תאמל״ק לי
האחים בוריס וארקדי סטרוגאצקי היו סופרי ז'אנר המדע בדיוני במובן הצר של המילה, אבל הם גם היו פילוסופים של העתיד שפעלו בתוך מערכת סובייטית נוקשה.
אם בתחילה הם היו אופטימיים שהאמינו בקדמה, בבני אדם ובעתיד טוב יותר. לאחר מכן החל להיחשף הצד האפל של הקדמה ומבנה החברה והצנזורה הטו בהדרגה את כפות המאזניים לעבר בחירה בנושאים מורכבים וקודרים יותר בספרות שלהם.
האחים סטרוגאצקי מעולם לא היו פסימיים, אך גם לא החשיבו את עצמם לריאליסטים. הם כתבו על ההווה דרך פריזמת העתיד, ובשל כך אהבו אותם מיליוני קוראים.
מי היו האחים סטרוגאצקי? ומדוע הפכה הפרוזה שלהם לפופולרית כל כך באותה תקופה?
במידה רבה הם היו אנשי שנות השישים, מאוחדים סביב רעיון אחד: הם יצרו מתוך אמונה בעתיד טוב יותר, הראו את כל האור שבאדם, השתמשו במעט אירוניה והומור, אך מעל לכל – היו חופשיים יותר מקודמיהם.
עלייתו לשלטון של ניקיטה חרושצ'וב החלישה בתחילה את השפעת המנגנון הממשלתי על האמנות בברית המועצות, ואִפשרה יצירה חופשית וכנה. משב רוח זה של חופש העשיר את הספרות ביצירות דעתניות וישירות וסיפר לכותבים חירות להביט על העולם באופטימיות. ברם, נאומו של ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב בשנת 1962 נגד ה"אינטליגנציה" שינה את הכיוון ואת הלך הרוח שוחר החופש. יוצרי קולנוע, סופרים ואמנים אחרים החלו להרגיש שוב מוגבלים; הופיעו נושאים אסורים שלא ניתן היה לגעת בהם או לפרסמם.
האחים סטרוגאצקי עברו את כל שלבי אותה תקופה: הם צעדו במסלול שהחל ביצירות מאירות המאמינות בטוב, ועד לעבודותיהם המאוחרות והקודרות יותר, כשהחלו להרגיש את הגבלת רצונם הספרותי.
מניין שאבו האחים אור ואופטימיות כה רבים, אמונה באדם ובחיים? הרי לא ניתן לכנות את קורות חייהם "מאושרים". הם שרדו את המצור על לנינגרד. באותה עת היה ארקדי בן 16 ובוריס בן 9. האב וארקדי גוועו ברעב, אך הוחלט לשלוח את האם ואת בוריס הקטן לפינוי. ארקדי שרד את החורף והרעב הנורא, בעוד אביו מת מתת-תזונה (דיסטרופיה). אימת הרעב והחרדה לחיי הקרובים היו אמורים להותיר חותם בל יימחה על הצעירים, אך בבגרותם הם המשיכו להאמין בטוב והדבר בא לידי ביטוי גם ביצירותיהם.
לבוריס וארקדי סטרוגאצקי היה אופק רחב: שניהם שלטו במספר שפות, התעניינו בתרבות ובספרות של מדינות אחרות, ובזכות אביהם, שהיה חוקר אמנות, הבינו ואהבו אמנות. בוריס סטרוגאצקי למד אסטרופיזיקה, וארקדי למד במכון הצבאי לשפות זרות. למרות ההבדלים במסלולי חייהם, היה לאחים עניין משותף מרכזי: ספרות. ארקדי כתב פרוזה עוד לפני המלחמה, אך למרבה הצער כל כתבי היד אבדו במהלך המצור.
קיימות דעות שונות לגבי האופן שבו הגיעו האחים למחשבה להתחיל לכתוב רומנים בשיתוף פעולה: יש הסבורים שעשו זאת בעקבות התערבות, ויש הטוענים כי סיכמו במכתבים "למה שלא ננסה לכתוב מדע בדיוני?". הם לא מצאו את סגנונם מיד: הם התנסו בשפה, ניסו את כוחם בז'אנרים קצרים וניסו להבין כיצד לשלב ביעילות את עבודת שניהם. אחד הקשיים בכתיבה המשותפת היה העובדה שארקדי גר במוסקבה ובוריס בלנינגרד, לכן העיסוק ביצירה התאפשר רק בביקור בבית אימם או ב"בתי היצירה" שהיו פופולריים באותה תקופה. בהדרגה החלו האחים לבקר זה את זה בתדירות גבוהה יותר, כשהם חיים על קו שתי הערים. ארקדי היה מחולל הרעיונות ובוריס בחר ופיתח את המעניינים שבהם.
עבודתם הגדולה הראשונה הייתה "צהריים, המאה ה־22". היה זה יותר אוסף סיפורים מאשר רומן שלם, אך כל היצירות הקצרות בו קשורות במוטיב מרכזי אחד – אוטופיה. היא התבטאה בכינונו המלא של הקומוניזם, שכן האחים היו חסידי הבולשביזם, כאביהם. הם היו "ילדי הוועידה העשרים", אלו שברגע ה"הפשרה" היו מלאי אמונה בדמוקרטיה וחדורי התלהבות. לכן, היצירות הראשונות עם מוטיב כזה לא היו דבר מפתיע.
כמובן שז'אנר המדע הבדיוני היה קיים עוד לפני האחים סטרוגאצקי: באותה עת קראו בשקיקה את ג׳ורג׳ אורוול ואת אורסון וולס, אך המדע בדיוני הסובייטי היה בינוני למדי. האחים סטרוגאצקי, לעומת זאת, שינו לתמיד את המבט על נציגיו המקומיים של הז'אנר. ביצירותיהם, לצד החלל וההרפתקאות בגלקסיות שונות, התקיים עולם אוטופי ואידיאלי שבו האחים עצמם היו רוצים לחיות. הם לא האמינו שעולם כזה אכן יגיע אי פעם, אך רצו לתאר בפירוט רב ככל האפשר כיצד הם רואים את היקום הבלתי-מציאותי הזה ואת האידיאל שיש לשאוף אליו.
הכל השתנה בשנת 1962, לאחר פרסום הנובלה "ניסיון בריחה", שהייתה היצירה הלא-אוטופית הראשונה – הופיעו בה תיאורים של מחנות ריכוז קוסמיים ואווירה קודרת ראשונה. באותה תקופה עבדו האחים על רומן "מוסקטרי", שהיה אמור להיות משעשע וקליל. אך הלחץ על האינטליגנציה הטה את היצירה לכיוון הפוך לחלוטין – הסופרים שיקפו בה את העננים המתקדרים מעל ראשי העם. כך נולדה אחת היצירות החשובות של האחים – "קשה להיות אל".
בעקבותיה הגיעו ההצלחה וההכרה, ולאחריהן פורסמו "יום שני מתחיל בשבת", "חלזון על המורד", "חפצים טורפים של המאה", "הברבורים המכוערים" ו"סיפור על השלישייה". בשלב זה מצאו האחים את עצמם בכתיבת דיסטופיות, שנתקלו בהתנגדות מצד הצנזורה, קוצצו או שלא הורשו לפרסום. למשל, הנובלה "סיפור על השלישייה" פורסמה בכתב עת בגרסה מקוצצת מאוד. לאחר הפרסום כתב העת נסגר, והנובלה הופיעה בצורתה המקורית רק כעשרים שנה מאוחר יותר.
בשנת 1972 הופיע "פיקניק בשולי הדרך", אחד הסיפורים הידועים ביותר שלהם שגם תורגם לעברית ב־1980. הרומן זכה לעיבוד קולנועי כשהבמאי אנדריי טרקובסקי החל לעבוד על צילום אחד מסרטיו המזוהים והאייקוניים ביותר – "סטאלקר". אך גורל הסרט לא היה פשוט: התסריט נכתב מחדש מספר פעמים על ידי האחים עצמם, ובהדרגה כל הרקע המדעי-בדיוני הוסר ממנו. למרות העיבוד המסיבי של הנובלה המקורית, האחים היו מרוצים מהתוצאה.
בשנות ה-70 החל ארקדי סטרוגאצקי לחוש ברע; הוא אושפז ואובחן במחלה קשה. היצירה דעכה, ועבודתם המשותפת האחרונה הייתה הרומן "העמוסים ברשע, או ארבעים שנה מאוחר יותר", שנכתב ב־1988. שלוש שנים לאחר מכן נפטר ארקדי מסרטן הכבד. בוריס המשיך את המפעל המשותף; הוא פרסם יצירות חדשות רבות, וכן את אותן נובלות שנכתבו בשיתוף עם ארקדי אך לא פורסמו עד מותו.
למרות הפרוזה הפנטסטית שלהם, האחים סטרוגאצקי הפכו לקולו של דור והצליחו לשקף את התקופה האמיתית בתוך עולמות בדיוניים.
האחים סטרוגצקי: אסטרונומיה, שפות ומה שביניהן
ארקדי נתנוביץ' הגיח לעולם בבתומי שטופת השמש באוגוסט 1925, אבל הגורל (וההורים) גלגלו אותו מהר מאוד ללנינגרד הקרירה. בינואר 1942, בעיצומו של המצור הנורא, הוא ניסה להימלט מהתופת יחד עם אביו. ארקדי שרד את המסע, אך אביו כשל רגע לפני קו הסיום, בעיר וולוגדה.
משם המסלול שלו נראה כאילו נלקח מספר מתח: גיוס לצבא הסובייטי, אימוני ארטילריה באקטיובינסק, וקינוח אקזוטי במכון הצבאי לשפות זרות במוסקבה. ב־1949 הוא הוסמך כמתורגמן לאנגלית וליפנית – שילוב יעיל מאוד אם צריך לתקשר עם העולם או פשוט לקרוא הוראות הפעלה של מוצרי חשמל עתידניים. אחרי קריירה צבאית שכללה הוראה ותרגום, הוא תלה את המדים ב־1955 לטובת המקלדת והעריכה.
ב־1958 הוא חבר לאחיו בוריס, ושם נולד המפץ הגדול של המדע בדיוני הסובייטי, שנמשך עד ליום מותו באוקטובר 1991.
בוריס, הצעיר מבין השניים (נולד באפריל 1933), כאמור, נשאר בלנינגרד הנצורה עם אמו בזמן שאחיו התרוצץ בחזיתות. הוא שרד את המלחמה והחליט שהחיים על כדור הארץ קצת קטנים עליו, אז הוא פנה ללימודי אסטרונומיה באוניברסיטת לנינגרד.
ב־1955 הוא כבר החזיק בתואר והחל לחלק את זמנו בין תצפיות על כוכבים רחוקים לבין הנדסת מחשבים – מקצוע שבימים ההם דרש מכונות בגודל של דירת שלושה חדרים ויכולת חישוב של מחשבון כיס מודרני.
רק ב-1966 הוא הבין שכתיבת עולמות מעניינת יותר מחישוב מסלולי כוכבים, והפך לסופר במשרה מלאה. מבחינה רוחנית הוא הגדיר את עצמו כאתאיסט אגנוסטי, שזה בערך לומר: "אני לא מאמין שיש אלוהים, אבל אם הוא יופיע במקרה, אני אשמח לשאול אותו כמה שאלות על לוגיקה".
בוריס הלך לעולמו בסנקט פטרבורג בנובמבר 2012, מותיר אחריו יקום שלם של רעיונות.
עולם מופלא של כתיבה
הכתיבה שלהם עברה אבולוציה מרתקת: מהתקופה המוקדמת שבה האמינו בקידמה טכנולוגית והומניסטית בלתי נמנעת, ועד לשנים המאוחרות שבהן חקרו את מגבלות התבונה האנושית ואת חוסר היכולת של האדם להבין באמת את ה"אחר" המוחלט. היקום שלהם הוא מארג צפוף של אירועים, דמויות ומושגים שמתפרשים על פני מאות שנים של היסטוריה עתידית מדומיינת.
הציר המרכזי של יצירתם הוא ללא ספק "עולם הצהריים". זהו שם כולל לסדרת ספרים המתרחשת במאות ה-21 וה-22, שבה האנושות הצליחה להתגבר על מחלות, רעב ומלחמות פנימיות. בעולם הזה, העבודה היא לא כורח קיומי אלא יצירה והגשמה עצמית, והחינוך הוא הערך העליון.
ברם, ככל שהאחים העמיקו בכתיבה, הם החלו להטיל ספק באוטופיה הזו. הם הציגו את דמות ה"פרוגרסור" – סוכן חשאי שנשלח לכוכבי לכת פרימיטיביים כדי לנסות ולהאיץ את התפתחותם החברתית. השאלה המוסרית שעולה שוב ושוב היא האם יש לאנושות זכות "לשחק את אלוהים" ולכפות את הערכים שלה על תרבויות אחרות, גם אם אלו ערכים של שלום וקידמה.
כך, בספר "קשה להיות אל", אנו פוגשים את אנטון, שנאלץ לצפות בזוועות של משטר פיאודלי אכזרי מבלי שיוכל להתערב באופן גלוי, מה שמוביל לקריסה פנימית של דמותו ושל האידיאלים שהוא מייצג.
נושא מרכזי נוסף הוא המפגש עם הבלתי נודע, שמתבטא בצורה הקיצונית ביותר ב"פיקניק בשולי הדרך". כאן, החייזרים הם לא דמויות שאפשר לדבר איתן, אלא ישויות שחלפו על פני כדור הארץ והשאירו אחריהן "אזורי ביקור" מלאים בחפצים מסוכנים ומוזרים. האנושות ברומן הזה מתוארת כנמלים שמנסות להבין את שאריות המזון שהושארו אחרי פיקניק של בני אדם ביער. זהו מבט מפוכח ופסימי על היכולת שלנו לתפוס את היקום.
הספר הזה הוליד את דמות ה"סטאלקר" – אדם שחודר לאזורים האסורים הללו כדי למצוא חפצים יקרי ערך, דמות שהפכה לסמל תרבותי עולמי של חוקר גבולות הנוטל סיכונים אדירים.
המעבר של היצירות הללו למסך הקולנוע והטלוויזיה הוא פרק מרתק בפני עצמו. כשהעיבוד הקולנועי המפורסם ביותר הוא כמובן "סטאלקר" של אנדריי טרקובסקי משנת 1979. למרות שהוא מבוסס על "פיקניק בשולי הדרך", טרקובסקי לקח את העלילה לכיוון רוחני ודתי עמוק, כשהוא זונח כמעט לחלוטין את האלמנטים של המדע הבדיוני הקלאסי לטובת שוטים ארוכים והרהורים על אמונה וייאוש. האחים סטרוגאצקי עצמם כתבו את התסריט ועבדו עליו שוב ושוב עד שטרקובסקי היה מרוצה, תהליך שהיה מתיש אך הוליד את אחת היצירות החשובות בתולדות הקולנוע.
במאה ה־21 ראינו עיבודים קולנועיים גדולים יותר מבחינה ויזואלית, כמו "האי המיושב" של פיודור בונדרצ'וק. זהו אפוס מדע בדיוני בשני חלקים שיצא לאקרנים ב־2008 וב־2009 ומנסה להביא אל המסך את הדיסטופיה הצבעונית והאלימה של כוכב הלכת סאראקש.
בנוסף, העיבוד המטלטל של אלכסיי גרמן ל"קשה להיות אלוהים", הוא סרט שצולם במשך שנים רבות ויצא לאחר מותו. גרמן בחר להציג את העולם הפיאודלי בצורה טבעית עד בחילה, מלאה בבוץ, דם והפרשות, כדי להדגיש את המרחק האדיר שבין האינטלקטואל הנאור לבין המציאות הברברית שהוא מנסה לשנות. בקרוב צפויה לצאת גם גרסה טלוויזיונית חדשה לספר זה.
מעבר לקולנוע, השפעתם של האחים מחלחלת עמוק לתוך עולם הטלוויזיה והמשחקים. סדרת המשחקים "S.T.A.L.K.E.R" הפכה לתופעה עולמית ששימרה את המושגים של ה"אזור" והאנומליות עבור דורות חדשים שלא בהכרח קראו את הספרים המקוריים.
בטלוויזיה הסובייטית נעשו גם ניסיונות לעבד את הצד הקומי והסאטירי שלהם, כמו בסרט "הקוסמים" המבוסס באופן רופף על "יום שני מתחיל בשבת", ספר שבו המדע המודרני והקסם העתיק משתלבים יחד בתוך משרד ממשלתי אפרורי, מה שהופך לביקורת מושחזת על הבירוקרטיה האנושית בכלל והסובייטית בפרט.
ביצירות המאוחרות שלהם, כמו "מיליארד שנים עד קץ העולם", האחים התרחקו מהחלל החיצון ועברו לעסוק בפיזיקה של הנפש ובמגבלות של המדען המודרני מול יקום שנראה כמתנגד באופן פעיל לתגליות חדשות. השילוב הזה – בין מדע מדויק, פילוסופיה קיומית וביקורת חברתית נוקבת – הוא שהפך את המדריך ליקום שלהם לכה עצום ומורכב.
הם הצליחו ליצור עולם שבו כל ספר הוא חתיכה בפאזל גדול יותר של ההיסטוריה האנושית, עולם שבו האדם תמיד מחפש את האושר, גם אם הוא לא יודע להגדיר מהו, כפי שמשתקף באותה זעקה מפורסמת מסוף הפיקניק: "אושר לכולם, בחינם, ושאף אחד לא יישאר מאחור".
מורשתם של האחים סטרוגאצקי נותרת רלוונטית כיוון שהיא נוגעת בשאלות נצחיות של כוח, מוסר והיחס שבין הפרט לחברה. בין אם מדובר בחוקר חלל אופטימי או בסטאלקר מריר המפלס דרכו בשדות מוקשים בלתי נראים, הגיבורים שלהם הם תמיד אנושיים מאוד, טועים ומחפשים משמעות ביקום שלעיתים נראה אדיש לקיומם. זהו יקום שבו המדע הבדיוני הוא רק כלי לחקירה מעמיקה של הנפש, וזו הסיבה שספריהם ממשיכים להיקרא ולהיות מעובדים למסך בכל פעם מחדש, תוך שהם מקבלים פרשנויות חדשות בהתאם לרוח התקופה.
יצירות בולטות
קשה להיות אל (1964)
"קשה להיות אל" היא אחת היצירות המפורסמות ביותר ובו בזמן השנויות במחלוקת של האחים סטרוגאצקי. הספר אינו עוסק בטוב וברע, אלא בכך שזה קל ובלתי אפשרי בו-זמנית לשנות את טבע האדם.
האחים עצמם תכננו את הספר כרומן הרפתקאות פנטסטי עם מקבילות היסטוריות קונקרטיות למדי. עם זאת, בשל לחץ השלטונות, שמו המקורי של "דון רֶבּיה" שונה ל"דון רֶבָּה" ולכן המקבילה הזו לא הורגשה על ידי כולם – אלו שקראו את הספר במהדורות מאוחרות יותר סברו שהאחים רמזו לסיוע של ברית המועצות לעמים אחים במזרח אירופה ובמיוחד באפריקה. האחים מעולם לא תמכו בנקודת מבט זו, אך גם לא אמרו במפורש למה בדיוק הם התכוונו.
העלילה מתרחשת בכוכב הלכת אַרְקָנָר בממלכה שהחיים בה הם כמו בימי הביניים של כדור הארץ, כאשר להיסטוריון מוסווה בשם אַנְטוֹן, נדרש לתעד את המתרחש ולא להתערב מדי. אבל כשהממלכה מתחילה להתדרדר מאכזריות ימי־ביניימית טיפוסית לפשיזם, הוא חש צורך להתערב. כי אנשי הרוח נרדפים, מדענים מנוצלים לרעה וחיילי סער אפורים משוטטים ברחובות כשאל השלטון עולה דון רֶבָּה, מנהיג פשיסטי הנחוש להשמיד את מעט הכישרון והדעת שנותרו בממלכה.
הספר תורגם לעברית ב־2023 על ידי דוד ישראל ארונשטם בהוצאת קתרזיס.
יום שני מתחיל בשבת (1965)
זו "אגדה עבור עובדי מחקר צעירים", כפי שכינו אותה האחים עצמם, הפכה לספר חובה עבור עובדי מדע סובייטים רבים. זוהי נובלה עליזה על "אנשים אמיתיים" שעבורם "לעבוד מעניין יותר מאשר לנוח", על כך שוורקוהוליזם הוא חסר מרפא ושמרץ אמיתי הוא דבר נהדר…
חלזון על המורד (1966–1968)
היצירה האהובה ביותר על בוריס סטרוגאצקי, "חלזון על המורד", מספרת על כך שגם אם אנשים המונעים מהכוונות הטהורות והאצילות ביותר מנסים ליצור את העתיד, התוצאה לא תהיה בדיוק מה שהם תכננו. במילה אחת: הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. האחים דיברו על הספר הזה כעל יצירת מפנה, סמל לעזיבת הפנטזיה של שנות השישים. קשה לכנות את הספר קריאה קלה ומבקרים רבים משווים אותו למיטב יצירותיו של קפקא.
פיקניק בשולי הדרך (1972)
הנובלה "פיקניק בשולי הדרך" היא אחד הספרים המוכרים ביותר של האחים סטרוגאצקי. היא עמדה בבסיס סרטו המפורסם של אנדריי טרקובסקי, "סטאלקר". אגב, הספר עצמו שונה מאוד הן מהסרט והן מהתפיסה של ה"סטאלקרים" שהתפתחה כיום בזכות יוצרי משחק המחשב S.T.A.L.K.E.R.
הספר תורגם לעברית ב־1999 על ידי מארק דרצ׳ינסקי בהוצאת כנרת זמורה־ביתן והוא הספר הראשון של האחים סטרוגצקי שתורגם לעברית.
מיליארד שנים עד קץ העולם (1977)
הספר "מיליארד שנים עד קץ העולם" הוא יצירה על-זמנית, המשחקת בצורה מופתית בנושא הסטגנציה וברעיון ה"בינה העליונה", השואפת בכל כוחה לשמר את הסטטוס קוו. בינה שאינה בוחלת בחיסול כל מי שמנסה לערער על סדר הדברים הקיים. זהו ספר על הבחירה בין חיים שלווים של קונפורמיסט לבין אדם המנסה, תחת פחד מוות, להגן על מה שיקר לו.
נדמה שהרעיון הזה אקטואלי גם היום. בסוף שנות ה-70 הוא היה אקטואלי כפליים וזה פשוט נס שהיצירה הזו בכלל פורסמה רשמית.
חומר מעשיר לצפייה
מלון "המטפס המת" (1979)
מלון המטפס המת (Отель У Погибшего Альпиниста) הוא סרט פנטזיה בלשי שצולם באולפני "טאלינפילם" באסטוניה על פי אחת מיצירותיהם המוקדמות של האחים. ידוע שהם השקיעו מאמצים רבים בכתיבת התסריט. הספר תוכנן כניסוי ספרותי בעל "קרקעית כפולה", העובר מבלש קלאסי (רצח במלון הררי כשהדיירים לכודים בגלל מזג האוויר) לפנטזיה חסרת מעצורים (מה היו אותם דיירים בסופו של דבר – זו השאלה).
לעומת זאת, הסרט יצא קודר מאוד ובעל אווירה חזקה, השומר על ז'אנר של מותחן יותר מאשר כסרט פנטזיה בלשי. חלק ניכר מכך בזכות המוזיקה האלקטרונית המצוינת של סוון גרונברג.
הסרט זכה לרימייק באותו שם בכיכובו של יבגני ציגאנוב, שיציאתו לאקרנים מתוכננת לתחילת 2027.
סטאלקר (1979)
סטאלקר (Сталкер) סרטו האגדי של אנדריי טרקובסקי, שצולם על פי "פיקניק בשולי הדרך". ידוע שהאחים שכתבו את התסריט לסרט תשע פעמים, וכל פעם נתקלו ב"זה לא זה!" הקודר של טרקובסקי.
בוריס סטרוגאצקי נזכר מאוחר יותר שהבמאי בעצמו לא ידע בדיוק מה הוא רוצה, או שידע אך לא יכול היה להסביר. בסופו של דבר, דווקא בגלל טרקובסקי, לתוך הסרט על החיפוש אחר החדר הקסום המגשים משאלות, נכנס במקום "סטאלקר-רמבו" דמות של "סטאלקר-יוסיף הקדוש" (שוטה קדוש).
עלילת הסרט מתרחשת ב"אזור ההסגר", שטח שהפך ל"מוזר" בעקבות נפילת מטאורית. למרות שטרקובסקי ייסר את האחים קשות, הם עצמם החשיבו את הסרט לעיבוד הטוב ביותר (בקולנוע האמנותי) של יצירתם.
הקוסמים (1982)
"הקוסמים", שנכתב "בהשראה חופשית מאוד" מהנובלה "יום שני מתחיל בשבת" (ממנה נלקחו שמות הדמויות וכמה פרקים), יצא למסכים ב-31 בדצמבר 1982 והוקרן במשך שנים רבות בערב השנה החדשה.
בתחילה הסרט היה דומה יותר לספר, אך גרסה זו לא עברה את הצנזורה והיה צריך לשכתב את התסריט לחלוטין.
בסופו של דבר הוא השתנה עד כדי כך שהאחים ביקשו להסיר את שמם מהקרדיטים. עם זאת, עם הזמן הסופרים התרגלו והשלימו עם כך, לא מעט מפני ש"הקוסמים", אגדה מרגשת על אהבה ועל האופן שבו הטוב מנצח את הרע אפילו בין כותלי מכון מחקר, התקבל בחום רב על ידי הצופים.
ימי ליקוי החמה (1982)
סרטו של אלכסנדר סוקורוב מהווה עיבוד לנובלה "מיליארד שנים עד קץ העולם" כפי ש"סטאלקר" של טרקובסקי מעובד מ"פיקניק בשולי הדרך". כלומר, זהו יותר סרט בהשראת הספר מאשר עיבוד מלא. אך ידוע שהאחים עבדו בצמוד עם התסריטאי יורי אראבוב ולא התנגדו לפרשנות זו למחשבותיהם. לדעתם, הרעיון המרכזי של הנובלה "כמה קשה לאדם יצירתי וחושב בעולם טוטליטרי" נשמר ואף פותח מעבר לכך. העובדה שעלילת הסרט מתרחשת בטורקמניסטן היא בעלת אופי מעשי בלבד, קל יותר להראות שהעולם בו נתקל הגיבור זר לו לחלוטין.
קשה להיות אל (1989)
הספר המפורסם ביותר של האחים לא עובד לקולנוע במשך 25 שנה, וכשהעיבוד סוף סוף יצא, זה קרה בגרמניה המזרחית ולא בברית המועצות. הדבר מדגיש פעם נוספת את הגירוי שהיצירה הזו עוררה אצל השלטונות הסובייטיים.
פיטר פליישמן ניגש ל"קשה להיות אל" (Трудно Быть Богом) מהצד ההרפתקני ועיבד למעשה רק את המעטפת של הנובלה. בשל כך, האחים הגיבו אז בחריפות נגד הסרט, אם כי מאוחר יותר הודה בוריס סטרוגאצקי שלא היו עיבודים גרועים לחלוטין ליצירותיהם. מעניין שאלכסיי גרמן יכול היה לצלם את הסרט כבר אז, אך זה לא הסתייע. לעומת זאת, הוא הצליח לצלם גרסה משלו בשנות ה-2000 (תחילה תחת השם "סיפור הטבח בארקנאר"), אך איש לא ראה את הסרט עדיין באופן רשמי; יציאתו תוכננה ל-2011 אך הבמאי חלה קשות. לבסוף הסרט יצא לאקרנים ב־2013.
ב־2025 נערכו באיראן צילומי סדרה בשם ״קשה להיות אל״, בבימויו של דמיטרי טיורין ובכיכובם של סרגיי בזרוקוב ופיודור בונדרצ'וק. הצילומים נקטעו עם פרוץ מבצע עם כלביא ביוני 2025, אך חודשו לאחר מכן במוסקבה ובפרבריה.
העלילה מתרחשת בעתיד הרחוק בכוכב הלכת ארקנאר. בן אנוש מכדור הארץ בשם אנטון, החי בארקנאר כמשקיף סמוי תחת השם רומאטה אסטורסקי, מוצא עצמו מעורב בקונפליקט מקומי. העלילה הורחבה משמעותית בהשוואה למקור.
הברבורים המכוערים (2006)
הסרט המבוסס על הנובלה באותו שם מעולם לא יצא להקרנה רחבה. זהו קולנוע אמנותי של קונסטנטין לופושאנסקי שהתקבל יפה אצל המבקרים והוצג בפסטיבלים. בוריס סטרוגאצקי השתתף בכתיבת התסריט. מעניין שסרט פילוסופי עמוק זה, העוסק בסופר המגיע לעיר סגורה שבה בתו לומדת בפנימייה לילדים מחוננים (מאוד), יכול לעניין גם בני נוער של ימינו.
בסרט יש אלמנט של קסם, בייחוד כשהיכולות של הילדים דומות לאלו של הארי פוטר, ומחנכים אותם יצורים מסתוריים ("מוקרצי"). שנית, הוא עוסק בבעיית גיל ההתבגרות. לפי לופושאנסקי, מדובר בכך שבתוך הילדות מחדירים לילדים אידיאלים של טוב וצדק, ואז בגיל ההתבגרות מתברר פתאום שהחיים חובטים בך, והצדק קיים רק באגדות ואין לו הרבה קשר לעולם הריאלי.
האי המיושב (2009)
האי המיושב (Обитаемый Остров) נקטל לא מעט על ידי מעריצי האחים שנוהגים להעביר ביקורת על העיבוד לספר זה. כנראה בגלל שלאחים לא היה קשר הדוק לסרט כשבוריס סטרוגאצקי לא השתתף בכתיבת התסריט. אולם, יהיה להם מעניין לגלות שבוריס עצמו, בתשובות לקוראים בתחילת 2012, כינה את הסרט הזה כעיבוד הטוב ביותר (בקולנוע העלילתי) ליצירתם. אך רק החלק הראשון; החלק השני, לדעתו, לא צלח. הסרט עוקב מקרוב אחר רוח היצירה ומהווה עיבוד נאמן לנובלה.
חצי היום
״חצי היום״ (Полдень) היא סדרת פנטזיה רוסית בבימויו של קלים קוזינסקי, המבוססת על הנובלה "חיפושית בתל נמלים" מאת ארקדי ובוריס סטרוגאצקי. בתפקידים הראשיים מככבים מקסים מאויביה, יורי קולוקולניקוב, לאוניד יארמולניק ויוליה סניגיר. הצילומים החלו ביולי 2025.
הבסיס הספרותי לתסריט הוא הנובלה "חיפושית בתל נמלים" מאת האחים סטרוגאצקי. העלילה מתרחשת בשנת 2278. הפרוגרסור לב אבאלקין קוטע את משימתו בכוכב הלכת "תקווה" וחוזר לכדור הארץ למטרה לא ברורה. ראש הוועדה למגע עם ציוויליזציות חוצניות, רודולף סיקורסקי, מטיל על מקסים קמרר למצוא את אבאלקין ולברר מה קושר אותו לציוויליזציית-העל של ה"נוודים".
