טניה גרוטר: כיצד פארודיה רוסית על הארי פוטר הפכה לתופעה ספרותית?

באשמורת לילה קרה, הונח נרתיק של קוֹנְטְרַבָּס על מפתן דלתה של משפחת פוליטיקאים מוסקבאית. בתוך הנרתיק שכבה תינוקת קטנה שניצלה בנס ממוות, כשהיא נושאת על אפה שומה זעירה שנועדה לשנות את גורל העולם המכושף. כך, בצעד דרמטי ואירוני, נפתחה אחת הסאגות הספרותיות המרתקות ביותר של תחילת שנות האלפיים.

סדרת הספרים "טַנְיָה גְּרוֹטֶר", פרי עטו של הסופר דְּמִיטְרִי יֶמֶץ, ראתה אור בין השנים 2002 ל-2012 והפכה לתופעה תרבותית. מה שהחל כפארודיה מובהקת על סדרת "הארי פוטר", התפתח לכדי 14 רומנים שזכו לשמונה מהדורות שונות. אז מה אתם יודעים על הדמויות המורכבות שאיכלסו את האי המכושף בּוּיָאן והמאבקים המשפטיים והספרותיים שעיצבו את דרכה של המכשפה הצעירה?

לידתה של אגדה רוסית

דמיטרי ימץ נולד בשנת 1974 למשפחה של מטאורולוג ועיתונאית. את דרכו בספרות הילדים החל עוד בהיותו סטודנט לפילולוגיה באוניברסיטת מוסקבה. ספרו הראשון, "הדרקון פִּיחַלְקָה", יצא לאור ב-1994 וגולל את סיפורה של ילדה בשם אוליה המוצאת דרקון בתיבה של סבתה ויוצאת עמו לחפש את אמו. בהמשך התנסה ימץ בסוגות שונות, החל מאימה לבני נוער, דרך סדרת "מגיני ארץ רוס" על עלילות גבורה היסטוריות ועד ל"עיר הדינוזאורים". יצירותיו נשאו לא פעם אופי אוטוביוגרפי כמו הטרילוגיה "סיפורי אוניברסיטה" ששאבה השראה מעבודתו באקדמיה, וסדרת "משפחתי הגדולה" שהתבססה על ניסיונו כאב. לימץ ולאשתו מריה שבעה ילדים (אותם רצה הסופר מלכתחילה, בעוד אשתו הסכימה לכך רק בהמשך).

אך הפריצה הגדולה הגיעה ב-2002. גל של חיקויים שטף את רוסיה בעקבות הצלחת "הארי פוטר", ביניהם "פּוֹרִי גַּאטֶר" הפארודי מאת אנדריי ז'בלבסקי ואיגור מיטקו (בו הגיבור אינו קוסם כלל) ו"פְּיוֹטְר לָארִין" השולי מאת ירוסלב מורוזוב. אך יצירתו של ימץ, שעסקה ביתומה בבית ספר לקוסמים קשי חינוך, הפכה לייחודית. בתוך שנתיים בלבד (2002-2003) יצאו לאור מחצית מספרי הסדרה, שנמכרו ב-600 אלף עותקים ברחבי מזרח אירופה.

הסדרה שיקפה את תרבות ההמונים של שנות האלפיים. עטיפות הספרים הראשונים, שאוירו על ידי וְלַדִימִיר שֶׁרְבַּקוֹב, היו עמוסות בפרטים ולעיתים הטעו את הקוראים לגבי זהות אהובה של טניה, כשהציגו את הנקרומג האפל גְּלֶבּ בֶּיְבַּרְסוֹב במקום את אהובה האמיתי. הספרים כללו אף פרסום סמוי, כמו אזכורים חוזרים למקרוני ממותג "מַקְפָה", מתוך השערה משעשעת של הדמויות כי השם נגזר מהמילה "מג".

כשהארי פוטר וטניה גרוטר נפגשו בבית המשפט

הדמיון ל"הארי פוטר" לא נותר בגדר בדיחה ספרותית. בשנת 2003 הגיע סיפורה של טניה גרוטר אל בית המשפט באמסטרדם, לאחר שג'יי קיי רולינג וגורמים הקשורים לזכויות על "הארי פוטר" ביקשו למנוע את פרסום התרגום ההולנדי של הספר הראשון, "טניה גרוטר והקונטרבס הקסום". במרכז המחלוקת עמדה השאלה שהעסיקה את הסדרה כמעט מראשיתה: היכן עובר הגבול בין פארודיה מותרת לבין יצירה הנשענת במידה רבה מדי על יצירה קיימת?

ההשוואה בין שתי הדמויות לא הייתה קשה. הארי וטניה הם יתומים שאיבדו את הוריהם בעקבות עימות עם דמות אפלה; לשניהם סימן יוצא דופן על הפנים, כוחות קסם שמתגלים בילדותם וגורל הקושר אותם לאויב שאיים על משפחתם. שניהם גם עוזבים סביבה ביתית עוינת ומגיעים לבית ספר לקוסמים, שם הם נחשפים לעולם נסתר של קסם, חברויות, יריבויות ותחרויות ספורטיביות. אפילו השם "טניה גרוטר" נתפס כחלק ממשחק מילים מכוון על "הארי פוטר".

דמיטרי ימץ והמו"ל ההולנדי Byblos לא הכחישו שהספר נכתב על רקע הצלחתו של הארי פוטר. ההגנה שלהם הייתה אחרת: לדבריהם, "טניה גרוטר" אינה ניסיון להציג את סיפורו של פוטר כיצירה חדשה, אלא פארודיה והתגובה הרוסית לתופעה התרבותית העצומה שנוצרה סביב הילד הקוסם הבריטי. אך בית המשפט באמסטרדם לא השתכנע. באפריל 2003 נקבע כי נקודות הדמיון המהותיות בעלילה, בדמויות ובמבנה רבות מכדי לראות בספר יצירה עצמאית המוגנת כפארודיה, ופרסומו בהולנד נאסר. גם בערעור, שנדון בנובמבר אותה שנה, נותר האיסור על כנו.

ההחלטה הייתה משמעותית במיוחד משום שהוויכוח לא עסק רק בדמיון מקרי בין שני ספרי ילדים. בית המשפט בחן גם את הטענה שההגזמה, ההומור והשינויים שביצע ימץ יוצרים מרחק מספיק מהמקור. ההגנה ניסתה להציג את הספר כמעין ויכוח ספרותי עם "הארי פוטר", אולם השופטים קבעו כי למרות ההבדלים והמאפיינים הרוסיים של הסיפור, הרושם הכולל עדיין דומה מדי בכמה מהמרכיבים המרכזיים של היצירה.

אלא שכאן קיבל הסיפור תפנית כמעט מתאימה לעולמה של טניה עצמה. האיסור ההולנדי לא היה איסור כלל-אירופי. בבלגיה ניתן היה לפרסם את התרגום להולנדית, והמו"ל הפלמי Roularta Books הדפיס 1,000 עותקים של "טניה גרוטר והקונטרבס הקסום". המהלך הוצג למעשה כהזדמנות לתת לקוראים להחליט בעצמם האם לפניהם חיקוי או פארודיה. ג'יי קיי רולינג לא פתחה שם בהליך משפטי נוסף והעותקים נמכרו במהירות.

עבור ימץ, ההפסד המשפטי לא נתפס בהכרח כתבוסה תרבותית. בעוד שהתפשטותה של טניה למערב נבלמה, ברוסיה המשיכה הסדרה להתפתח הרחק מנקודת המוצא הפארודית שלה. ככל שנוספו ספרים, התרחב טיבידוקס, הופיעו דמויות חדשות והמיתולוגיה הסלאבית תפסה מקום מרכזי יותר, הלך ונבנה עולם ספרותי בעל חוקים, היסטוריה והומור משלו. באופן אירוני, דווקא המאבק שנועד להדגיש עד כמה טניה דומה להארי פוטר הפך לחלק מהסיפור שסייע להגדיר עד כמה היא ביקשה להיות שונה.

עולם של קסם, פוליטיקה ודרקונבול

היקום של טניה גרוטר מתקיים בנפרד מעולם הלא-קוסמים (המכונים "לופוחואידים"). הממשל המרכזי של הקוסמים מנוהל על ידי "חברת המאגיות הנרעדות", האחראית על כלכלה, פוליטיקה ותאריכי משחקי הספורט. בין חבריה הבולטים נמנים בֶּסְמֶרְטְנִיק קוֹשְׁצֵ'יֶב (מעשירי הקוסמים הלובש שריון מבית פאקו גרובנו), גְּרָפִין קַלְיוֹסְטְרוֹב, טִישְׁטְרְיָה (בעל מספר נשים, שהבכורה שבהן היא מכשפה מרשעת שממנה אינו מצליח להתגרש) וכן חצאי-הערפדים וָאצְלַב וּפְרַנְצִיסְק. ה"פקידים" של ההר הקירח מהווים את השלטון המרכזי ברוסיה, ואין כל קשר בינם לבין השלטונות האנגלים, למעט במקרי מלחמה. תקשורת הקוסמים כוללת את עיתון "רכילויות והבלים", החדשות "המג-ווסטי האחרונות" בהנחיית וֶנְיָה וִיי וגְּרִיזִיאָנָה פְּרִיפְּיָאטְסְקַיָה (מכשפה עוקצנית בעלת תבלול בעינה, המוכרת בזכות חתונותיה וגירושיה המתוקשרים), ותחנת הרדיו "קַלְדוּי-בָּאבָּה".

בלב ההווי המכושף ניצב ענף הספורט הדרקונבול. המשחק, המנוהל על ידי שתי קבוצות בנות עשרה שחקנים, דורש קליעת חמישה כדורים למלתעותיהם של דרקונים המשמשים כשערים. הכדורים כוללים את מכבה-הלהבות (3 נקודות), המעטש (2 נקודות), הפלפלי (5 נקודות), המטמטם (1 נקודה) והמשתק (10 נקודות). המשחק מסתיים כאשר כל הכדורים הובקעו או כאשר כל השחקנים נבלעו על ידי הדרקונים (לעיתים משתמשים במחליפים מספסל המחליפים). בנוסף, שחקנים מחויבים לענות נכונה על לחש מוסר הכדור, כגון "גוליס-דוליס – צאפ-צראפס", "טרוליס-זפוליס – לאוס-זפינדלאוס", או "פיגוס-זצאפוס – שצ'ופס-קורושצ'ופס".

ספורט עתיק נוסף הוא הרודיאו המטורף, שבו קמים לחיים חפצים דוממים, כמו ספסל, ויש לאלפם. בתקופת שלטונו הקצר של כוח האופל שוחק גם "טוחלובול", שבו בשר רקוב נזרק לתוך גולגולות פתוחות תוך התקפות מצד הרפיות וגריפון מת…

טיבידוקס: מורים, תלמידים ורוחות רפאים

בית הספר לקוסמים קשי חינוך "טִיבִּידוֹקְס", השוכן על אי בשם בויאן, הוא זירת ההתרחשות המרכזית. בראשו עומד האקדמאי סַרְדָּנַפַּאל צֶ'רְנוֹמוֹרוֹב, גדול הקוסמים ותלמידו של הקוסם הקדמון דְּרֶבְנִיר (שיצר את הקסם עצמו מחלקיקים זעירים). לצידו מלמדת מֶדוּזְיָה זֶבְסוֹבְנָה גּוֹרְגוֹנוֹבָה (מדורת חקר האל-מתים, הגיבורה המקורית של המיתוס על פרסאוס), שלשמע שמה משתוללת סופה.

אולי יעניין אותך

מאיזופוס ועד בלשי צמרת: החיות כמשל להיסטוריה של עצמנו?

פאני קפלן – האישה שניסתה להרוג את לנין

זכרו, זכרו את החמישי בנובמבר…

על ברית המועצות של אחרי סטלין

סגל ההוראה כולל גם את יוליה זוּבּוֹדֵרִיחָה (מומחית לעין הרע) ובעלה גּוֹטְפְרִיד בּוּלְיוֹנְסְקִי (לשעבר 'היפהפה הנרדם'), טַרַארַאח הפיטקנתרופ האלמוותי (ששרד אכילת בשר מזנבו של דרקון לבן, בניגוד לחבריו שמתו), סגן המנהל פּוֹקְלֶפּ פּוֹקְלֶפִּיץ' (המאוהב בבת הים מִילְיוּלְיָה), וזִיגְמוּנְד קְלוֹפּ (ראש מחלקת האופל המדבר במבטא גרמני מובהק, שנגס מתפוח נעורים והפך לתינוק). מאמן הדרקונבול הוא סוֹלוֹבֵיי שודד הדרכים, שבנעוריו איבד עין בקרב מול איליה מורומץ והוא מסוגל לבקע בשריקתו שריון בעובי 7 סנטימטרים וגזע עץ בהיקף של 3 מטרים. ישנו גם "האימה חסרת העיניים", רוח רפאים בשם היינריך מימי הביניים שעונה קשות לפני מותו, המלמד על עולמות מעבר לחיים והיה מאוהב בעבר בברונית השמנה והחזקה אדל קראמפף.

אולמות בית הספר רוחשים רוחות רפאים: סגן רְזֶ'בְסְקִי (שבגבו 12 סכינים ופגיון אחד, חובב בדיחות), שנישא בהמשך ל"גברת הבלתי-נרפאת" (שמתלוננת תדיר על מנתח שהשאיר משקפיים בבטנה, וקוראת לבעלה וולדמר). עוד מסתובבים שם הדוד הכחול היושב בכיסא גלגלים, כיסא הגלגלים הנכה עצמו שחורק ברחבי הטירה, וכן מלך הרוחות המופיע רק בחגיגות השנה החדשה. במרוצת הזמן אף נטרף מתמטיקאי משוגע על ידי מלך הרוחות.

מעל שמי בית הספר חגו דרקונים אימתניים ובראשם גּוֹיָארִין הזקן וחמשת בניו (כספית, אפר, נוצץ, יורק-אש ועשן). דרקונים אחרים שהשתתפו במשחקים כללו את רָאדָּה (דרקונית סלעים שישנה 300 שנה עד שהוערה למשחק מול נבחרת הנצח), אִישָׁאק-אִבְּן-שַׁיְטָאן, פְּלֶבוּגָה, זְמִיוּלַאן, פִּיפוֹן, גֵּרַרְדְּיוֹן, דרקון השלג, אַגְרִיפָּה אֵיְלָךְ פְלְיוּס, טֶפְטֶלֶט וְקֶנְג קִינְג.

חייה של טניה: מהבית במוסקבה ועד לטייגה הסיבירית

טניה גרוטר (ששמה המלא הוא טטיאנה לאופולדובנה) נולדה ב-25 בינואר 1988 בטייגה. הוריה, לאופולד וסופיה, היו קוסמים לבנים (סופיה הייתה ה"עורב הלבן" היחידה בשושלתה). בהיותה בת שנה, המכשפה האכזרית צ'וּמָה-דֶּלְ-טוֹרְט (המוכרת גם כ"זאת-שאיננה", שהייתה דומה לטניה בצעירותה) רצחה את הוריה בניסיון להשיג את קמע ארבעת היסודות. צ'ומה שיסתה בתינוקת את עקרב המוות, אך טניה מחצה אותו, והקמע – שהתברר כשומה קטנה על אפה של טניה – הגן עליה והשמיד את גופה של צ'ומה. סרדנפאל ומדוזיה הותירו את התינוקת בנרתיק קונטרבס בפתח דירתם של קרוביה, משפחת דּוּרְנֶב. הדוד גֶרְמַן, לורד ערפדים הסובל מאלרגיה למיץ עגבניות ופוליטיקאי המריץ קמפיין תחת הסיסמה "אשך למען האנושיות", אשתו נִינֶל, ובתם המפונקת פִּיפָּה (פנלופה), מיררו את חייה ושיכנו אותה במרפסת לוג'יה.

בגיל 10, לאחר תקריות קסם שונות, הגיע בַּאבּ-יָאגוּן (נכדה של האלה העתיקה יַאגֶּה המנהלת את המרפאה בבית הספר ובבעלותה בקתה על כרעי תרנגולת בשם סשקה-נריאשקה) ולקח את טניה לטיבידוקס. הוא העניק לה טבעת קסומה המכילה את רוחו הרגזנית ודוברת הלטינית של סבה, פֶאוֹפִיל גרוטר. בבית הספר פגשה טניה את מי שיהפוך לאהבת חייה ובעלה לעתיד, וַאנְקָה וַאלְיַאלְקִין. ואנקה, שלבש תמיד גופייה צהובה שקיבל מאביו, היה וטרינר קסום וחובב חיות, שניחן בתיאבון עצום (ניזון בעיקר מקציצות ומלפפונים חמוצים שהפיקה מפת הקסמים שלו). הוא היה חסין לשיקויי אהבה. שותפתה לחדר של טניה הייתה גְּרוֹבִּינְיָה סְקְלֶפּוֹבָה (אנה), קוסמת אופל יפהפייה בעלת שיער סגול ועיניים בגוונים וגדלים שונים, שהגיעה לבית הספר לאחר שגנבה שעונים וארנקים ברכבת התחתית בעזרת טלקינזיס.

שכבת התלמידים כללה דמויות ססגוניות: קָטְיָה לוֹטְקוֹבָה (דוגמנית-על שהפכה לאשתו של יאגון ואם לבתם סופיה), גְּלֶבּ בֶּיְבַּרְסוֹב (נקרומג שהתאהב בטניה נואשות והתעופף במכתש), לֵנָה סְבֶקוֹלְט וְזַ'אנָּה אַבָּאטִיקוֹבָה (נקרומגיות, כשז'אן השמיטה עיצורים בהתרגשותה), לִיזָה זַאלִיזִינָה (היסטרית חסינת אש שאהבה את ואנקה), שׁוּרַאסִיק (אלכסנדר, תלמיד מצטיין שיומן הציונים שלו העלה פטריות על ראש מורתו במוסקבה), ז'וֹרָה זִ'יקִין (פלירטוטן שמעופף על מטאטא-מדחף), דֶּמְיָאן גּוֹרְיָאנוֹב (שמבטו מחמיץ דברים ואהב את קֶרִילִין קוּרְלוֹ), סֶם-פֶּן-דִּיר (סמיון פניידיר שהפך לאוליגרך), רִיטָה שִׁיטוֹ-קְרִיטוֹ (מעופפת על גיטרה חובבת נחשים), יוּרָה אִידְיוֹטְסְיוּדוֹב (קפטן קבוצה בעל כושר התחדשות) וצמד הרכלניות דּוּסְיָה פּוּפְּסִיקוֹבָה וּוֶרְקָה פּוֹפּוּגַאיֶבָה (שהציצה דרך דלתות וקיבלה אף שטוח).

מחזר בולט אחר של טניה היה גּוּרִי פּוּפֶּר, שחקן אנגלי מקבוצת "הרואים ואינם נראים" (פארודיה ישירה על הארי פוטר). פופר היה נתון לשליטתן של דודותיו, דודה נסטורציה ו"הדודה הטובה ביותר" (שנאלצה להרכיב משקפי מראה כדי לא להרוג בסיליסקים במבטה, כפארודיה על ג'יי קיי רולינג). את ענייניו ניהל מג-עורך-הדין הַדְסוֹן מצויד בשיניים תותבות. פופר הסתובב עם חבריו פְּרוּן וְגוֹרְאֶנָּה, עד ששודך לאנגלייה בעלת שורשים רוסיים, גֵ'יין פֶּטוּשְׁקוֹף.

כרוניקה של מאבקים: סיפורן של 14 הרפתקאות

עלילת הסדרה התפרסה על פני עשור עמוס באירועים עוקבים. ב"קונטרבס הקסום" (2002) גילתה טניה את עברה, מצאה את יעודה בטיבידוקס, ובשיאה של נבואה גברה על צ'ומה-דל-טורט שקמה לתחייה וביקשה את קמע ארבעת היסודות. ב"קומה הנעלמת" (2002), לאחר הריסת בית הספר, שבה טניה זמנית לבית דורנב כשהיא מלווה ברוחות הרפאים וב'וילונות השחורים' המציצים לחלומות. עם החזרה לטירה המשופצת חלקית, נאבקו התלמידים בבוגד מבפנים ובמלך הרוחות המאיים.

הספר השלישי, "העלוקה המוזהבת" (2003), סבב סביב נבואתו של דרבניר. כשמיתר 17 התלויים של הקונטרבס פקע במהלך משחק נגד קבוצת הרואים ואינם נראים, התהפכו הסדרים: צ'ומה הפכה למנהלת, סרדנפאל נכלא באשמת רצח הוריה של טניה, ומחלקת האור הפכה ל"מחלקת אופל קיצוני". טניה נאלצה למחוץ את העלוקה המוזהבת ששכנה בתנור עצום כדי להשיב את הסדר. ב"כס המלכות של דרבניר" (2003) נעלם הקסם לאחר שחפציו של דרבניר (אפריון, קדירה וכיסא נדנדה) נגנבו. מורה חדש בשם פוּדְזִיי הגיע, זיגמונד קלופ הפך לתינוק, וגוטפריד 'היפהפה הנרדם' שוטט בלילות עד שניצח את פודזיי הבוגדני שטמן פח לטניה ולסרדנפאל.

ב"מטה המאגים" (2003), סיאנס שיזמו התלמידים ביום הולדתו ה-16 של יאגון שחרר רוח מראה שפתחה שער לעולמות אחרים. האלים העתיקים פֶּרוּן, וֶלֶס וּטְרִיגְלַב, יחד עם שומר עץ העולם סִימוֹרְג, דרשו את השבת המטה הגנוב. טניה הועברה למחלקת האופל, ובמשחק דרקונבול מול רוחות הקוטב (שהציבו 11 שחקנים) פופר שיחק זמנית בשורות טיבידוקס. במקביל, השופט העליון מליוטה סקוראטוף ועוזרו הענק בּוּם ניסו לחסל את סימורג בבית דורנב בסילבסטר.

הצרות נמשכו ב"הפטיש של פרון" (2003), כאשר רונות מסתוריות הופיעו על כיפת האי. גרוביניה איבדה את קסמה, בזמן שפיפה דורנב גילתה קסם אינטואיטיבי ועברה לטיבידוקס. קסם וודו גרם לטניה להתאהב בפופר, והשיא הגיע במשחק נגד נבחרת הנצח, בה שיחק אביה המנוח של טניה, לאופולד. ב"פנסנה של נוח" (2003), חפץ קסם זדוני בשם 'גונב הנשמות' הופעל על ידי גנקה בוליונוב. ואנקה הואשם ברציחתו של פופר לאחר שפגע במטאטא שלו בעזרת ניצוץ בשוגג, ונשלח לכלא הקסום דּוּבּוֹדָם (בו מזדקנים בשנה על כל שבוע מאסר). טניה חילצה אותו בעזרת הפנסנה של נוח ולחש מיוחד של בסמרטניק קושצ'ייב.

ב"המגפיים של הקנטאור" (2004) נשאבו טניה וחבריה לעולם מקביל הנשלט על ידי ארבעת היסודות. יצור בשם סְטִיכִיאָרִי, שסבה של טניה הפר עימו עסקה וכלא אותו בעזרת מגפי הקנטאור, חפץ בדמה. טניה (היחידה ללא כפיל) חברה לאורג מהכפר טִיר ולכפילים (יַאגוּנִי, גְּרוֹבּוּלְיָה סְלֶפִּי, שׁוּרַאסִינוֹ, אִי-וַאן וְגוּנְיוֹ), ובסיוע הקנטאור מַרְדוֹנְיוּס נאבקה על חייה. ב"באר פוסידון" (2004) נעלמו מורי בית הספר, והתלמידים הבוגרים נאלצו לנהל את המוסד בעצמם, במקביל להגעתם של הנקרומגים גלב, לנה וז'אן.

הרומנטיקה הגיעה לשיאה ב"תלתל של אפרודיטה" (2005). ארטיפקט המסוגל לקשור גורלות לנצח נפל לידיה של טניה בנשף הסיום. גלב הציע לה לשתות עימו דם חזיר בר, ואילו במהלך משחק במגפורד טניה כמעט התרסקה וניצלה על ידי ואנקה. לבסוף, הפילה טניה בפח את גלב ואת ליזה זליזינה וגרמה להם להיקשר זה בזו.

חלפה שנה עד ל"טבעת עם הפנינה" (2006). ואנקה התבודד ביער (שם טיפל בטַנְגְּרוֹ, דרקון פלופונסי זעיר ונמרץ בן 1,500 שנה, שריד לזן שחוסל כמעט כליל). גרוביניה עברה להר הקירח, ויאגון ארגן פגישת מחזור. מפקח בשם זֶרְבָּגָאן, משרתו של לִיגוּל מלשכת האופל, הגיע כדי להעביר את בית הספר לקוטב בחיפוש אחר פנינה אבודה. ב"קללתו של הנקרומג" (2007) נגנבה המראה הנוזלית של טַנְטָלוֹס, המאפשרת החלפת צורה ושילוב גורלות. גלב הפך למבוקש, והעימות התרחש סביב יום הולדתו ה-20 של שוראסיק ומשחק מול נבחרת הנצח, בה הופיע טנטלוס בדמותו של גלב.

ב"ספינקס הפטפטן" (2008) נערכה חתונתם של גרוביניה וגוניה במוסקבה. גלב השתמש בשבר החרמש של אאידה פלאחובנה בקרב מול ואנקה, וזה האחרון ויתר על קסמו למען טניה לאחר מאבק בהתחייבות העתיקה של טיבידוקס לספינקס שדרש את מפתחות שערי האימה.

עלילת הספר האחרון, "ציפור הטיטאנים" (2012), מתרחשת בין הספר התשיעי לעשירי. העולמות עמדו בסכנת מיזוג, כאשר גרסה אפלה של טניה (טַנְיָה גְּרוּטִּי) מארץ שבה שולטת "האם-האפוטרופסית" צ'וּמְיָה (צ'ומה), ניסתה לפלוש. כפילה של טניה נסעה יחד עם ואנקה ברכבת לארכנגלסק, בשעה שכפילו של גלב (גוּלֶבּ בּוּי-בּוֹרְס) התחזה ללופוחואיד. בעזרת ואנקה, נדרשה טניה להציל את ציפור הטיטאנים כדי למנוע מזכוכית העולמות להיסדק.

טניה גרוטר מול הארי פוטר

הדמיון בין שתי הסדרות היה ברור כבר מן הספר הראשון, אך ככל שעולמה של טניה גרוטר התרחב, הוא קיבל זהות רוסית, מיתולוגיה וחוקי קסם משלו. הטבלה הבאה מציגה את נקודות הדמיון והשוני המרכזיות.

חשוב לדעת: הדמיון בין שתי היצירות אינו מקרי. הספר הראשון של טניה גרוטר נכתב במפורש כפארודיה על "הארי פוטר", והדמיון ביניהן אף עמד במרכזו של הליך משפטי בנוגע להפצת הספר בהולנד.

כאשר אנו מביטים לאחור על דרכה של היתומה הממושקפת עם הקונטרבס, קשה שלא לחייך נוכח ניצחונה של הספרות על תבניות משפטיות. גיבורים אינם זקוקים לאישורם של עורכי דין כדי לחיות בלבבות הקוראים, וכפי שגרוביניה סקלפובה הייתה ודאי מציינת, ייתכן שמקרוני 'מקפה' באמת נועד לקוסמים בלבד.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.