיע לראות את האציל השערורייתי. בסיום המשפט נגזר עליו עונש מוות בעריפת ראש. גזר הדין יצא לדרך ב-9 באפריל 1747 כשהוצא להורג בטאוור היל. בכך הפך לאציל האחרון בבריטניה שהוצא להורג בדרך זו.

מותו של סיימון פרייזר סימן את קץ עידן השבטים העצמאיים בהיילנדס. דמותו נותרה סמל למורכבות הפוליטיקה הסקוטית במאה ה-18, אדם שנע בין נאמנות לבגידה, בין מנהיגות לגחמה אישית. דמותו ממשיכה להופיע ברומנים היסטוריים וסדרות טלוויזיה והפכה לאגדה עממית שמספרת את סיפורה של סקוטלנד בעת של שינוי דרמטי.

חייהם של אישים כפרייזר מלמדים אותנו עד כמה ההיסטוריה רוויה בהחלטות קשות ובבחירות גורליות. רוצים להעמיק בעוד סיפורים מרתקים מההיסטוריה של סקוטלנד והעולם? בקרו באתר שלנו וקראו עוד כתבות מרתקות שיעירו לחיים את העבר.

חומר מעשיר לקריאה

סיימון פרייזר, הלורד האחד-עשר של לובאט, מופיע כדמות במספר יצירות ספרותיות, ביניהן: הרומן A Lost Lady of Old Years מאת ג'ון בוכאן (1899). ספר המתח ההיסטורי The New Road מאת ניל מונרו (1914). רומן הפנטזיה The Books of the Incarceration of the Lady Grange מאת אנדרו דרומונד (2016).

הוא מופיע גם ברומן ״שפירית בענבר״ (Dragonfly in Amber) מאת דיאנה גבלדון (1992), הספר השני בסדרת הספרים ״נוכריה״ (Outlander). ברומן זה לובאט מוצג כסבו של ג'יימי פרייזר. בעיבוד הטלוויזיוני של הסדרה ״זרה״ (Outlander), בעונתה השנייה, לובאט גולם על ידי השחקן קלייב ראסל ובעיבוד הספין-אוף ״זרה: דם מדמי״ (Outlander: Blood of My Blood) הוא מגולם על ידי טוני קארן.