ריגול ממשלתי ומעקב של סוכנויות הביון אחר אזרחים, בייחוד בעידן המודרני הם נושאים שעולים לכותרות העיתונים והמהדורות בייחוד כשמדובר בהפרת זכויות אדם במדינות דמוקרטיות מערביות, אבל חטטנות ממשלתית אינה דבר חדש…

הגנרל הסיני סון צו כתב ב"אמנות המלחמה": "שליטים נאורים וגנרלים טובים המסוגלים להשיג סוכנים אינטליגנטיים כמרגלים בטוחים בהישגים גדולים."

מכתבים סגורים, תקשורת מיורטת, האזנות רשמיות, הן רק כמה דוגמאות לריגול לאורך הדורות, של שליטים נאורים ושליטים לא כל כך נאורים.

הנה כמה דוגמאות בולטות.

המרגלים של קיסר

ברומא העתיקה, לשחקנים פוליטיים גדולים היו רשתות מעקב משלהם, שסיפקו להם מידע על התוכניות של בעלי השלטון ויריביהם הפוליטיים.

הפוליטיקאי והנואם קיקרו התבכיין לעתים קרובות על כך שמכתביו יורטו. "אני לא יכול למצוא נושא מסר נאמן", כתב לחברו, המלומד אטיקוס. "כמה מעטים הם המסוגלים לשאת מכתב כבד למדי מבלי להקל עליו בקריאה."

יוליוס קיסר הרכיב רשת ריגול משוכללת כדי לעדכן את עצמו על המזימות השונות נגדו. למעשה, ייתכן שקיסר ידע על הקונספירציה בראשות הסנאט שהגיעה לשיאה בהתנקשות בו. אפילו רשת הריגול הטובה ביותר לפעמים לא יכולה לעצור פגיון…

בימי הביניים, הכנסייה הרומית-קתולית הייתה חזקה יותר מרוב הממשלות והייתה לה רשת מעקב חזקה להדהים. הבישוף הצרפתי ברנרד גוי היה סופר ידוע ואחד האדריכלים המובילים של האינקוויזיציה בסוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-14. במשך 15 שנים הוא שימש כאינקוויזיטור ראשי של טולוז, שם הרשיע יותר מ-900 אנשים בכפירה. כסופר והיסטוריון ידוע, גוי נודע בעיקר בזכות התנהלות האינקוויזיציה בשנים 1323-1324, שבהן הוא הציג את האמצעים לזיהוי, חקירה והענשת כופרים.

חצרה של אליזבת הראשונה הייתה קרקע פורייה למזימות ולמרגלים, ותפקידו של פרנסיס וולסינגהם היה לשמור על המלכה צעד אחד לפני יריביה. במאי 1582 יירט וולסינגהם מכתבים שנכתבו על ידי שגריר ספרד באנגליה, ברנרדינו דה מנדוסה, בנוגע לקנוניה לפלוש לאנגליה ולהציב את מרי, מלכת הסקוטים על כס המלכות.

בעוד מרי הייתה מוגבלת לאחוזת צ'רטלי, וולסינגהם המציא דרך להוכיח שהיא מהווה איום על המלכה. הוא פתח את רוב הדואר שלה, אבל גרם לה להאמין שיש לה אמצעי התכתבות סודי באמצעות מכתבים שהוחבאו בחבית בירה. וולסינגהם אסף עדויות למעורבותה של מרי במזימות מרדניות. היא הועמדה למשפט על בגידה וראשה נערף.

השומרים של רובספייר

במהלך המהפכה הצרפתית, מקסימיליאן רובספייר וחבורתו צפו באוכלוסייה בעין זהירה ופצחו באכזריות בהתנגדות פנימית. בשנת 1793 הקימה הממשלה המהפכנית "ועדות פיקוח" בנות 12 חברים ברחבי הארץ. הן הוסמכו לזהות, לפקח ולעצור כל אצילים לשעבר חשודים, זרים, אזרחים שחזרו לאחרונה מארצות ניכר, פקידי ציבור שהושעו ועוד רבים נוספים.

היסטוריונים מעריכים כי עד חצי מיליון בני אדם היו מטרות של ועדות המעקב, שהיו חסרות רחמים במיוחד בעיירות קטנות יותר בצרפת. כאשר לשכנים יש את הכוח לרגל, התוצאות עלולות להיות טרגיות.

במאות ה-18 וה-19, ממשלות ביצעו פיקוח בירוקרטי נרחב. ברחבי אירופה הוקמו מחלקות שנקראו "חדרים שחורים" (מצרפתית, קבינט נואר) כדי לקרוא מכתבים של יעדים שונים. הלשכות, הממוקמות בדרך כלל בבנייני דואר, השתמשו במגוון טכניקות כדי לפתוח בחשאי, להעתיק ולאטום מחדש ההתכתבות, ולאחר מכן להעביר את ההודעות הלאה לנמענים התמימים.

הנוהג סיבך את ממשלת בריטניה בשערורייה ב-1844, כאשר התגלה כי הלשכה השחורה בלונדון קראה בחשאי את הדואר של הסופר והפעיל האיטלקי הגולה ג'וזפה מאציני. רבים בציבור הבריטי זעמו על כך שממשלתם העבירה מידע לנפוליטנים, שהשתמשו בו כדי להוציא להורג את חבריו המהפכנים של מאציני.

באירופה, המהפכה התעשייתית הובילה גם למהפכה בריגול.

לרגל אחר אזרחים

ב-1922 אירחה ארצות הברית ועידת פירוק נשק ימית בוושינגטון, שם היא פיקחה על שיחות בין תשע מדינות, כולל בריטניה, צרפת, איטליה ויפן. היא גם ריגלה אחר צוותי המשא ומתן היפנים ואחרים, ויירטה ופענחה את התקשורת בין המשלחות למדינות המוצא שלהן.

בין השאר הודות לידע פנימי על עמדות משא ומתן שסופק על ידי לשכת ההצפנה האמריקאית, ארה"ב הצליחה לתווך בהצלחה במספר אמנות והסכמים רב לאומיים שהובילו למירוץ חימוש ימי.

בשנת 1929, לשכת ההצפנה נסגרה על ידי מזכיר המדינה הנרי סטימסון, שאמר: "ג'נטלמנים לא קוראים זה את הדואר של זה". אלא שלאחר מלחמת העולם השנייה, האמריקאים החליטו שג'נטלמנים צריכים רשת מעקב קבועה…

מאחורי מסך הברזל של המלחמה הקרה, מעקב אחר האוכלוסייה היה חלק מהחיים היומיומיים. בשום מקום זה לא היה נפוץ יותר מאשר במזרח גרמניה, שם במשך כמעט 40 שנה פיקח שירות הביון השטאזי על פעילותם של אזרחיו ודיווח עליהם, תוך שימוש במידע כדי לחנוק כל סממן של התנגדות. עד נפילת חומת ברלין ב-1989, השטאזי גדל ליותר מ-91,000 קצינים, עם רשת מלשינים פעילה של קרוב ל-200,000 איש.

מדינת המשטרה של מזרח גרמניה השתמשה בטכנולוגיה מודרנית ובכוח אדם עצום כדי להרחיב את הריגול הממשלתי בקנה מידה בלתי נתפס. ארצות הברית נכנסה לעסקי המעקב ברצינות בעקבות מלחמת העולם השנייה, כשהחלה לאסוף ולנטר את כל מידע הטלגרף שנכנס ויוצא מהמדינה כחלק מפרויקט "שמרוק". היא גם יצרה "רשימת מעקב" של אזרחי ארה"ב החשודים בפעילויות "חתרניות" שהיא עקב אחר התקשורת שלהן כחלק מפרויקט מינרט.

על המבצע הזה חלשה הסוכנות החדשה לביטחון לאומי (NSA), ששיתפה פעולה עם ה-FBI וה-CIA. שתי התוכניות נסגרו לאחר חקירה של הקונגרס האמריקאי ב-1975. אבל שלושים ושמונה שנים מאוחר יותר, ה-NSA בנתה מחדש את פרויקט שמרוק באמצעות הטכנולוגיה של עידן המידע המודרני.

והשאר, כמו שאומרים, היסטוריה…

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.