סוציאליזם מתאר כל תיאוריה פוליטית או כלכלית הקובעת שהקהילה, ולא יחידים, צריכה להיות הבעלים והמנהלת של הרכוש ומשאבי הטבע. המונח "סוציאליזם" יושם לאורך ההיסטוריה על מערכות כלכליות ופוליטיות שונות מאוד, כולל אוטופיזם, אנרכיזם, קומוניזם סובייטי וסוציאל-דמוקרטיה. מערכות אלו משתנות באופן נרחב במבנה, אך הן חולקות התנגדות לכלכלת שוק בלתי מוגבלת, ואת האמונה שבעלות ציבורית על אמצעי הייצור (ועשיית כסף) תוביל לחלוקה טובה יותר של העושר ולחברה שוויונית יותר.
כיצד צמח הסוציאליזם?
השורשים האינטלקטואליים של הסוציאליזם מגיעים לפחות עד ליוון העתיקה, כאשר הפילוסוף אפלטון תיאר סוג של חברה קולקטיבית בדיאלוג שלו, "הרפובליקה" (360 לפני הספירה). במאה ה-16 באנגליה, תומס מור (Thomas More) הסתמך על אידיאלים אפלטוניים עבור ספרו "אוטופיה" (Utopia), אי דמיוני שבו הכסף בוטל ואנשים חיים ועובדים במשותף. בסוף המאה ה-18, המצאת מנוע הקיטור הניעה את המהפכה התעשייתית, שהביאה לשינוי כלכלי וחברתי גורף תחילה לבריטניה ואז לשאר העולם. בעלי המפעלים התעשרו, בעוד שרבים מהפועלים חיו בעוני גובר, ועבדו שעות ארוכות בתנאים קשים ולעיתים מסוכנים.
הסוציאליזם צמח כתגובה למערכת הקפיטליסטית המתרחבת. הוא הציג חלופה, שמטרתה לשפר את מצבו של מעמד הפועלים וליצור חברה שוויונית יותר. בדגש שלו על בעלות ציבורית על אמצעי הייצור, הסוציאליזם עמד בניגוד חריף לקפיטליזם, המבוסס על מערכת שוק חופשי ובעלות פרטית.
הגדרת המילון הסטנדרטית לסוציאליזם, הנגזרת מהרעיון המקורי במאה ה-19 היא השקפה הדוגלת בבעלות ובניהול קולקטיבי או ממשלתי של אמצעי הייצור והפצת הסחורות. או כפי שניסח זאת התיאורטיקן הכלכלי קרל מרקס באופן תמציתי יותר כסיסמה ב-1875: "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו." זוהי התיאוריה הכלכלית, שצמחה כתגובה לתנאי העבודה האכזריים של המהפכה התעשייתית, כגון ימי עבודה של 16 שעות ועבודת ילדים. אבל במציאות, התיאוריה סולפה ועוותה. פשיזם, נציונל-סוציאליזם (הנאצים) וקומוניזם סובייטי צמחו כדיקטטורות שבסופו של דבר עלו על שרטון מכיוון שלא היו בנות קיימא. הפשיסטים העניקו עדיפות למדינה בסוג של לאומיות-על, הנאצים התמקדו מאוד בגזע, כשהסובייטים התמקדו במאבק המעמדות, בזמן שמפלגת השלטון שלטה על החיים הכלכליים והפוליטיים. אבל רעיונות סוציאליסטיים אומצו על ידי מדינות בדרום אמריקה ואפילו במדינות קפיטליסטיות, מבלי שהפכו לדיקטטורות. בצפון אירופה, מדינות סוציאל-דמוקרטיות ניסו, בדרגות הצלחה שונות, להשתיל תוכניות "סוציאליסטיות", כגון חינוך אוניברסיטאי חינם, סבסוד טיפול בילדים וביטוח בריאות אוניברסלי, על גבי מערכת קפיטליסטית משגשגת. ייתכן שיש להן ביטוח בריאות, אבל הוא אינו חינם ודורש תשלומים. מה שמכונה סוציאליזם ליברלי או סוציאל-דמוקרטיה הוא מודל שלטון פחות מלמעלה למטה, אלא כזה שבו הדרישות לחלוקה מחדש של עושר צומחות מלמטה למעלה. בריטניה, למשל, היא עדיין מדינה קפיטליסטית, כאשר לונדון היא אחד ממרכזי השווקים הפיננסיים ועדיין יש בה מערכת ביטוח בריאות לאומית בדמות מערכת הבריאות הלאומית NHS. ואכן, רעיונות שגונו בעבר כסוציאליסטיים אומצו עם הזמן על ידי האמריקאים. בשנת 1961, רונלד רייגן התבטא נגד יצירת ביטוח בריאות ממלכתי. "אחת השיטות המסורתיות להטלת סטטיזם או סוציאליזם על עם הייתה באמצעות רפואה," אמר למאזיני רדיו, והזהיר כי רופאים יאבדו את חירויותיהם. הוא דחק במאזינים לפנות למחוקקים כדי להתנגד להצעת החוק. "אם לא תעשו זאת, התוכנית הזו, אני מבטיח לכם, תעבור בדיוק כפי שהשמש תזרח מחר; ומאחוריה יבואו תוכניות פדרליות אחרות שיפלשו לכל תחום חופש כפי שהכרנו אותו במדינה זו. עד שיום אחד, כפי שאמר [אז מנהיג המפלגה הסוציאליסטית] נורמן תומס, 'נתעורר ונגלה שיש לנו סוציאליזם'". |
סוציאליזם אוטופי (אוטופיזם)
סוציאליסטים מוקדמים כמו אנרי דה סן-סימון, רוברט אוון ושארל פורייה הציעו מודלים משלהם לארגון חברתי המבוססים על שיתוף פעולה במקום תחרות. בעוד שסן-סימון טען למערכת שבה המדינה שולטת בייצור ובהפצה לטובת כל חברי החברה, פורייה ואוון (בצרפת ובבריטניה, בהתאמה) הציעו מערכות המבוססות על קהילות משותפות קטנות, ולא על מדינה ריכוזית אחת. אוון, שהיה בעלים ומפעיל של מפעלי טקסטיל בלנרק שבסקוטלנד, פנה לארצות הברית ב-1825 כדי להשיק קהילה ניסיונית בניו הרמוני, אינדיאנה.
השפעתו של קרל מרקס
היה זה קרל מרקס, ללא ספק התיאורטיקן המשפיע ביותר של הסוציאליזם, שכינה את אוון, פורייה והוגים סוציאליסטים מוקדמים אחרים "אוטופיסטים", ופסל את חזונותיהם כחלומות ולא מציאותיים. עבור מרקס, החברה הייתה מורכבת ממעמדות: כשמעמדות מסוימים שלטו באמצעי הייצור, הם השתמשו בכוח זה כדי לנצל את מעמד העבודה.
בעבודתם משנת 1848, "המניפסט הקומוניסטי", טענו מרקס ושותפו, פרידריך אנגלס, כי "סוציאליזם מדעי" אמיתי יכול להתבסס רק לאחר מאבק מעמדי מהפכני, כאשר הפועלים עולים לגדולה. למרות שמרקס מת ב-1883, השפעתו על המחשבה הסוציאליסטית רק גדלה לאחר מותו. רעיונותיו אומצו והורחבו על ידי מפלגות פוליטיות שונות (כמו המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית) ומנהיגים כמו ולדימיר לנין ומאו דזה-דונג.
הדגש של מרקס על ההתנגשות המהפכנית בין הון לעבודה שלט ברוב המחשבה הסוציאליסטית, אך מותגים אחרים של סוציאליזם המשיכו להתפתח עם השקפות כמו סוציאליזם נוצרי (חברות קולקטיביות שהוקמו סביב עקרונות דתיים נוצריים), אנרכיזם (שראה לא רק בקפיטליזם אלא גם בממשלה כמזיקים ומיותרים) וסוציאל-דמוקרטיה (שהחזיקה בדעה כי ניתן להשיג מטרות סוציאליסטיות באמצעות רפורמה פוליטית הדרגתית במקום מהפכה).
סוציאליזם במאה ה-20
במאה ה-20 – במיוחד לאחר המהפכה הרוסית ב-1917 והקמת ברית המועצות – הסוציאל-דמוקרטיה והקומוניזם הפכו לשתי התנועות הסוציאליסטיות הדומיננטיות ביותר ברחבי העולם. עד סוף שנות ה-20 של המאה ה-20, השקפתו של לנין שעודדה מהפכה בכוח פינתה את מקומה להקמת המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות ולביסוס הכוח המוחלט שלה תחת יוסיף סטלין. קומוניסטים סובייטים ואחרים חברו לתנועות סוציאליסטיות אחרות בהתנגדותם לפשיזם. לאחר מלחמת העולם השנייה, ברית זו התפרקה כאשר ברית המועצות הקימה משטרים קומוניסטיים ברחבי מזרח אירופה.
עם קריסת משטרים אלה בסוף שנות ה-80, והנפילה הסופית של ברית המועצות עצמה ב-1991, הקומוניזם ככוח פוליטי גלובלי צומצם מאוד. רק סין, קובה, צפון קוריאה, לאוס ווייטנאם נותרו מדינות קומוניסטיות, באופן רשמי, אך בפועל הן מערבות כלכלת שוק ברמה כזו או אחרת.
במהלך המאה ה-20, מפלגות סוציאל-דמוקרטיות זכו לתמיכה במדינות אירופאיות רבות על ידי דבקות באידיאולוגיה יותר מרכזית. רעיונותיהן קראו למרדף הדרגתי אחר רפורמות חברתיות (כמו חינוך ציבורי וטיפול רפואי אוניברסלי) באמצעות תהליכי ממשל דמוקרטי בתוך מערכת שהיא ברובה קפיטליסטית.
סוציאליזם בארצות הברית
בארה"ב, המפלגה הסוציאליסטית מעולם לא נהנתה מאותה הצלחה כמו באירופה, והגיעה לשיא התמיכה שלה ב-1912, כאשר יוג'ין ויקטור דבס (Eugene V. Debs) זכה ב-6% מהקולות בבחירות לנשיאות באותה שנה. אבל תוכניות רפורמה חברתית כמו ביטוח לאומי (Social Security) ומדיקר (Medicare), שאותן גינו יריבים כסוציאליסטיות, הפכו עם הזמן לחלק מקובל היטב בחברה האמריקאית.
פוליטיקאים ליברליים מסוימים בארצות הברית אימצו גרסה מסוימת על סוציאל-דמוקרטיה הידועה בשם סוציאליזם דמוקרטי, שקורא ליישם מודלים סוציאליסטיים בסקנדינביה, קנדה, בריטניה ואומות אחרות, כולל ביטוח בריאות במימון יחיד (Single-payer health care), לימודים אקדמיים חינם ומסים גבוהים יותר על העשירים (כזו היא ראיית העולם של ראש עיריית ניו יורק הטרי).
בצד השני של הקשת הפוליטית, פוליטיקאים שמרנים בארצות הברית מתייגים לעיתים קרובות מדיניות כזו כקומוניסטית. הם מצביעים על משטרים סוציאליסטיים אוטוריטריים כמו זה של ונצואלה כדי לעורר חששות לגבי ממשלה סמכותנית. קשת הפרשנויות וההגדרות הרחבה של הסוציאליזם על פני הקשת הפוליטית, והיעדר הבנה משותפת של מהו סוציאליזם או איך הוא נראה בפועל, משקפים את האבולוציה המורכבת שלו. אף על פי כן, מפלגות ורעיונות סוציאליסטיים ממשיכים להשפיע על המדיניות במדינות ברחבי העולם. וההתמדה של הסוציאליזם מעידה על המשיכה המתמשכת של הקריאה לחברה שוויונית יותר.
