תאמל״ק לי
במהלך שיפוצים שנעשו בשנות ה־90, יותר מ־1,200 חתיכות עצם נמצאו מתחת לביתו בלונדון של בנג'מין פרנקלין. אז מדוע הוסתרו כל כך הרבה שלדים במרתף של אחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית?
במשך כמעט שני עשורים לקראת החתימה על הכרזת העצמאות, בנג'מין פרנקלין היה דייר בבית ברחוב קרייבן 36 בלונדון, בו חי בשנים 1757—1775. האב המייסד לעתיד עזב את ביתו האנגלי וחזר לאמריקה בשנת 1775. מאתיים שנה מאוחר יותר נמצאו עצמות מיותר מתריסר גופות במרתף, שם נקברו בחדר מסתורי נטול חלונות מתחת לגן…
השלדים היו מוחבאים עד שנות ה־90, אז החליטו היסטוריונים להפוך את המקום הישן של פרנקלין למוזיאון. מומחי שימור שיפצו בקפידה את המבנה כאשר נתקלו בעצם אדם. "מבור ברוחב ובעומק של מטר אחד, הוצאו למעלה מ־1,200 חתיכות עצם", כך לפי בית בנג'מין פרנקלין. הם היו שייכים לפחות ל־15 אנשים, שחלקם היו ילדים. הצוות הזעיק את חוקר מקרי המוות, אך בחקירות המשפטיות העלו שהעצמות ישנות למדי. למעשה, סביר להניח שהם נקברו בבית לפני כמאתיים שנה — בערך בזמן שפרנקלין התגורר בו.
פרנקלין היה מהפכן בעל מעמד ובונה חופשי מהדרגים הגבוהים, אז קל לתהות אילו סודות אפלים אולי החביא בחדר המרתף שלו. אבל האמת, מסתבר, לא כל כך אפלה. "ההסבר הסביר ביותר הוא לא רצח המוני, אלא בית ספר לאנטומיה שנוהל על ידי חברו הצעיר ובן חסותו של בנג'מין פרנקלין, וויליאם היוסון", כפי שכתב מייב קנדי מהגרדיאן ב־2003.
היוסון היה חוקר אנטומיה שהחל את דרכו כתלמידו של ויליאם האנטר, רופא מיילד מפורסם שגם למד אנטומיה. בעקבות מחלוקת ביניהם, היוסון נפרד ממורו והקים בית ספר משלו לאנטומיה ברחוב קרייבן 36, שם התגוררה חמותו, מרגרט סטיבנסון, בעלת הבית. פרנקלין במקרה היה אחד מהדיירים שלה. ידוע שהוא פיתח ידידות עם בתו של סטיבנסון, פולי, שתהפוך לאשתו של היוסון. מאוחר יותר, נראה שהוא תמך בהיוסון באופן מקצועי. "[פרנקלין] חשב ש[היוסון] הוא צעיר מנומס ומבטיח", טענה מרסיה בליסקיאנו, מנהלת בית בנג'מין פרנקלין, בפני ג'ושוע ראפ לרן (Joshua Rapp Learn) ממגזין Discover, בשנת 2023. "הוא ניסה לתווך את המחלוקת הזו בין יוסון וויליאם האנטר כדי להשיג חלק מההכנות והדגימות שלו שיחזרו לרשותו."
בתקופתו של פרנקלין, לימודי האנטומיה היו עסק מעורפל מבחינה אתית. האנטומיה הייתה עדיין בחיתוליה, אך המוסר החברתי והמוסרי של התקופה התנגד לה. … אספקה קבועה של גופות אדם הייתה קשה להשגה באופן חוקי, כך שהיוסון, האנטר וחלוצי התחום האחרים נאלצו לפנות לגניבת קברים — בין אם על ידי תשלום לגנבים מקצועיים כדי להשיג גופות או לחפור אותם בעצמם — כדי להשיג דגימות.
החוקרים סבורים כי רחוב קרייבן 36 היה מקום שאי אפשר לעמוד בפניו עבור היוסון להקים מעבדה אנטומיה משלו. השוכר היה חבר מהימן, בעלת הבית הייתה חמותו ולצדו מקורות נוחים לגופות. ניתן היה להבריח גופות מבתי קברות ולהעבירם לרציף בקצה אחד של הרחוב, או לחטוף מהגרדום בקצה השני. כשסיים איתם, היוסון פשוט קבר את כל מה שנשאר מהגופות במרתף, במקום להגניב אותן החוצה למקום אחר ולהסתכן בהיתפסות והעמדה לדין בגין נתיחה ושוד קברים. פרנקלין כנראה היה מודע למחקרים הבלתי חוקיים שהתרחשו בבניין שלו, אם כי כנראה לא היה מעורב בהם בעצמו. ובכל זאת, קשה לדמיין שאיש סקרן כמוהו, לא התגנב ובדק את המתרחש לפחות פעם או פעמיים.
"[פרנקלין] היה נציג המדע — הוא תמך בחוקרים צעירים ואחרים שיכלו לדגום את תשוקתו לידע וחדשנות", טענה בליסיאנו במגזין Discover. "כנראה שהוא אהב את הרעיון שהמחקר המדעי הזה יימשך."
מבחינה אתית, ביצוע ניתוחים היה די מסוכן במאה ה־18. כך, בשנת 1774, הויסון בן ה־34 מת מזיהום דם, אותו חטף לאחר שחתך את עצמו בטעות במהלך נתיחה. האסון הכה בתדהמה את המעגל הפנימי של חוקר האנטומיה, כולל פרנקלין, שתיאר את הפרשה במכתב לאשתו. "משפחתנו כאן נמצאת בצער רב", כתב. "[היוסון] מת ביום ראשון האחרון ממחלה שתעתעה במיומנות את הרופאים הטובים ביותר שלנו. הוא היה צעיר מצוין, מבריק, חרוץ, מועיל והתקבל על ידי כל מי שהכיר אותו".
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
