לשתף?

טורפדו מוסקבה. לירות בלי לכוון

בעבר זו היתה קבוצת פאר של ממש, כזו שזכתה בשלושה אליפויות ושבעה גביעים לאומיים, אלא שמאז אותה תקופה מים רבים עברו בנהר מוסקבה ונראה שהקבוצה מקווה לחזור לקדמת הבמה, עם סיום בניית האצטדיון החדש שלה, בעוד כמה שנים, אבל מה הסיכוי לכך?

טורפדו שהייתה מועדון מפואר ואגדי עושה הכל כדי לחזור להיות מועדון גדול. אחרי שהעפילה פעמיים לשלב רבע גמר גביע המחזיקות ולרבע גמר גביע אופ"א, זכתה בשלוש אליפויות לאומיות ובשבעה גביעים והתואר הלאומי האחרון שלה היה אי שם בשנת 1993 (אם לא מחשיבים את הזכייה בגביע הליגה הלאומית שבו זכתה בעונת 2014), כל אלה רק מדרבנים אותה, אלא שבשנים האחרונות היא שוב ושוב מגיעה מרחק נגיעה מחזרה לליגה הבכירה ואז נכשלת.

ללחוץ על הגז

מועדון הכדורגל טורפדו מוסקבה התחיל כמועדון כדורגל של עובדי מפעל הרכב המוסקבאי על שם ליחאצ'ב" (ZIL בראשי תיבות). המפעל הזה נוסד אי שם בשנת 1916 עוד בתקופת האימפריה הרוסית, תחת השם "חברת הרכבים המוסקבאית" (AMO). בשנת 1956 המפעל שינה את שמו למפעל על שם ליחאצ'ב ZIL. המועדון הוקם בשנת 1924 בשם מועדון הכדורגל "החרש הפרולטרי והוא התמודד קודם בליגת הכדורגל המוסקבאית, בתקופה שעוד לא הייתה ברוסיה ליגה ארצית למועדונים, אלא כל עיר אירחה אליפות עירונית. בהמשך שונה שם המועדון לקבוצת ZIL.

ואז בנובמבר 1930 הוקמה אגודת הספורט "טורפדו", שנועדה לייצג את תעשיית הרכבים הסובייטית והורכבה משלל מועדוני ספורט בענפים שונים שנתמכו על ידי מפעלי תעשיית הרכב הסובייטית. קבוצת ZIL הפכה למועדון "טורפדו מוסקבה" והפכה לחלק מאותה אגודת ספורט חדשה.

בעונת 1938 הורחבה כמות המועדונים בליגת העל הסובייטית, שהוקמה רק 3 שנים קודם לכן, ל-26 קבוצות וטורפדו צורפה אליה לראשונה וזו היתה עונת הבכורה שלה בליגה הבכירה במדינה. בשנים הראשונות הליגה חוותה שינויים רבים ואחרי שהוחלט לצמצם את מספר המועדונים בעונת 1939 ל-14, טורפדו נשארה בה אבל לא הצליחה להיצמד לראשות הטבלה ופיגרה מאחורי שאר מועדוני הכדורגל של מוסקבה: צסק"א ספרטק ודינמו, שהתמודדו איתה באותה ליגה היו טובות ממנה בהרבה.

טורפדו הייתה קבוצת מרכז טבלה במרבית שנותיה הראשונות בליגה. פרוץ מלחמת העולם השנייה קטעה את העונה בתחילתה והליגה וכל פעילות הכדורגל הושבתה כמעט לגמרי עד 1944, אז הענף אורגן מחדש. תחילה חודש טורניר הגביע הסובייטי, שטורפדו העפילה עד לחצי גמר הפלייאוף ואז עונה לאחר מכן, בשנת 1945, חזרה גם הליגה וטורפדו סיימה בפער של 12 נקודות מצסק"א השנייה, כשטורפדו מסיימת במקום 3. בעונת 1947 טורפדו העפילה לראשונה בתולדותיה לגמר הגביע, במשחק שבו היא הפסידה 2:0 ליריבה העירונית, ספרטק.

התואר הראשון הגיע בעונת 1949 עם הזכייה בגביע הלאומי הראשון אחרי ניצחון בגמר על דינמו מוסקבה. באותו משחק בלט החלוץ ויקטור פונומאריוב שהבקיע שער ניצחון בדקה 83 והיה לשחקן מפתח בהרכב, כאשר שיחק במדים השחורים-לבנים של טורפדו במשך שנתיים וחצי כשהוא רושם 17 שערים ב-60 הופעות. טורפדו השיגה גביע נוסף ב-1952 ויתחיל עשור שיכונה "תור הזהב של טורפדו" בשל כמות התארים שהיא תשיג בשנים הבאות.

תור הזהב

אחד השחקנים הבולטים בהרכב טורפדו בשנות ה-50 היה ולנטין איוואנוב, אך בולט ממנו היה החלוץ אדוארד סְטְרֶלְצוֹב, שהיה סלבריטי של ממש בברית המועצות של אותן שנים. איתם בהרכב בלטו כדורגלנים כמו לאוניד אוסטרובסקי, סלבה מטרוולי, גנאדי גוסארוב (שהיה מלך השערים של המועדון 4 פעמים), אלא שטורפדו עם הרכב הכוכבים הזה התקשתה להשיג את האליפות הראשונה בעונת 1955, כשמולה התייצבה יריבה עקשנית במיוחד, דינמו מוסקבה, שגם זכתה באליפות 1955 ו-1957.

באמצע עונת 1958 טורפדו איבדה את סְטְרֶלְצוֹב כשהוא נעצר ונכלא באשמת אונס, שהתבררה בהמשך כפרשיה כוזבת שנועדה להכפיש את שמו. זה קרה אחרי שהוא היה חלק מהרכבת הנבחרת הסובייטית בסדרת משחקי ידידות. ב-25 במאי 1958 שחקני הנבחרת היו אמורים לצאת לבסיס האימונים של הנבחרת בטראסובקה שבפרברי מוסקבה. בשעה 16:30 באותו היום ציפו להם באצטדיון דינמו אלא שסטרלצוב ושני חבריו בוריס טאטושין ומיכאיל אוגונקוב נשארו בבית נופש מחוץ לעיר. איתם שהו בבית מרינה לבדבה בת 20 ושתי בנות נוספות: תמרה טימאשוק ואירינה פופובה. באותו ערב החבורה שתתה לא מעט אלכוהול. הגרסאות לגבי מה שקרה בלילה סותרות, אבל עובדה אחת ודאית היא, שבשעות הבוקר, סטרלצוב, אוגונקוב וטאטושין נעצרו על ידי שוטרים באשמת אונס שלושת הבנות.

בעיתונות הספורט הסובייטית התקשו מאוד להבין על מה התבסס אותו כתב האישום שהוגש נגד הכדורגלנים. כך למשל, בעדותה של מרינה בפני החוקרים, היא טענה שסטרלצוב קרא לה אל יצועו וכשהחלה להירדם הוא גרר אותה בכוח, ניסה לחסום את פיה כדי שאף אחד לא ישמע, בתגובה היא נשכה את אצבעו והוא בתגובת זעם הכה בטעות במרינה ששכבה לצדם. ברם, כתבי הספורט באותה תקופה טענו שעדותה של אותה מרינה היתה עדות שקר, משום שבהמשך היא משכה את התלונה שלה וטענה שהייתה שתויה ולכן לא זוכרת דבר מהתקרית, הביקורת גברה עוד יותר כאשר אחת הבנות, אירינה פופובה, טענה שמרינה הייתה במערכת יחסים הדדית עם אדוארד סטרלצוב. לא משנה שגם תמרה משכה את התלונה שלה, האישומים נגד סטרלצוב נותרו בעינם והמשטרה המליצה לפרקליטות להגיש נגדו כתב אישום חמור.

הביקורת נגד המשפט רק גברה כשהתברר כי שני חבריו של סטרלצוב, אוגונקוב וטאטושין לא הובאו כנאשמים אלא כעדים. סטרלצוב היה הנאשם היחיד. הנימוק לדחיפות במעצרו של סטרלצוב היה סירובו של השחקן לעבור מטורפדו לקבוצת דינמו מוסקבה, שנשלטה על ידי המשטרה הסובייטית. מסיבה זו הרשויות תפרו לו תיק; אחרים טענו ששרת התרבות הסובייטית, יקטרינה פורצבה, רצתה שהוא יינשא לבתה וסירובו היה הזרז להפללה, אבל תהיינה הסיבות אשר תהיינה, בסופו של דבר, נגזרו עליו 12 שנות מאסר והוא נשלח לעבודת פרך עד 1963 אך לא שב למגרשים עד שנת 1965.

בסופו של דבר, טורפדו השיגה אליפות ראשונה בעונת 1960, שבה גם זכתה בגביע.בעונת 1961 טורפדו נצמדה לדינמו קייב בראשות הטבלה אבל סיימה לבסוף כסגנית האלופה והפסידה גם בגמר הגביע. בעונת 1965, חזר סטרלצוב לטורפדו בעונה שבה טורפדו משיגה אליפות שנייה. עונה אחרי זה, טורפדו מעפילה לגמר הגביע הסובייטי וקיבלה זכות להשתתף בגביע האלופות האירופי, כשהיא מייצגת בכבוד את ברית המועצות, עם העפלה היסטורית לשלב 16 האחרונות.

סטרלצוב היה מלך השערים של המועדון ב-3 העונות הבאות. בעונת 1968, טורפדו סיימה במקום 3 וזכתה בגביע הרביעי שלה. בסופו של דבר, סטרלצוב פרש ב-1970 וזכה שיכונה "פלה הרוסי". במדי השחורים-לבנים הוא הבקיע 99 שערים ב-222 הופעות ושמו נחקק לנצח בתור אחד מהכוכבים הגדולים של טורפדו מוסקבה ועל שמו אפילו נקרא מגרש הבית של טורפדו: אצטדיון אדוארד סטרלצוב במוסקבה.

טורפדו זכתה בגביע החמישי שלה בעונת 1972, אלא שאז טורפדו לא הצליחה לזכות באף תואר עד הזכייה באליפות שלישית בעונת 1976, שהייתה לעונה האחרונה שבה זכתה באליפות לאומית, בתקופה שבה המועדון היה זכור היטב בתור אחד ממועדוני הכדורגל הטובים בעיר מוסקבה. טורפדו הצליחה יותר בטורניר הגביע, כשהיא זוכה בטורניר עוד פעמיים נוספות (בעונת 1986 ובעונת 1993 כשזה כבר היה טורניר הגביע הרוסי), היא אומנם העפילה לאחר מכן לגמר הגביע עוד 3 פעמים לפני התפרקות ברית המועצות, בשנים 1988, 1989, 1991, אך יותר לא השיגה שום תואר. התואר האחרון באמת שלה היה הזכייה הדרמטית בגביע הרוסי בעונת 1992/1993, כאשר גברה על צסק"א מוסקבה: אחרי תיקו 1:1 בזמן החוקי, טורפדו גררה את המשחק לדו-קרב פנדלים וניצחה 5:3

נפילה חופשית

טורפדו התקשתה להסתגל לעידן הקפיטליסטי ברוסיה, היא אומנם העפילה לחצי גמר טורניר אינטרטוטו בעונת 1997, אבל תקציב הקבוצה הצטמק משמעותית בעקבות פירוק מפעל הרכבים ZIL. ב-1997 הגיעה בעלים חדש בדמות חברת לוז'ניקי, חברת אחזקות המנהלת את אצטדיון לוז'ניקי, האצטדיון הגדול במדינה, בו היא אירחה בעת שהתמודדה מול אריות הליגה, אך ללא הצלחה משמעותית והישג השיא שלה היה מקום 3 בעונת 2000. אבל הצרות רק התחילו: לוז'ניקי נטשה את הקבוצה ובעידוד ראש עיריית מוסקבה, יורי לוז'קוב, יזמה הקמת מועדון כדורגל חדש בשם "פ.צ. מוסקבה" ולבסוף החור בתקציב הביא גם לנטישת המשקיעים: בעונת 2006, הקבוצה ירדה ליגה לראשונה בתולדותיה.

הקבוצה הייתה ממש לקראת פירוק ופשיטת רגל והתמודדה כקבוצה חובבנית בליגות הנמוכות. היא חזרה לליגת המשנה ברוסיה בעונת 2012 ו-3 שנים לאחר מכן כבר הבטיחה חזרה לליגת העל הרוסית, בעונה שבה הצליחה גם להגיע עד לשמינית גמר הגביע הרוסי, אבל בשנת 2016 שוב ירדה ליגה ולא הצליחה לחזור לליגה מאז.

בעלים חדשים, תקווה חדשה?

בספטמבר 2017, האוליגרך רומן אוודייב, שבבעלותו חברת הנדל"ן INGRAD ובנק האשראי המוסקבאי MKB, רכש את מניות הקבוצה ממפעל הרכבים ZIL, שרשמית פורק כבר בשנת 2013, אך נכסיו היו מוחזקים בידי העירייה. הוא התחיל השקיע כספים והצהיר על כוונה לשפץ מאפס את אצטדיון טורפדו המיושן.

כצעד שנועד לרענן את הנהלת הקבוצה, הוא מינה ב-2018 את ילנה ילנצבה לנשיאת הקבוצה, בהסמך על ניסיונה בניהול אצטדיון אדוארד סטרלצוב. הובאו שחקנים צעירים כמו סרגיי שוסטיקוב שהיה לקפטן ואיוואן סרגייב שהיה חלוץ מבטיח שהבקיע שערים רבים והיה נדמה שטורפדו נחושה לחזור לליגה של הגדולות.

כך, ב-2019 מונה שחקן צסק"א לשעבר, סרגיי איגנשביץ', למאמן הקבוצה. תחתיו טורפדו השיגה מאזן ניצחונות היסטורי והיה נראה שטורפדו תצליח לחזור לליג הבכירה, אחרי כל כך הרבה שנים בליגות הנמוכות יותר, אבל הקורונה טרפדה את הקלפים. ב-17 במרץ 2020 הליגה הוקפאה וטורפדו שהייתה במקום 4, בפער של 3 נקודות בלבד ממוליכת הליגה, איבדה את הסיכוי להעפיל ליגה, כאשר מנהלת הליגה החליטה כי רוטור וחימקי

כשמנהלת הליגה הודיעה ב-15 במאי על רוטור וחימקי בתור העולות החדשות לליגה הבכירה. האכזבה ניכרה היטב ונשיאת הקבוצה ילנה ילנצבה התפטרה ובמקומה מונה לנשיא המועדון דניס מאסלוב. בהנהלת הקבוצה לא ראו בכך אובדן גודל, כך למשל באפריל 2019 ההנהלה הציגה בפני אוהדי הקבוצה ומשקיעים פוטנציאלית את התכנית לבניית האצטדיון החדש של טורפדו, בשיתוף פעולה עם משרד אדריכלים צרפתי. בקבוצה רצו להבטיח שיהיה להם אצטדיון כדורגל חדיש לפני שהיא תחזור לליגה של הגדולות.

אחרי הכל האצטדיון המיושן הכיל 13,450 מושבים שהיו מפוזרים ב-2 יציעים (יציע מערבי ויציע מזרחי). האצטדיון החדש תוכנן להיות מעוצב כארנה סגורה עם יציעים מקורים ותכולת מושבים של 15,000 איש, בתוספת 780 מקומות חנייה, מוזיאון של המועדון, משרדים להנהלת המועדון ומרכזי מסחרי קטן שישרת את כל באי האצטדיון.

האצטדיון המיושן נחנך בספטמבר 1960 עם יציע אחד בלבד. השיפוץ הראשון נערל לקראת אולימפיאדת 1980 במוסקבה, כאשר הוגדלה תכולת המושבים ל-16,000 באמצעות הוספת יציע, אלא שלאחר מכן נערך שיפוץ בשנת 1998, במהלכו צומצמה תכולת המושבים ל-13,300 בלבד.

כך, בדומה לדינמו מוסקבה, שחנכה את האצטדיון החדש שלה כצעד ראשון לקראת החזרה למסלול הזכייה בתארים, גם בטורפדו מוסקבה מקווים מאוד שבית חדש ומשופץ עשוי לתת להם גם תארים. אלא שהדרך לשם רצופה מהמורות.

פורסם לראשונה במתכונת שונה באתר הזווית.