תאמל״ק לי
ב-12 בספטמבר 1917, באולם הקונצרטים של "בית הצבא והצי" בפטרוגרד, הסתיים התהליך המשפטי בעניינו של גנרל ולדימיר סוחומלינוב. שר המלחמה לשעבר נידון בגין בגידה, חוסר מעש שלטוני וקבלת שוחד למאסר עולם עם עבודת פרך, תוך שלילת כל זכויותיו, והועבר מיד למבצר פטרופבלובסקיה בסנקט פטרבורג הבירה.
לולדימיר אלכסנדרוביץ' סוחומלינוב הייתה קריירה "מזהירה". הוא היה חבר במועצת המדינה ושר המלחמה, שנשלח לפרישה תחת קריאות הבוז של ההמון. סוחומלינוב היה מושא לשנאה של כמעט כל אנשי החברה הגבוהה, למעט משפחת הצאר. הגנרל התחתן מאהבה, אך בצל שערורייה נרשם כגורם העיקרי לתבוסות הצבא הרוסי במלחמת העולם הראשונה.
רקע
סוחומלינוב נולד בשנת 1848 בעיירת מחוז קטנה בפלך קובנה, למשפחת יועץ חצר ומפקח משטרה מחוזי במחוז טלשב. אמו של השר לעתיד הייתה בתו של האציל הבלארוסי לונסקי. במשפחה נולדו שלושה ילדים. ולדימיר היה הבכור. בשנת 1861 נמסר הילד לחיל הצוערים על שם הצאר אלכסנדר בווילנה, ובקיץ 1863 הועבר לפטרבורג לגימנסיה הצבאית הראשונה.
כעבור שנתיים עבר סוחומלינוב בהצלחה את בחינות הכניסה לבית הספר "קונסטנטינובסקויה" מספר 2, ברם כבר לאחר מספר ימים הועבר, כרוכב מצטיין, לבית הספר לפרשים על שם ניקולאי הראשון. גם זה הפך למזל, ואפשר לסוחומלינוב בן ה-19 לצאת בשנת 1867 לשירות במשמר הקיסרי (גווארדיה). הבוגר הצעיר הפך לחייל מובחר ושירת כארבע שנים ברגימנט שחנה בוורשה. בגיל 23 התקבל סוחומלינוב לאקדמיה של המטה הכללי. לאחר לימודים של שלוש שנים סיים אותה בהצלחה ו"בשל הצלחה במדעים" הועלה בשנת 1874 לדרגת שטאבס-רוטמיסטר וסופח למטה הכללי.
לוולדימיר סוחומלינוב לא פעם פשוט שיחק המזל. התמזל מזלו לצאת למשמר ולהיכנס לחוגי החברה הגבוהה, תוך יצירת קשרים במשפחה הקיסרית. התמזל מזלו שלא למות במלחמה הרוסית-טורקית ולא להישלח למלחמה עם יפן. על השתתפותו במלחמה הרוסית-טורקית קיבל עיטורי קרב רבים, ביניהם עיטור גאורגי הקדוש מדרגה רביעית וחרב זהב עם הכיתוב "על אומץ לב".
לאחר שחלה באבעבועות שחורות, בהן נדבק בקונסטנטינופול, ובטיפוס הבהרות שבו לקה בפטרבורג, קיבל סוחומלינוב לאחר החלמתו הצעה לתפוס את מקום מנהל העניינים והמרצה של האקדמיה על שם ניקולאי של המטה הכללי. בנוסף לתפקיד זה, ולדימיר אלכסנדרוביץ' בן ה-30 הקריא הרצאות בבית הספר לפרשים "ניקולייבסקויה", לימד טקטיקה בבית הספר לארטילריה "מיכאילובסקויה" ובחיל הצוערים (פאז'סקי קורפוס). במקביל לימד טקטיקה והיסטוריה צבאית את הנסיכים הגדולים פאבל אלכסנדרוביץ', פיוטר ניקולאייביץ' וסרגיי מיכאילובייץ', ומאוחר יותר – את ניקולאי השני, יורש העצר לעתיד בעצמו.
בשנת 1888 מונה קולונל סוחומלינוב למנהל בית הספר לקציני פרשים בפטרבורג. בתפקיד זה החזיק כמעט 12 שנים. בשנת 1899 מונה ולדימיר אלכסנדרוביץ' לראש המטה של פיקוד קייב, ב-1902 היה לעוזר מפקד הכוחות, וכעבור שנתיים נוספות מונה לוטננט-גנרל סוחומלינוב למפקד הכוחות של פיקוד קייב.
ב-19 באוקטובר 1905 תפס ולדימיר אלכסנדרוביץ' את משרת המושל הכללי של קייב, ווהלין ופודולסק. סוחומלינוב החל במרץ לשקם את אמונת האוכלוסייה באמינות ובכשירות של השלטון. ברחבי קייב הודבקו כרוזים שהכריזו כי המושל הכללי החדש לא יסבול שום הפרעות סדר. סוחומלינוב פיטר כמה מהפקידים המקומיים הכי לא פופולריים, כולל מפקד משטרת קייב המושחת ונקט בצעדים לריסון העיתונות המהפכנית והאנטישמית.
ערב אירועי מהפכת 1905, לוטננט-גנרל סוחומלינוב לקח חופשה ונסע לביאריץ, אתר נופש אופנתי בדרום-מערב צרפת. שם הכיר את יקטרינה בוטוביץ', לבית גושקביץ', ילידת קייב ומיד התאהב בה. היא הייתה בת 23, הוא בן 57. יקטרינה ויקטורובנה, שנולדה למשפחתו של סדרן דפוס וכתב (במשרה חלקית) ויקטור גושקביץ', שנטש בהמשך את המשפחה ודן אותה כמעט לכיליון כלכלי מוחלט, חלמה תמיד על גורל טוב יותר והייתה מלאת נחישות להשיגו בכל מחיר. הדרך הפשוטה ביותר הייתה להשתמש לשם כך במתנה היקרה מכל – היופי. בסוף שנת 1902 הצליחה להתחתן עם האציל הצעיר ולדימיר בוטוביץ', שהתאהב בה עד מעל הראש. אולם את בן זוגה המבריק – יועץ מדינה, אציל ובעל קרקעות גדול – היא לא אהבה. היא גם לא אהבה את הילד שנולד להם. היא השתעממה באחוזת פולטבה ובעלה, שהעריץ את יקטרינה ולא סירב לה לדבר, אפשר לה לצאת לבדה למסע באתרי הנופש בדרום צרפת. שם הכירה את סוחומלינוב.
יקטרינה סוחומלינובה
בשובו לרוסיה, הפך הגנרל לאורח קבוע בבית בוטוביץ'. בין הביקורים שלח ולדימיר אלכסנדרוביץ' לאהובתו מתנות רבות ומברקים המביעים אהבה לוהטת. יש לומר שהמושל הכללי של קייב וגנרל חיל הפרשים סוחומלינוב לא היה אדם עני: משני תפקידיו בקייב קיבל 51 אלף רובל – סכום עצום במונחים של אותם ימים. דרגה גבוהה, תפקיד מכובד, קשרים, כולל בחצר המלוכה – ליקטרינה ויקטורובנה היה על מה לחשוב.
ולדימיר בוטוביץ' הביט בביקורי סוחומלינוב בעין יפה: ייתכן שאף החמיא לו שאישיות כה בולטת מרבה לבקר אצלו. בסופו של דבר נודע דבר הקשר בין הגנרל ליקטרינה בוטוביץ' לכל העיר. יקטרינה ויקטורובנה דרשה מבעלה גירושין. מצדו, סוחומלינוב החל לאיים על בעלה של אהובתו. ולדימיר בוטוביץ' התעקש והצהיר כי גירושין לא ייתן לאשתו: "על בני בוטוביץ' לא מפקדים, גם אם מדובר בסוחומלינוב, ועליהם לא מאיימים!".
למרות זאת, יקטרינה ויקטורובנה עזבה את בית בעלה ועברה לבית אחר, בית המושל הכללי. מלבד הגירושין, היא העמידה בפני בוטוביץ' דרישות נוספות: יקטרינה התעקשה שהוא ייקח על עצמו את כל האשמה המשפטית לגירושין, יוותר על כל תביעה למשמורת על הבן יורי וישלם לה 200 אלף רובל. בן הזוג המושפל, מן הסתם, לא הסכים לתנאים אלו. בראותו בסוחומלינוב את האשם בקריסת חיי משפחתו, שלח לו בוטוביץ' הזמנה לדו-קרב, ממנה הגנרל התעלם. בתקווה לאלץ את סוחומלינוב לירות, הציף אותו בוטוביץ' במכתבים מעליבים. מתוך הבנה שבוטוביץ' עלול לגרום לו לצרות גדולות, החל ולדימיר אלכסנדרוביץ' להטיל ספק בתבונה ובצורך שבדרישת הגירושין. אך יקטרינה הייתה איתנה בדעתה. הסיכוי להפוך לאשתו של האיש המשפיע ביותר בדרום-מערב האימפריה עלה במידה ניכרת על חלומותיה הנועזים ביותר. יקטרינה אף נקטה בניסיון לנצח את עקשנותו של בוטוביץ' על ידי הדמיית ניסיון התאבדות בבליעת מינון גבוה של אופיום.
סוחומלינוב עם אשתו יקטרינה ויקטורובנה
לתהליך הגירושין השערורייתי של בני הזוג בוטוביץ' שורבבו גם ניקולאי השני, פיוטר סטוליפין, שר חצר הקיסר ו. ב. פרדריקס, והאובּר-פרוקורור של הסינוד ס. מ. לוקיאנוב. התהליך החל עם הגשת תביעה להתרת הנישואין מצד יקטרינה ויקטורובנה על שמו של ניקולאי השני, בה האשימה את בעלה ביחס אכזרי כלפיה, "המגיע לכדי התעללות". מצדו, גייס סוחומלינוב את המנהל הכללי של הלשכה לקבלת בקשות על שם הוד מלכותו, הברון א. א. בודברג. הלה, עם קבלת הבקשה עקף את רשויות המשפט, נתן הוראה לקיים חקירה על תלונת האישה הפגועה, במהלכה "נקבעה העובדה" של התעללות מצד בעלה.
בהמשך הגישה יקטרינה בקשה לקונסיסטוריה (בית הדין הכנסייתי) של פטרבורג, כשהיא מאשימה את בן זוגה בניאוף. סוחומלינוב עזר לה להשיג מסמכים מרשיעים עם עדויות של מספר אנשים, שנאספו תוך הפרת הליכים משפטיים נדרשים. לכאורה, לבעלה של יקטרינה היה רומן עם האומנת. מאוחר יותר התברר שזה פשוט לא היה יכול לקרות, שכן האומנת שעזבה מזמן לצרפת התגלתה בבדיקת רופא כבתולה.
ובכל זאת, הגנרל המאוהב השיג את כתב הגירושין, אף שהרס לחלוטין את המוניטין שלו. ב-10 בנובמבר 1909 קיבלה הקונסיסטוריה של פטרבורג החלטה על התרת נישואיהם של הזוג בוטוביץ' בשל ניאוף הבעל, וליקטרינה ויקטורובנה ניתנה הזכות להינשא בשנית באופן מיידי. ב-12 בנובמבר ניתנה החלטת התרת הנישואין על ידי הסינוד.
מאבקה של יקטרינה ויקטורובנה להתרת הקשר שלה עם בוטוביץ' נמשך 28 חודשים. התיק הזה היה אפל ומאוס, והכתים לעד את שמו של סוחומלינוב. למרות שמבחינה טכנית הגירושין, כמו גם הנישואין השניים של יקטרינה, היו חוקיים, סביב שר המלחמה ואשתו הצעירה ריחף ללא הרף ריח של סקנדל. מוניטין מוכתם לא מנקים מהר. החברה ברובה סברה שבמחלוקת עם בוטוביץ', סוחומלינוב ויקטרינה פנו לאמצעים מפוקפקים, ואולי אף חסרי כבוד. גם אם השמועות הללו היו חסרות בסיס, הרי שהתנהגותו של סוחומלינוב לא יכלה להיקרא למופת. (…) ניתן להניח שיקטרינה ויקטורובנה, גברת בעלת שאיפות בלתי נדלות, הייתה מרוצה לאחר שביצעה בתוך עשר שנים זינוק יוצא דופן כזה במעלה הסולם החברתי. ב-1902 מזכירה אנונימית המכופפת את גבה מעל ניירות במשרד עורכי דין קדורני; שנה לאחר מכן – בעלת אחוזה עצומה; כעת – כעבור חמש שנים בלבד – רעייתו של שר המלחמה, אחד הפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בבירה. אולם שמחתה של יקטרינה והציפייה לניצחון שחיכה לה בחברה הפטרבורגית התפוגגו מהר: התברר שבדרך זו ארבו לה מכשולים בלתי עבירים. הכלל הבלתי כתוב קבע שאישה גרושה לא יכולה בשום פנים ואופן להיות מוצגת בפני חצר המלוכה. המצב הסתבך בשל העובדה שגירושיה של יקטרינה ויקטורובנה היו סיפור דוחה עד הקצה, שהכיל האשמות הדדיות מלוכלכות שפורסמו ברבים ושמועות אפלות רבות. (…) סירבו לקבל את הזוג הטרי בסלונים המשפיעים ביותר של פטרבורג. אפילו חלק מחבריו הוותיקים של סוחומלינוב סגרו בפניו את דלתות בתיהם בבירה. למרות מעמדו הרשמי הגבוה מאוד של בעלה, ה'חברה הגבוהה' התאחדה כדי להרוס את תקוותיה של יקטרינה ויקטורובנה לניצחון חברתי.
"האויב מבפנים: שגעון הריגול ושקיעתה של רוסיה הקיסרית" מאת וויליאם פולר
בתחילת דצמבר 1908 מונה סוחומלינוב לראש המטה הכללי, וכעבור חודשים ספורים – לשר המלחמה. השפעתו של סוחומלינוב על ניקולאי השני התבססה על הבנה דקה של אופי הקיסר, בהיותו מודע לכך שניקולאי לא מפיק הנאה מהשלטון ורואה בכתר נטל כבד שחובתו מאלצת אותו לשאת, הבין סוחומלינוב שהדרך הטובה ביותר לזכות בחיבת השליט תהיה לבדר אותו ללא הרף. סוחומלינוב, שידע להפיג את השעמום המלכותי, רכש את אהדתו של ניקולאי השני, שהבליט אותו מבין שאר השרים. שר המלחמה תמיד תיבל את דיווחיו באנקדוטות, בדיחות והפתעות. כתוצאה מכך הצליח סוחומלינוב להחזיק את תשומת לבו של הקיסר 'במתח במקרה הצורך במשך שעתיים ברציפות'.
עמיתיו של ולדימיר אלכסנדרוביץ', מטבע הדברים, נעלבו מיכולתו לתמרן את הקיסר, שכן הבינו שככל שניקולאי נותן יותר אמצעים לצרכים צבאיים, כך נשאר פחות למשרדים אחרים. כל השרים במידה זו או אחרת לא חיבבו את סוחומלינוב.
אלא שהנישואין ליקטרינה ויקטורובנה הביאו לסוחומלינוב חוסר מזל. אף שהייתה אישה לא טיפשה בכלל, הייתה די לא מוסרית, וכנראה החליטה לנצל את נישואיה לזקן עד תום, הן במובן המעמד והן במובן האפשרות לחיות חיי רווחה. היא עלתה לסוחומלינוב ביוקר רב, ובחייה הקלילים (כשערכה קבלות פנים אצלה וביקורי ערב בתיאטראות ובבתי מרזח למיניהם). היא שיבשה לחלוטין את אורח חייו הרגיל של סוחומלינוב. בפטרבורג היה עליו ללוות את אשתו כמעט לכל מקום, וזה השפיע על עבודתו וכתוצאה מכך, היה קל דעת באופן קיצוני והתייחס לעבודתו בקלות דעת יתרה.
אם בתקופה הראשונה בתפקיד שר המלחמה הוא בחר עוזרים קרובים ואישים רציניים ובעלי כושר עבודה יוצא דופן ולא הפריע להם לעבוד, כשהוא מברך על כל יוזמותיהם. לאחר מכן החליף את העוזרים הללו באנשים לא מוכשרים אך נוחים לו, והעבודה החלה להתנהל הרבה פחות טוב.
יש לציין כי סוחומלינוב עצמו חי בצניעות מופלגת, הוציא מעט על עצמו, אך אשתו דרשה כסף ללא הרף. השר היה מודה בעצמו כי אם "במהלך שהותי בקייב כמושל כללי ומפקד הכוחות חסכתי כ-75 אלף רובל. הרי שכעת כל המלאי הזה אזל על תהליך הגירושין ועל התמיכה ביקטרינה ויקטורובנה… אני פשוט לא יודע מה לעשות: משכורתו של שר מלחמה זעומה מדי. (…) על עצמי אישית אני מוציא לא יותר משלושה רובל ביום. אני סועד צהריים תמיד במסעדת 'החברה הכלכלית', ובערבים אוכל נקניק עם תה. הרי אין לי אמצעים בכלל, וכל מה שאפשר אני שולח ליקטרינה ויקטורובנה (שהייתה באותו זמן במצרים)".
תקציבם של הזוג סוחומלינוב התפרק. כדי לשלם את החשבונות, ולדימיר אלכסנדרוביץ' היה צריך למצוא מקור הכנסה נוסף, והברירה במצבו הייתה מוגבלת ביותר. לא הייתה לו הכנסה קבועה מרכוש (רנטה), שכן לא היו בבעלותו לא קרקעות ולא אחוזות. סוחומלינוב ניסה לשחק בבורסה, אולם לא עלה בידו לשפר את מצבו הכספי של השר באופן משמעותי.
החיים בבירת האימפריה דרשו הוצאות רבות בהרבה מאשר בקייב. בנוסף, המשרה המיניסטריאלי שבה החזיק כעת סוחומלינוב רמז על עומס פיננסי שלא ניתן להשוואה לזה שנשא בתפקיד המושל הכללי. כך, למשל, השר היה צריך לשלם בעצמו לשש-עשרה המשרתים שהרכיבו את סגל שני מעונותיו הרשמיים. אם בקייב הצליח סוחומלינוב להסתפק בקבלת פנים גדולה אחת בלבד בשנה, הרי שבפטרבורג המעמד חייב אותו לערוך אצלו מספר רב של התכנסויות מסוגים שונים מדי חודש. אין לשכוח גם את ההוצאות הגדולות על הטיפול ביקטרינה (שסבלה ממחלת כליות), וכן את הוצאותיה האישיות במהלך מסעותיו. נראה שרעיית השר ניצלה את דעת הרופאים על התועלת שבחבל ארץ חם לבריאותה, כדי להצדיק את מסעותיה היקרים מאוד. מדי שנה הייתה נוסעת למספר חודשים מפטרבורג, כשהיא מתגוררת במקומות כגון דרום צרפת, איטליה, יוון, סמירנה, מצרים ומרוקו. המכתבים והמברקים ששלחה משם לבעלה הכילו לעתים קרובות בקשה לשלוח כסף.
באחד הדו״חות הרשמיים שנכתבו לאחר מעצרו של סוחומלינוב, העניין תואר במילים הבאות: '…בנפלו תחת השפעתה של אישה צינית ופרוצה, הוא [סוחומלינוב] חי אך ורק עבורה ועבור גחמותיה ותשוקותיה'. (…) העניינים התנהלו כל כך רע, שמנהלת משק הבית הנאמנה של סוחומלינוב, מריה פרנצבה קינייה, השתדלה לפנות כמה שפחות לבעל הבית בבקשת כסף להוצאות ביתיות קטנות, שכן בכל פעם פניו התארכו בשל כך. נראה שבדיוק בזמן זה – בסוף 1912 – הפסיק סוחומלינוב לרסן את עצמו והפך למקבל שוחד.
שר המלחמה
הגעתו של סוחומלינוב למשרד המלחמה יכולה להיחשב כניצחונו הבירוקרטי. הגנרל השיג מניקולאי השני החזרת נוהג מלפני מהפכת 1905, כאשר כל אגפי המשרד היו תחת סמכות השר. בכך לקח על עצמו את האחריות להכין את רוסיה למלחמה. עם תחילת מלחמת העולם הראשונה, כאשר לקראת אביב 1915 התגלה מחסור גדול בפגזים ובציוד צבאי אחר, החלו לראות בסוחומלינוב את האשם העיקרי באספקה הגרועה לצבא הרוסי. ביוני 1915 פוטר הגנרל-אדיוטנט מתפקיד שר המלחמה, אך ניקולאי השני השאיר לו את חברותו במועצת המדינה של האימפריה.
תוך זמן קצר החלה חקירה על פעילותו של ולדימיר סוחומלינוב בתפקידו כשר. במרץ 1916 פוטר מהשירות הצבאי. המשפט נמשך יותר מחודש וההאשמות בשוחד דהו בבירור על רקע המילים על בגידה וחוסר מעש שלטוני.
הגנרל מצא את עצמו עוד בתקופת הצאר בבאסטיון טרובצקוי שבמבצר פטרופבלובסקיה. בשהותו מאחורי הסורגים, הוא לא ננטש על ידי אשתו: היא עשתה עבורו כל שביכולתה. כעבור חצי שנה שוחרר סוחומלינוב וחזר לדירתו. השחרור אורגן גם הוא על ידי יקטרינה ויקטורובנה עצמה, שפנתה לרספוטין. תוצאת הפגישה הזו הייתה העברתו של ולדימיר אלכסנדרוביץ' למעצר בית באוקטובר 1916.
לא היו שום ראיות ישירות לאשמתו, סוחומלינוב הפך לקורבן של זעם ציבורי; פקידים בכירים ניסו לסגור את תיקו, אך משרד המשפטים לא אפשר זאת. אבל במרץ 1917 נעצר סוחומלינוב שוב, הפעם על ידי נציגי השלטון הסובייטי החדש.
בזמן שהגנתי כך על ראשי, פרצה מהפכת פברואר 1917, ואיזו חבורה של אנשים חמושים עוצרת אותי בדירה ולוקחת אותי לארמון טאורידה, שם כבר התארגן השלטון החדש. בזמן הנסיעה במשאית, טיפוס במשקפיים החזיק מול הרקה שלי אקדח בראונינג, שקנהו נחבט בראשי בגלל המהמורות בדרך. האדישות המוחלטת שלי כלפי התעלול הקרבי הזה הביאה לכך שהוא החזיר תוך זמן קצר את הנשק לנרתיק. לאחר מכן כמה שאלות בנוגע לתיק שלי ותשובותיי הרגועות לחלוטין עליהן הסתיימו בכך שהיחס העוין הראשוני כלפיי הפך לאוהד".
סוחומלינוב, על אופי מעצרו בידי הסובייטים.
ולדימיר אלכסנדרוביץ' הובל לקרינסקי, שם אילצו אותו להוריד את הדרגות ולמסור את עיטור גאורגי. אך בניסיון לקחת את העיטור, יצא להגנת סוחומלינוב אחד החיילים, שהצהיר כי פרס שהורווח בזכות, ועוד פרס כזה, אין לקחת.
המשפט נמשך מה-10 באוגוסט עד ה-12 בספטמבר, ואליו שורבבה גם יקטרינה ויקטורובנה. בעיתונים הופיעו עובדות סקרניות מחיי שר המלחמה לשעבר, כמו על כך שהוצאותיה הרחבות של גברת סוחומלינובה, לפי עדויות העדים, בלעו אמצעים גדולים. בקיץ באתרי נופש מחוץ למדינה תפס הזוג מעון בן 12-15 חדרים. בפריז באחת העונות הזמינה סוחומלינובה 13 שמלות אצל בר ו-12 אצל ברנרד, השמלה הזולה ביותר עלתה לא פחות מ-800 פרנק. באותה עונה היא קנתה עשרה כובעים ב-200-300 פרנק כל אחד… קנו פרוות ב-7300 רובל, סכומי כסף שונים על תכשיטים ובין היתר פנינים ב-20,000. למרות הוצאות המחיה העצומות, הצליח גנרל סוחומלינוב להפקיד בתקופה שבין ה-2 בדצמבר 1908 ל-3 בספטמבר 1915 במוסדות אשראי שונים בפטרוגרד 702,737 רובל.
נטעו כי באותה תקופה הוא משך מהבנקים יותר מ-336,000, ולקראת ספטמבר 1915 נותרו בחשבונותיו יותר מ-323,000 רובל. הימצאותם של אמצעים כאלו לא יכולה להיות מוסברת על ידי משחק מוצלח בבורסה, כפי שניסה סוחומלינוב לעשות בשיחות עם מכריו, שכן במומחיות חשבונאית נקבע שהכנסותיו של סוחומלינוב מפעולות בבורסה הסתכמו ב-55,000 רובל בלבד. מתוקף תפקידו כשר מלחמה קיבל סוחומלינוב 18,000 משכורת, 3600 דמי נסיעות וכ-8000 להוצאות חריגות.
השר לשעבר, לעומת זאת, טען שייחוס אמצעים כאלו אליו אינו מבוסס על דבר, אשתו לא קנתה תכשיטים ופרוות אלא פשוט הסתכלה… יקטרינה ויקטורובנה העידה על כך שלאתרי הנופש נסעה "חולה לחלוטין": "בניכר עברתי שני ניתוחים. הוציאו לי אבנים מהכליות ולאחר מכן כרתו כליה. הייתי חולה כל הזמן… לא היה זמן לבילויים… ניהלתי אורח חיים של בית הבראה…".
בסופו של דבר, כל ההאשמות נגד האישה ש"רק בזבזה את כספו של הגנרל" בוטלו. השר לשעבר הוכר כאשם ב"הכנה בלתי מספקת של הצבא למלחמה" ונידון למאסר עולם עם עבודת פרך. מהפכת אוקטובר מנעה ממנו לצאת לסיביר. יקטרינה ויקטורובנה הצליחה להשיג עבור בעלה העברה לכלא קרסטי בפטרבורג. מהבאסטיון הקדורני והטחוב של פטרופבלובקה הועבר סוחומלינוב לבניין מואר, יבש וחם עם חימום מרכזי, חדר אמבטיה, מים חמים ומטבח.
לבסוף, במאי 1918 קיבל הגנרל בן ה-70 חנינה מוחלטת מהבולשביקים ויצא את רוסיה.
אשר ליקטרינה ויקטורובנה, לאחר שהתגרשה מסוחומלינוב, התחתנה ב-1919 עם המהנדס גבאייב, שהיה, לפחות זמנית, ביחסים טובים עם השלטון החדש. תוך זמן קצר נעצר גבאייב על ידי השירות החשאי הסובייטי, הצ'קה, הואשם בריגול לטובת פינלנד ונורה למוות. יקטרינה ויקטורובנה נעצרה גם היא (והואשמה ספסרות). היא נשלחה בתחילת 1920 למוסקבה ונכלאה במחנה אנדרונייבסקי ובאביב 1921 היא נורתה למוות.
סוחומלינוב הזקן הגיע ב-22 בספטמבר 1918, להאנקו שבפינלנד לפני שעבר לרפובליקת ויימאר. בשנת 1924 פורסמו זיכרונותיו, שהוקדשו לחבריו לשעבר בצבא ולקייזר וילהלם השני מגרמניה, ששקל להקדיש את זיכרונותיו לסוחומלינוב. סוחומלינוב, שמתח ביקורת חריפה על עמיתיו לשעבר, טען כי המהפכות של 19171923 התרחשו משום שפירוק חבר שלושת הקיסרים והמלחמה מנעו מרוסיה וגרמניה להישאר מאוחדות כנגד הדמוקרטיה הליברלית. הוא הוסיף כי ניתן יהיה להשיב את המלוכה אם תהיה התקרבות בין רוסיה לגרמניה. כך או כך הוא חי את שארית חייו בעוני קיצוני בברלין, שם נמצא מת מחשיפה לקור על ספסל בפארק בוקר אחד ב-2 בפברואר 1926. הוא נקבר בבית הקברות הרוסי האורתודוקסי ברלין-טגל.
חומר מעשיר לקריאה
"האויב מבפנים: שגעון הריגול ושקיעתה של רוסיה הקיסרית" מאת וויליאם פולר
