תאמל״ק ליהסכם משנת 1858 בין האימפריה הרוסית לשושלת צ׳ינג, שנחתם בעיירה אייגון, קבע מחדש גבולות, העביר שטחים נרחבים במנצ׳וריה והשפיע לאורך דורות על היחסים בין רוסיה לסין.
זה התחיל באמצע המאה ה-19, בשעה שסין שקועה במאבקים פנימיים ומעצמות זרות פועלות לנצל את חולשתה, ורוסיה מבקשת לבסס לעצמה נוכחות ימית וטריטוריאלית במרחב הפסיפי.
חוזה אייגון: מה עמד במרכזו?
חוזה אייגון היה הסכם שנחתם בשנת 1858 בין האימפריה הרוסית לבין יישאן, פקיד רשמי של שושלת צ׳ינג ששלטה אז בסין. ההסכם קבע חלק גדול מן הגבול המודרני בין המזרח הרחוק הרוסי לבין סין, וזאת באמצעות ויתור סיני על חלקים נרחבים ממנצ׳וריה. אזור זה היה מולדתם ההיסטורית של בני המאנצ׳ו, וכיום הוא מוכר בשם צפון-מזרח סין.
על פי ההסכם, הועברו שטחים עצומים מידי שושלת צ׳ינג לידי האימפריה הרוסית. מדובר ביותר מ-600,000 קילומטרים רבועים, שהם כ-231,660 מיילים רבועים. אזורים אלה זכו לשם מנצ׳וריה החיצונית. בכך שינה ההסכם את המאזן הטריטוריאלי באזור בצורה דרמטית.
ביטול חוזה נרצ׳ינסק והשלכותיו
חוזה אייגון ביטל הלכה למעשה את חוזה נרצ׳ינסק משנת 1689. אותו הסכם קודם קבע כי השטח שבין רכס סטנובוי לנהר אמור יישאר בידי שושלת צ׳ינג. בשנת 1858 התהפכה הקביעה הזו, והאזור הועבר לידי האימפריה הרוסית. שינוי זה סימן תפנית חדה במדיניות הגבולות בין שתי האימפריות והמחיש את שינוי מאזן הכוחות ביניהן.
הרקע: שאיפותיה של רוסיה במזרח
כבר מתקופת שלטונה של יקתרינה הגדולה, בשנים 1762 עד 1796, שאפו קיסרי רוסיה להפוך את ארצם למעצמה ימית בזירה הפסיפית. מדובר בשאיפה מתמשכת, שנבנתה בהדרגה ולא במהלך חד פעמי.
הרוסים החלו בסיפוח חצי האי קמצ׳טקה והקימו בשנת 1740 את המאחז הימי פטרופבלובסק-קמצ׳טסקי. בהמשך הוקמו מאחזים ימיים גם באמריקה הרוסית וגם בסמוך לאגן הניקוז של נהר אמור. במקביל, עודדה המדינה הרוסית אזרחים להתיישב באזורים אלה, ובאופן איטי אך עקבי פיתחה נוכחות צבאית חזקה באזור האמור.
סין במצוקה: מרד טאיפינג והלחץ משני כיוונים
בין השנים 1850 ל-1864 הייתה סין שקועה בדיכוי מרד טאיפינג, אחת המרידות הגדולות והקשות בתולדותיה. בזמן זה, מושל המזרח הרחוק הרוסי, ניקולאי מורביוב, חנה עם עשרות אלפי חיילים על גבולות מונגוליה ומנצ׳וריה. מטרתו הייתה להכין את הקרקע ליצירת שליטה רוסית בפועל, דה פקטו, על אזור נהר אמור, תוך הסתמכות על התיישבות קודמת באזור.
מורביוב זיהה הזדמנות כאשר התברר שסין מפסידה במלחמת האופיום השנייה. הוא איים לפתוח חזית מלחמה נוספת נגד סין, הפעם מצפון. האיום במלחמה בשתי חזיתות אילץ את שושלת צ׳ינג להסכים לפתוח במשא ומתן עם רוסיה.
פתיחת המשא ומתן והדרך לחתימה
המשא ומתן בין רוסיה לשושלת צ׳ינג החל על רקע איום צבאי ממשי. רוסיה לא הסתירה את נכונותה להפעיל כוח אם דרישותיה לא ייענו. מנגד, סין, שכבר הייתה מותשת מהעימותים הפנימיים והחיצוניים, בחרה בדרך של מו״מ.
שני הצדדים יוצגו על ידי גורמים בעלי סמכות צבאית. ניקולאי מורביוב שימש כגנרל רוסי ומושל אזורי, ואילו יישאן היה פקיד רשמי של שושלת צ׳ינג ובעל תפקיד צבאי מקביל באזור.
החתימה באייגון: 28 במאי 1858
החוזה נחתם ב-28 במאי 1858, בעיירה אייגון. שני החותמים היו מוראביוב ויישאן, ששימשו שניהם כמושלים צבאיים של האזור. החתימה סימנה את סיומו של תהליך לחוץ וקצר יחסית, אך לא הביאה עמה הסכמה מלאה מצד השלטון הסיני.
הממשלה של שושלת צ׳ינג סירבה בתחילה לאשרר את החוזה ואף ראתה בו הסכם חסר תוקף. ההתנגדות הזו לא מנעה בפועל את יישומו של ההסכם בשטח, ולא עצרה את התבססות השליטה הרוסית באזורים שהועברו לידיה.
האישור הסופי עם אמנת פקינג 1860
בשנת 1860 נחתמה האמנה הסינית-רוסית של פקינג. אמנה זו אישרה באופן רשמי את הישגיה של רוסיה במסגרת חוזה אייגון. מעבר לכך, היא כללה גם ויתורים טריטוריאליים נוספים מצד סין.
במסגרת אמנה זו, הועברו לידי רוסיה גם חבל פרימוריה ואזור אוסורי. בכך הושלמה מגמת ההתרחבות הרוסית באזור, והגבולות החדשים קיבלו תוקף רשמי ומוכר.
קביעת הגבול החדש לאורך נהר אמור
אחת התוצאות המרכזיות של החוזה הייתה קביעת גבול ברור בין האימפריה הרוסית לאימפריה הסינית לאורך נהר אמור. הגבול החדש שינה את המפה האזורית והסדיר את השליטה על אזורי הנהרות המרכזיים בצפון מזרח אסיה.
תושבים סינים ומנצ׳ורים של שישים וארבעה הכפרים שממזרח לנהר הורשו להישאר במקומם. עם זאת, הם נותרו תחת סמכותה של הממשלה המאנצ׳ואית. מדובר בפרט חשוב המעיד על ניסיונות לשמור על יציבות אזרחית מסוימת באזורי הספר.
הסדרי שיט ומסחר בנהרות
החוזה קבע כי הנהרות אמור, סונגארי ואוסורי יהיו פתוחים באופן בלעדי לשיט של ספינות סיניות ורוסיות. בכך נמנעה גישה של מדינות אחרות לנתיבי המים האסטרטגיים הללו.
בנוסף, תושבי האזורים שלאורך הנהרות אמור, סונגארי ואוסורי הורשו לסחור זה עם זה. כל ההגבלות על מסחר לאורך הגבול הוסרו, צעד שנועד להקל על החיים הכלכליים באזור ולחזק קשרים חוצי גבול בין האוכלוסיות המקומיות.
שליטה משותפת באזור הימי
החוזה כלל גם הסדר ייחודי של שליטה משותפת. השטח שגבל ממערב בנהר אוסורי, מצפון בנהר אמור, וממזרח ומדרום בים יפן, הוגדר כשטח לניהול משותף של רוסיה וסין. הסדר זה כונה קונדומיניום, בדומה להסכם שנחתם בין בריטניה לארצות הברית לגבי טריטוריית אורגון בחוזה משנת 1818.
חשוב לציין כי שליטה משותפת זו הייתה זמנית בלבד. שנתיים לאחר מכן השיגה רוסיה שליטה בלעדית על האזור.
פרטי החוזה והביקורת
במסגרת ההסכם נקבע כי הרוסים ישמרו בידיהם עותקים של החוזה בשפות רוסית ומאנצ׳ואית. הסינים, מצדם, החזיקו בעותקים בשפות מאנצ׳ואית ומונגולית. חלוקת העותקים והשפות משקפת את המבנה הרב לשוני והאימפריאלי של האזור באותה תקופה.
בסין, ובעיקר לאחר עליית הלאומיות הסינית בשנות ה-20 של המאה ה-20, זכה חוזה אייגון לגינוי חריף. הוא הוצג כחוזה בלתי שוויוני, כזה שנכפה על סין בעת חולשתה.
התפיסה הזו השפיעה על האופן שבו זוכרים ומלמדים את החוזה בתוך ההיסטוריה הסינית המודרנית, והיא ממשיכה להדהד גם בשיח הפוליטי העכשווי.
בספטמבר 2024 העלה נשיא הרפובליקה של סין, טאיוואן, לאי צ׳ינג-דה, התייחסות ישירה לחוזה אייגון. הוא טען כי אם טענותיה של סין כלפי טאיוואן מבוססות על עקרון של שלמות טריטוריאלית, הרי שעליה לדרוש גם את השבת השטחים שנמסרו לרוסיה על ידי השושלת הסינית האחרונה במאה ה-19. בדבריו ציין במפורש את חוזה אייגון. האזכור הזה ממחיש עד כמה ההסכם ממשיך לשמש נקודת ייחוס בדיונים פוליטיים והיסטוריים גם במאה ה-21.
חוזה אחד והשפעה ארוכת טווח
חוזה אייגון משנת 1858 היה צומת היסטורי משמעותי ביחסי רוסיה וסין. הוא נולד מתוך שילוב של שאיפות רוסיות ארוכות טווח, חולשה סינית זמנית ואיומים צבאיים מוחשיים. ההסכם שינה גבולות, העביר שטחים עצומים, קבע הסדרים כלכליים וימיים, והותיר חותם עמוק בזיכרון ההיסטורי של האזור.
הוויכוחים סביב תוקפו, צדקתו והשלכותיו לא שככו גם יותר ממאה וחמישים שנה לאחר חתימתו. הבנת חוזה אייגון מאפשרת הצצה חדה לאופן שבו חוזים דיפלומטיים מעצבים מציאות גאופוליטית לאורך דורות.
אם הסיפור הזה עורר את סקרנותכם, המשיכו לקרוא כתבות היסטוריות נוספות באתר HistoryIsTold, לשתף את הכתבה, לעיין בחומרים משלימים ולהצטרף לניוזלטר שלנו לקבלת תכנים נוספים.
