מהוויקינגים ועד לאימפריה השוודית, מאיחוד קלמר ועד לנייטרליות בתקופת מלחמות העולם, כל אלה זה רק קמצוץ מההיסטוריה של שוודיה.

שוודיה: היסטוריה

חצי האי הסקנדינבי הוא האזור הצפוני ביותר באירופה, שבו התרחשו אירועים חשובים במשך מאות שנים.

אחד המקומות המרכזים והעתיקים ביותר בה נוצרה מדינה בחצי האי היה שוודיה. יישוב השטח הדרומי בחצי האי החלה באלף ה-11 לפני הספירה, כאשר הקרחון נמס בסקנדינביה והמתיישבים הראשונים החלו להופיע, לצד היווצרות החי והצומח.

זמן רב חלף מאז, וכעת שבדיה היא אחת המדינות המפותחות ביותר בצפון אירופה ובעולם.

ההיסטוריה המוקדמת

האנשים שהחלו להתיישב בהדרגה במרחבים העצומים של שוודיה המודרנית, עסקו בעיקר במלאכה שיכולה להאכיל אותם.

לכן היתה עדיפות לדיג ולציד, לרבות ציד מונע. מאזורי החוף אנשים עברו עמוק יותר לתוך סקנדינביה. שם נסוג הקרחון, ואבותיו הקדמונים של האדם הלכו בעקבותיו. הם יצרו מחנות שבהם התגוררו זמן מה עד שנגמר האוכל באזור שמסביב.

האתר העתיק ביותר נמצא ליד מאלמו, שראשיתו בשנת 8,000 לפני הספירה. בתקופה הניאוליתית, לאחר הפרדת החקלאות וגידול הבקר ממלאכות אחרות, הופעתו של בידול חברתי ורכושי של החברה, החלו להופיע יישובי קבע בשוודיה.

זה קרה לפני יותר מ־4.5 אלף שנה. עדות לאותה תקופה הן מערות, תלים, שטחי קבורה, ציורי סלע שנעשו על ידי האנשים הפרימיטיביים.

בתקופת הברונזה בחלק זה של סקנדינביה, האוכלוסייה כבר סחרה באופן פעיל עם שבטי האי הבריטי ומרכז אירופה. אמנות, קרמיקה, אריגה, כלי נשק ומלאכות אחרות התפתחו במהירות. בשנת 500 לפני הספירה. תקופת הברזל מתחילה בשוודיה. כלים וכלי נשק יוצרו רק ממתכת זו. הופעת הברזל האיצה את היווצרותם של איחודי שבטים, שניים גדולים מהם נוצרו בצפון — הסווי (Svei) – והדרום — הגטה (Getae). שבטים אלו יצרו את הנסיכויות הראשונות, שהתאחדו מעת לעת לישויות ממלכתיות גדולות יותר. לעתים קרובות התרחש גם התהליך ההפוך: פיצול הנסיכויות לאזורים קטנים יותר.

מרכז ה-Svei ו־Getae היה ממוקם בעיר אופסלה, שנקראה חצר האלים. הקריבו כאן קורבנות ונערכו אסיפות שבטיות לפתרון סוגיות חשובות של מדיניות פנים וחוץ. האיחוד של הגטה והסוויי מתחיל בסוף המאה השביעית לפני הספירה.

בשנת 700 לספירה, המלך אינגולד הקים את המדינה השוודית הראשונה, שלא כללה את סקונה והאלד. דנמרק השתלטה עליהם. השבטים בצפון לא היו מאוחדים. אך שלטונה של משפחת אינגולד נמשך עד 1060, בקנה אחד עם התקופה הוויקינגית.

מקומם של הוויקינגים בהיסטוריה השוודית

זהו כרטיס הביקור של שוודיה ושל סקנדינביה כולה. תושבי חצי האי גאים במורשת הוויקינגית, במיתוסים ובאגדות הקשורות אליהם. וזאת למרות העובדה שהוויקינגים התישו את הסקנדינבים פיזית, מוסרית ורוחנית, שכן הם השקיעו את כל זמנם במסעות צבאיים וכיבושים.

סוף הנורמנים או הוורנגים (שמות הוויקינגים באירופה וברוס של קייב) היה בסימן התנצרות, אשר במאה ה-11, החלה להתפשט מהר מאוד באזור הצפוני של אירופה.

הוויקינגים התפרסמו בתור מלחים מצוינים, כובשים, טקטיקים ואסטרטגים. הם כבשו שטחים עצומים באירופה, גילו את צפון אמריקה, שם ייסדו את היישוב הראשון. הוויקינגים היו עובדי אלילים, הם האמינו באליהם והקריבו להם קורבנות.

הוורנגים מפורסמים גם בזכות התרבות, הכתיבה והמיתולוגיה הייחודיים שלהם. מלאכות הקשורות לייצור נשק, ספינות, סירות ורשתות דייג זכו להתפתחות מיוחדת.

האמנות הצבאית של הוויקינגים ידועה הרבה מעבר לסקנדינביה; היא השפיעה על התפתחות צבאות אירופה.

ימי הביניים ואימוץ הנצרות

תקופת ימי הביניים החלה בשוודיה בתחילת המאות ה־10 וה־11. ונמשך עד שנות ה-20 של המאה ה-20.

עידן היסטורי זה מאופיין במאפיינים הבאים:

• התפשטות הנצרות, שהחליפה בהדרגה את הפוליתאיזם והפגאניזם.
• שינוי קיצוני בחברה. במיוחד הופיע תואר המלך, שהחל להקים שושלת משלו והתנצר. כך, המלך הראשון שהכיר בדת החדשה היה אולוף שטקונונג.
• העיסוקים העיקריים של השוודים (גידול בקר וחקלאות) הפכו מאורגנים יותר, מה שאִפשר להעמיד אותם על בסיס מקצועי, החל בייצור תוצרת חקלאית למכירה.
• ֶהופיעו הערים הראשונות. שבדיה החלה להיות מחולקת למחוזות נפרדים, שלכל אחד מהם חוקים  משלו. במשך זמן רב כל החוקים לא הועלו על הכתב. ואוספים כתובים של חוקים שבדיים הופיעו במאה ה־13.
• תחת המלך, פעל בית מחוקקים בשם Riksdag. חבריה היו נציגים של ארבע מעמדות: איכרים, בורגנים, כמרים ואצילים. נציגי המושבים האחרונים של המעמד החברתי בפרלמנט עברו בירושה.
• חברי פרלמנט מהאיכרים נבחרו בהצבעה, אנשי הדת והבורגנים מונו על ידי הכנסייה.
• עם התפתחות הנצרות התחזק כוחם של אנשי הדת. בשם הדת הם החזיקו בחמישית מכלל האדמה ודאגו לבנות מנזרים ובתי תפילה.
• מעמד הבורגנים, שעסקו במסחר, מלאכה וייצור, התפתח במהירות.
• באזורים הכפריים תפסה החקלאות את המקום המרכזי. האיכרים התחלקו לעשירים ועניים.
• בסוף המאה ה־14 החלה תקופת ימי הביניים המאוחרים כביכול, שסומנה עבור סקנדינביה במאבק מתמיד על השפעה וכוח בחצי האי הסקנדינבי. דנמרק, נורבגיה ושוודיה נלחמו ביניהן במשך זמן רב עד שהסכימו לחתום על מסמך ב־1397 על איחוד שלוש הממלכות למעצמה אחת. הסכם זה נכנס להיסטוריה בשם איחוד קלמר, שנמשך עד 1523.
• השבדים לא היו מרוצים מהשליטה המוחלטת בדנמרק, שנגד שלטונה הם מרדו. המלך הדני טיפל באנשים הסוררים בהתאם: מאה נציגים של משפחות האצילים הוצאו להורג. אז החלה התקוממות עממית, בראשות גוסטב ואסה. הוא הצליח לאחד את הצבא ולנצח את האצילים והבורגנים. תמיכת העם אפשרה לוואסה לשחרר את שוודיה מדנמרק.
• הממלכה השוודית הפכה שוב לעצמאית, גוסטב ואסה הוכרז כמלך. שלטונו התאפיין במספר רב של תמורות ורפורמות, שהעיקרי שבהם היה הצבא.
• תחת ואסה, תורתו של מרטין לותר התפשטה בשוודיה. החל תהליך הרפורמה בכנסייה שהפכה לפרוטסטנטית. אנשי הדת נאלצו לוותר על אדמותיהם ולהתחיל לשלם מסים כבדים למדינה.
• הפרלמנט בסוף ימי הביניים חיזק את כוחו, מה שאפשר להרחיב את סמכויות חבריו.

שוודיה הגדולה

בתקופה המודרנית מאמצע המאה ה־16 ועד תחילת המאה ה-18. המדינה השוודית החלה לחזק את מעמדה בחצי האי הסקנדינבי, וכן להרחיב את מדיניות החוץ שלה.

המלכים התערבו יותר ויותר במלחמות שהתרחשו ביבשת אירופה ובים הבלטי.

במהלך פרק זמן זה, שוודיה נגררה לשני סכסוכים מרכזיים:

1. מלחמת שלושים השנים — המלחמה הראשונה בעלת אופי בינלאומי. בנוסף לשוודיה השתתפו בו גם רוסיה, גרמניה, צרפת ופולין. הממלכה יצאה מנצחת מהעימות הזה, וסיפחה שטחים עצומים בים הבלטי, באזורים הצפוניים של פולין וגרמניה.
2. המלחמה הצפונית הגדולה — בה לחמה שבדיה עם רוסיה של פיוטר הגדול. לסכסוך היו השלכות קטסטרופליות על המדינה. ראשית, פינלנד, לטלנד ואסטלנד אבדו. שנית, אבדה השפעת שוודיה על פולין ובגרמניה. שלישית, רוסיה הדיחה את שוודיה מחופי הים הבלטי.

במהלך המאות ה־16 וה-18. שוודיה הפכה בהדרגה לשחקן מפתח ביבשת אירופה. פיתוח מסורות שלטון גדולות הוקל בשל המדיניות המיומנת של גוסטב ואסה ויורשיו, יישום רפורמות ומסעות צבאיים מוצלחים.

עם זאת, המאה ה-18 הביאה לשינויים קיצוניים בשוודיה ובחלקים אחרים באירופה. רוסיה, שרצתה גישה לים הבלטי ולנתיבי מסחר, חיזקה את מעמדה.

המאות ה־18 וה־19: חופש, מהפכה, תיעוש

במאה ה־18 החלה שוודיה לאבד את מעמדה כמעצמה גדולה. תחילה שינו את צורת השלטון, אחר כך חלה חלוקה מחדש של הסמכויות בין המעמדות העיקריים.

הפרלמנט החל להפעיל את השלטון  במדינה; כיווני מדיניות הפנים נקבעו על ידי האצילים, הכמורה והאיכרים. לכל שכבה באוכלוסיה היה לפחות קול אחד בפרלמנט. החל פיתוח הזכויות והחירויות של האוכלוסייה, נוצרה האקדמיה השוודית למדעים, שעסקה בפיתוח מדעי הטבע.

במאה ה-18 רעיונות הנאורות התפשטו בשוודיה, והפכו פופולריים בקרב האוכלוסייה על רקע משבר כלכלי וחברתי. עם זאת תקופת החופש בממלכה הייתה קצרת מועד.

בתחילת שנות 1770. גוסטב השלישי עלה לשלטון, תוך ניצול המאבק של מפלגות פוליטיות שונות. במשך כעשרים שנה הוא הצליח לרסן את טענות האצילים ושאר המעמדות, אבל הוא רצה יותר כוח. לכן, בשנת 1792 הוא ניסה לבצע הפיכה. זו הפכה לסיבה לקנוניה כנגד המלך, שנהרג במאי 1792.

עם מותו של גוסטב השלישי, הסתיים בשוודיה מה שנקרא "עידן החירות". השליט החדש היה גוסטב הרביעי אדולף, שתחתיו איבדה שבדיה את פינלנד, ונלחמה ללא הרף עם רוסיה.

מאז 1809 התרחש שינוי שלטוני נוסף בממלכה. על כס המלכות ישב קארל השלושה עשר, שהיה דודו של גוסטב הרביעי. תחתיו אימץ בית המחוקקים ארבעה חוקים שהסדירו את המצב הפנימי במדינה, את פעילות הפרלמנט, קבעו את צורת הממשל והארגון של המדינה וקבעו את סדר רצף השלטון.

ֶקארל השלושה עשר היה נשוי, אך לא היו לו ילדים משלו. הוא נאלץ לאמץ את ז'אן בפטיסט ברנדוט, צרפתי מלידה. ההישג העיקרי של זה האחרון היה חתימה על איחוד חדש עם נורבגיה, שנמשך כמעט מאה שנים. ברנדוט הפך את בית המחוקקים לפרלמנט דו-בתי.

המצב הכלכלי, כמו גם החברתי, במהלך המאה ה-19 היה לא יציב. מספר השבדים גדל פי שניים וחצי במהלך המאה. גידול אוכלוסין מהיר גרם ליציאה של תושבים מאזורים כפריים לערים, מכאן החלו השבדים לנדוד לאמריקה.

מגמה אופיינית בחייה הפנימיים של שוודיה במאה ה-19 היה התיעוש, שהגיע לסקנדינביה הרבה יותר מאוחר מאשר לאזורים אחרים ביבשת אירופה.

רק במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו להיבנות מסילות ברזל, מפעלים גדולים, מתקנים תעשייתיים, שהשתמשו בציוד מכונות ומכונות חדשות.

התיעוש גרם להסבה מקצועית של פועלים, להגברת הפריון ולשינויים בשוק הסחורות והשירותים במדינה.

ההיסטוריה המודרנית

ב־1905 קרס האיחוד עם נורבגיה, שהכריזה על עצמאות.

השינויים הרדיקליים שחלו במרכז, מערב ומזרח אירופה לא השפיעו על מדינות סקנדינביה. כל אחת מהם, כולל שבדיה, התפתחה בדרכה. למיקום הגיאוגרפי המרוחק מהיבשת היו היבטים חיוביים ושליליים להיסטוריה של המאות ה-20 וה־21 בשבדיה.

היתרון היה שהתהפוכות של מלחמת העולם הראשונה לא השפיעו במיוחד על המדינה. המלך והממשלה הכריזו על ניטרליות מוחלטת. בשל העובדה ששוודיה לא נכנסה למלחמה, המצב הכלכלי במדינה החל להידרדר בהדרגה. המשבר העמיק מאוד ב־1917, כשהאוכלוסייה לא הייתה מרוצה ממדיניותו של המלך גוסטב החמישי אדולף.

כאמצעי הצלה, החליט המלך להקים ממשלה שתדווח לפרלמנט. בקבינט השרים היו ליברלים שביקשו לתקן את המצב במדינה. אבל כל האמצעים והחידושים התבררו כלא מוצלחים.

בשנים 1918–1919 בוצעה רפורמה חוקתית, שבוצעו בה תיקונים כעבור שנתיים. כתוצאה מכך הופיעה צורת ממשל פרלמנטרית בשוודיה.

שנות ה־30 היו בסימן השפל הכלכלי הגדול, שגרם לעלייה מתמדת באבטלה, שביתות והפגנות. למרות תקופות קשות, הצליחה הממשלה לבצע רפורמות מוצלחות בתחום החברתי. במיוחד הוכנסו ביטוחי אבטלה, חופשה שנתית וקצבאות מוגדלות.

שוודיה לא השתתפה במלחמת העולם השנייה וחתמה על הסכם נייטרליות.  הגיעו אליה פליטים מארצות אחרות, יהודים שברחו מפני הגרמנים מדנמרק ומנורווגיה.

הגרמנים העבירו חיילים ונשק דרך שוודיה. כמו מדינות רבות בעולם.

שבדיה הפכה לחברה באו"ם ב־1946. עד שנות ה-60 המדינה הייתה בתהליך של רפורמה מתמדת ויישום חוקים ומעשים חדשים. התוצאה של מדיניות הממשלה הייתה פריחה הדרגתית של הכלכלה. ״

לשיפור הרווחה הכלכלית, הפיננסית והחומרית הייתה השפעה חיובית על מערכת החינוך, הרפואה, ההגנה על שוודים קשישים ומתן טיפול רפואי איכותי. אנשים קיבלו את הזכות להגנה סוציאלית המובטחת על ידי המדינה.

במחצית הראשונה של שנות ה-70. אומץ חוק חוקתי לפיו המלך המשיך להישאר ראש המדינה. כוחו הוגבל לממשלה ולפרלמנט. המלך הראשון שעלה לכס המלכות לאחר שינויי חקיקה בחוקה היה קארל גוסטב השישה עשר. תחתיו שונה חוק הירושה לכס המלכות, שכלל תיקון הקובע כי אישה יכולה לרשת את כס המלכות.

שנות 1980–1990 התאפיינו בחוסר יציבות. בפרט, משבר חמור פגע במערכת הבנקאות ובמגזר המוניטרי, וזו הסיבה שמספר רב של שוודים החל לאבד את מקום עבודתם.

הרפורמות שבוצעו היו אמורות להציל את המשק, שנכנס לשלב התייצבות בסוף שנות ה־90. תקופות של בומים ומשברים התחלפו בתחילת המאה ה-21. זה היה קשור לא רק למגמות ששלטו בכלכלה העולמית, אלא גם לתחום הפוליטי.

היה "סוער" מדי פעם, אם כי האוכלוסייה הצביעה בעד כניסתה של המדינה לאיחוד האירופי כבר ב-1994. ההצטרפות התרחשה בפועל בשנת 1995, הממשלה משתתפת באופן פעיל בחיי האיחוד האירופי, תוך פיתוח שיתוף פעולה אזורי עם מדינות סקנדינביות אחרות.

אף אחד לא שיער שבעשור השלישי של המאה ה־21, שוודיה תמצא את עצמה בקו העימות עם רוסיה, אך בעקבות פלישתה של רוסיה לאוקראינה, במאי 2022, הודיעה שוודיה על תחילת תהליך הצטרפות לברית נאט״ו…

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.