סורינאם היא אחת המדינות המגוונות והמרתקות ביותר ביבשת דרום אמריקה, מקום שבו יערות גשם עבותים פוגשים פסיפס אתני יוצא דופן של מהגרים מאסיה, אפריקה ואירופה. זהו סיפורה של אומה המגדירה את עצמה מחדש דרך ריבוי שפות, טעמים ומסורות, תחת המוטו של אחדות וצדק.
מדינה קריבית בדרום אמריקה, שבה זהות לאומית נבנית מריבוי שפות, עמים ומסורות
השם "סורינאם" עשוי להיות ממקור אינדיאני. סורינאם היא מדינה רב-אתנית, רב-תרבותית, רב-לשונית ורב-דתית ללא תרבות לאומית אחידה אחת.
סורינאם שוכנת בדרום אמריקה אך נחשבת למדינה קריבית. שטחה הכולל הוא 163,820 קמ"ר. רוב התושבים חיים ברצועת החוף הצרה, מאחר שלמעלה מ-90% מהשטח הלאומי מכוסה ביערות גשם. זוהי מדינה טרופית עם עונות יבשות וגשומות לסירוגין. כאשר פרמריבו היא עיר הבירה מאז ימי הקולוניאליזם המוקדמים.
נכון ל-17 בדצמבר 2025, אומדן האוכלוסייה הרשמי עומד על 642,325 נפש. כ-35% עד 40% מהאוכלוסייה הם ממוצא הודי (המכונים "הינדוסטנים"), 30% עד 35% הם בני קריאולי או אפרו-סורינאמים, 15% ממוצא ג'אווני, 10% הם "מרונים" (צאצאי עבדים נמלטים) וישנם בין 6,000 ל-7,000 אינדיאנים המנויים את ילידי המקום. מיעוטים נוספים כוללים סינים ולבנונים/סורים. מאז 1870 האוכלוסייה גדלה, אך עם תנודות רבות; בשנות ה-70 הגירה המונית להולנד הובילה לירידה באוכלוסייה וכיום חיים בהולנד כ-300,000 סורינאמים.
השפה הרשמית ושפת ההוראה היא הולנדית, זכר לתקופת הקולוניאליזם ההולנדי, אך בסורינאם מדוברות כעשרים שפות. השפה הקריאולית המרכזית וה"לינגואה פרנקה" היא סראנאנטונגו (Sranantongo), שהתפתחה במטעים. ניסיונות להפוך אותה לשפה רשמית נתקלו בהתנגדות מצד קבוצות לא-קריאוליות. שפות מרכזיות נוספות הן סרנאמי-הינדוסטנית וג'אוונית-סורינאמית.
הסמלים המרכזיים הם הדגל הלאומי, סמל המדינה וההמנון. הדגל כולל פסים בירוק (פוריות), לבן (צדק ושלום) ואדום (פטריוטיות), עם כוכב צהוב במרכז המסמל אחדות לאומית ו"עתיד זהב". חמשת קודקודי הכוכב מייצגים את חמש היבשות וחמש קבוצות האוכלוסייה העיקריות. המוטו הלאומי הוא "Justitia-Pietas-Fides" (צדק-אהבה-נאמנות). ה"מאמיו" (שמיכת טלאים) משמשת כסמל לא רשמי למגוון התרבותי של המדינה.
צמיחתה של אומה
סורינאם הייתה חברת מטעים קריבית קלאסית. בשנות ה-50 של המאה ה־17, מתיישבים אנגלים ופליטים יהודים ספרדים מברזיל הקימו בה מטעי סוכר. הולנד השתלטה על האזור ב־1667 והעבדות בוטלה רק ב-1863, אם כי לאחריה הובאו עובדי קבלן אסייתים (בעיקר מהודו ואינדונזיה) כדי להחליף את כוח העבודה במטעים. רוב המהגרים האסיאתיים נשארו במדינה.
לאחר קבלת העצמאות ב־25 בנובמבר 1975, ניסתה סורינאם לקדם תהליך אינטגרציה. תהליך זה הואץ תחת משטר צבאי שעלה לשלטון ב־1980, אך איבד תמיכה בשל הפרות זכויות אדם (כגון "רציחות דצמבר" ב־1982).
בשנת 1987 הוחזרה הדמוקרטיה, אך גזע, מעמד ואתניות ממשיכים לשחק תפקיד מכריע בחיים הלאומיים.
פרמריבו רבתי, עם כ-300,000 תושבים, היא העיר היחידה והמרכז המסחרי. המרכז העתיק מתאפיין בבנייני עץ בסגנון אדריכלי לאומי ייחודי. המגוון הדתי ניכר בשפע הכנסיות, בתי הכנסת, המקדשים ההינדים והמסגדים השוכנים אלו לצד אלו.
אוכל, כלכלה ותרבות
המאכל הלאומי הוא עוף ואורז. המטבחים הג'אווני והסיני פופולריים מאוד. באזורים הכפריים המזון משתנה לפי מוצא (רוטי להינדוסטנים, לחם לקריאולים).
המגזר החשוב ביותר הוא כרייה (בוקסיט וזהב). בוקסיט ואלומיניום מהווים שלושה רבעים מהייצוא. המדינה מייצאת גם אורז, בננות וחסילונים. למעלה ממחצית מכוח העבודה מועסק על ידי המדינה.
פוליטיקה: המערכת הפוליטית מבוססת לרוב על מפלגות אתניות. מאז 1955 אף מפלגה לא זכתה ברוב מוחלט, מה שמחייב תמיד הקמת ממשלות קואליציוניות.
נשים מהוות את המרכז הרגשי והכלכלי במשקי בית קריאוליים רבים, בעוד שבחוגים הינדוסטניים מסורתיים המבנה הוא פטריארכלי יותר. נישואים מעורבים מתקיימים בפרמריבו, אך באזורים החקלאיים עדיין נהוגים לעיתים נישואים בשידוך הורים.
חינוך ודת
החינוך נתפס כערך עליון. שיעור האוריינות גבוה (כ-93%). קיימים טקסי מעבר ייחודיים בקרב קבוצות המרונים והאינדיאנים.
הדתות המרכזיות הן הינדואיזם, נצרות ואסלאם. מערכת אמונות נוספת היא ה"ווינטי" (Winti), דת אפריקאית מסורתית.
אידיאל היופי
קראו גם: ההיסטוריה של היופי: לא מה שחשבתם
בסורינאם, כמו במדינות רבות באזור הקריבי ובדרום אמריקה, תפיסות היופי והמשיכה המינית מושפעות מאוד מהמבנה האתני והתרבותי המגוון. ישנה הערכה למבנה גוף מלא, ובחלק מהקהילות זהו אף אידיאל יופי מובהק.
בקרב הקהילות ממוצא אפריקאי בסורינאם, ישנה נטייה מסורתית להעדפת נשים בעלות מבנה גוף מלא, קימורים ברורים ומראה הנחשב ל"בריא" וחזק. היסטורית, מבנה גוף מלא העיד על עושר, שפע ויכולת כלכלית. בעוד אישה רזה נתפסה לעיתים כמישהי שסובלת ממחסור או ממחלה.
בתרבות הקריאולית העממית, נשים חזקות ובעלות נוכחות פיזית זוכות לכבוד רב. זה משתקף גם בלבוש המסורתי, הקוֹטוֹ (Koto), שמורכב משכבות רבות של בד שנועדו להעניק לאישה מראה רחב, מכובד ומרשים יותר.
בתרבויות המסורתיות בתוך סורינאם (כולל חלק מהקהילות האסיאתיות והאינדיאניות), משיכה לנשים מלאות קשורה לעיתים קרובות לתפיסה של פוריות. אגן רחב ומבנה גוף שאינו רזה מדי נתפסים כסימנים ליכולת לשאת ולגדל ילדים בהצלחה, מה שהופך נשים אלו למבוקשות מאוד כבנות זוג.
אבל יש פער בין הדורות ובין העיר לכפר: בעיר פרמריבו, בשל החשיפה למדיה גלובלית, לאינטרנט ולטלוויזיה, חדר גם אידיאל היופי המערבי ה"רזה" וצעירים רבים בעיר עשויים לשאוף למראה זה.
מנגד באזורים הכפריים ובג'ונגלים, המסורת חזקה יותר והמשיכה למבנה גוף מלא נותרה דומיננטית מאוד ואין את ה"סטיגמה" השלילית שלעיתים מודבקת למשקל עודף בעולם המערבי.
בעוד שבמערב מדברים לעיתים על "משיכה לנשים שמנות" כהעדפה ספציפית או חריגה כלשהי, בסורינאם זה פשוט חלק מהנורמה החברתית הרחבה, כפי שלתחושתי אמור להיות. אישה מלאה לא צריכה להרגיש שהיא "חורגת מהסטנדרט", אלא שהיא מייצגת יופי נשי קלאסי. כך המושג "שמנה" בסורינאם נתפס לעיתים קרובות כמחמאה (בהקשר של "מלאה ובריאה") ולא כגנאי.
"אם תתקע מקל באדמה, הוא יצמח"
פתגם סורינאמי על פוריות האדמה
סורינאם היא עדות חיה ליכולת של קבוצות אנושיות כה שונות לחיות יחד תחת דגל אחד. למרות האתגרים הכלכליים והפוליטיים שליוו אותה מאז העצמאות, המדינה שומרת על עושר תרבותי נדיר, שבו המטבח, השפה והמנהגים יוצרים מארג אנושי שאין שני לו בעולם.
