תאמל״ק לי
חג ההודיה הוא חג שמקורו במאה ה-17 והפך עם השנים לאחד החגים החשובים ביותר עבור האמריקאים, כזה שצבר מסורות רבות. ■ מדי שנה, ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר, מציינים בארצות הברית את חג ההודיה. זהו אחד החגים האזרחיים האהובים והחשובים ביותר עבור האמריקאים והוא מסמן את תחילתו של החודש שלפני חג המולד. מה ההיסטוריה של חג ההודיה ואילו מסורות קשורות אליו?
ההיסטוריה של חג ההודיה
את חג ההודיה החלו לציין בשנת 1621. זמן קצר קודם לכן הקימו המתיישבים הראשונים מאנגליה את מושבת פלימות' בצפון אמריקה. אולם בשנת 1620 היבול אבד, ולמתיישבים כמעט שלא נותרו אספקות מזון, ולכן במהלך החורף מתו מרעב כמעט מחצית מהאנגלים. בשנה שלאחר מכן הם הצליחו לקצור יבול מוצלח, והזמינו לחג הקציר את בני הילידים, שסייעו להם בתקופות הקשות לגדל תירס ושעועית, וכן לימדו אותם לדוג ולאסוף את אוצרות הים.
מאז צוין חג ההודיה לאל על היבול המוצלח מעת לעת, אך עם השנים איבד את משמעותו המקורית והפך בעיקר להזדמנות להתכנס עם בני משפחה וחברים סביב ארוחת חג, ולהודות על כל הדברים הטובים שאירעו במהלך השנה החולפת.
לראשונה קיבל חג ההודיה מעמד של חג רשמי בשנת 1789, כאשר נשיא ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון חתם על המסמך המתאים. עם זאת, באותה תקופה לא כל המדינות ציינו את החג, וגם אלו שכן חגגו עשו זאת במועדים שונים. חלקן באוקטובר ואחרות בינואר. מאוחר יותר פתחה הסופרת שרה ג'וזפה הייל, המוכרת בעיקר כמחברת השיר "למרי היה טלה קטן" (Mary Had a Little Lamb), במסע ציבורי להפיכת חג ההודיה לחג לאומי. במשך 17 שנים היא שלחה מכתבים לארבעה נשיאי ארצות הברית בדרישה לקבוע חג כזה.
לבסוף, בשנת 1863, קבע אברהם לינקולן את התאריך הרשמי: יום חמישי הרביעי של חודש נובמבר.
בשנת 1939 החליט פרנקלין דלאנו רוזוולט להקדים את החג בשבוע, כלומר להעבירו ליום חמישי שלפני האחרון בחודש, כדי לעודד את המסחר לקראת חג המולד על רקע יציאת המדינה מהשפל הגדול. כמה מדינות תמכו ביוזמתו, אחרות המשיכו לחגוג במועד המקורי, ויש אף מדינות שחגגו את חג ההודיה במשך שבועיים רצופים. לאחר שנתיים של בלבול התקבלה ההחלטה הסופית לקבוע את יום חמישי הרביעי של נובמבר כיום החג הרשמי.
חנינת תרנגול ההודו
במהלך שנות קיומו של חג ההודיה התפתחו סביבו מסורות רבות. למשל, אין שולחן חג בלי תרנגול הודו. מדי שנה מגיעים יותר מ-50 מיליון תרנגולי הודו לשולחנותיהם של האמריקאים. עם זאת, מדי שנה נשיא ארצות הברית "חונן" אחד מהם, ובכך מציל אותו מהתנור. ה"חנינה" המתועדת הראשונה התרחשה בשנת 1865 בביתו של אברהם לינקולן. תרנגול הודו חי הובא לצורך ארוחת החג, אך בנו של הנשיא, טד, ביקש לחוס על חייו, וכך אכן נעשה.
בחלק מהמקורות נטען כי מסורת "חנינת" תרנגול ההודו החלה בשנות ה-40 של המאה ה-20 בתקופתו של הארי טרומן, אך למעשה הוא פשוט קיבל מדי שנה במתנה תרנגול הודו חי מטעם התאחדות מגדלי העופות הלאומית, ואותו תרנגול בדרך כלל דווקא הגיע לתנור. בשנת 1963 החליט הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי להשאיר את תרנגול ההודו בחיים ואמר כי "הוא עוד צריך לגדול". רגע מביך התרחש בתקופת רונלד רייגן, כאשר הציפור ניסתה להימלט עוד לפני שסיים את נאום החג. רייגן רק החמיר את המצב כשפנה אליה בבדיחות הדעת ואמר: "תקשיבי, הייתה לי הזדמנות לירות בך לפני כמה ימים, אבל לא עשיתי את זה."
ג'ורג' הרברט ווקר בוש ערך את טקס החנינה הרשמי הראשון בשנת 1989. מאז מתקיים הטקס מדי שנה בבית הלבן ערב חג ההודיה. בטקס משתתפים שני תרנגולי הודו: התרנגול הראשי ו"כפיל" למקרה שמשהו יקרה לראשון או שהוא יברח. הנשיאים מעניקים להם שמות ולאחר הטקס שולחים אותם לגני חיות.
מסורות נוספות של חג ההודיה
חג ההודיה נפתח באופן מסורתי במצעד של רשת הכלבו Macy's בניו יורק. מיליוני בני אדם יוצאים לרחובות העיר כדי לצפות בצועדים המלווים בבלוני ענק מתנפחים. המצעד מתקיים מדי שנה מאז 1924, כאשר עובדי רשת הכלבו Macy's החליטו לערוך פסטיבל לכבוד החג. גם חג ההודיה אינו שלם בלי צפייה במשחק פוטבול. זו מסורת חדשה יחסית. משחק החג הראשון נערך בשנת 1934 בעיר דטרויט, ובו התמודדו קבוצות דטרויט ליונס ו-שיקגו ברס.
בימי החג מקשטים את הבתים בזרים סתווים, כל בני המשפחה מתכנסים סביב השולחן, חברים וקרובים מגיעים לביקור, ונאמרים דברי תודה וברכות. בארוחת הערב מגישים תרנגול הודו צלוי עם רוטב חמוציות, פשטידות במילויים שונים, בטטה אפויה מתוקה ופירה, מרק דלעת המוגש בתוך דלעת, ולקינוח פאי דלעת ואגסים אפויים. את הכול מלווים בסיידר ביתי חם. כבר למחרת ממתינים לאמריקאים מבצעי הקניות הגדולים ביותר של השנה, "יום שישי השחור", וגם ירידי חג המולד נפתחים, אבל זה כבר נושא לסיפור אחר…
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
