תאמל״ק לי
למרות היותה אחת הערים הצעירות ביותר באירופה, לסנט פטרסבורג היסטוריה עשירה, כולל התנקשויות, מהפכה ומלחמה. סנט פטרסבורג, שנוסדה בשנת 1703 כ"חלון לאירופה" של רוסיה, שימשה כבירת רוסיה משנת 1712 עד 1918. בשנת 1924 שונה שמה של העיר לנינגרד וספגה דיכוי סובייטי וכן מצור אכזרי במלחמת העולם השנייה. קריסת הקומוניזם בתחילת שנות ה-90 הביאה שחר חדש, אך תקוות העיר לדמוקרטיה ליברלית מתערערות בתקופת נשיאותו של יליד העיר, ולדימיר פוטין.
חלון לאירופה
מספרים כי ב-27 במאי 1703 נחת הצאר פיוטר הגדול באי הארה בשפך נהר נייבה ליד הים הבלטי, סימן צלב על הקרקע והכריז: "כאן תהיה עיר". לאחר מכן הוא קבע לעצמו את מיקומם של שני המבנים הראשונים: קתדרלה ובקתת עץ צנועה. בחודש שלאחר מכן שינה פיוטר את שם האתר לסנט-פטרסבורג.
אלא שהמציאות של ייסוד סנט פטרבורג הייתה פרוזאית יותר והבחירה באתר הייתה יותר במקרה מאשר בכוונה. בתור ילד, פיטר הוקסם מספינות. הוא למד על הפוטנציאל המסחרי של הסחר הימי ברובע הזרים במוסקבה בה גדל וקיווה לבנות צי משלו.
בשנים 1697-1698 יצא פיוטר למסע אירופי ובילה מספר חודשים בלימוד והתבוננות בטכניקות בניית ספינות במספנות הולנדיות ובריטיות. עם זאת, הנמלים היחידים של רוסיה באותה תקופה היו באזור הארקטי, שקפוא במשך רוב השנה. כדי להגשים את שאיפותיו, הוא נזקק תחילה לנמל מים חמים.
פיוטר התכוון בתחילה לבנות צי בטגאנרוג שעל הים השחור, אך הגישה לים התיכון נשלטה על ידי האימפריה העות'מאנית, יריבתה של רוסיה מדרום. בשנת 1700 כרת הצאר ברית עם דנמרק ופולין ותקף את שוודיה ופתח במלחמת הצפון הגדולה. למרות שהקואליציה ספגה כמה תבוסות ברצף, פיוטר נלחם בחזרה, כבש את המבצר השבדי ניינשאנץ (Nyenskans) שעל נהר הנייבה במאי 1703 ופתח את "החלון לאירופה" של רוסיה.
כאבי גדילה
מכיוון שהשוודים עדיין שלטו בגדה הצפונית של הנייבה, העדיפות של פיוטר הייתה להגן על היישוב על ידי בניית מבצר בצורת כוכב באי הארה, מבצר פיוטר ופאבל (הידוע בכינוי המבצר הפטרופאבלי). אלפי איכרים ושבויי מלחמה גויסו למשימת הבנייה, שנמשכה חמישה חודשים בפיקוח ידידו ויועצו של פיוטר, אלכסנדר מנשיקוב, שמונה למושל הכללי הראשון של העיר. מותם של פועלים רבים בתנאי הביצות היווה השראה לכינוי העגום של פטרסבורג, בתור העיר שנבנתה על עצמות.
העיר המתהווה לא הייתה מאובטחת עד 1709 כאשר פיוטר הביס את קארל ה-12 בקרב פולטבה. למרות שרוסיה נותרה במלחמה עם שוודיה עד 1721, פולטבה הייתה נקודת המפנה שהפכה רוסיה למעצמה מובילה בצפון אירופה, על חשבונה של שוודיה. בשנת 1712 הפכה סנט פטרבורג רשמית לבירת רוסיה.
בעוד שהאיום השוודי הצטמצם, סנט פטרבורג נותרה נתונה לחסדי הטבע. במהלך ההיסטוריה של העיר תועדו למעלה מ-300 שיטפונות והראשון שבהם התרחש תוך מספר חודשים מיום הקמתה. שיטפון בספטמבר 1706 העלה את מפלס המים ב-2.62 מטרים, אך השיטפון הקטלני ביותר בתולדות העיר אירע בשנת 1824, שגבה מאות הרוגים.
התוכניות הראשוניות לעיר פותחו על ידי האדריכל השוויצרי דומניקו טרציני, שהחל לעבוד על קתדרלת פיוטר ופאבל בשנת 1712. על פי תוכניותיו של טרציני, מרכז העיר היה אמור להיות באי ואסילי על הגדה הצפונית של הנייבה. מבנים בולטים באי כוללים את מבנה 12 הקולגיות, שנועד לאכלס את משרדי הממשלה ואת ארמון מנשיקוב, שהיה מפואר יותר מכל בתי המגורים של הצאר ושימש כמעון המושל.
תכשיט הים הבלטי
בעוד סנט פטרסבורג המשיכה להתרחב, בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20, נוצר מרכז עיר חדש על הגדה הדרומית של הנהר, כאשר בניין האדמירליות מול מבנה 12 הקולגיות בראש שלוש שדרות מרכזיות. הסניף המזרחי ביותר, נייבסקי פרוספקט, הוביל אל לאורת אלכסנדר נייבסקי, המנזר שהוקם על ידי פיוטר הגדול באתר המסמן כביכול את ניצחונו של הנסיך הרוסי מימי הביניים על השוודים בקרב נייבה בשנת 1240.
במהלך המאה ה-18, נייבסקי פרוספקט יהפוך לרחוב האופנתי ביותר בסנט פטרסבורג כולה, שיארח ארמונות אצולה ומוסדות תרבות. ניתן למצוא ארמונות אצולה אחרים על נהרות מויקה ופונטנקה או מערכת התעלות הנרחבת שזיכתה את פטרבורג בכינוי "ונציה של הצפון״, או ״אמסטרדם של הצפון".
כמה מהמבנים המפורסמים ביותר של העיר נבנו בתקופת שלטונה של הקיסרית יליזבטה, בתו של פיוטר הגדול, ששלטה בין 1741 ל-1762. יליזבטה, אישה בעלת טעם אמנותי אקסטרווגנטי, הזמינה את אדריכל הבארוק האיטלקי ברטולומיאו רסטרלי לבנות את ארמון החורף, על הגדה הדרומית של הנייבה מול האי ואסילי. ראסטרלי היה אחראי גם על בניית ארמון יקתרינה המפואר בצארסקויה סלו, מעון הקיץ של המשפחה הקיסרית במרחק 15 קילומטרים דרומית לבירה.
פאר האימפריה
בשנת 1762, יקתרינה השנייה (הלא היא יקתרינה הגדולה) תפסה את כס המלוכה לאחר שהדיחה את בעלה, פיוטר השלישי. כנסיכה גרמנייה ללא טיפת דם רוסי בעורקיה, היא ביקשה לתת לגיטימציה לשלטונה על ידי הזמנת אנדרטה לפיוטר הגדול מהפסל הצרפתי אטיין-מוריס פלקונה. זו תזכה לכינוי "פרש הברונזה", הצאר יושב על סוס מול הניילֹה, הניצב עד היום על כן עשוי מסלע במשקל 1,500 טון שהועבר מהמפרץ הפיני.
בנה ויורשה של יקתרינה, פאבל הראשון, אדם אקסצנטרי בהשראת סיפורי אבירות אירופאים מימי הביניים, בנה את טירת מיכאילובסקי המרשימה על הגדה השמאלית של נהר פונטנקה. הוא עבר לגור במעון בתחילת 1801 בזמן שהטירה עדיין לא גמורה ונהרג בהפיכה שפרצה בארמון במרץ אותה שנה.
פאבל הזמין את אנדריי וורוניכין לבנות את קתדרלת קאזאן, ששורת העמודים החצי-עגולה שלה מול נייבסקי פרוספקט מזכירה את בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא. הקתדרלה הושלמה בשנת 1811 ושימשה כמחסן עבור שלל מלחמה שנתפס מידי צבא נפוליאון בשנת 1812. פילדמרשל מיכאיל קוטוזוב נקבר בה בשנת 1813 ופסלים של קוטוזוב ומיכאיל ברקלי דה טולי (שר הצבא דאז) הוצבו מול הקתדרלה בשנת 1830.
ניצחונה של רוסיה על נפוליאון הונצח עוד יותר על ידי שער הניצחון של בניין המטה הכללי מול ארמון החורף. המבנה הניאו-קלאסי נבנה על ידי האדריכל האיטלקי קרלו רוסי בשנות ה-20 של המאה ה-19 והוא אכלס המטה הכללי של הצבא הרוסי, משרד האוצר ומשרד החוץ. בשנת 1834, עמוד אלכסנדר בגובה 47.5 מטר נחשף בכיכר הארמון לכבוד הצאר אלכסנדר הראשון ותפקידו בתבוסתו של נפוליאון.
בדצמבר 1825, בעקבות מותו הבלתי צפוי של אלכסנדר הראשון בטגאנרוג, התאספו כ-3,000 חיילים רוסים סביב פרש הברונזה בכיכר הסנאט כדי למחות נגד הצאר ניקולאי הראשון, שכבש את כס המלוכה לאחר שאחיו הבכור קונסטנטין דחה בחשאי את הירושה. הקצינים שהובילו את ההפגנה תמכו ברפורמות חוקתיות ליברליות והשתמשו בבלבול בשאלת הירושה כדי להציג את דרישותיהם. לאחר התמודדות מתוחה, נהרג מושל העיר, גנרל מיכאיל מילוראדוביץ' וניקולאי הורה לתותחנים לירות על המורדים.
ראשי המרד, שכונה מרד הדקבריסטים נכלאו במבצר פיוטר ופאבל וחמישה מנהיגים בולטים הוצאו להורג. המשורר הרוסי המפורסם אלכסנדר פושקין נחקר בשל קשריו לקצינים אך נוקה לאחר שהצאר ניקולאי הציע להיות הצנזור האישי שלו. בשנת 1837, כאשר נפוצו שמועות ברחבי העיר על כך שאשתו של פושקין מנהלת רומן עם גיסה ז'ורז'-שארל ד'אנטס, פושקין אתגר אותו לדו-קרב בשדות שמצפון לעיר ונפצע אנושות. הוא נלקח לדירתו על נהר מויקה, שם מת למחרת.
במחצית השנייה של המאה ה-19 נרשמה התנגדות קיצונית יותר ויותר למשטר הצאר והצאר אלכסנדר השני שרד כמה ניסיונות התנקשות עד מרץ 1881, אז נכנע לפצצה שהושלכה לעבר מרכבתו בתעלת יקתרינה, שם בנו אלכסנדר השני יבנה את כנסיית הגואל שעל הדם.
מלחמה ומהפכה
האלימות הפוליטית בפטרבורג התגברה בתחילת המאה ה-20. בינואר 1905, הפגנה המונית שעתרה לצאר ניקולאי השני לרפורמה חוקתית דוכאה באכזריות על ידי גדודי קוזאקים בכיכר הארמון. התקרית עוררה את מהפכת 1905 והכניסה את האימפריה לסערה פוליטית במשך שנה שלמה.
באוקטובר 1905, כחלק מהמאמץ לסיים את המהפכה, פרסם ניקולאי השני מניפסט המבטיח אספה ייצוגית נבחרת או הדומה ממלכתית, שמושבה הראשון נפתח באפריל 1906 ונפגשה בארמון טברידה במזרח העיר. הדומה התגלתה בתחילה קיצונית מדי עבור הצאר ורק בשנת 1907, לאחר הגבלת זכויותיה, הצאר אישר את כינוסי האסיפה.
בעקבות כניסתה של רוסיה למלחמת העולם הראשונה בשנת 1914, שם העיר שונה לשם פטרוגרד כדי שהיא תישמע פחות גרמנית. כישלונות צבאיים בחזית ומשברים כלכליים בבית דחפו את האימפריה למהפכה. גם הרדיקלים וגם השמרנים היו מזועזעים מהשפעתו של גריגורי רספוטין, הנזיר שרכש את אמון המשפחה הקיסרית בזכות יכולתו לכאורה לרפא את ההמופיליה ממנה סבל יורש העצר הצארייביץ' אלכסיי. בדצמבר 1916, רספוטין נרצח על ידי הנסיך פליקס יוסופוב בארמון יוסופוב ליד נהר המויקה.
בפברואר-מרץ 1917 הודח הצאר על ידי הממשלה הזמנית הליברלית. באוקטובר-נובמבר נפלה הממשלה הזמנית עצמה לידי הבולשביקים של ולדימיר לנין לאחר שהמשמרות האדומים בפיקודו של טרוצקי הסתערו על ארמון החורף ב-7 בנובמבר. עם התקרבות צבאות גרמניה לפטרוגרד, העביר לנין את הבירה למוסקבה במרץ 1918.
המצור
בשנת 1924 שונה שמה של פטרוגרד לנינגרד בעקבות מותו של לנין בינואר. בזמן שהמזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית יוסף סטאלין ביסס את כוחו כמנהיג ברית המועצות, הוא מינה את בעל בריתו סרגיי קירוב למנהיג המפלגה בלנינגרד ב-1926 ומישבפועל כיהן כראש העיר. רצח קירוב בדצמבר 1934 היה זרז למסע הטיהור שארגן סטלין בקרב בכירי המפלגה באמצע שנות ה-30 וייתכן כי סטלין הורה על ההתנקשות כדי ליצור עילה שלא לטהר ולהיפטר מיריב פוטנציאלי.
ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית לברית המועצות. ב-8 בספטמבר ניתקה קבוצת הארמייה של גרמניה צפון את הגישה ללנינגרד והחלה במצור אכזרי שיימשך כמעט 900 ימים והוביל לרעב המוני ולמותם של למעלה ממיליון אזרחים. לנינגרד נותרה מתריסה והמלחין דמיטרי שוסטקוביץ', שעבד ככבאי במהלך המלחמה, הלחין את הסימפוניה השביעית האפית שלו, שכונתה סימפוניית לנינגרד, לכבוד התנגדות העיר לפולשים הנאצים.
בעוד הסובייטים הצליחו לספק מחדש מזון ללנינגרד דרך נתיב קרח על פני אגם לאדוגה הקפוא במהלך החורף, רק בינואר 1943 שבר מבצע ״ניצוץ״ של הצבא הסובייטי את הכיתור ופתח כביש צר כדי להביא אספקה מחודשת לעיר. עברה שנה נוספת עד שהמצור הוסר במלואו ב-27 בינואר 1944. במהלך נסיגתם מלנינגרד, שרפו הגרמנים את הארמונות הקיסריים שמחוץ לעיר. הארמונות נבנו מחדש על ידי השלטונות הסובייטיים במשך כמה עשורים.
עם הפנים לעתיד
בעקבות המלחמה חודשו עבודות הבנייה ברכבת התחתית של לנינגרד, שהסתיימו בשנת 1955. במהלך העשורים שלאחר מכן, צצו מספר רב של בנייני דירות בפרברי העיר, והובילו לכך שרבים מתושבי העיר עזבו את הדירות הקהילתיות במרכז העיר. .
ב-12 ביוני 1991 ערכה לנינגרד בחירות לראשות העיר בה זכה הרפורמטור הליברלי אנטולי סובצ'ק, שבאותו היום נבחר בן בריתו בוריס ילצין לנשיא רוסיה. עוד באותו יום התקבל משאל עם שיחזיר לעיר את שמה ההיסטורי סנט פטרבורג.
לאחר התמוטטות ברית המועצות, עמד סובצ'ק בראש האסיפה החוקתית שהובילה לאימוץ חוקת הפדרציה הרוסית בשנת 1993. במהלך כהונתו של סובצ'ק הושארה הניהול השוטף של סנט פטרסבורג בידי סגני ראש העיר, ביניהם היה בן חסותו, ולדימיר פוטין. ב-1999 מונה פוטין לראש ממשלה על ידי ילצין וירש את האחרון כנשיא בשנה שלאחר מכן.
בעוד שמרכז העיר נותר כמעט ללא שינוי מאז הוגדר כאתר מורשת עולמית ב-1990, בשנת 2006, חברת האנרגיה הממשלתית גזפרום הציעה לבנות גורד שחקים בגובה 400 מטר במרכז העיר. בעקבות התערבותו של הנשיא דמיטרי מדבדב בשנת 2010, הפרויקט הועבר ממרכז העיר לרובע לאחטה. אם השלמתו בשנת 2019, מרכז לאחטה הפך לבניין הגבוה ביותר באירופה ומשמש כמטה חברת גזפרום מאז 2021. אלא שהפרויקט רחוק מלהיות גורד השחקים היחיד בעיר וכבר מתוכננת בניית קומפלקס גורדי שחקים במסגרת בניית מרכז פיננסי חדש בסמיכות למרכז לאחטה…
