מה תהיה תעשיית הקולנוע בלי גאי ריצ'י? בעשורים האחרונים הוא הפיק בעקביות סרטים מבדרים מאוד שהקהל אהב (לא כולל קומדיה רומנטית מסוימת בכיכובה של מדונה…). מאז הרימייק שלו בלייב אקשן לאלאדין, הוליווד נתנה לריצ'י אור ירוק לעשות מה שהוא לעזאזל רוצה. אז ריצ'י מרגיש הכי בבית בז'אנר סרטי הפעולה ועושה סרטים כמו "שומר טינה", "מבצע פורצ'ן: תרגיל מלחמה" ו"החוזה" והוא חזר למסך הגדול שוב השנה עם "היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית"…

קומדיית הפעולה שנעה גם על גבול ז'אנר הריגול מבוססת על סיפור אמיתי מתוך רישומיו של וינסטון צ'רצ'יל שנחשפו בשנת 2016. במציאות היתה זו מנהלת המבצעים המיוחדים (Special Operations Executive), ארגון בריטי חשאי מתקופת מלחמת העולם השנייה שמשימתו היתה להטביע את הצוללות של הנאצים. בקדמת המאבק ניצב גאס מארץ'-פיליפס (אותו גילם הנרי קאוויל) וצוותו הנאמן שמוכנים להתמודד עם כל נאצי שיעמוד בדרכם. ריצ'י תופס ז'אנר קולנועי שלעולם לא מזדקן: רצח נאצים בצורה עקובה מדם. סטיבן ספילברג עשה זאת עם שניים מארבעת סרטי אינדיאנה ג'ונס ולעזאזל: קוונטין טרנטינו מכין ארוחה מהקלחת הנאצית ב"ממזרים חסרי כבוד" וב"היו זמנים בהוליווד".

לא משנה איזה במאי נכנס לז'אנר הזה, קשה להתעייף מלראות את הנאצים מחוסלים באכזריות. ריצ'י מבצע זאת באכזריות ובקסם שאין שני לו. הוא מפגיש צוות שחקנים נוצץ, אנסמבל מאין כמוהו, עם הרבה שחקנים חזקים. קאוויל חוזר למסך הגדול שוב בשנת 2024 לאחר שראינו אותו כבר בסרטו של מת'יו ווהן (שמשתף פעולה באדיקות עם ריצ'י), "ארגייל". רואים שהוא נהנה מאוד בתפקיד הזה, וכך גם אלן ריצ'סון, עם מבטא בריטי בולט. כיף לראות את קאוויל וריצ'סון, שני שחקנים הידועים כגיבורי שרירים חמורי סבר (סופרמן וג'ק ריצ'ר, בהתאמה) משחררים מעט מהרסן.

ריצ'סון במיוחד גונב את ההצגה. יש לו הרבה רגעים מדהימים כשהוא מפגין כישורי ירי בחץ וקשת (שעליהם הוא התאמן באמת עם בתו). הוא בולט בין השאר בעיקר בזכות הנשק שבחר, וזה כיף לראות אותו בועט בנאצים. באותה צורה שבה "היחידה ללוחמה לא ג'נטלמנית" מציג את ריצ'י משתף פעולה מחדש עם קאוויל אחרי "שם קוד מ.ל.א.ך", ריצ'י משתף פעולה גם עם הנרי גולדינג אחרי "הג'נטלמנים". גולדינג הוא נוכחות נחמדה בסרט, כמו גם הגיבור פיינס טיפין בתפקיד שבו הוא יכול סוף סוף להשתחרר מסרטי האפטר. אלכס פטיפר גם עושה עבודה סבירה באחד מתפקידי המיינסטרים הראשונים שלו מזה כעשור. חלק אולי זוכרים אותו מתחילת שנות ה-2010 בסרטים כמו "אני מספר ארבע" ו"מג'יק מייק". הוא חזר והוא מקבל את הרגע שלו.

הבעיה כאן היא שהדמויות אינן בולטות בינן לבין עצמן. אנחנו לא לומדים הרבה על אף אחד מהאנשים בסיפור הזה. הסרט הרבה יותר מונע על ידי עלילה ואקשן מאשר על ידי אופי. לכן, לא תמיד קל להשקיע בהם בנפרד. הם לא בלתי נשכחים כמו שהם צריכים להיות, והדמות של ריצ'סון היא היחידה שאפשר לדמיין שהיא חביבת מעריצים. יתר על כן, יש עוד עלילה בסרט הזה שמרגישה שונה מאוד מהשאר. העלילה שעוקבת אחר צוות ציידי הנאצים דומה מאוד לקומדיית אקשן. יש עוד עלילה סביב שני מרגלים בגילומם של אייזה גונזלס ובאבס אולוסנמוקון.

העלילה עם המרגלים האחרים אמנם לא רעה, אבל היא הרבה יותר מבוססת על ריגול מונחה דיאלוגים. יש יותר מתח בקטעים האלה והם מהנים מנקודת המבט הזו, אבל הם מרגישים די מרוחקים מהסצנות הראשיות עם הדמויות האחרות. יתר על כן, ההימור יכול להרגיש די עומד במקום במהלך השעה הראשונה. אנחנו יודעים מה הם מנסים לעשות, אבל לא תמיד יש הרבה מומנטום להניע את הנרטיב הזה קדימה. חוץ מזה הנבל הוא נקודת תורפה. אומרים שהיינריך לוהר (בגילומו של טיל שוויגר) הוא הדבר היחיד שגרוע יותר מנאצי. אין הרבה יותר גרוע מנאצי, אבל אנחנו לא רואים מה הופך אותו לנבל. הוא לא מבצע הרבה מאוד פעולות רעות במהלך הסרט.

הבימוי של ריצ'י תמיד מכיל הרבה חיים ואנרגיה. יש קטעי פעולה שבו הנאצים פשוט מחוסלים על ימין ועל שמאל, תרתי משמע. המערכה האחרונה גם מספקת טונות מזה. עם זאת, זה מרגיש שהסרט יכול היה להפיק תועלת מעוד אחד מהפתיחים האלה, מכיוון שהסיפור והמשימה אינם מרתקים כפי שאולי התכוונו לכך במקור. הסרט צור תאוצה במידה ניכרת במחצית השנייה ובסופו של דבר אי אפשר לסרב לסרט פעולה שהופק על ידי ג'רי ברוקהיימר (שגם הביא לנו את שודדי הקאריביים בזמנו). ואם יש משהו שהסרט הזה הוכיח זה שלריצ'י עדיין יש את זה, והוא לא נותן לצופים לשכוח את זה. בסופו של דבר, זהו סרט מהנה מאוד ושווה צפייה.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold , באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.