חייל שהופיע בפני בית דין צבאי במחנה לינטון בניו זילנד באשמת ניסיון ריגול טען כי היה מבוהל ורצה לעזוב את ניו זילנד. החייל, שמקושר לשתי קבוצות גזעניות התומכות בעליונות הלבנים, סיפר כי הפך נואש לאחר פיגועי הירי במסגדים בכרייסטצ'רץ', כאשר הפך למוקד חקירה משטרתית.
פרשה ראשונה מסוגה – ריגול בצבא ניו זילנד
החייל, ששמו לא פורסם, טען שהמשטרה חקרה אותו פעמים רבות ושאלה לכאורה על מטרות אפשריות של הארגונים שאליהם השתייך ומה הייתה מטרתם הסופית. "החוקרים היו אגרסיביים מאוד כלפיי, לעיתים התקרבו אליי בצעקות. מבחינתי הגישה שלהם הייתה אלימה ממש", אמר החייל בתצהיר שהוגש לבית הדין. הצבאי. "הבהרתי שאין שום 'מטרה סופית' או 'יעדים' – אבל אף אחד לא האמין לי".
החייל סיפר כי חשש שהפך בעצמו למטרה במדינתו וכל רצונו היה לעזוב את ניו זילנד ולעבור למדינה אחרת שבה הרגיש שיהיה בטוח. מתוך ייאוש גובר, יצר קשר עם צד שלישי והביע רצון לערוק. "זו הייתה המוטיבציה היחידה שלי. לא חשבתי על שום דבר אחר", אמר.
בשלב זה נכנסה ממשלת ניו זילנד לתמונה. סוכן סמוי משירות הביון והביטחון הניו זילנדי שהתחזה לסוכן זר יצר קשר עם החייל ונפגש עמו מספר פעמים. החייל העביר לו מסמכים – בהם מפות ותצלומי אוויר של בסיסי צבא ברחבי המדינה, קודי גישה, פרטי כניסה למערכת המחשוב, טלפונים, ואף הערכות בכתב יד לגבי נקודות תורפה במחנה לינטון שבו שירת. הוא אף הציע להתקין מכשיר ריגול חשאי במטה הצבא והעביר לסוכן את כרטיס הזיהוי הצבאי שלו ואת פרטי הכניסה האישיים שלו.
"כשאותם אנשים [הסוכן הסמוי] פנו אליי, עדיין המניע היחיד שלי היה לעזוב. אבל ככל שדרישותיהם הלכו וגדלו, הרגשתי שאני שוקע יותר ויותר". טען החייל. בתחילת הדיונים בבית הדין הצבאי הודה החייל באשמת ניסיון ריגול. התובע מטעם המדינה, גרנט בורסטון, אמר כי החייל ניסה "להתחבב בעיני המדינה הזרה שאליה פנה".
"הוא לא רק אסף מידע – הוא גם מסר אותו ישירות לסוכן סמוי", אמר בורסטון. לדבריו, החייל העמיד את האינטרסים האישיים שלו מעל לאינטרסים של הצבא והמדינה. גם אם בפועל לא נגרם נזק ממשי, היה עלול להיגרם נזק חמור אם המידע היה מגיע לידיים זרות. "הוא האמין שהוא מתנהל מול סוכן זר", אמר בורסטון והוסיף כי העובדה שמדובר בחייל בשירות פעיל מחמירה עוד יותר את המעשה.
מפקדת הצבא, מייג'ור ג'נרל רוז קינג, התייחסה לפסק הדין שבו נגזרו על החייל שנתיים מעצר צבאי ושחרור מהצבא. "העבירה פוגעת בליבת שבועת האמונים שכל חייל בצבא ניו זילנד נושא עם גיוסו, שבועה המחייבת נאמנות והגנה על המדינה", אמרה. "מדובר בחשיפת מידע רשמי, כולל מסווג, לישות זרה. מעשיו של האיש היו מבישים".
קינג הוסיפה כי מדובר בשיקול דעת קלוקל במיוחד שהעמיד בסיכון את חבריו לנשק ואת הציבור. "אומץ, מחויבות, רעות ויושרה אינם מילים בלבד – אלו הם ערכי היסוד שעליהם אנו משרתים. אנחנו לא רק אומרים אותם – אנחנו חיים אותם", הדגישה.
מנגד, עורך דינו של החייל, סטיב ווינטר, טען כי מרשו "הסתבך מעבר ליכולתו" לאחר שנחקר על ידי המשטרה יחד עם חברים מתנועת Dominion Movement ו-Action Zealandia בעקבות הפיגועים בכרייסטצ'רץ'. "הכול נהיה רציני מהר מאוד עבורו", אמר. "זה נשמע כמו סרט, אבל מבחינתו זו הייתה מציאות. הוא היה אבוד ונואש".
ווינטר הדגיש כי בפועל לא הועבר מידע אמיתי למדינה זרה וכי הסוכן הסמוי הוא שלחץ עליו למסור חומרים. לדבריו, חלק גדול מהחומרים היו טלפונים פנימיים בעלי ערך מודיעיני מוגבל. בית הדין הצבאי קבע שגם אם רוב המסמכים היו בדרגת סיווג נמוכה או ללא סיווג כלל, הם עדיין יכלו לגרום נזק אם היו מגיעים לידיים הלא נכונות. השופט הצבאי הראשי של ניו זילנד, קווין ריורדן, אמר כי אמנם לקחו בחשבון את ייאושו של החייל בעת גזירת הדין, אך ניסיונו להעביר את המידע לא היה מוצדק. "כתגובה למצבך, מעשך היה מופרז כל כך עד שקשה להאמין", אמר ריורדן. "בית המשפט תוהה איך יכולת להיות כה נאיבי".
החייל הפסיד בבקשתו לקבלת איסור פרסום קבוע לשמו, אך ערער – ולכן בינתיים הוטל צו איסור פרסום זמני.
משפטו של חייל ניו זילנדי הנאשם בריגול נותר אפוף סודיות
החייל שנאשם בריגול היה קשור לקבוצות ימין קיצוני וצפוי לעמוד לדין צבאי – בהליך ראשון מסוגו בניו זילנד, הנערך תחת מעטה חשאיות כבד.
שמו של החייל, נתון לצו איסור פרסום וכך גם שם המדינה הזרה המעורבת בפרשת הריגול ושמותיהם של כמה מעדי התביעה המומחים. כבר בסוף 2020 הוגשו נגד החייל 17 אישומים לפי חוק המשמעת של הכוחות המזוינים, בהם ריגול והחזקת חומר פוגעני. מאז, התיק מתנהל בדיוני קדם-משפטיים. החייל – שהיה בן 27 בעת מעצרו – היה חבר בארגוני הימין הקיצוני Dominion Movement ו-Action Zealandia.
ראשון מסוגו
מקרה דומה התרחש לפני 50 שנה, בשנת 1975, כאשר וויליאם ביל סאטץ׳, עובד ציבור, הועמד לדין אזרחי באשמת ריגול עבור העברת מידע לברית המועצות וזוכה. "אני לא חושב שהמילה 'חריג' מתאימה", אמר פרופ' ביל הודג', מומחה למשפט מאוניברסיטת אוקלנד. "המילה 'ייחודי' מתארת טוב יותר".
לדבריו, צווי איסור הפרסום שהוטלו נראים רחבים במיוחד. "תמיד הפתיע אותי שיכול להיות מידע שהצבא מחזיק ושחייב להישמר בסודיות מוחלטת. ייתכן שמדובר במידע על אזרחי מדינה זרה ומה הם עושים כאן, אך גם אז, זהו עניין לציבור". הודג' הוסיף כי היסטורית, בתי דין צבאיים הקפידו לא פחות מבתי משפט אזרחיים על צדק והגינות, אם כי היו להם חששות בנוגע לחשיפת מידע. "זכרו, הרקע לבית דין צבאי הוא לרוב מצב של עימות מול אויב. במצבים כאלה החשש ממידע שיסייע לאויב גדול מאוד. כיום אני לא רואה אויב ישיר, ולכן אני תמה על מידת הסודיות".
פאנל צבאי במקום חבר מושבעים
בשונה מבתי משפט אזרחיים, בבית דין צבאי בניו זילנד הראיות נשמעות בפני פאנל של קצינים בכירים, ולא בפני חבר מושבעים, והם אלו שמחליטים על אשמה או חפות וכן על העונש. הודג', שבעברו שירת בצבא ואף ישב כחבר פאנל כזה, אמר: "בית דין צבאי עוסק בהוגנות, בזכות לייצוג משפטי, בטענות כמו אי-שפיות ובחשיפת מידע. מניסיוני, המערכת הוגנת והנאשם יקבל משפט צודק".
עו"ד דייוויד פוסון, מומחה למשפט צבאי ששירת בעבר במשטרה הצבאית בניו זילנד, אמר כי ב-30 שנותיו – גם בתקופת המלחמה הקרה – לא נתקל במקרה דומה. "המערכת היא יציבה ושקופה. בית הדין הצבאי תמיד נזהר שלא להצטייר כבית משפט חשאי ומיישם עקרונות של צדק פתוח, בדומה למערכת האזרחית".
עו"ד נוסף, מייקל בוט, הסביר כי פנייה לפאנל צבאי שונה במעט מפנייה לחבר מושבעים: "יש ערכים צבאיים שצריך לקחת בחשבון, ובית הדין מתנהל לפי חוק המשמעת הצבאית ולא לפי חוק סדר הדין הפלילי, אם כי מגילת זכויות האדם עדיין חלה. בפועל, טכניקות השפיטה דומות מאוד".
בוט הוסיף כי טיעונים לצווי איסור פרסום בבתי דין צבאיים כוללים לעיתים נושאים שאינם קיימים במערכת האזרחית – כמו ביטחון לאומי. הודג' הדגיש כי לדעתו המשפט לא יפגע במוניטין של ניו זילנד. "להפך – בעלי ברית יכולים לומר שניו זילנד ערנית, מתייחסת ברצינות לנושא ודואגת לשמור על המידע. במקום לשאול אם ניו זילנד היא 'מסננת דולפת', אפשר לומר שהיא נוהגת באחריות".
כך או כך, אם יורשע החייל, הוא לא יעמוד בפני עונש מוות – עונש כזה בוטל מהחוק הצבאי במדינה בשנת 1989. עם זאת, טווח הענישה בבית דין צבאי רחב: החל מהורדה בדרגה ועד מאסר ממושך בכלא צבאי.
במבט רחב, פרשת החייל הנאשם בניסיון ריגול מטלטלת את הצבא והחברה בניו זילנד. מדובר במקרה נדיר, החושף את המתח שבין מחויבות אישית לשבועת האמונים לבין ייאוש פרטי שהוביל למעשים מסוכנים. גם אם לא נגרם נזק ממשי, עצם הניסיון לחשוף מידע צבאי מסווג מערער את יסודות האמון בצבא המקומי. המשפט, המתנהל תחת מעטה סודיות, מעלה שאלות על גבולות השקיפות ועל דרכי ההתמודדות של מדינה דמוקרטית עם מקרים קיצוניים מסוג זה.
📌 מחפשים עוד סיפורים נדירים מההיסטוריה ומהמציאות העכשווית? הצטרפו ל-History Is Told ותיחשפו לניתוחים מעמיקים, פרשות לא מוכרות ותובנות חדשות על אירועים שעיצבו מדינות וצבאות. שתפו את הכתבה עם מי שמתעניין בביטחון, צבא והיסטוריה והצטרפו לדיון: מה אתם הייתם עושים במקומה של ניו זילנד?
