מי לבש את הגלימה הכי טוב? שחקני סופרמן הטובים ביותר בכל הזמנים

סופרמן, בדיוק כמו ג'יימס בונד או באטמן, הוא הרבה יותר מסתם תפקיד. כי אם אתה מגלם את סופרמן, אתה לא רק מגלם גיבור-על – אתה מגלם את גיבור-העל הגדול מכולם.

הגלימה, הסמל, המצפן המוסרי הם הרבה דברים לשאת על כתפיים רחבות ולא כל שחקן שלבש את האות "S" הצליח לנחות בשלום. מאז 1948, הוליווד הציגה סופרמן שונה על המסך, לכל אחד סגנון משלו, יהירות או חוסר בהם. חלקם עפו. חלקם נכשלו.

אז מה הופך סופרמן לגדול? האם שחקן יכול לתפוס גם את קלארק קנט וגם את קאל-אל? האם הם נראים כאילו נולדו בקריפטון אבל גדלו בקנזס? האם הם גורמים לנו להאמין, אפילו רק לשנייה, שמישהו יכול להיות כל כך טוב?

מה הופך סופרמן לגדול?

לגלם סופרמן פירושו לגלם שני תפקידים בו זמנית: אל-חייזר ונער חווה עם תג עיתונאי. החלפת משקפיים זה בסדר, אבל זה יותר עניין של החלפת אישיות שלמה.

קלארק קנט צריך להיות בעל נימוסים עדינים, בעוד שעל סופרמן להקרין ביטחון. השחקנים הטובים ביותר מבינים את המתח בין הזהויות הללו. קלארק מסתיר את כוחו וסופרמן מסתיר את רגשותיו.

המראה של סופרמן הוא רק חצי מהמיתוס. הוא אמור להיות גבוה, רחב ולסת מרובעת. זה עניין של איך שחקן נושא את החליפה. הסופרמנים הטובים ביותר נראים כאילו הם שייכים לתחפושת הזו. בלי מאמץ. בלי לחץ. רק כוח. התכונה הכי מסובכת של סופרמן אינה הכוח שלו, אלא הכנות שלו. הוא לא מעונה כמו באטמן או ציני כמו איירון מן. הוא רציני, וקשה לגלם את זה בלי לסטות מדי.

הצופים צריכים להאמין שאכפת לו, גם כשהעולם לא מגיע לו. כריזמה נושאת את המשקל הזה. גם אם שחקן מצליח להופיע בצורה מושלמת, זה נשאר רק אם הגילום משאיר חותם. האם זה השפיע על עיבודים עתידיים? האם זה הגדיר מחדש את הדמות בתרבות הפופולרית? האם זה שרד ממים, אתחול מחדש וגרסאות במאי של סניידר?

חלק מהסופרמנים דועכים ככל שהכתוביות מתגלגלות. אחרים הופכים לסטנדרט הזהב.

הדירוג (מהגרוע לטוב ביותר)

קירק אלין – סדרת סופרמן (1948–1950)

סופרמן הראשון בלייב אקשן מקבל נקודות על היותו ראשון, ולא הרבה מעבר לכך. הסופרמן של אלין הרגיש כמו שחקן סרט אילם עם דיאלוגים. הוא נתן לנו מחוות רחבות, הגשת שורות נוקשות וסצנות מעופפות כל כך מגושמות שעברו לאנימציה באמצע. אבל הוא כן הניח את היסודות, גם אם הם היו רופפים.

ג'ורג' ריבס – הרפתקאות סופרמן (1952–1958)

הסופרמן של ריבס היה פופולרי מאוד בתקופתו, אבל לקלארק קנט שלו היה יותר יהירות מאשר לסופרמן שלו, מה שהפך את הדינמיקה הרגילה.

ובכל זאת, לריבס היה קסם וסמכות, גם אם סצנות האקשן כללו בעיקר דחיפת רהיטים והתרסקות דרך קירות. מכובד, אבל תוצר של זמנו.

ברנדון רות' – סופרמן חוזר (2006)

לרות' היה את המראה. אפילו הייתה לו את הרוח. אבל ״סופרמן חוזר״ מעולם לא נתן לו להיות לבד. הוא היה תקוע בחיקוי של כריסטופר ריב בסרט שהיה יותר מחווה מאשר אתחול. זה הרגיש כמו צפייה במחווה לתחפושת. באופן אירוני, רות' הצליח מאוחר יותר לגאול את עצמו כסופרמן בטוח יותר בעצמו ב"יקום החץ".

דין קיין – לויס וקלארק: הרפתקאותיו החדשות של סופרמן (1993–1997)

קין הביא קסם של קומדיה רומנטית לקלארק קנט, מה שעבד היטב עבור סדרה שהייתה יותר "אור ירח" מאשר "איש הפלדה". עם זאת, הסופרמן שלו הרגיש לעתים קרובות כמו דמות רקע.

חסרה לו הרצינות לרגעים הגדולים יותר של התפקיד, והכתיבה של הסדרה לא עזרה. ובכל זאת, קיין הפך את קלארק לאדם שזוהה איתו בעשור מלא בגיבורים מהורהרים.

טיילר הוצ׳לין – סופרמן ולויס (2021–2025)

הוצ׳לין התפתח לתפקיד. קלארק שלו חם, סופרמן שלו אמין וסצנות מצב האבא שלו מכות חזק. אבל הוא עדיין בתהליך.

בעוד שההופעה שלו מוצקה, הוא עדיין לא חווה את הרגע המכונן או את טביעת הרגל התרבותית שדוחפת אותו לראש הטבלה. ייתכן שהזמן ישנה זאת.

דיוויד קורנסווט – סופרמן, איש המחר (2025–)

דיוויד קורנסווט החליף את הנרי קאוויל בתור האהוב על ההמונים בסרט "סופרמן". בינתיים הופעתו מצביעה על חזרה לאופטימיות וללב. לקורנסווט יש את המראה בסגנון ריב ואת התסריט של ג'יימס גאן מאחוריו. הוא מלא פוטנציאל וימים יגידו אם יתפוס מקום של כבוד ברשימה.

הנרי קאוויל – איש הפלדה, באטמן נגד סופרמן, ליגת הצדק (2013–2022)

קאוויל נראה כמו סופרמן שיצא מחוברת קומיקס ונכנס לחדר כושר. הופעותיו היו מבוססות, כנות, ולעתים קרובות מוגבלות בשל התסריטים.

הסופרמן המהורהר והפילוסופי של זאק סניידר לא הותיר מקום רב לשמחה או לתקווה, מה שהוריד מהכריזמה של קאוויל. ובכל זאת, המעריצים אהבו אותו, והוא גילם את התפקיד ביושרה – גם אם הסרטים לא תמיד גיבו אותו.

טום וולינג – סמולוויל (2001–2011)

לדמות הזו לא הייתה גלימה וללא תקווה (עד הסוף ממש). אבל וולינג הצליח במסע מנער חווה מבולבל לגיבור מתחיל. במשך 10 עונות, הוא בנה גרסה של קלארק קנט שהרגישה אנושית וניתנת להזדהות, גם אם מעולם לא ראינו אותו הופך לסופרמן במלואו.

מורשתו טמונה במספר המעריצים העתידיים שהוא הביא למיתולוגיה. בעל השפעה שקט ועקבי מאוד.

כריסטופר ריב – סרטי סופרמן (1978-1987)

ריב נותר קנה המידה. הוא הצליח עם הבלתי אפשרי: להפוך את סופרמן לאמין בלי לקרוץ למצלמה. קלארק שלו היה מגושם אך חביב. סופרמן שלו היה אצילי בלי להיות נוקשה.

ריב הצליח עם הדואליות טוב יותר מכל אחד אחר והופעתו נותרה מרשימה. אפילו כשסרטי המשך הפכו לטיפשים, הוא נשאר מושלם. הופעה שנבנתה להחזיק מעמד.

למה ריב בראש הרשימה?

היופי בסופרמן של ריב היה שהוא שכנע את הצופה שיכול להיות אדם כזה. בלי קסם של אפקטים חזותיים. בלי סיפור רקע מעונה. רק סיפור נקי, משחק ללא דופי והשילוב הנדיר של ענווה ושליטה. הוא לקח על עצמו את התפקיד בצורה שעדיין מטילה צל ארוך כיום.

לא מסכימים? נהדר. זה חצי מהכיף. השאירו את הדירוגים שלכם בתגובות והצטרפו לדיון.