ג'ון רונלד רעואל טולקין היה פילולוג ואחד הסופרים האהובים ביותר במאה העשרים, שזכה לתהילה בזכות "ההוביט" ו"שר הטבעות", אבל זה היה רק חלק ממה שהוא עשה בחייו הארוכים והמרתקים.
טולקין מפורסם אולי בעיקר בזכות כתיבת "ההוביט" וטרילוגיית "שר הטבעות" שלו ובכך, הוא הגה עולם פנטסטי של פרטים ומורכבות שאין שני להם, שממשיך למשוך קוראים גם כיום. אבל מלבד היותו פילולוג וחוקר, טולקין היה גם חייל במלחמת העולם הראשונה, קתולי אדוק, בעל אוהב ואב לארבעה ילדים וחבר נאמן למדי.
שנים ראשונות
ג'ון רונלד רעואל טולקין נולד ב-3 בינואר 1892 בבלומפונטיין במה שהיה ידוע אז כמדינת אורנג' החופשית בדרום אפריקה. טולקין בילה את ילדותו בדרום אפריקה עד שבגיל שלוש, הוא, אמו ואחיו הצעיר, הילארי, נסעו לאנגליה לבקר את משפחתם. למרות שהתוכנית הייתה שאביו יצטרף לשלושה במועד מאוחר יותר, האב מת מקדחת שגרונית בבלומפונטיין והותיר את המשפחה ללא הכנסה.
אז הם התיישבו באנגליה, עברו לגור עם סבו וסבתו של טולקין, בקינגס הית', ברמינגהם. ברמינגהאם – והמידלנדס האנגלי באופן כללי יותר – ימשיכו להשפיע בצורה מובהקת על הסיפורת שלו. לדודה שלו, למשל, הייתה חווה בשם Bag End, שם שיופיע שוב מאוחר יותר בכתביו של טולקין…
עם זאת, משפחתו של טולקין לא נשארה זמן רב מדי בבית סבו וסבתו מצד אמו. בשנת 1900 המירה אמו את דתה לקתולית והוריה, בהיותם בפטיסטים אדוקים, ניתקו את הקשר איתה ועם ילדיה. ג'ון למד בבית הספר קינג אדוארד בברמינגהם לפני שעבר לבית ספר סנט פיליפ, מוסד קתולי, לפני שחידש את לימודיו במלגת קרן אדוארד בשנת 1903. שנה לאחר מכן, אמו מתה מקטואצידוזיס סוכרתית, בגיל 34 בלבד, הותירה את שני בניה באפוטרופוס של האב פרנסיס חאווייר מורגן על מנת להבטיח שהם יגדלו על פי האמונה הקתולית לאחר מותה.
היבט נוסף בילדותו של טולקין שהכריע את תחומי העניין המאוחרים שלו, ובתמורה גם על כתיבתו, היה היכרותו עם שפות מתוכננות, באדיבות בנות הדודות שלו מרי ומרג'ורי אינקלדון, שהמציאו שפה משלהן בשם Animalis. טולקין גם המציא שפה משלו (ניובוש) ולמד אספרנטו. כבלשן מחויב, התמחה בפילולוגיה אנגלית באוניברסיטה ולקח את הנורדית העתיקה כמקצוע מיוחד. הוא גם עבד בכתיבת המילון האנגלי של אוקספורד במשך תקופה ובעיקר חקר את ההיסטוריה והאטימולוגיה של מילים ממוצא גרמני. ההכשרה הפילולוגית שלו, כמו גם ההתלהבות שלו מילדות לשפות מתוכננות, היו אלה שיתנו השראה לטולקין להמציא שפות ליצירותיו המאוחרות בסיפורת הפנטזיה.
בנימה אישית יותר, גם לפגישה בין טולקין, בן ה-16, עם אדית מרי בראט, אשתו לעתיד, הייתה השפעה משמעותית על חייו. אולם באותה תקופה, האפוטרופוס החוקי של טולקין, האב מורגן, לא הסכים לשידוך: גם טולקין וגם אדית היו צעירים מאוד, אם כי אדית הייתה הבכורה מבין השניים בשלוש שנים ואדית הייתה פרוטסטנטית. לכן האב אסר על טולקין ליצור קשר ולתקשר עם אדית עד יום הולדתו העשרים ואחד, שבו טולקין כתב לה כדין וביקש ממנה להינשא לו.
בתשובתה חשפה אדית כי היא, לאחר שהתייאשה מהסבירות שהיא וטולקין יוכלו להינשא, התארסה לגבר אחר, אחיו של חבר שלה מבית הספר. אולם לאחר שבילו את היום יחד ב-8 בינואר 1913, היא ניתקה את האירוסין והמירה את דתה לקתוליות לבקשת טולקין. כך, בני הזוג נישאו ב-22 במרץ 1916 בכנסייה הקתולית הקדושה של סנט מרי, וורוויק ויולידו ארבעה ילדים משותפים במהלך נישואיהם הארוכים והמאושרים.
גבריות מוקדמת: סטודנט, חייל, מלומד
טולקין קשור אולי הכי קרוב לאוקספורד, לשם הלך לראשונה כסטודנט ב-1911 כדי ללמוד במכללת אקסטר. בתחילה הוא נרשם ללימודי קלאסיקה, אך ב-1913 עבר לשפה וספרות אנגלית וסיים את לימודיו ב-1915 בהצטיינות יתרה. עוד באוניברסיטה החלה מלחמת העולם הראשונה. במקום להירשם ברגע שהמלחמה הוכרזה (כפי שציפו ממנו רבים מקרוביו), טולקין במקום זאת דחה את הגיוס עד שיסיים את התואר.
לאחר שסיים את לימודיו ב-1915, הוא היה לסגן משנה זמני בגדוד Lancashire Fusiliers ב-15 ביולי והתאמן עם גדוד העתודה ה-13. במהלך תקופה זו, הוא הגה סלידה חזקה לבעלי דרגה צבאית עליונה. הוא חש קרבה גדולה יותר לחיילי מעמד הפועלים בפיקודו והיה מתוסכל מכך שהפרוטוקול הצבאי אסר על חברויות צולבות.
הקריירה הצבאית שלו הקיפה גם את קרב הסום. בזמן שתקף את רג'ינה טרנץ', טולקין חטף קדחת תעלות ונשלח לאנגליה ב-8 בנובמבר 1916. למרות שבסופו של דבר הוא נחשב לא כשיר לשירות כללי, במהלך ההבראה שלו, הוא החל לעבוד על ספר הסיפורים האבודים, שהחל עם נפילת גונדולין . ב-16 ביולי 1919, הוא שוחרר רשמית משירות צבאי פעיל וקיבל קצבת נכות זמנית לפני שעזב את הצבא באופן רשמי בשנת 1920.
ב-1920 טולקין מצא תעסוקה בטוחה כקורא בשפה האנגלית באוניברסיטת לידס, שם הפך לחבר הצעיר ביותר בסגל האקדמי. כאן הוא כתב את A Middle English Vocabulary ומהדורה מלומדת מלאה של Sir Gawain and the Green Knight לצד א.ו. גורדון ותרגם את סר גאווין, פרל וסר אורפיאו.
בחזרה לאוקספורד
ב-1925 חזר טולקין לאוקספורד בתור רולינסון ובוסוורת, פרופסור לאנגלו-סכסוניה, עם מלגה במכללת פמברוק. במהלך שהותו כאן, הוא כתב את "ההוביט" ואת שני הכרכים הראשונים של "שר הטבעות: אחוות הטבעת" ו"שני צריחים". שנה לאחר שהגיע לאוקספורד, הוא גם סיים לתרגם את השיר האפוס האנגלי הישן ביוולף (Beowulf), אם כי הוא לא יפורסם עד 2014, הרבה לאחר מותו.
למרות שהוא לא חי לראות את התרגום שלו לשיר יוצא לאור, המלגה שלו אכן עזרה לשנות את השיח האינטלקטואלי סביב ביוולף. בשנת 1936 נשא טולקין את הרצאתו "ביוולף: המפלצות והמבקרים". אף על פי שטולקין היה בעיקר פילולוג ולא חוקר ספרות ומבקר, הרצאה זו בישרה עידן חדש בחקר הטקסט על ידי הקמת העוצמה הפואטית שלו על פני האינטרסים הלשוניים שלו.
בשנת 1945, עבר טולקין למכללת מרטון והחל את תפקידו כפרופסור לשפה וספרות אנגלית. כאן הוא סיים לכתוב את טרילוגיית שר הטבעות ב-1948 והוא נשאר במכללת מרטון עד פרישתו ב-1959.
באוקספורד הפך טולקין לחלק ממועדון Inklings, קבוצה לא רשמית של חובבי ספרות שכללה את ק.ס לואיס, לורד דייוויד ססיל והוגו דייסון, שכולם יתאספו כדי לדון בספרות מתחילת שנות ה-30 עד 1949. תפקידו העיקרי של מועדון ה-Inklings היו אמורים לאפשר לחבריו לקרוא בקול מיצירותיהם בתהליך וכך לקבל משוב מעמיתיהם. טולקין קרא טיוטות מוקדמות של שר הטבעות במהלך הפגישות הללו (לצערו הרבה של חוקר הספרות הוגו דייסון), שנערכו בחדריו של לואיס במכללת מגדלן מדי יום חמישי או בסביבה הבלתי פורמלית יותר של הפאב המקומי, העיט וילד (המכונה במקום "הציפור והתינוק") בצהריים בימי שלישי במהלך תקופת הקדנציה.
שנים מאוחרות ומורשת
כשטולקין פרש, בגיל 73, מתפקידיו האקדמיים באוניברסיטת אוקספורד ב-1959, הוא היה סופר עשיר ומפורסם. יצירותיו הבדיוניות המופלאות זכו להערכה בינלאומית והוא ואדית עברו לבורנמות' כדי להימלט מתשומת לבם של כמה ממעריציו הנלהבים יותר. בעוד אדית נהנתה מהעושר החדש שלהם ומהמעמד שהוא הביא לה בבורנמות' (שבאותה תקופה פקדו את הדרגים הגבוהים של החברה הבריטית), טולקין התגעגע במיוחד לחברת אוקספורד ולמועדון Inklings. כשק.ס לואיס מת ב-1963, כתב טולקין לבתו: "עד כה הרגשתי כמו עץ זקן שמאבד את כל העלים שלו בזה אחר זה: זה מרגיש כמו מכת גרזן ליד השורשים." עם זאת, טולקין הצליח להעסיק את עצמו בפרויקטים אקדמיים ואינטלקטואליים ועבד כיועץ ומתרגם לתנ"ך ירושלים.
אם טולקין חווה את מותו של לואיס כ"מכת גרזן ליד השורשים", חייו היו מוטרדים עוד יותר בשל מותה של אדית ב-1971 בגיל 82. לאחר מותה, חזר טולקין פעם נוספת לאוקספורד, שם קיבל חדרים במכללת מרטון.
שנה לאחר מותה של אדית, הוא מונה למפקד מסדר האימפריה הבריטית כחלק מכבוד השנה החדשה של 1972 וקיבל את סמל המסדר בטקס בארמון בקינגהאם ב-28 במרץ. באותה שנה קיבל גם תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אוקספורד.
טולקין מת ב-2 בספטמבר 1973 מכיב מדמם וזיהום בחזה. הוא היה בן 81. הוא נקבר לצד אדית בבית הקברות וולברקוט באוקספורד. לצד שמותיהם, קבריהם מסומנים בשמות "לות'יין" (Lúthien) ו"ברן", התייחסות לשתי דמויות מהארץ התיכונה של טולקין. לות'יין היא עלמה אלמותית, בעוד ברן הוא אדם בן תמותה. האהבה הנצחית שלהם זה לזו מובילה אותם לבצע משימות אפיות ולות'יין מקריבה את ההקרבה האולטימטיבית בוויתור על האלמוות שלה כדי שהיא לא תצטרך לחיות בלי הגבר שהיא אוהבת. אהבתו שלו לאשתו נתנה לו השראה ליצור את הסיפור הזה ובכך סימן את קבריהם, טולקין עשה מחווה אחרונה של אהבה לאשתו, גם לאחר המוות.
טולקין חי חיים ארוכים ומרתקים — לא מעט בגלל שהוא חי בתקופות יוצאות דופן, כששירת כסגן שני בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. עבודתו כסופר לאחר המלחמה, לאחר שחזר לחיים האזרחיים, לעומת זאת, שבזכותם הוא מפורסם ביותר גם כיום. סיפורת הפנטזיה שלו ממשיכה להיקרא ואהובה על ידי מיליוני מעריצים ברחבי העולם. הוא גם תרם תרומות חשובות לעולם האקדמיה בתפקידו כבלשן, פילולוג וכמבקר ספרות (לפעמים) באוניברסיטת אוקספורד.
עם זאת, מלבד חייו המקצועיים, טולקין היה אדם בעל אמונה עמוקה, חבר נאמן, בעל מסור ואב חובב, שכתב לילדיו מכתבים מאבא חג המולד ורקח סיפורים על הארץ התיכונה שיולידו את ההוביט ושר הטבעות. בדיוק כפי שהוא הצליח ליצור עולם בדיוני של פרטים ומורכבות שאין לו אח ורע, טולקין עצמו חי חיים עשירים ומלאים.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
