אף מדינה לא יכולה להתחרות במגוון העצום של ארגוני הביון שלה כפי שחוותה גרמניה ב-300 השנים האחרונות. לאור מיקומה הגיאוגרפי והפוליטי המרכזי באירופה, גרמניה הייתה אבן שואבת למרגלים, במיוחד במהלך המלחמה הקרה. לכן, אין זה פלא שבתקופות מסוימות של ההיסטוריה גרמניה הייתה כנראה עסוקה יותר בריגול אחר אזרחיה מאשר אחרי אויביה. מהגסטאפו והאס-אס של גרמניה הנאצית עד לשטאזי של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית, החשש מהתעללות במשפחה על ידי סוכנויות המשטרה החשאית עמוק הרבה יותר בחברה הגרמנית מאשר במקומות אחרים במערב…
המשרד לביטחון המדינה של גרמניה המזרחית היה ה"שטאזי", סוכנות ביטחון המדינה שהוקמה לראשונה ב-16 באוגוסט 1947, כאשר המינהל הצבאי הסובייטי יצר את המשטרה הפוליטית בשטחי הכיבוש הסובייטי של גרמניה: "הקומיסריון החמישי" או K-5.
וילהלם זייסר מונה למנהיגה, ואריך מילקה מונה לסגנו. באופן פורמלי, K-5 היתה כפופה למחלקת החקירות הפליליות של משטרת העם. מיסוך שכזה היה הכרחי מכיוון שוועדת הפיקוח של בעלות הברית אסרה על תחייתה של המשטרה הפוליטית הגרמנית. במקביל עמד אריך מילקה בראש הוועדה הכלכלית הגרמנית. תחת שם זה הסתתר ארגון חשאי, שהופקד להגן על רכוש שהוחרם מפני התעללות וחבלה וכן לחקור פשעים כלכליים.
לבסוף, ב-7 באוקטובר 1949 הוקמה הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית ובשנת 1950, נוצר "המשרד לביטחון המדינה" ("Staatszicherheit") מתוך צוות של K-5 והוועדה הכלכלית הגרמנית. זייסר מונה לשר, בעוד מילקה מונה לסגן.המשרד החדש חיקה את מבנה הק.ג.ב. — נוצרו שלוש מחלקות עיקריות: מודיעין נגדי, חבלה ופעילות חתרנית. בשנת 1953, בישיבת ועדת המפלגה שבדקה את הסיבות להתקוממות של פועלים גרמנים, שדוכאה באכזריות בשימוש בכוחות סובייטים, האשים מילקה את הבוס שלו בכך שאינו מסוגל להנהיג את השטאזי וגם בקריאה להתקרבות למערב גרמניה. זייסר הודח מתפקידו, מהפוליטביורו ומהוועד המרכזי וגורש מהמפלגה. השטאזי הוכפפה למשרד הפנים. ארנסט וולובר מונה לראש המזכירות לביטחון המדינה החדש. מילקה נשאר סגנו.
אריך מילקה הופך לראש השטאזי
בשנת 1955 השטאזי הפך למשרד ממשלתי עצמאי ומילקה מונה למזכיר. מאוחר יותר דיבר מילקה נגד קודמו וולובר, בתמיכתו של וולטר אולבריכט והאשים אותו ב"חתרנות אידיאולוגית". ב-1 בנובמבר 1957, וולובר התפטר מתפקידו בנימוק של סיבות בריאותיות. עוד באותו יום מונה אריך מילקה לשר.
החל הארגון מחדש של המשרד, שאחת מתוצאותיו הייתה הכנסת מערכת של דרגות צבאיות. אולבריך העניק למיילקה דרגת אלוף. הוא נשאר בדרגה זו עד 1959, אז קיבל דרגת סגן אלוף.
בשנת 1958, הוקמה מחלקת הביון בארגון: הדירקטוריון הראשי הראשון שבראשו עמד מרקוס וולף, שקיבל דרגת אלוף ומונה לסגן השר. המשימה העיקרית של פקודיו של וולף הייתה לעבוד נגד שירותי הביון המערב-גרמניים. למעשה המחלקה החדשה הייתה קיימת עוד קודם, אך הוסוותה תחת המכון למחקר מדעי וכלכלי. שהפך לחלק מהשטאזי ב-1953. בראש מחלקת ביטחון הפנים וסיכול ריגול, היא המחלקה השנייה בשטאזי, עמד גינטר קראטש.

ב-13 באוגוסט 1961 הופיעה חומת ברלין וצוות השטאזי הוגדל באופן דרמטי. ב-1971 הודח אולבריכט, בסיוע השטאזי, מהשלטון במדינה והוחלף על ידי אריק הונקר. כהכרת תודה, הפך מילקה לחבר מועמד בפוליטביורו של SED (מפלגת האחדות הסוציאליסטית של גרמניה).
ב-24 באפריל 1974 נחשף סוכן השטאזי המפורסם ביותר: גינטר גיום, שעבד כעוזרו של קנצלר גרמניה ווילי ברנדט, שהתפטר 12 ימים לאחר שערורייה זו. ב-28 במרץ 1978 נחתם פרוטוקול רשמי על שיתוף הפעולה בין הק.ג.ב. הסובייטי לשטאזי, שנחתם על ידי מילקה ויו"ר הק.ג.ב., יורי אנדרופוב.
בשנת 1977, ביוזמת הק.ג.ב והשטאזי, נחתם הסכם בין מדינות הגוש המזרחי על ארגון מערכת מאוחדת לחישוב נתוני אויב, שהפכה למקבילה הסובייטית של מערכת אשלון וכללה תחנות תמסורת והאזנה.
ב-1986 התפטר וולף. יורשו של וולף היה ורנר גרוסמן. עד אז, המנגנון של וולף העסיק 4,126 עובדים, כשליש פחות משירות הביון הפדרלי הגרמני (BND). במדינות שונות, בעיקר, כמובן, במערב גרמניה, היו במבנה של וולף 4,500 סוכנים.
בנובמבר 1989, נפלה חומת ברלין, המשרד לביטחון המדינה שינה את שמו למנהלת הביטחון הלאומי, בראשות וולפנג שווניץ. בדצמבר, גם יורש השטאזי הזה חדל להתקיים.

על פי נתוני ארכיון, מאפריל 1950 עד 15 בינואר 1991 שירתו בשטאזי 274,000 עובדים, כולל במשמר הגבול, וכן גדוד הביטחון דזרז'ינסקי, ו-102,000 מהם היו בסגל בסוף 1989. רשת המודיעין מנתה יותר מ-38,000 סוכנים, רובם אזרחי מערב גרמניה. מחלקה זו עצמה העסיקה 4,286 עובדים.
הישגי השטאזי
ב-20 ביולי 1954, ד"ר אוטו ג'ון, שהיה ממלא מקום מנהל הלשכה הפדרלית להגנת החוקה, כלומר שירות הביטחון של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, ערק לגרמניה המזרחית.
ב-15 באוגוסט 1985, הנס יואכים טידגה בן ה-48, גם ראש השירות הזה, בו עבד 19 שנים, נעלם באופן מסתורי. עם זאת, כבר ב-19 באוגוסט ערך טידגה מסיבת עיתונאים במזרח ברלין, ממנה התברר כי החליט להתחיל חיים חדשים בגרמניה המזרחית.
ואם השערוריות שהוזכרו קודם לכן נגעו ישירות רק לרפובליקה הפדרלית של גרמניה, אז השערוריות הבאות כללו גם את שירות הביון הארגון. אחד מ"סוכני הביון" הבולטים היו בני הזוג גונתר וכריסטל גיום, שעזבו את גרמניה המזרחית ב-1956 במסווה של פליטים. ב-28 בינואר 1970, גיום החל לעבוד במשרדו של הקנצלר הפדרלי, ועלה בסולם הדרגות (מאז 1972) לתפקיד של אחד משלושת עוזריו האישיים של הקנצלר ווילי ברנדט. מאותו רגע, כל פעילותו של הקנצלר, כולל תוכניותיו, המהות והתוכן של מה שמכונה "מדיניות המזרח החדשה" שלו חדלו להיות סוד עבור גרמניה המזרחית.
ב-24 במאי 1973, הוצג לראש המודיעין הנגדי של מערב גרמניה, נולאו, דו"ח על חשדות שעלו נגד גיום, שזוהה כמקור בשם "ג'ורג". רדיוגרמות שהועברו אליו ממרכז הרדיו של השטאזי בברלין, פוענח על ידי שירות יירוט הרדיו של מערב גרמניה. אבל, למרות העובדה שגיום היה תחת מעקב במשך 11 חודשים, מעולם לא הצליחו לתפוס אותו על חם, למרות שבמהלך חודשים אלה הוא קיים מספר פגישות עם מפעילו המזרח גרמני.
בינואר 1974, התובע הכללי זיגפריד בובאק, שנרצח מאוחר יותר על ידי טרוריסטים מסיעת הצבא האדום, סירב לאשר את מעצרו של גיום בשל היעדר הוכחה להאשמות שהוגשו נגדו. בשעה 6:30 בבוקר ב-24 באפריל 1974, הדהים גיום את השוטרים שעצרו אותו בהודאה הבאה: "אני קצין של צבא העם הלאומי של גרמניה המזרחית ועובד של המשרד לביטחון המדינה, אני מבקש מכם לכבד אותי כקצין".
באותו בוקר נודע לקנצלר ברנדט על הודאתו של גיום. ב-15 בדצמבר 1975, גיום נידון ל-13 שנות מאסר, אשתו ובת בריתו, כריסטל בת הארבעים וחמש, קיבלו 8 שנים בגין בגידה על רקע וריגול. גיום שוחרר באוקטובר 1981, כשהוחלף ב-8 סוכנים מערב-גרמנים שהורשעו בגרמניה המזרחית ואשתו כריסטל שוחררה מוקדם יותר בתמורה ל-6 סוכנים מערב-גרמנים. לפני פרישתו, גיום לימד בבית הספר למודיעין של השטאזי ובשנת 1995 הוא מת מהתקף לב.
חיים לאחר המוות
מיד לאחר פירוק השטאזי החל מאבק בין שירותי הביון של ארצות הברית וגרמניה על החזקת "תיק השטאזי": רשימות של סוכני ביון ממזרח גרמניה. מדובר באינדקס קלפים, שמסמכיו הם מעין "ספרי אסם", כאשר בעמודת "מקור" רשומים מספרי הרישום והשמות האמיתיים של הסוכנים ובעמודת "טקסט" – סיכום קצר ותיארוך של המודיעין שהם שידרו.
ב-15 בינואר 1990, פעילי תנועת זכויות האדם ממזרח גרמניה הסתערו על מתחם השטאזי בנורמנשטראסה ברובע ליכטנברג בברלין. הם השיגו חומרים רבים כולל הוקעות של מודיעים, תיקיות עם תיקים על מתנגדים, אבל אף לא נייר אחד ממחלקת הביון של מרקוס וולף. חלק מהארכיונים הצליחו כנראה להילקח למוסקבה, שם הסתתר גם מרקוס וולף. למרות זאת, הגנרל גרוסמן טען שוב ושוב כי "הרוסים לא קיבלו דבר". עם זאת, על פי עדי ראייה, בפרט איוואן קוזמין, סגן ראש תחנת הק.ג.ב בברלין, חלק מהחומרים המבצעיים הגיעו בסופו של דבר לברית המועצות, השאר נשרף עם להביורים באחד ממגרשי האימונים הסובייטיים במזרח גרמניה. ה-CIA, שניהל אז את מבצע עץ ורדים, תפס מיקרופילמים של מסמכים רבים של שטאזי והצליחו לגנוב או, לפי גרסה אחרת, לקנות את תיק הסוכנים המרכזי של הדירקטוריון הראשי של השטאזי תמורת סכום בן שש ספרות.
במשך זמן רב ביקשה גרמניה להעביר את התיעוד הזה מארצות הברית, אך קהילת הביון האמריקאית סירבה. רק פעם אחת הציג ה-CIA רשימות ממוינות בקפידה של כ-1.6 אלף מרגלים מזרח גרמניים לנציגי המודיעין הגרמני בוושינגטון. הם לא הורשו לקחת איתם את הרשימות, רק אפשרו להם לרשום הערות. כל זה הוסבר במסרת הגנה על "אינטרסים ביטחוניים אמריקאים"…
המאבק החריף בשל העובדה שלא הגרמנים ולא האמריקאים הצליחו לפענח את רישומי השטאזי. בעיה זו נפתרה רק בינואר 1999, כשהגרמנים הצליחו לפענח חלק מארכיון השטאזי. הממצא המפוענח מכיל משהו כמו רישום ותיאור קצר של כל הפעילויות והדיווחים החשובים ביותר של מנגנון המודיעין בשטאזי מ-1969 עד 1987. מספרם הכולל עולה על 180,000 מסמכים שמאפשרים לקבוע בצורה מדויקת למדי את היקף הנזק שנגרם לגרמניה, ארה"ב וברית נאט"ו. עם זאת, עדיין קשה לזהות סוכנים ספציפיים, מכיוון שהדיווחים שלהם חתומים בכינויים. הארכיון שכב במשרד התיעוד בברלין של המשרד לביטחון המדינה לשעבר של גרמניה המזרחית, שבראשו עמד הכומר מרוסטוק, יואכים גאוק. בינואר 1999, גאוק הכריז על פענוח מלא של אחת הקלטות. כיום, 40 עובדים מועסקים במשרד נציב התיעוד הזה בזירנדורף, בוואריה, מטלטלים את מוחם יום ולילה כדי להרכיב כ-900 מיליון מסמכים מפוזרים ושאריותיהם…
לאחר פענוח ארכיון השטאזי, החלה סדרה חדשה של שערוריות סביב שירותי הביון המזרח-גרמניים. כך, נקבע כי במזרח גרמניה, לא רק שטרות כסף גרמנים סומנו בתרכובות רדיואקטיביות על מנת להתחקות אחר דרכם, אלא גם מתנגדי המשטר. לאחר שבגדיהם של פעילי זכויות אדם רוססו בתרכובת רדיואקטיבית, קצין ביטחון מזרח גרמני מצויד בדלפק גייגר יכול היה למיין אותם בכל קהל.
וב-2 בינואר 2001, רשימה של 100,000 סוכני שטאזי הייתה זמינה לציבור באתר אינטרנט גרמני. האתר מכיל לא רק רשימה של שמות הסוכנים, אלא גם את הכינויים והעמלות החודשיות שלהם. כותבי האתר מציעים להשלים את הרשימה בשמות שלא נכללו ברשימה. עד כה, שירותי הביון הגרמניים אינם יכולים לומר כיצד מסמכים סודיים ביותר שנתפסו מארכיון השטאזי לאחר איחוד גרמניה ב-1989 יכלו להגיע לאינטרנט.
אריך מילקה מת במאי 2000 בגיל 93. ב-1992 הוא עמד על כך למשפט – יחד עם יו"ר המפלגה אריך הונקר. אבל בשל זקנה ומחלה, שניהם הצליחו אז להתחמק מאחריות. ב-1993, בכל זאת נידון מילקה לשש שנים בגין רצח שני שוטרים ב-1931. לאחר ריצוי שני שליש ממאסרו, שוחרר מילקה ב-1995 והפך לפנסיונר. הוא קיבל קצבה מוגדלת (1000 מארקים גרמניים, או 465 דולר), בתור חבר תנועת ההתנגדות לנאציזם וקורבן של הנאצים. אבל הוא מעולם לא הצליח לדרוש באמצעות בית המשפט את ביטול החסימה של חשבון הבנק שלו, שבו היו לו 380,000 מארקים (180,000 דולר), שאותם צבר במהלך שנות הנהגת השטאזי. בשנים האחרונות למותו התגורר עם אשתו גרטרוד בדירת שני חדרים צנועה בברלין…
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.