שווייץ מפורסמת בנייטרליות שלה בעניינים בינלאומיים לא פחות מאשר בבנקאות, שוקולדים ונופי האלפים שלה. למעשה, בתוך אירופה, שווייץ ושוודיה עמדו בחזית המדינות הנייטרליות הוותיקות ביותר. במונחים מודרניים, שתי המדינות הפכו לנייטרליות לאחר מלחמות נפוליאון בשנים 1814-1815.
עם זאת, שוודיה הצטרפה בהדרגה לארגונים בינלאומיים והפכה לחברה בברית נאט"ו במרץ 2024. מנגד, שווייץ הצטרפה לאו"ם רק בשנת 2002 לאחר דיונים אינטנסיביים, ועד כה נמנעה מהצטרפות לארגונים כמו האיחוד האירופי או נאט"ו. אך מהו הרקע ההיסטורי לנייטרליות המתמשכת של שווייץ?
הנייטרליות המוקדמת: ממעצמה צבאית למדינה נייטרלית
השווייצרים לא תמיד היו נייטרלים. למעשה, הקונפדרציה השווייצרית העתיקה נחשבה לאחת המדינות הלוחמניות ביותר באירופה המודרנית המוקדמת. לפי דאגלס מילר וג'רי אמבלטון, הצלחותיהם הצבאיות של השווייצרים ריתקו רבים, בהם גם הפילוסוף האיטלקי מתקופת הרנסנס ניקולו מקיאוולי, שכינה את השווייצרים "הרומאים החדשים".
עם זאת, השווייצרים לא נועדו להקים אימפריה רומית חדשה. לדוגמה, קרב מריניאנו בשנת 1515 פגע אנושות במוניטין הצבאי של שווייץ. עד לקרב זה הרחיבו השווייצרים את שטחיהם לכמה אזורים בצפון איטליה. ברם, הקרב המדמם, שהתרחש מחוץ למילאנו, הסתיים בניצחון צרפתי-ונציאני על השווייצרים.
בעקבות הקרב, אימצה הקונפדרציה השווייצרית נייטרליות. שלום וסטפליה בשנת 1648, שסיים את מלחמת שלושים השנים ההרסנית, הכיר רשמית בנייטרליות השווייצרית. למרות עמידתה בנייטרליות, הדבר לא מנע מהשווייצרים להילחם. רבים מהם המשיכו לשרת בצבאות זרים באופן עצמאי או במסגרת יחידות שכירים שנשכרו על ידי שליטים זרים. למשל, משמר המלך השווייצרי של לואי ה-16 בתקופת המהפכה הצרפתית, ומשמר הוותיקן השווייצרי הם שניים מהדוגמאות המפורסמות ביותר לשווייצרים ששירתו בצבאות זרים.
שווייץ במהפכה הצרפתית ובתקופת נפוליאון
הנייטרליות לא הצליחה למנוע מהמהפכה הצרפתית להשפיע על שווייץ. למעשה, המדינה הפכה לשדה קרב כאשר צבאות הרפובליקה הצרפתית המהפכנית נלחמו באוסטרים וברוסים ברחבי שווייץ בסוף שנות ה-90 של המאה ה-18. ניצחונו של הגנרל אנדרה מסנה על צבא אוסטרי-רוסי משולב בציריך בספטמבר 1799 ביסס את ההשפעה הצרפתית בשווייץ.
צרפת המהפכנית אף יזמה את הקמת הרפובליקה ההלווטית בשנת 1798, בשיתוף פעולה עם תומכים שווייצרים נלהבים. אך הדבר לא הבטיח תמיכה גורפת בשווייץ לטובת האינטרסים הצרפתיים. נפוליאון ראה בשווייץ מכשול לאינטרסים הצרפתיים, במיוחד בגישה לאיטליה. בספטמבר 1802 הוא כתב כי יש להקים ממשלה שווייצרית פרו-צרפתית חדשה, אחרת "לא תהיה שווייץ".
כתוצאה מכך, הכריז נפוליאון בשנת 1803 על "חוק התיווך" (Act of Mediation), ששינה את שווייץ על ידי יצירת ממשלה מרכזית שברירית ו-19 קנטונים. בחודש שלאחר מכן, אוקטובר 1803, הוביל מרשל מישל ניי צבא דרך שווייץ כדי לאכוף את הסמכות הצרפתית. אף על פי ששווייץ נותרה רשמית נייטרלית, היא הפכה בפועל למדינת חסות צרפתית. אלפי שווייצרים גויסו לצבאו של נפוליאון, כאשר 9,000 מתוכם השתתפו בפלישתו לרוסיה בשנת 1812, אך רק כ-700 חזרו משם.
חידוש הנייטרליות השווייצרית
תמיכתה של שווייץ בנפוליאון הסתיימה לאחר קרב לייפציג בשנת 1813. בשנה שלאחר מכן, קנצלר אוסטריה, קלמנס פון מטרניך, זעם על כך ששווייץ בחרה לאמץ מחדש את הנייטרליות במקום להצטרף למאבק נגד נפוליאון. סיום מלחמות נפוליאון בשנים 1814-1815 הביא לשינויים דרמטיים במפת אירופה. שווייץ עברה שינויים טריטוריאליים ופוליטיים משמעותיים, שהוסדרו בקונגרס וינה, שאורגן על ידי המעצמות שניצחו את נפוליאון – אוסטריה, בריטניה, פרוסיה ורוסיה.
אחת ההחלטות המרכזיות של הקונגרס הייתה ההכרה בנייטרליות השווייצרית, הודות למאמציו הדיפלומטיים של שארל פיקט דה רושמון מז'נבה.
שווייץ החדשה בעידן המהפכות של שנות ה-40 של המאה ה-19
בעשורים שלאחר מלחמות נפוליאון, שווייץ חוותה סערות פנימיות ועימותים בתוך הקנטונים השונים. למעשה, רוב אירופה חוותה טלטלה כלכלית, חברתית ופוליטית בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-19. המחלוקות הפוליטיות והדתיות בתוך שווייץ הובילו בסופו של דבר למלחמת אזרחים קצרה בשנת 1847. למרות שאוטו פון ביסמרק ביטל אותה כלא יותר מ"ציד ארנבות", מלחמה קצרה זו הייתה בעלת חשיבות רבה לשווייץ. אף שנמשכה פחות משלושים יום, הקרבות הובילו ליצירת חוקה חדשה בשנת 1848.
הממשלה השווייצרית החדשה, שהוקמה בעקבות מלחמת האזרחים, הייתה מערכת פדרלית ששמרה על זכויות מסורתיות ועל סמכות הקנטונים השונים במדינה. שווייץ הפכה למדינה נייטרלית מוכרת ולמרכז חשוב לדיונים בנוגע לחוק ההומניטרי הבינלאומי. תרומתו של הנרי דינן מג'נבה להקמת ארגון הצלב האדום בשנת 1863 חיזקה עוד יותר את מעמדה של שווייץ ככוח נייטרלי.
דינן פעל לקידום הסכמים בינלאומיים הנוגעים לטיפול בפצועים ובחיילים פגועים. מאמצים אלה הובילו לכינון אמנת ז'נבה הראשונה בשנת 1864. על תפקידו בארגון הצלב האדום ובגיבוש אמנות ז'נבה, היה דינן לאחד משני הזוכים הראשונים בפרס נובל לשלום בשנת 1901.
נייטרליות במבחן
מיקומה הגיאוגרפי של שווייץ והאירועים החיצוניים המשיכו להעמיד במבחן את הנייטרליות שלה במאה ה-20. לדוגמה, פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 זעזע את שווייץ כפי שהשפיע על שאר אירופה. במהלך מלחמת העולם השנייה, נאלצה שווייץ להתמודד עם איום ממשי מצד מדינות הציר. ביולי 1940, הגנרל אנרי גיזאן נשא נאום סמלי במדשאת רוטלי, המקום שבו נולדה הקונפדרציה השווייצרית במאה ה-13 והצהיר על כוונתו להגן על המדינה מפני פלישה זרה. עם זאת, הנייטרליות של שווייץ הייתה שנויה במחלוקת. בשל אי-נכונותה לנתק קשרים עם גרמניה הנאצית, ובפרט בהתנהלות הבנקים שלה בנוגע לנכסי קרבנות השואה.
מורשת
לאחר מלחמת העולם השנייה, שמרה שווייץ על אופייה הנייטרלי והתפתחה להיות מרכז בינלאומי לארגונים גלובליים, כולל משרדי האו"ם בז'נבה. עם זאת, שערוריות הבנקים של שנות ה-90 והיחס לנכסי קרבנות השואה גרמו לרבים לערער על תדמיתה הנייטרלית. למרות האתגרים, ההיסטוריה של שווייץ נותרה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה האירופית, והיא לא הייתה משקיפה פסיבית על האירועים שעיצבו את היבשת.
