טנזינג נורגיי: הדרך אל פסגת האוורסט

ב-29 במאי 1953 עמדו טנזינג נורגיי ואדמונד הילרי על הנקודה הגבוהה ביותר בכדור הארץ. ■ מאחורי רבע השעה ההוא על הפסגה הסתתרו שנים של ניסיונות, כישלונות, מסעות, מחלוקות וסיפור חיים שהפך את טנזינג לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם האוורסט.

בשעה 11:30 בבוקר, ב-29 במאי 1953, הסתיים חלק אחד במסע ארוך במיוחד. טֶנְזִינְג נוֹרְגֵיי ואֶדְמוּנְד הִילֶרִי הגיעו לגובה 8,848 מטרים, פסגת האוורסט, המקום הגבוה ביותר על פני כדור הארץ. הם נשארו שם כרבע שעה בלבד. די זמן כדי לצלם, להביט מטה, להשאיר מאחוריהם עשרות שנים של ניסיונות כושלים ולהתחיל כמעט מיד ויכוח חדש: מי מהם הגיע ראשון.

עבור טנזינג, אותו בוקר היה תוצאה של מסלול שנמשך כמעט שני עשורים. הוא החל כנער שרפה שחייו המוקדמים עצמם נותרו עטופים בגרסאות סותרות, הפך לסבל בגובה רב, השתתף פעם אחר פעם במשלחות אל האוורסט, קבע שיא גובה עם משלחת שווייצרית, הציל את חייו של הילרי מנפילה לנקיק ולבסוף נקשר אליו בחבל בדרך אל הפסגה. לאחר מכן באו התהילה, המדליות, המחלוקת על ההכרה שניתנה לו לעומת עמיתיו הבריטים, קריירה של הדרכת מטפסים ומורשת שהגיעה מספרי ילדים ועד לכוכב לכת ננסי, וב-2026 גם לסרט קולנוע ביוגרפי על חייו.

ילד ששמו ומקום לידתו נותרו לא לגמרי ברורים

אפילו תחילת סיפורו של טנזינג אינה מספקת את הנוחות שמחפשים בדרך כלל בביוגרפיה מסודרת. שמו בלידתו היה נַמְגְיָאל וַאנְגְדִי, ותאריך לידתו המדויק אינו ידוע. הוא ידע שנולד לקראת סוף מאי, על סמך מזג האוויר ומצב הגידולים בעונה שבה נולד. לימים, לאחר העלייה המוצלחת לאוורסט ב-29 במאי 1953, החליט לאמץ את יום הפסגה גם כיום הולדתו. על פי לוח השנה הטיבטי הוא נולד בשנת הארנב, נתון המצביע ככל הנראה על שנת 1914. ג'וֹן הַאנְט, מנהיג המשלחת של 1953, כתב שטנזינג היה בן 39 באותה שנה ואף תיאר אותו כמי שכבר ביסס את עצמו כמטפס בעל מעמד עולמי.

גם שאלת מקום לידתו אינה חד-משמעית. באוטוביוגרפיה שלו כתב טנזינג שהיה בן שרפה שנולד וגדל בטֶנְגְבּוֹצֶ'ה שבאזור קְהוּמְבּוּ בצפון-מזרח נפאל. בריאיון לרדיו כל הודו בשנת 1985 סיפר שהוריו הגיעו מטיבט אך שהוא עצמו נולד בנפאל. לעומת זאת, גרסאות מאוחרות רבות, ובהן ספר שנכתב בשיתוף בנו ג'ַמְלִינְג טֶנְזִינְג נוֹרְגֵיי, קובעות שנולד בטיבט, בצֶה צ'וּ שבעמק קַאמָה, גדל בתָאמֶה שבנפאל ובילה את ילדותו המוקדמת בקְהַארְטָה. כילד עבר לנפאל כדי לעבוד אצל משפחת שרפה באזור קהומבו.

קהומבו שוכן בסמוך להר האוורסט, שאותו מכנים הטיבטים ובני השרפה צ'וֹמוֹלוּנְגְמָה, שם שמשמעותו בטיבטית תקנית היא "האם הקדושה" או אלת הפסגה. הבודהיזם הוא דתם המסורתית של הטיבטים ובני השרפה, וטנזינג עצמו היה בודהיסט.

גם השם המוכר לעולם לא היה שמו הראשון. בילדותו שונה שמו של נמגיאל ואנגדי בעצתו של נְגַאוַואנְג טֶנְזִין נוֹרְבּוּ, הלאמה הראשי ומייסד מנזר רוֹנְגְבּוּק. השם "טנזינג נורגיי" נושא משמעות שניתן לתרגמה כ"חסיד הדת בר-המזל והמשגשג". אביו, גַאנְג לָה מִינְגְמָה, היה רועה יאקים טיבטי ומת בשנת 1949. אמו, דוֹקְמוֹ קִינְזוֹם, הייתה אף היא טיבטית וחיה מספיק זמן כדי לראות את בנה מטפס על האוורסט. טנזינג היה הילד ה-11 מתוך 13 ילדים במשפחה, וכמה מאחיו ואחיותיו מתו בגיל צעיר.

ההר, לפחות בהתחלה, לא היה המסלול היחיד שהונח לפניו. פעם נשלח טנזינג למנזר טנגבּוצ'ה כדי להפוך לנזיר, אך החליט שהחיים הללו אינם בשבילו ועזב. בשנות העשרה ברח מהבית פעמיים, תחילה לקטמנדו ואחר כך לדַרְגִ'ילִינְג שבהודו. דרג'ילינג הייתה באותם ימים נקודת מוצא לרבות מן המשלחות למזרח ההימלאיה, ובגיל 19 התיישב טנזינג בקהילת השרפה שבאזור טוּ סוֹנְג בּוּסְטִי בעיר. בהמשך קיבל אזרחות הודית.

הדרך הארוכה אל האוורסט

החיוך ששכנע את אריק שיפטון

ההזדמנות הראשונה הגיעה כשטנזינג היה בן 20. אֶרִיק שִיפְּטוֹן ארגן בשנת 1935 משלחת סיור בריטית לאוורסט, ושני מועמדים אחרים נכשלו בבדיקות הרפואיות. חברו של טנזינג, אַנְג תַרְקַאי, סירדר שרפה שכבר השתתף במשלחת הבריטית לאוורסט ב-1933, דחף את שמו של הצעיר קדימה. החיוך של טנזינג משך את תשומת לבו של שיפטון, והוא החליט לצרפו.

זו הייתה תחילתה של מערכת יחסים ארוכה מאוד בין טנזינג לבין ההר. במהלך שנות ה-30 השתתף כסבל בגובה רב בשלושה ניסיונות בריטיים רשמיים לטפס על האוורסט מצדו הטיבטי הצפוני. במשלחת של 1936 עבד עם ג'וֹן מוֹרִיס, ובמקביל השתתף בטיפוסים נוספים באזורים שונים של תת-היבשת ההודית. בשנת 1938, לאחר משלחת האוורסט השלישית שבה השתתף כסבל, העניק לו מועדון ההימלאיה את "מדליית הטיגריס" על עבודתו בגבהים.

בראשית שנות ה-40 התגורר זמן מה במדינה הנסיכותית צ'יטרל, שהייתה אז חלק מהודו ולימים נעשתה חלק מפקיסטן. שם שירת בתפקיד "באטמן" צבאי אצל מייג'ור צ'ַפְּמַן. אשתו הראשונה מתה בתקופת שהותו במקום ונקברה שם. בשנת 1947, בזמן חלוקת הודו, חזר טנזינג לדרג'ילינג עם שתי בנותיו. את הודו הצליח לחצות ברכבת בלי כרטיס ומבלי שאיש ערער על נוכחותו, לאחר שלבש אחד ממדיו הישנים של מייג'ור צ'פמן. לפחות לפי הסיפור הזה, עוד לפני שהפך לאחד המטפסים המפורסמים בעולם הוא כבר ידע שמדים טובים יכולים לפעמים להיות שימושיים כמעט כמו גרזן קרח.

אותה שנה כללה גם ניסיון נוסף, הרבה יותר מסוכן, להגיע אל האוורסט. המטפס יליד קנדה אֶרְל דֶנְמַן, אַנְגֶ'ה דַאוָוה שֶׁרְפָּה וטנזינג נכנסו לטיבט שלא כחוק וניסו להעפיל לפסגה. סופה חזקה תפסה אותם בגובה של כ-6,700 מטרים, שהם 22,000 רגל. דנמן ויתר, והשלושה הסתובבו וחזרו בשלום.

ב-1947 נעשה טנזינג לראשונה סירדר של משלחת שווייצרית, לאחר שסייע להציל את הסירדר וַאנְגְדִי נוֹרְבּוּ שנפל ונפצע קשה. המשלחת הגיעה לפסגה הראשית של קֶדַארְנָאת שבחלק המערבי של הרי גַרְהְוַואל, בגובה 6,940 מטרים, שהם 22,769 רגל, וטנזינג היה בין חברי קבוצת הפסגה. בשנת 1951 הצטרף למשלחת הסיור הבריטית לאוורסט.

1952: כמעט הפסגה

שנת 1952 קירבה אותו אל מטרתו יותר מאי פעם. טנזינג השתתף בשתי משלחות שווייצריות: משלחת האביב בהנהגת אֶדוּאַר וִיס-דוּנָאן ומשלחת הסתיו בהנהגת גַבְרִיאֵל שֶׁוָאלֶה. אלו היו הניסיונות הרציניים הראשונים להגיע לאוורסט מהצד הדרומי, הנפאלי, לאחר משלחות סיור אמריקנית ובריטית בשנים 1950 ו-1951.

ב-28 במאי עלו רֵיימוֹנְד לַמְבֶּר וטנזינג עד לגובה של כ-8,595 מטרים, שהם 28,199 רגל, לאורך הרכס הדרום-מזרחי. בכך קבעו שיא גובה חדש בטיפוס. עבור טנזינג היה בהישג הזה גם שינוי במעמדו. לראשונה התייחסו אליו לא כאל איש תמיכה בלבד אלא כחבר מלא במשלחת, דבר שאותו תיאר כ"כבוד הגדול ביותר שהוענק לי אי פעם". המשלחת גם פתחה נתיב חדש על האוורסט, נתיב שבו נעשה שימוש בהצלחה בשנה שלאחר מכן, והקשר בינה לבין טנזינג הוליד ידידות ממושכת בינו לבין חבריו השווייצרים, ובעיקר ריימונד למבר.

המשלחת השווייצרית השנייה, בסתיו, הגיעה לגובה 8,100 מטרים לפני שמזג האוויר עצר אותה. הפסגה עדיין לא נכבשה, אבל כאשר הגיעה שנת 1953 כבר היה קשה להתייחס אל טנזינג כאל עוד סבל הרים. הוא היה אחד האנשים המנוסים בעולם בכל הנוגע לאוורסט.

1953: משלחת של יותר מ-400 בני אדם

המשלחת הבריטית של 1953 נוהלה בידי ג'וֹן הַאנְט. טנזינג כבר היה באוורסט שש פעמים קודם לכן, בעוד האנט היה שם שלוש פעמים. בין חברי הצוות היה הניו זילנדי אֶדְמוּנְד הִילֶרִי, ובשלב מוקדם במסע נוצר ביניהם קשר שלא היה רק חברתי. הילרי נפל לנקיק קרח, וטנזינג מנע ממנו לצנוח לתחתית כאשר הידק במהירות את החבל באמצעות גרזן הקרח שלו. מכאן ואילך ראה הילרי בטנזינג את השותף המועדף עליו לניסיון עתידי להגיע לפסגה.

זה היה גם אדם שהתקשורת התקשתה אפילו להחליט כיצד לכתוב את שמו. בעיתונים בני התקופה הופיעו צורות שונות, ובהן טנסינג, טנזינג, טנזינג בהוטיה, טנזינג נורגיי, טנסינג נורקי, טנזינג שרפה ואפילו דן שין, הצעה שהעלה חוקר הודי.

המשלחת עצמה הייתה מפעל עצום. היא מנתה יותר מ-400 בני אדם, ובהם 362 סבלים, 20 מדריכי שרפה וכ-4,500 קילוגרמים של ציוד, שהם 10,000 פאונד. כמו משלחות גדולות רבות אחרות אל האוורסט, גם ההישג שהגיע בסופה היה תוצאה של עבודה קבוצתית בהיקף שקשה לזהות בתצלום המפורסם של שני האנשים שנשארו לבסוף בראש.

מחנה הבסיס הוקם במרץ 1953. שנים לאחר מכן, ב-1975, נזכר הילרי בפגישה הראשונה שלו עם טנזינג בקטמנדו ב-5 במרץ 1953.

המשלחת התקדמה באיטיות והקימה את המחנה הלפני אחרון באוכף הדרומי, בגובה כ-7,900 מטרים, שהם 25,900 רגל. ב-26 במאי יצאו טוֹם בּוּרְדִילוֹן וצ'ַארְלְס אֶוַונְס לניסיון להגיע לפסגה. הם הגיעו לפסגה הדרומית, עד כדי 91 מטרים אנכיים מן הפסגה הראשית, אבל תקלה במערכת החמצן של אוונס אילצה אותם לסגת. לאחר מכן הורה האנט לטנזינג ולהילרי לבצע את הניסיון הבא.

28 במאי: הלילה האחרון לפני הפסגה

שלג ורוח עיכבו את השניים באוכף הדרומי במשך יומיים. ב-28 במאי הם יצאו כלפי מעלה בסיוע שלישייה שכללה את אַנְג נִימָה, אַלְפְרֶד גְרֶגוֹרִי וג'וֹרְג' לוֹאוּ. באותו יום הקימו טנזינג והילרי אוהל בגובה של כ-8,500 מטרים, שהם 27,900 רגל, בעוד אנשי התמיכה ירדו בחזרה.

בבוקר שלמחרת התבררה בעיה קטנה מאוד במונחי האוורסט, אבל מעצבנת למדי למי שמתכוון לטפס על ההר הגבוה בעולם: הילרי השאיר את מגפיו מחוץ לאוהל והם קפאו לגמרי. הוא הקדיש שעתיים לחימום המגפיים. רק לאחר מכן יצאו השניים לניסיון האחרון, כשכל אחד נושא מטען של כ-14 קילוגרמים, שהם 30 פאונד.

אחד המכשולים האחרונים היה מצוק סלע בגובה כ-12 מטרים, שהם 40 רגל, שלימים קיבל את השם "מדרגת הילרי". הילרי זיהה אפשרות להידחק מעלה בתוך חריץ שבין קיר הסלע לקרח. הוא טיפס, וטנזינג עלה אחריו.

מכאן היה המאמץ שנותר פשוט יחסית. בשעה 11:30 הגיעו השניים לפסגת האוורסט, בגובה שנמדד אז כ-8,848 מטרים, שהם 29,028 רגל. הילרי תיאר את הרגע בפשטות כמעט מעליבה בהתחשב במאמץ שהושקע בדרך: "עוד כמה מכות של גרזן הקרח בשלג הקשה, ועמדנו על הפסגה".

רבע שעה על פסגת העולם

הילרי צילם את התמונה המפורסמת של טנזינג כשהוא ניצב על הפסגה עם גרזן הקרח שלו. תמונה מקבילה של הילרי עצמו אינה קיימת. אחת הטענות הייתה שטנזינג מעולם לא השתמש במצלמה, ולכן הילרי לא צולם. אולם באוטוביוגרפיה שלו, *Man of Everest*, סיפר טנזינג גרסה מעט אחרת.

השניים צילמו גם תמונות נוספות כלפי מטה, בין השאר כדי להוכיח שאכן הגיעו לפסגה ולמנוע טענות שהטיפוס זויף. הדרך חזרה לא הייתה נטולת בעיות. שלג שנסחף ברוח כיסה את עקבותיהם והקשה עליהם למצוא מחדש את הנתיב שבו עלו. האדם הראשון שפגשו בירידה היה ג'ורג' לואו, שטיפס לקראתם עם מרק חם.

אולי יעניין אותך

הנרי מוזלי – ממציא הטבלה המחזורית המודרנית

דריווש השלישי: המלך הפרסי שנלחם באלכסנדר הגדול

ורטיסלאב השני: דוכס ומלך בוהמיה

סוד קבר האבנים של הגנרל: כך נמצא קברו של סוהר הדקבריסטים

מי הגיע ראשון?

החזרה מההר הפכה את טנזינג לגיבור בנפאל ובהודו. אלא שהכבוד הרשמי שקיבלו שלושת האנשים המזוהים ביותר עם המשלחת לא היה זהה. הילרי והאנט קיבלו תואר אבירות מהמלכה אֶלִיזָבֶּת השנייה. טנזינג קיבל את מדליית ג'ורג' על חלקו במשלחת. הוא לא היה נתין בריטי ולכן לא היה זכאי לתואר אבירות, אף שבמשך השנים הועלו טענות שלפיהן ראש ממשלת הודו גַ'וַוהַרְלָל נֶהְרוּ הוא שסירב לתת אישור לכך שטנזינג יזכה בתואר.

טנזינג עצמו סיכם את השינוי בחייו בשילוב אופייני של גאווה והומור יבש.

המחלוקת על היחס שקיבל לא נעלמה. *National Geographic* ניסח אותה בצורה ישירה: "הילרי קיבל תואר אבירות על היותו האדם הידוע הראשון שטיפס לפסגת האוורסט. אבל טנזינג, שהגיע לפסגה באותו זמן, קיבל רק מדליית כבוד. בשנים שחלפו מאז גברה אי הנחת מן המחסור בהכרה רשמית".

לצד שאלת ההכרה נולדה כמעט מיד שאלה אחרת, עיתונאית הרבה יותר: מי משניהם היה הראשון ממש? טנזינג והילרי היו בני האדם הראשונים שהוכח באופן חד-משמעי כי עמדו על פסגת האוורסט, והעיתונאים חזרו שוב ושוב על השאלה מי זכאי לתהילה של "הראשון" ומי היה השני, ההולך בעקבותיו. קולונל האנט ניסה לסגור את הדיון במשפט פשוט: "הם הגיעו אליה יחד, כצוות".

הציבור בכל זאת רצה תשובה מדויקת יותר. בשנת 1955 נתן אותה טנזינג עצמו באוטוביוגרפיה שלו, שנכתבה עבורו בידי הסופר האמריקני גֵ'יימְס רַמְזִי אוּלְמַן. טנזינג דיבר כמה שפות אך לא ידע לקרוא או לכתוב. בעת העלייה לפסגה היו הוא והילרי מחוברים בחבל, במרחק של כ-1.8 מטרים זה מזה, שהם שישה רגל, כאשר רוב החבל, שאורכו הכולל היה כ-9.1 מטרים, היה כרוך בידיו של טנזינג.

כך הסתיים הוויכוח העובדתי, גם אם לא בהכרח הוויכוח על משמעותו. הילרי הגיע אל הנקודה העליונה רגע לפני טנזינג. טנזינג עצמו הבהיר שהוא לא ראה באותו רגע תחרות ביניהם.

המדליות וההכרה

ב-7 ביוני 1953 פורסם כי המלכה אליזבת השנייה, שזה עתה הוכתרה, מעוניינת להכיר בהישגו של טנזינג. ב-1 ביולי הודיע דאונינג 10 כי לאחר התייעצות עם ממשלות הודו ונפאל אישרה המלכה את הענקת מדליית ג'ורג' לטנזינג. בהמשך אותה שנה קיבל יחד עם שאר חברי משלחת האוורסט גם את מדליית ההכתרה של המלכה אליזבת השנייה, שעליה נוספה הכתובת "משלחת הר אוורסט".

מלך נפאל טְרִיבְּהוּוַאן העניק לו ב-1953 את הדרגה הראשונה במסדר כוכב נפאל. בשנת 1959 העניקה לו ממשלת הודו את פדמה בהושאן, העיטור האזרחי השלישי בחשיבותו במדינה, והקרן ההודית לטיפוס הרים העניקה לו מדליית זהב. ב-1 במרץ 1963 העניקה לו ברית המועצות את התואר "מאסטר מצטיין של הספורט של ברית המועצות". טנזינג היה הזר הראשון שקיבל את התואר.

גם עשרות שנים לאחר מכן נותרה במשפחתו תחושה שההכרה הבריטית הייתה יכולה להיות גדולה יותר. במאי 2013 אמר נכדו טַאשִי טֶנְזִינְג שלדעתו סבו היה צריך לקבל תואר אבירות ולא "רק מדליה מחורבנת".

החיים אחרי הפסגה

הגעה לאוורסט לא סיימה את הקשר של טנזינג עם טיפוס הרים. בשנת 1954, עם הקמת המכון ההימלאי לטיפוס הרים בדרג'ילינג, מונה למנהל הראשון של אימוני השטח. אל מסלול חייו המאוחר נקשר גם האיחול הפשוט: "מי ייתן ותטפס מפסגה לפסגה".

בינואר 1975, באישור מלך בהוטן גִ'יגְמֶה סִינְגְיֶה וַאנְגְצ'וּק, שימש טנזינג כסירדר, כלומר כמדריך, עבור קבוצת התיירים האמריקנית הראשונה שהורשתה להיכנס למדינה. הקבוצה אורגנה בידי חברה שנקראה אז Mountain Travel ובהמשך נקראה Mountain Travel-Sobek. חבריה פגשו את טנזינג לראשונה בהודו לפני תחילת המסע.

הטרק הרשמי החל בפארו שבצפון בהוטן וכלל ביקור בטַאקְטְסַאנְג פַּארוֹ, "קן הנמר", המנזר הבודהיסטי העתיק, לפני החזרה להודו דרך נפאל וסיקים. טנזינג אף הציג את אנשי הקבוצה בפני מלך סיקים פַּאלְדֶן תוֹנְדוּפּ נַמְגְיָאל, המלך האחרון של סיקים לפני שהאזור נעשה חלק מהודו, ובסיום הזמין אותם לביתו בהודו לחגיגת פרידה.

בשנת 1978 ייסד את חברת Tenzing Norgay Adventures, שסיפקה מסעות טרקים בהרי ההימלאיה. נכון ל-2021 נוהלה החברה בידי בנו ג'מלינג טנזינג נורגיי, שהגיע בעצמו לפסגת האוורסט בשנת 1996.

ב-10 במאי 1984 השתתף טנזינג יחד עם קפטן הקבוצה אֵיי גֵ'יי אֶס גְרֶוַואל, מנהל המכון ההימלאי לטיפוס הרים, בחגיגות העשור של The School of Adventure במייסור שבקרנאטקה. האירוע התקיים באולם של מוסד המהנדסים במייסור.

שלוש נשים, ילדים ומשפחה שהמשיכה לטפס

חייו המשפחתיים של טנזינג היו מורכבים לא פחות מהביוגרפיה הגאוגרפית שלו. הוא נישא שלוש פעמים. אשתו הראשונה, דַאוָוה פּוּטִי, מתה בגיל צעיר בשנת 1944. לשניים נולד בן, נִימָה דוֹרְגֶ'ה, שמת בגיל ארבע, ושתי בנות: פֶּם פֶּם ונִימָה. בנה של פם פם, טאשי טנזינג, טיפס לימים על האוורסט. נימה נישאה למעצב הגרפי הפיליפיני נוֹלִי גַלַאנְג.

אשתו השנייה הייתה אַנְג לַהְמוּ, בת דודתה של אשתו הראשונה. לשניים לא נולדו ילדים ביולוגיים, אך היא נעשתה אם מאמצת לבנות שנולדו לטנזינג בנישואיו הראשונים.

אשתו השלישית הייתה דַאקוּ. טנזינג נישא לה כאשר אשתו השנייה עדיין הייתה בחיים, בהתאם למנהג השרפה שאפשר ריבוי נשים. לטנזינג ולדאקו נולדו שלושה בנים, נוֹרְבּוּ, ג'ַמְלִינְג ודְהַאמֵי, ובת בשם דֶקִי, שנישאה לעורך הדין האמריקני קְלַארְק טְרֵיינוֹר.

הקשר בין משפחות נורגיי והילרי לא הסתיים בדור של 1953. בשנת 2003, במלאת 50 שנה לטיפוס של אבותיהם, הצטרף ג'מלינג אל פִּיטֶר הִילֶרִי, בנו של אדמונד הילרי, לטיפוס על האוורסט.

גם אחיינים ונכדים נוספים המשיכו להיות חלק מסיפור המשפחה. אחייניו של טנזינג, נַאוַואנְג גוֹמְבּוּ וטוֹפְּגַאי, השתתפו במשלחת האוורסט של 1953. נכדו טאשי טנזינג מתגורר בסידני שבאוסטרליה. נכדי משפחת טריינור הם טנזינג, קאלדן ויונדן. אחד מהם, טֶנְזִינְג טְרֵיינוֹר, פנה למשחק והופיע בסרט האנימציה *Abominable* של דרימוורקס.

מותו של טנזינג נורגיי

טנזינג נורגיי מת בדרג'ילינג שבמערב בנגל, הודו, ב-9 במאי 1986. סיבת מותו הייתה דימום מוחי. הוא היה בן 71. גופתו נשרפה במכון ההימלאי לטיפוס הרים בדרג'ילינג, שהיה אחד המקומות האהובים עליו ביותר. דאקו, אלמנתו, מתה בשנת 1992.

האיש שבמשך חלק גדול מחייו נדרש לעלות שוב ושוב אל אותו הר סיים את חייו בעיר שממנה יצאו רבות מהמשלחות שעיצבו את דרכו מלכתחילה.

מה נשאר אחרי טנזינג?

ההנצחה של טנזינג התפזרה על פני תחומים שקשה היה לחבר ביניהם בזמן שהיה סבל הרים צעיר. בשנת 2003, במלאת יובל שנים להגעה לפסגת האוורסט, שינתה ממשלת הודו את שמו של פרס הספורט ההרפתקני הבכיר שלה ל"פרס טנזינג נורגיי הלאומי להרפתקנות".

בשנת 2011 פרסמה הוצאת הקומיקס ההודית Amar Chitra Katha ספר קומיקס לילדים על חייו. שמו הופיע גם בתרבות הפופולרית: בסרט האמריקני Intolerable Cruelty של האחים כהן משנת 2003 מוזכר נורגיי בידי הדמות הראשית כמטפורה למעשה חיובי של סיוע לאחר או הענקת כוח לאחר.

ההנצחה הגאוגרפית והאסטרונומית הייתה רחבה עוד יותר. אחד המבנים במתחם Everest Court שבמוטינגהאם, קנט, אנגליה, נקרא על שמו. בינואר 2008 שונה שמו של נמל התעופה בלוקלה לנמל התעופה טנזינג-הילרי, לכבוד שני המטפסים והישגם.

מאז 1994 נושא כוכב הלכת הזעיר 6481 Tenzing את שמו. בספטמבר 2013 הציעה ממשלת נפאל לקרוא להר בגובה 7,916 מטרים "פסגת טנזינג". פסגת טנזינג ופסגת הילרי הן נקודות על הרכס הארוך שבין צ'ו אוֹיוּ לגְיוּצ'וּנְג קַאנְג, כאשר פסגת טנזינג קרובה יותר לצ'ו אויו.

ביולי 2015 קיבל שמו גם כתובת הרחק מאוד מן ההימלאיה: רכס ההרים הגבוה ביותר שהיה ידוע אז על כוכב הלכת הננסי פלוטו, שגובהו כ-3.4 קילומטרים, שהם כ-11,000 רגל, נקרא Tenzing Montes.

גם כמה פנדות אדומות בגני חיות נקראו על שמו. אפילו מותג משקה אנרגיה בשם Tenzing נושא את שמו. מגזין *Time* כלל אותו בין 100 האנשים המשפיעים ביותר של המאה ה-20.

חומר מעשיר לצפייה

Tenzing

העניין בחייו קיבל ביטוי קולנועי חדש כאשר ב-2025 החלו צילומי הסרט הביוגרפי Tenzing. הסרט מציב במרכז את טנזינג נורגיי ואת עלייתו לאוורסט לצד אדמונד הילרי. בסרט מככבים גנדן פונצוק כטנזינג, טום הידלסטון כהילרי, וילם דפו כג'ון האנט וקטריונה באלף כג'יל הנדרסון. הסרט ערך את הקרנת הבכורה העולמית שלו בפסטיבל הסרטים ה-53 של טלורייד ב-4 בספטמבר 2026. בכך חזרה העלייה של 1953, יותר משבעה עשורים לאחר אותו בוקר על האוורסט, אל מסך הקולנוע דרך דמותו של האיש ששמו נותר כרוך בסיפור ההר.

Intolerable Cruelty

בסרט האמריקני של האחים כהן משנת 2003 מופיע שמו של טנזינג נורגיי בדברי הדמות הראשית, המשתמשת בו כמטפורה למעשה חיובי של סיוע לאחר והעצמתו. זה אינו סרט על טנזינג, אך עצם השימוש בשמו מלמד עד כמה דמותו והשותפות עם הילרי חדרו אל השפה התרבותית.

מקורות מידע וחומר מעשיר לקריאה

Mount Everest The Reconnaissance 1935 מאת טוני אסטיל משנת 2005, עוסק בסיור לאוורסט בשנת 1935. אותה משלחת הייתה נקודת הכניסה של טנזינג נורגיי לעולם משלחות האוורסט, כאשר אריק שיפטון צירף אותו לצוות בגיל 20.

Everest Exposed מאת ג׳ורג׳ בנד משנת 2005, הוא תיאור של משלחת האוורסט של 1953, המשלחת שבה הגיעו טנזינג נורגיי ואדמונד הילרי לפסגה. הוא משתייך ישירות לחומר הקריאה הנוגע למסע שהביא לשיא הקריירה של טנזינג.

Edmund Hillary: A Biography מאת מייקל גיל משנת 2017, הוא ביוגרפיה של אדמונד הילרי.

The Ascent of Everest מאת ג'ון האנט פורסם לראשונה בשנת 1953. בארצות הברית פורסם הספר בשם The Conquest of Everest. האנט היה מנהיג המשלחת הבריטית של 1953, ולכן הספר קשור ישירות למסע שהביא את טנזינג והילרי לפסגה.

Tenzing Norgay and Sherpas of Everest משנת 2003 הוא ספרם של טאשי טנזינג וג'ודי טנזינג והוא אחד מספרי הקריאה הישירים ביותר להמשך העיסוק בדמותו ובהקשר שבו פעל.

Tenzing: Hero of Everest משנת 2003 מאת אד דאגלס מוקדש לטנזינג ומציג אותו בכותרתו כ"גיבור האוורסט".

Man of Everest  משנת 1955 היא האוטוביוגרפיה של טנזינג נורגיי נכתבה יחד עם ג'יימס רמזי אולמן ופורסמה גם בשם The Tiger of the Snows. טנזינג דיבר כמה שפות אך לא ידע לקרוא ולכתוב, ולכן אולמן כתב את הספר עבורו. זהו גם הספר שבו חשף טנזינג כי הילרי היה זה שדרך ראשון על הפסגה, בעוד הוא עצמו עלה מיד אחריו.

מפסגה אחת למסע הבא

מעט מאוד אנשים זוכים לראות רגע אחד מחייהם הופך לתמונה שממשיכה להתקיים עשרות שנים אחריהם. אצל טנזינג נורגיי אותו רגע נמשך כרבע שעה בלבד, אבל הדרך אליו החלה כשהיה צעיר שכמעט נעשה נזיר, עברה דרך משלחות כושלות, סופות, עבודת סבלות, שיא גובה שווייצרי ונקיק שבו הציל את האיש שיהפוך לשותפו לפסגה. אם הסיפור הזה גרם לכם לרצות להמשיך לטפס בין סיפורים היסטוריים, אפשר להמשיך לקרוא באתר ולשתף את הכתבה עם מי שעדיין חושב שהיסטוריה של האוורסט מסתכמת בתמונה אחת עם גרזן קרח.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.