תומאס אדיסון: הגאון השנוי במחלוקת ששינה את פני העולם

תומאס אדיסון הוא שם שמזוהה עם גאונות, חדשנות והגשמת החלום האמריקאי – אך גם עם מחלוקות וספקות. הוא נחשב לאחד הממציאים הגדולים בהיסטוריה, שהשפעתו טשטשה את הגבולות בין מדע לעסקים. מצד אחד, רואים בו יזם מבריק ששינה את העולם; מצד שני, מבקרים אותו כמי שידע למנף רעיונות של אחרים ולזכות בהם לעצמו. הבה נצא למסע בין הצלחותיו וחידושיו, מבלי ליפול לקיצוניות וננסה למצוא את האיזון בו, סביר להניח, שוכנת האמת.

שנים מוקדמות

תומאס אלווה אדיסון נולד ב-11 בפברואר 1847 בעיירה קטנה במדינת אוהיו. הוא היה הילד השביעי במשפחתו של מנהל מפעל מקומי, בעל מלאכה רב תחומי בשם סמואל אדיסון. בשנת 1854 עברה המשפחה למדינת מישיגן, שם מונה סמואל למפקח על מגדלור ונגר במחנה צבאי ליד פורט-גורון. כאן בילה אדיסון את שנות ילדותו.

המידע לגבי השכלתו של הילד סותר. יש מקורות שאומרים שאדיסון שהה בבית הספר הציבורי רק כמה חודשים – ומכאן הסתיימה השכלתו הפורמלית והוא עבר ללמידה ביתית, שבמהלכה טיפלה בו אימו ננסי, שהייתה בעבר מורה. גרסה אחרת, פחות רומנטית, מספרת שהממציא העתידי למד בבית הספר במשך חמש שנים, אם כי עם היעדרויות תכופות והישגים צנועים מאוד.

המורים ראו בו ילד "לא מתאים", דבר שמסבירים ביוגרפים מסוימים בסקרנותו הרבה של אדיסון הצעיר, שהטריד את המורים בשאלותיו. עם זאת, ייתכן שהסיבה הייתה ירידה בשמיעה, שגרמה לכך שאלווה (כפי שקראו לו עד לנישואי אביו השני) לא הצליח להתרכז בלימודים.

כך או כך, כישלונותיו בלימודים פורמליים קוזזו בהרבה קריאה. אדיסון נהג לבקר לעיתים קרובות בספרייה הציבורית של פורט-גורון, וספג ספרים אחד אחרי השני. בין הספרים היה גם "פילוסופיה טבעית וניסיונית" מאת ריצ'רד ג'. פארקר, שכלל מידע על ידע מדעי וטכנולוגי שהיה ידוע עד אז. ככל הנראה, מהספר הזה החל עניינו בניסויים כימיים, שהובילו אותו להקים מעבדה קטנה במרתף בית הוריו.

באירוניה של גורל, האיש שזכה לפרסום בזכות המצאת הפונוגרף ותרומתו ליצירת הטלפון, סבל בילדותו מלקות שמיעה חלקית. הסיבות למחלתו, שהחלה כשהיה בן 12, אינן חד-משמעיות. בין הסיבות הסבירות ניתן למנות דלקת אוזן תיכונה שהתפתחה בזמן שהיה חולה באבעבועות רוח, נטייה תורשתית למסטואידיטיס – דלקת של עצם הגולגולת – או פציעה כלשהי, כפי שסיפר אדיסון בעצמו. בגיל 12 החל לעבוד במשרת סוכן מכירות של ממתקים על קו הרכבת המחבר בין פורט-גורון לדטרויט. את כל הכסף שהרוויח השקיע בציוד לניסויים כימיים. לאחר זמן מה, הוא שבר בטעות בקבוקון עם זרחן ברכבת, שהיה מלווה אותו יחד עם חומרים כימיים נוספים. הקרון התמלא בעשן שחור סמיך, והקונקטור הזועם נתן לו סטירה חזקה, שייתכן שגרמה לו לאובדן שמיעה חלקי.

בערך בגיל זה גם התגלה כישרונו היזמי של אדיסון. מלחמת האזרחים בין הצפון לדרום הייתה בעיצומה, ובדטרויט הגיעו חדשות על מותו של גנרל מצבא הקונפדרציה. אדיסון ביקש מטלגרפיסט מוכר לשלוח הודעה לכל תחנות קו הרכבת שבה נכתב שפרטים על מותו יפורסמו במהדורת הערב של העיתון המקומי. לאחר מכן, הרוויח אדיסון 1000 עותקים של העיתון ומכר אותם במחיר גבוה יותר.

תחילת הקריירה

יום אחד, בזמן שהיה בתחנת הרכבת מאונט קלמנס, הבחין אדיסון בילד ששיחק על פסי הרכבת. הוא הצליח ברגע האחרון להציל את הילד מהרכבת המתקרבת. אביו של הילד, שהיה טלגרפיסט, הודה לאדיסון והציע לו ללמוד את מלאכת הטלגרף. אדיסון הסכים.

לאחר זמן קצר החל לעבוד כטלגרפיסט בתחנת רכבת בקנדה. עם זאת, רוב הזמן בילה בשינה, קריאה ובכימיה, ולא בביצוע משימות העבודה. בסופו של דבר, מנהל תחנת הטלגרף דרש מאדיסון לשלוח מדי חצי שעה את הסיגנל ".-", כאישור שהוא נמצא בעמדה. מספר לילות הסיגנל הגיע בזמן, עד שמנהל התחנה הגיע לפתע לגלות שאדיסון ישן, בעוד שמכשיר קטן שבנה מחובר למטוטלת השעון, שלח את הסיגנלים בעצמו. אדיסון פוטר מיד.

בשנים 1863 ל-1868 נדד אדיסון בין ערים שונות, שינה מקומות עבודה, שלכולם היה קשר לתחום הטלגרף. בתקופה זו הוא למד לא רק להפעיל את הטלגרף, אלא גם להבין את הטכנולוגיה ואת חשיבותה לעסקים רבים. בשנת 1868, בבוסטון, נפגש עם יצרני טלגרף, מפתחים ומשקיעים, והחל לחשוב על פיתוח עצמאי של ציוד טלגרפי.

המעבר לניו יורק והפיכתו לממציא

בשנת 1869 עבר אדיסון לניו יורק, שם הכיר את פרנק אל. פופ, מומחה בתחום החשמל. הם החלו לעבוד יחד על פיתוח טלגרף ברוקראי אוניברסלי ועל מכשירי טלגרף דפוס, ואף הקימו חברה משלהם.

חמש שנים עבד אדיסון בניוארק, ניו ג'רזי, ועסק בשותפויות ועסקאות מורכבות בשוק הטלגרף התחרותי. חברת Western Union שלטה בשוק זה, והייתה ידועה כיום כחברת העברות הכספים הגדולה ביותר. אדיסון, כיזם עצמאי, שיחק על מספר חזיתות במקביל. תחילה עבד על שיפור הטלגרף האוטומטי עבור מתחרי Western Union. הטלגרף האוטומטי, שהקליט הודעות באמצעות תגובה כימית שנגרמה על ידי אותות חשמליים, לא זכה להצלחה מסחרית, אך העמיק את ידיעותיו של אדיסון בכימיה, והניח את היסודות למכשירים כמו העט החשמלי והמימוגרף, שהיו להמצאות חשובות בתעשיית ציוד המשרדים המתהווה.

בשלב מסוים החליט אדיסון לשנות כיוון ולקבל הזמנות מ-Western Union. הוא פיתח את הקוואדראופלקס – מכשיר שיכול להעביר ארבע הודעות בו-זמנית על חוט אחד. עם זאת, ג'יי גולד, מגה-איש הרכבות ומיליארדר וול סטריט, רכש את ההמצאה בעבור סכום של מעל 100,000 דולר במזומן, אג"ח ומניות. עסקה זו הפכה את אדיסון לממציא המשולם ביותר בעולם. עם זאת, העסקה הובילה לשנים של תביעות משפטיות, שלא הפריעו לאדיסון כלל.

למרות כישורי היזמות המרשימים שלו, אדיסון לא ידע לנהל כסף, והוציא אותו מהר מהר מהכיסו. בנוסף, בשנת 1871 נישא למרי סטילוול בת ה-16, שהייתה בזבזנית לא פחות ממנו. עד סוף 1875 המשפחה הייתה במצב כלכלי קשה. נדרש היה לחסוך או להרוויח יותר. אדיסון בחר באפשרות השנייה.

הוא הזמין את אביו אלמן מפורט-גורון לבוא לבנות מעבדה ומוסך במנלו פארק – אזור כפרי בניו ג'רזי. כך בשנת 1876 הוקמה מעבדת תומאס אדיסון המפורסמת. כאן עבדו מהנדסים, מכניקאים ומדענים שעזרו להוציא את רעיונותיו לפועל. המעבדה הייתה לא רק מרכז להמצאות מפורסמות, אלא גם מודל למוסדות מדעיים אחרים.

במנלו פארק חווה אדיסון את רגעי השיא שלו. הוא גילה, בניסוי עם כבל תת-ימי לטלגרף אוטומטי, כי ההתנגדות החשמלית וההולכה של הפחמן (שנקרא אז "גרפיט") משתנה בהתאם ללחץ שמופעל עליו. זה היה גילוי תיאורטי חשוב, שהוביל את אדיסון לפתח "ממסר לחץ" שמשתמש בפחמן במקום במגנטים לשינוי ואיזון של זרמי חשמל. בפברואר 1877 החל בניסויים בממסר לחץ ששיפר את עוצמת הקול ואת בהירות השמע בטלפון. עד סוף 1877 פיתח ופנטנט את מקש המשדר מפחמן, ששימש ברמקולים ובמיקרופונים במשך מאה שנה. המצאה זו הייתה אחד הצעדים בדרך ליצירת מערכות חשמל אוטומטיות שהיוו בסיס לטכנולוגיות מודרניות רבות.

המצאות מפורסמות של אדיסון

הפונוגרף – מהפכה בתחום הצליל

בשנת 1877 הפתיע אדיסון את העולם עם המצאת הפונוגרף – המכשיר הראשון להקלטה וניגון של קול. הרעיון המרכזי היה להמיר גלי קול לרעידות מכניות שנרשמו על גליל מצופה בנייר אלומיניום. ההמצאה עוררה סערה. בהדגמה ציבורית, שבה אדיסון ניגן שיר ילדים "Mary Had a Little Lamb" ("למרי היה טלה קטן"), גרם להתרגשות רבה. הפונוגרף מצא שימושים רבים – בתעשיית המוזיקה ובניהול משרדים. בהמשך טכנולוגיה זו התפתחה והפכה לבסיס לגרמופונים ומערכות שמע מודרניות. אדיסון ראה בהמצאת הפונוגרף את הישגו הגדול ביותר.

הארה חשמלית – המצאת הנורה

אחד ההישגים המשמעותיים של אדיסון היה המצאת הנורה החשמלית. בשנת 1878, בזמן שדנו על האפשרות להשתמש באור חשמלי במקום גז, הבטיח אדיסון ליצור מקור אור בטוח, חסכוני ונוח. הבטחה זו משכה משקיעים שהקצו 30,000 דולר להקמת חברת Edison Electric Light Company.

האתגר המרכזי היה לפתח נורה בעלת התנגדות גבוהה שתספק תאורה יציבה ללא התחממות יתר. אדיסון, יחד עם המתמטיקאי והמהנדס פרנסיס אפטון, ביצעו ניסויים עם נורות ואקום וחומרים שונים לחוט ההארה. באוקטובר 1879 הצליחו ליצור נורה עם חוט פחם שנתנה אור יציב ומשך חיים ארוך.

הפריצת דרך הייתה בשנת 1880, כשהתברר כי סיבי במבוק מפוחמים מתאימים במיוחד לחוט ההארה. המערכת החשמלית הראשונה הותקנה בספינת הקיטור קולומביה באפריל 1880, ולאחר מכן הופיעו מערכות אלו במשרדים ובבתים בניו יורק. בספטמבר 1882 פתח אדיסון את תחנת הכוח המרכזית הראשונה בעולם במנהטן התחתונה, שהפכה את התאורה החשמלית לזמינה לציבור הרחב.

פרויקט זה לא רק שינה את פני הערים, אלא גם הניח את היסודות לתעשיית האנרגיה המודרנית. במהלך העבודה על הנורה גילה אדיסון את התופעה שנקראת "אפקט אדיסון" – פליטת אלקטרונים מחוט מתכתי מחומם בווקיום. התופעה, הנקראת בשפה מדעית פליטה תרמו-אלקטרונית, היוותה בסיס להתפתחות האלקטרוניקה.

קינטוסקופ והשפעתו על תעשיית הקולנוע

הצלחת הפונוגרף עוררה השראה לפרויקטים נוספים. אדיסון רצה לקדם את הפונוגרף על ידי סינכרוניזציה שלו עם זואוטרופ – מכשיר היוצר אשליית תנועה על ידי הצגת תמונות עוקבות. בשנת 1888 הטיל את המשימה על עובד בשם ויליאם ק. ל. דיקסון, חובב צילום. לאחר בחינת עבודות של צלמים אירופיים שהתנסו בצילום תנועה, פיתחו אדיסון ודיקסון מצלמה ומכשיר צפייה בשם "קינטוגרף" ו"קינטוסקופ". אולם סינכרון בין קול לתמונה היה מורכב מדי, ולכן הרעיון ננטש והקולנוע נולד כחסר קול.

בשנת 1893 בנה אדיסון את האולפן הראשון בעולם להפקת סרטים קצרים, שנקרא "המריה השחורה". השם ניתן בגלל דמיון האולפן לקרונות משטרה שנקראו באותו שם. כבר בשנה שלאחר מכן הפכו מכשירי הקינטוסקופ להצלחה מסחרית, אך במהרה המתחרים פיתחו מערכות הקרנה שהיו מאפשרות צפייה בכמויות גדולות של אנשים, מה שהחליש את עסקי אדיסון. כדי להתגבר על כך, רכש אדיסון את מקרן הסרטים של תומאס ארמט והציג אותו כ"נס החדשני של אדיסון" בשם ויטסקופ. במהלך חייו היו לו לא מעט רגעים שהפגינו לא רק חדשנות טכנית, אלא גם שיווקית.

המלחמה על הכוח: המאבק עם טסלה

אחד הפרקים המפורסמים בקריירה של אדיסון הייתה "מלחמת הזרמים" – מאבק עיקש בין תומכי הזרם הישר לזרם החליפי, שהתרחש בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19. אדיסון קידם את הזרם הישר בטענה שהוא בטוח יותר. יריביו ניקולה טסלה וג'ורג' ווסטינגהאוס תמכו בזרם החליפי, שנמצא בסופו של דבר כיעיל יותר להעברת חשמל למרחקים גדולים.

מתוך רצון לדכא את המתחרים, אדיסון ערך קמפיין שבו הראה את סכנות הזרם החליפי. הוא השתמש בו לצורך הוצאה להורג של בעלי חיים, כדי לשכנע את הציבור בחוסר הבטיחות שלו.

הנקודה השיא הייתה בשנת 1890, כשהשתמשו בזרם החליפי להוצאה להורג הראשונה בכיסא החשמלי, שבו אדיסון היה מעורב.

מעניין שיריבו של אדיסון במלחמת הזרמים, ג'ורג' ווסטינגהאוס, קיבל בשנת 1912 את מדליית אדיסון על פיתוח טכנולוגיית הזרם החליפי, מדליה שהוקמה לכבוד אדיסון על ידי חבריו.

חיי משפחה וחיים אישיים

אדיסון נשא שתי נשים. אשתו הראשונה, מרי סטילוול, איתה נישא בשנת 1871, ילדה לו שלושה ילדים. לאחר מותה נישא למינה מילר, איתה חי עד מותו. להם נולדו עוד שלושה ילדים. אדיסון היה ידוע כמי שקוע בעבודתו, אך המשפחה הייתה חשובה לו ותמכה בו בזמנים קשים.

העיתונות לעגה לו כמי ש"מחשיב את הזמן יקר מדי כדי לבזבזו על טיפוח עצמי" כי הלך בנעליים לא מצוחצחות, לבש חליפות קרועות עם כתמי חומצה והתגלח בעצמו. הוא היה שקוע כל כך בעבודתו עד שדרש לעבוד 18-19 שעות ביום, תוך סירוב להסיח דעת מחיי היום יום או משינה.

מותו ומורשתו

חיי אדיסון מהווים סמל ל"חלום האמריקאי" – הצלחה של אדם פשוט, בזכות עבודה קשה, שכל וחדשנות. הסתירות באישיותו רק חיזקו את האגדה על מי ששינה את ההיסטוריה וייסד את תקופת החשמל המודרנית. מורשתו כוללת 1093 פטנטים רשומים בארה"ב בלבד, וכנראה מעל 2300 פטנטים ברחבי העולם. הוא לא היה רק ממציא אלא גם מארגן ייצור שהבטיח את הצלחתו הבלתי רגילה. חיווה משמשת דוגמה מובהקת ליכולת של המצאות פרקטיות לשנות את העולם.

ב-18 באוקטובר 1931, בגיל 84, נפטר אדיסון בביתו בוסט אורנג', ניו ג'רזי. ביום הלווייתו, 21 באוקטובר, כבו במשך דקה כל נורות החשמל.

ביום הלווייתו, 21 באוקטובר 1931, כבבו במשך דקה כל נורות החשמל ברחבי ארצות הברית, כמחווה לאיש שהאיר את העולם באורו. אדיסון הותיר אחריו מורשת טכנולוגית ענקית, ונתפס בעיני רבים כסמל לחדשנות, לעקשנות ולכוח הרצון האמריקאי.

הוא השפיע עמוקות על תחומים רבים – החל מהטלגרף, הטלפון, התאורה החשמלית, מכשירי הקול והקולנוע ועד למערכות החשמל המודרניות. המצאותיו הניחו את היסודות לתעשייה שלמה, שהמשיכה להתפתח ולהשפיע על חיי האדם במאה ה-20 והלאה. למרות הביקורות והמחמאות, תומאס אדיסון היה דמות מורכבת, שבזכות ההתמדה והחדשנות שלו שינתה את פני ההיסטוריה.

עובדות מעניינות על תומאס אדיסון

סבו של תומאס אדיסון, סמיואל אוגדן אדיסון, שחי בזמני מלחמת העצמאות של ארצות הברית, היה בצד של הכתר הבריטי. לאחר ניצחון הפטריוטים שנלחמו לעצמאות המדינות, סמיואל א. אדיסון, שרצה להישאר נאמן לכתר המלכה שלו, עבר עם משפחתו לקנדה. אך לא הייתה לאדיסונים גורל להתבסס במקום החדש: סמיואל אדיסון הצעיר, אביו של הממציא, גורש מקנדה בסוף שנות ה-30 של המאה ה-19 בעקבות השתתפות במרד, וחזר לארצות הברית.

תומאס אדיסון נולד במילן – אך לא בבירת לומברדיה שבאיטליה, אלא בעיירה קטנה במדינת אוהיו, שנקראה על שם העיר המפורסמת. אחד מה"ניסויים" הראשונים של תומאס מתואר על ידי שכני משפחת אדיסון באוהיו: ילד בן 5 ניסה לקנן ביצי ברווז כדי לבדוק אם יוצאים מהם גוזלים.

חומר מעשיר לקריאה

• ויליאם ר. קלארק, "אדיסון: האיש שיצר את העתיד" (Edison: The Man Who Made the Future, 1977).
• ארנסט אנגל, "אדיסון. חייו והמצאותיו" (Edison. Sein Leben und Erfinden, 1926).
• רנדל סטרוס, "קוסם מנלו פארק: כיצד תומאס אלווה אדיסון המציא את העולם המודרני" (The Wizard of Menlo Park: How Thomas Alva Edison Invented the Modern World, 2007).
• ניקולאי נדז'דין, "תומאס אדיסון: 'האיש שהמציא'" (2010).

חומר מעשיר לצפייה

• "תומאס אדיסון, האיש" – במאי: קלרנס בראון, 1940. דרמה ביוגרפית על חייו והמצאותיו של אדיסון.
• "אדיסון: ממציא האור" – במאי: דייוויד גריבס, 1998. סרט תיעודי על התפתחות התאורה החשמלית.
• "המלחמה על הכוח" – במאי: אלפונסו גומז-רחון, 2017. סרט עלילתי שחושף את סיפור ההתנגשות בין אדיסון לטסלה בהקשר של "מלחמת הזרמים".