מבצע "שלגון": הדרמה הגרעינית מאחורי תרגילי טוצקוי 1954

ניסוי גרעיני סובייטי חשאי שהפך למפגש קטלני בין צבא, מדע ובני אדם תחת שרביטו של המרשל ז'וקוב.

ביום בהיר אחד של ספטמבר 1954, השתנו חייהם של עשרות אלפי בני אדם בערבה הרוסית לעד, כאשר פצצה אטומית הוטלה על אדמתם במסגרת תרגיל צבאי רחב היקף.

בתאריך 14 בספטמבר 1954, נערך במטווח הצבאי טוצקוי שבמחוז אורנבורג תרגיל טקטי של צבא ברית המועצות תחת שם הקוד "שלגון". המבצע, שנערך בהנהגתו של סגן שר ההגנה, מרשל ברית המועצות גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב, כלל שימוש בנשק גרעיני חי בהשתתפות כ-50,000 אנשי צבא. מטרת התרגיל הייתה תרגול הבקעת קווי הגנה של האויב תוך שימוש בנשק אטומי, כאשר האזור נבחר בשל דמיונו לתוואי השטח של מערב אירופה, שם צפו כי תפרוץ מלחמת העולם השלישית.

תחת שם הקוד "מבצע שלגון" ובהנהגת המרשל האגדי ז'וקוב, נערך אחד הניסויים המזעזעים והמרתקים בהיסטוריה של המלחמה הקרה. פצצה בעוצמה כפולה מזו של הירושימה הוטלה על הערבה הרוסית, בזמן שחיילים תרגלו הסתערות דרך ענני הקרינה. במשך עשורים הכל נשמר תחת מעטה כבד של סודיות. החיילים חתמו על שתיקה, והתושבים המקומיים נותרו להתמודד עם השלכות בריאותיות הרסניות ללא עזרה. היום, אנחנו חושפים את כל הפרטים – מההכנות החשאיות, דרך תיאור רגע הפיצוץ המצמרר ועד לעדויות הניצולים שנשכחו מאחור.

ההכנות למבצע והבחירה בטוצקוי

ההצעה הראשונית לתרגיל נחתמה על ידי מרשל ברית המועצות א.מ. ואסילבסקי, ב.ל. ואניקוב, א.י. סמירנוב, פ.מ. קרוגלוב ובכירים נוספים, ונשלחה לסגן יו"ר מועצת השרים של ברית המועצות, נ.א. בולגנין. ב-29 בספטמבר 1953 יצאה החלטה של מועצת השרים שהניחה את היסוד להכנת הכוחות המזוינים לפעולה בתנאים מיוחדים. בהוראתו האישית של בולגנין, הוצאו כל המסמכים הרלוונטיים על ידי ההוצאה לאור הצבאית תוך חודש ימים והופצו ליחידות הצבא, הצי וההגנה האווירית.

במקביל, אורגנו הקרנות של סרטים מיוחדים על ניסויים בנשק גרעיני עבור הסגל הפיקודי. החיפוש אחר מטווח מתאים הוביל לפסילת האתר בקפוסטין יאר, וביוני 1954 העריכה קבוצה בראשות לוטננט-גנרל י.ס. גלבוב את מטווח טוצקוי, השוכן בין הערים קויבישב וצ'קלוב, ומצאה אותו מתאים מבחינת תנאי בטיחות. לביצוע פיצוץ גרעיני אווירי בשטח הררי של המטווח הייתה חשיבות מעשית רבה להערכת השפעת פני השטח על החלשת או חיזוק גורמי הפגיעה של הפיצוץ.

שני צוותי טיסה התאמנו למשימה: זה של המייג'ור קוטירצ'ב וזה של הקפטן ליאסניקוב. עד הרגע האחרון לא ידעו הטייסים מי יהיה הצוות המוביל ומי הגיבוי. היתרון ניתן לקוטירצ'ב, שכבר התנסה בניסויי פצצות אטום במטווח סמיפלטינסק. לצורך התרגיל נבחרה פצצת אטום מדגם RDS-2 בעוצמה של 40 קילוטון, אשר נוסתה בעבר ב-1951.

מטרות התרגיל ופריסת הכוחות

המרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב הגדיר מטרות ברורות לניסוי: חקירת השפעת הפיצוץ על הגנה מוכנה מראש, על ציוד צבאי ועל בעלי חיים. בנוסף, נבחנו מאפייני ההתקפה וההגנה מיד לאחר המכה האטומית, שיטות השליטה בכוחות, והגנה נגד אטום. המטרה הייתה ללמד את החיילים והמפקדים כיצד לפעול בשדה קרב שבו נעשה שימוש בנשק גרעיני על ידי כוחותיהם או על ידי האויב.

הכוח הצבאי כלל כ-45,000 חיילים, ביניהם הדיוויזיה הממוכנת ה-12 והדיוויזיה ה-50 של המשמר, 600 טנקים ותותחים מתנייעים, 500 תותחים ומרגמות, 600 נגמ"שים, 320 מטוסים ו-6,000 רכבי גרר ומכוניות. התוכנית כללה הבקעת הגנה של "אויב" דמיוני בעזרת פצצת אטום אחת ושני פיצוצי דמה המבוססים על טרוטיל ובנזין.

לפני הפיצוץ, פונו החיילים למחסות ושוחות. עבור האוכלוסייה האזרחית, חולק האזור לחמש רצועות בטיחות ברדיוס של עד 50 קילומטרים: ברצועה הראשונה (עד 8 ק"מ) נאסרה שהות אזרחים לחלוטין. ברצועות המרוחקות יותר, האזרחים הונחו לצאת מהבתים או לשכב על פניהם בזמן הפיצוץ. הבקר באזור הורחק או הוכנס למבנים סגורים.

רגע הפיצוץ

יום התרגיל, 14 בספטמבר 1954, נפתח במזג אוויר בהיר וטמפרטורה של 9 עד 12 מעלות צלזיוס. בשעה 09:20 אושר רשמית הביצוע. בשעה 09:34, מטוס ה-Tu-4 בפיקודו של ו.י. קוטירצ'ב הטיל את הפצצה מגובה 8,000 מטרים. הפיצוץ התרחש 48 שניות לאחר מכן בגובה 350 מטרים מעל פני הקרקע, בסטייה של 280 מטרים מהמטרה לכיוון צפון-מערב.

הפיצוץ לווה בהבזק מסנוור שהאיר את האזור באור לבן עז. קרינת האור גרמה לאידוי מיידי של לחות ולשריפת חומרים אורגניים בקרקע עוד לפני הגעת גל ההדף. עמוד אבק עצום עלה ממוקד הפיצוץ והתחבר לענן האטום שנוצר בצורת טורוס (בייגלה) עם להבות אש. תוך דקה עלה הענן לגובה 4 קילומטרים, ותוך שבע דקות הגיע לגובה של 15 קילומטרים.

"האדמה הייתה מכוסה בשכבה דקיקה וזכוכיתית של חול מותך, שפצפצה ונשברה תחת הרגליים כמו קרח דק על שלוליות אביב לאחר קרה לילית"

ס.א. זלנצוב, משתתף בתרגיל

חמש דקות לאחר הפיצוץ החלה הכנה ארטילרית ותקיפה אווירית. כוחות שסרקו את הקרינה הגיעו למוקד הפיצוץ לאחר 40 דקות ומדדו רמות קרינה של 50 רנטגן לשעה במוקד. הכוחות ה"מזרחיים" החלו בהתקפה בשעה 10:10, כאשר רכבים משוריינים חצו את אזור הפיצוץ במהירות של 8 עד 12 קמ"ש. חלק מהמטוסים נאלצו לחצות את "רגל" פטריית האטום 20 דקות לאחר הפיצוץ.

דיווח רשמי של סוכנות הידיעות TASS פורסם ב-17 בספטמבר בעיתון "פרבדה", ובו נכתב כי הניסוי נועד לבחון הגנה מפני התקפה אטומית והניב תוצאות יקרות ערך. אולם, העדויות מהשטח היו קשות בהרבה. ו.פ. באלוייב, חייל שהיה במרחק 4.2 ק"מ מהמוקד, תיאר פחד ואימה, וסיפר כיצד ידיו נחשפו לקרינה כשניסה לסדר את הקסדה שלו. הוא סבל מכוויות ברשתית, אובדן שמיעה, נשירת שיער ודימומים מהאף.

ביקורת, זיכרון והשפעה אקולוגית

לאחר התפרקות ברית המועצות, הוסר החיסיון מהמבצע והחלה ביקורת חריפה על חשיפת 45,000 חיילים ו-10,000 אזרחים לקרינה ללא ידיעתם. הנתונים מצביעים על עלייה חדה במקרי סרטן, מחלות דם, מוטציות גנטיות ותמותת תינוקות באזור. בעוד הערכות רשמיות משנות ה-90 טענו כי רמת הקרינה חזרה לרקע הטבעי, עיתונאים כמו ויאצ'סלב מויסייב חשפו נתונים על עלייה בתמותה ממחלות אונקולוגיות שהחלה שנה בלבד לאחר הניסוי. בשנת 1994 הוקמה אנדרטה לזכר הקורבנות במטווח טוצקוי, ובשנת 2004 הוקם סימן זיכרון בברסט לכבוד אלו שבנו את ה"מגן הגרעיני" של ברית המועצות.

נתוני עוצמה והשפעה

תרגיל טוצקוי נותר אחד הפרקים השנויים במחלוקת בהיסטוריה הצבאית הסובייטית. מה שנחשב בזמנו כהישג טכנולוגי והרתעתי מול המערב, התברר כטרגדיה אנושית ואקולוגית רחבת היקף שאת אותותיה נשאו המשתתפים על גופם במשך עשרות שנים. הזיכרון ההיסטורי של אירועים אלו מזכיר לנו את המחיר הכבד של המלחמה הקרה ואת החשיבות של חשיפת האמת, גם שנים רבות לאחר מעשה.

הצטרפו לקהילת הקוראים של HistoryIsTold כדי להבטיח שסיפורים כאלה לא יישכחו. הירשמו לניוזלטר שלנו וקבלו מחקרים היסטוריים מרתקים ישירות לתיבת המייל שלכם, כי היסטוריה שמסופרת נכון היא המפתח להבנת העתיד.

חומר מעשיר לצפייה

הסיפור עובד לסדרת דרמה טלוויזיונית בשם "חצי פירוק" (Полураспад, Poluraspad) משנת 2025. הסדרה העוסקת בתוצאות הניסוי ובניסיון של עיתונאית בתקופת הפרסטרויקה לחשוף את האמת.