על פניו זה רק גביע כסף קטן, אבל מאחוריו מסתתרת יבשת שלמה של סיפורים. רכישתו של “גביע השמחה” על ידי מוזיאון האמנות של טולדו היא הרבה מעבר לעסקת אמנות נוצצת, זהו חלון נדיר אל עולם יהודי עתיק שנעלם בין דיונות אפגניסטן. החפץ הזעיר, שנוצר לפני כמעט אלף שנה ועליו כתובות בעברית ובערבית, מביא איתו הוכחה מוחשית לחיים משותפים שנרקמו לאורך דרכי המשי ולתרבות שחיה בשקט בתוך ממלכות משתנות.
מוזיאון האמנות של טולדו רכש גביע קידוש אפגני מהמאות ה־11–12 בסכום של 4 מיליון דולר, שיא עבור פריט יודאיקה טקסי.
הכלי עשוי כסף מרוקע, המכונה "גביע השמחה", משלב כתובות בעברית ובערבית ומשקף חילופי תרבות יהודית-מוסלמית לאורך דרכי המשי. הרכישה מחזקת את האוסף המתרחב של טולדו לקראת בניית התצוגה מחדש בגלריות בשנת 2027, תוך שימת דגש על קישוריות גלובלית ומסורות שאינן מיוצגות מספיק.
הגביע הקטן מתוארך למאות ה-11 או ה-12, והוא שימש את בני קהילה יהודית בחוזראן המזרחית, שהיא אפגניסטן המודרנית, לקידוש בשבתות וחגים. זהו שריד מעולם שאבד, עולם של חילופי תרבות ושיתוף פעולה בין קהילות יהודיות ומוסלמיות ששגשגו בזכות דרכי המשי שחיברו את מרכז אסיה.
לקראת שיפוץ הגלריות בשנת 2027, לראשונה מזה 40 שנה, מוזיאון האמנות של טולדו מעריך מחדש אוסף המשתרע על פני 6,000 שנה ושש יבשות. בחמש השנים האחרונות, הוא הכפיל פי ארבעה את צוות האוצרים שלו וטיפל בפערים באוסף באמצעות רכישות מוצגים.
הפריט הוא שריד נדיר מאזור שחווה תהפוכות גדולות תחת פרסות צבאו של ג'ינגיס חאן ששטף את האזור בתחילת המאה ה-13. למעשה, עד לגילוי מטמון רב-לשוני של מכתבים, מסמכים משפטיים ותפילות במערות אפגניסטן בעשור השני של שנות ה-2000, היה מעט הוכחות היסטוריות לכך שקהילות יהודיות אלה אכן שכנו באזור.
גביע הקידוש מגלם יפה את חילופי השפה, הרעיונות והפרקטיקות התרבותיות שעברו בין קהילות יהודיות ושאינן יהודיות. זוהי יצירה עדינה של כסף מרוקע האופיינית לאמנויות היוקרה של השושלת הסלג'וקית הטורקית, שמיזגה אלמנטים פרסיים, איסלאמיים ומרכז-אסייתיים.
במוטיבים, הוא כולל טווסים השאובים מאייקונוגרפיה מלכותית סאסאנית ועלי גפן המתייחסים לתוכן המיועד של הגביע (יין) ומחברים אותו לסדנאות המתכת של בלח, בצפון אפגניסטן. הוא חרוט בעברית בשמו של הבעלים הראשון, "שמחה בן סלמן" ואחריו סדרת ברכות בערבית. המילה סורור (שמחה בערבית) כתובה פעמיים. זוהי התייחסות לשמו של שמחה והובילה לכך שהפריט נקרא "גביע השמחה".
אף על פי שגביעי קידוש חיוניים לביצוע מסורות יהודיות, צורתם והחומר הנדרש לא נקבעו בכתבים יהודיים. בדומה ל"גביע השמחה", עובדה זו הובילה לכך שגביעי קידוש קיבלו מגוון סגנונות, המשקפים לעתים קרובות את הסביבה בה נוצרו.
גביע הקידוש ממשיך במידה מסוימת רצף רכישות עמוס במוזיאון האמנות של טולדו, כ-1,300 במספר בחמש השנים האחרונות. הרכישות כללו פסל דרום ערבי בן 2,000 שנה, נברשת גרמנית מהמאה ה-16 וצנצנת ירח מג'וסון.
מוזיאון האמנות של טולדו עלה לכותרות בשנה האחרונה לאחר שהתברר כי המוסד מספק ערבויות ליצירות אמנות שרצה לרכוש במכירה פומבית. נכון לנובמבר 205, המוזיאון יצר כ-2 מיליון דולר באמצעות נוהג זה, שכן במקרים בהם המעֵרֵב עולה על ההצעה, הוא מקבל אחוז ממחיר המכירה הפומבית בפועל.
“גביע השמחה” הוא גשר זעיר המחבר בין קהילות, תקופות ותרבויות שחלקן כמעט ונמחקו מהזיכרון. בתוך מסע הריענון הגדול של מוזיאון טולדו, הגביע מציב תזכורת לכך שהיסטוריה אינה שרשרת יבשה של תאריכים, אלא רשת אנושית של רעיונות ומפגשים. הוא מגלם את היכולת של האמנות לשמש עדות חיה למציאות שנדמה כי אבדה ומזמין את המבקרים לראות את הגלריות החדשות לא רק כחלל תצוגה, אלא כמרחב שמאפשר להאזין לקולות שבאו מרחוק.
