יוניון ג׳ק: היסטוריה ומשמעות לאורך השנים

במשך מאות שנים היה היוניון ג׳ק הסמל האולטימטיבי של בריטניה והיה בעל משמעויות שונות עבור אנשים שונים, אז מה משמעות הדגל הבריטי ומה מוצאו? ההיסטוריה הסוערת של היוניון ג׳ק חושפת כיצד דגל האיחוד הפך מסמל של איחוד האיים הבריטיים לזירה טעונה של זהות, פטריוטיות ופוליטיקה.

דגל האיחוד – הידוע בדרך כלל בשם היוניון ג׳ק – מייצג מזה מאות שנים את האיחוד בין אנגליה, סקוטלנד ואירלנד. בעבר היה הדגל מונף בעיקר על תורני דגלים של מבנים רשמיים, אך כיום הוא נתלה מחלונות בתים פרטיים, משתלשל מגשרים בכבישים מהירים ומופיע במרחבים ציבוריים אחרים.

המשמעות והסמליות שלו עמד במרכז הדיון הציבורי, שמלווה לא פעם ביותר להט מאשר בתובנות אמיתיות. האם הצגתו בציבוא של דגל היוניון ג׳ק – ושל דגל ג׳ורג׳ הקדוש – היא ביטוי לפטריוטיות בריטית או דווקא לפרובוקציה, כמו שטוענים מהגרים בממלכה? הוויכוח נמשך, אך דבר אחד ברור: דגל האיחוד מייצג דברים שונים מאוד עבור אנשים שונים ובהקשרים שונים. עבור חלק זהו פשוט סמל הממלכה המאוחדת, בעוד שעבור אחרים זהו סמל האימפריה, עם קונוטציות מטרידות של השתלטות מצד הימין הקיצוני.

פרופסור ניק גרום הוא היסטוריון של התרבות, שספרו The Union Jack: The Story of the British Flag מתחקה אחר תולדות הדגל. בריאיון שהעניק פעם לתאגיד השידור הבריטי. BBC, טען ש“בשנות השבעים, הייתה לך המפלגה הלאומית (National Front) מהימין הקיצוני שניסתה לנכס לעצמה את היוניון ג׳ק, אבל באותה תקופה גם טים ברוק-טיילור מקבוצת הקומדיה ‘The Goodies’ לבש אפודי יוניון ג׳ק. היה גם יובל הכסף של המלכה וגם הפאנקיסטים שגזרו את הדגל והפכו אותו לפריט אופנה… היו התפרצויות תקופתיות של ניפוף בדגל ותצוגות שלו, חלקן בעידוד הממשלה, כמו שקרה ב-2007 כשגורדון בראון מונה לראש ממשלה, ובנאומו הראשון בפרלמנט המליץ שמבני הממשלה יניפו את היוניון ג׳ק מדי יום, כדי לעודד תחושת זהות בריטית.”

יש שיאמרו שהדגל הוא דגל של הכלה וגיוון. היוניון ג׳ק הוא כמעט כמו היסטוריה או מפה של האיים הבריטיים. כל רכיב נאלץ להתפשר כדי להשתלב באחרים, ויש לו היסטוריה ארוכה ומגוונת מאוד. יש שלושה מרכיבים לדגל. הצלב האדום של ג׳ורג׳ הקדוש על רקע לבן הוא סמל אנגליה. הצלב האלכסוני של אנדרו הקדוש על רקע כחול הוא סמל סקוטלנד. והצלב האלכסוני האדום של פטריק הקדוש על רקע לבן הוא המרכיב השלישי.

איחוד הכתרים

כאשר המלך ג׳יימס השישי מסקוטלנד עלה לכס המלוכה האנגלי בשנת 1603 כג׳יימס הראשון, נוצר איחוד כתרים, שאיחד שתי ממלכות תחת מלך אחד אך השאירן נפרדות מבחינה חוקתית. אוניות הצי הבריטי נדרשו להניף הן את הצלב האדום של ג׳ורג׳ הקדוש והן את הסמל הכחול בצורת X של אנדרו הקדוש. עם זאת, שני דגלים המתנופפים על אותו תורן סימנו כי התקיים מאבק, כאשר דגל המנצחים מונף מעל לזה של המנוצח (לפי חלק מהמקורות, הנפת דגל בחצי התורן פירושה שהדגל הבלתי נראה של המוות מונף מעליו). אוניות אנגליות הניפו את הצלב של ג׳ורג׳ הקדוש למעלה, בעוד הספינות הסקוטיות את הצלב של אנדרו הקדוש.

הדבר היה רחוק מהרעיון של איחוד שהמלך רצה לעודד, ולכן הוא ביקש מהרוזן מנוטינגהאם לבחון כיצד ניתן לשלב את שני הדגלים. הרוזן – ששימש גם כלורד אדמירל העליון – העדיף עיצוב שבו הצלב של ג׳ורג׳ הקדוש יוצב לצד הצלב של אנדרו הקדוש. עם זאת, לפי כללי ההרלדיקה, הדגל הקרוב יותר לתורן נחשב עליון ולכן העיצוב הזה לא פתר את הבעיה.

בשנת 1606 התקבלה פשרה מתוחכמת. הצלב של ג׳ורג׳ הקדוש הוצב מעל הצלב של אנדרו הקדוש, אך ה”קנטון” – החלק העליון הקרוב ביותר לתורן, שלפי כללי ההרלדיקה נחשב לחלק החשוב ביותר – נשלט על ידי צבעי אנדרו הקדוש. אף אחד מהסמלים לא זכה לעליונות מוחלטת. ה”Union Flag” החדש הונף על ידי כל הספינות המסחריות והמלכותיות. עדיין היו סקוטים ואנגלים שלא היו מרוצים וחשו כי זהותם מאוימת, ובוצעו שינויים בעיצוב, אך ביסודו של דבר זה הפך לבסיסו של דגל האיחוד.

כאשר חוק האיחוד עם אירלנד עבר בשנת 1801, הצלב האדום של פטריק הקדוש נוסף לדגל, כשהוא חוצה את הצלב של אנדרו הקדוש. ההיסטוריון גרהם סטיוארט מסביר בספרו Britannia: 100 Documents that Shaped a Nation כי “כדי לא למחוק את הצלב הסקוטי, הצלב האירי עוצב דק יותר וגם הוצב הפוך בכל חצי, כך שהוא נמוך יותר בצד הקרוב לתורן (ובכך מעניק עדיפות היררכית לסקוטלנד) אך גבוה יותר בצד הרחוק מהתורן.”

כאשר חוק האיחוד עם אירלנד עבר בשנת 1801, הצלב האדום של פטריק הקדוש נוסף לדגל, והוא שובץ בתוך הצלב של אנדרו הקדוש. ההיסטוריון גרהם סטיוארט מסביר בספרו Britannia: 100 Documents that Shaped a Nation: "כדי לא למחוק את הצלב הסקוטי, הצלב האירי עוצב דק יותר וגם 'הועמס מנגד' – הוצב הפוך בכל חצי כך שהוא נמוך יותר בצד הקרוב לתורן (ובכך מעניק עדיפות היררכית לסקוטלנד) אך גבוה יותר בצד הרחוק מהתורן."

סטיוארט מוסיף: "זו הייתה דרך נוספת לרכך את הרגשות הלאומיים על ידי הבטחת איזון בין העדיפות שניתנה לצלב האירי – משום שהוא מונח מעל הצלב הסקוטי – לבין העדיפות של הצלב הסקוטי בחצי היוקרתי יותר של העיצוב." הדגל הונף לראשונה ב-1 בינואר 1801, כאשר נוצרה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד. מאז אמנת אנגליה-אירלנד משנת 1921, האדום מייצג את צפון אירלנד.

אלא שוויילס, האומה השלישית שמרכיבה את בריטניה (אנגליה, סקוטלנד ו-ויילס) ואת הממלכה המאוחדת (אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד) נעדרת כל אזכרו מהיוניון ג׳ק. מדוע? משום שבשנת 1283 כבש אדוארד הראשון את הוולשים המורדים ובכדי להדגיש את עליונותו, אדוארד מינה את בנו לנסיך ויילס. כנסיכות ולא כממלכה, ויילס נחשבת כמי שמיוצגת על ידי הצלב של ג'ורג' הקדוש. מה גם יורש העצר הבריטי נושא את התואר נסיך וויילס.

בשנת 1908 הוכרז בפרלמנט הבריטי כי "יש לראות ביוניון ג׳ק את הדגל הלאומי". לצד דגל הכוכבים והפסים של ארצות הברית, היוניון ג׳ק נחשב אולי לדגל המוכר ביותר בעולם. "אני חושב שבמונחים של אריכות ימים, השפעה וייצוג בתחומים שונים, היוניון ג׳ק הוא לחלוטין אייקוני", אומר ניק גרום. הוא מציין כי ניתן לזהות את הדגל בקלות גם מחלק קטן ממנו, או כאשר הוא מוצג בצבעים אחרים או בשחור-לבן.

סמל האימפריה

על אף שבמקור היה דגל מלכותי, דגל האיחוד הפך בהדרגה לסמל של בריטניה ולאחר מכן של הממלכה המאוחדת. וכשבריטניה גדלה כמעצמה קולוניאלית והאימפריה שלה התפשטה, היוניון ג׳ק, שהתנופף פעם מעל כרבע מאוכלוסיית העולם ושטחו, נעשה מזוהה עם דיכוי וניצול בעיני העמים שחיו בשטחי האימפריה ורצו בעצמאות. עבור רבים, הדגל עדיין נושא עמו קונוטציות של קולוניאליזם וכן זיקה מטרידה לתפקידה של בריטניה בסחר העבדים הטרנס-אטלנטי.

במהלך המאות שחלפו מאז הוצג לראשונה, היה הדגל מוטיב חוזר באמנות, ורבים מהייצוגים המוקדמים שלו הם תיאורים צבאיים וימיים, כמו "מותו של מייג'ור פירסון" מאת ג'ון סינגלטון קופלי (1782–1784). הציור, שחוגג ניצחון בריטי על פלישה צרפתית לג'רזי בזמן שהאימפריה הבריטית התמודדה עם אתגרים, שימש כמכשיר תעמולה שנועד לחזק את הביטחון באימפריה לאחר אובדן המושבות האמריקאיות ולהאדיר את העוצמה האימפריאלית הבריטית.

בציורו של טרנר קרב טרפלגר (1805), העין נמשכת אל היוניון ג׳ק שנראה רק חלקית אך בלתי ניתן לטעות בו, בחזית השמאלית. גם ציור זה נחשב להצהרה לאומית עוצמתית, החוגגת את עליונותה הימית של בריטניה ואת מעמדה כמעצמה עולמית בעקבות הקרב. אך הוא גם התפרש כיצירה אנטי-מלחמתית ואנטי-אימפריאלית, כאשר מבקר האמנות ג'ונתן ג'ונס הדגיש את תיאורה ה"מטריד" של הסבל האנושי שבמרכזה, עם "יוניון ג׳ק ענק המרחף, כמו תכריך, מעל המים האפלים".

בשנים האחרונות, היוניון ג׳ק קיבל משמעות שונה עבור חלק מאזרחי בריטניה. יש שטוענים כי מפלגת הימין הקיצוני National Front, ניכסה את היוניון ג׳ק למטרותיה והעניקה לו אסוציאציות מבחילות של גזענות אלימה.

שנות התשעים התאפיינו בגל של מוזיקה, אופנה ואמנות בריטית, במקביל לעליית ממשלת הלייבור החדשה ב-1997 בראשותו של טוני בלייר. תקופה זו כונתה "Cool Britannia", משחק מילים על השיר הפטריוטי "Rule Britannia". היוניון ג׳ק באותה תקופה הפך לסמל של תדמית מחודשת ואופטימית של בריטניה על הבמה העולמית. כך למשל, יש שזוכרים את הספייס גירלז ואת שמלת היוניון ג׳ק שלבשה ג׳רי האליוול בטקס פרסי המוזיקה הבריטית של 1997. הדגל הוצא מהקשריו הגזעניים התוקפניים, ונראה כי הוא מייצג פטריוטיות סובלנית ופחות עוינת. כיום, הדגל הזה מזוהה לא רק עם קולוניאליזם או היסטוריה אימפריאלית. לדגל יש משמעויות רבות, לא אחת בלבד, ואלו יכולות להשתנות עם הזמן.

מוטיב חוזר

הסמל הופיע ביצירותיהם של אמנים רבים, בהם אמן הפופ הבריטי פיטר בלייק והצייר זוכה פרס טרנר כריס אופילי, שיצירתו Union Black מדמיינת מחדש את הדגל בצבעים הפאן-אפריקאיים: אדום, שחור וירוק.

בנקסי השתמש בדגל בציוריו הסאטיריים, ובשנת 2019, כאשר סטורמזי הפך לאמן הסולו הבריטי השחור הראשון שעמד בראש פסטיבל גלסטונברי, הוא עלה לבמה לבוש באפוד חסין שעוצב על ידי בנקסי ועליו יוניון ג׳ק כמעט מונוכרומטי. זו הייתה אמירה על אי צדק חברתי, גזענות ופשעי סכינאות בבריטניה. ייתכן שגם ששימש כתשובה אלגנטית לקריאת הגזענית משנות השבעים: "אין שחור ביוניון ג׳ק" (ביטוי ששימש גם ככותרת לספרו המשפיע של פול גילרוי מ-1987).

הסמל אומץ לאורך העשורים על ידי אמנים מוזיקליים רבים, החל מלהקת The Who ותנועת ה"מודס" של שנות השישים, דרך הפאנקיסטים של שנות השבעים – כשהסקס פיסטולס הציגו את הדגל באופן אירוני על עטיפת הסינגל שלהם – ועד למעצב אלכסנדר מקווין, שיצר מעיל-שמלה מדגל יוניון ג׳ק לדיוויד בואי, שאותו לבש בהופעות ובעטיפת אלבומו Earthling מ-1997.

בימי שיא תופעת Cool Britannia, פאטסי קנזיט וליאם גלאגר הופיעו על שער מגזין Vanity Fair כשהם שוכבים על כריות בצורת יוניון ג׳ק. בשנת 2012, טקס פתיחת אולימפיאדת לונדון נפתח עם כפילה של המלכה אליזבת השנייה שצנחה לאצטדיון כשהיא קשורה למצנח יוניון ג׳ק, ברגע של שובבות חביבה ופטריוטיות קלילה.

הדגל משמש כסמל של גאווה לאומית פשוטה עבור רבים ברחבי הממלכה הבריטית. עם זאת, מסעו הארוך של היוניון ג׳ק ממחיש עד כמה סמל יכול להיות רווי במשמעויות סותרות – איחוד והדרה, עוצמה, דיכוי וגאווה. לאורך ההיסטוריה הדגל היה מראה המשקפת את מצב הרוח הלאומי: מדגל מלכותי של איחוד העמים, דרך סמל לאימפריה ולכיבוש, ועד לאייקון תרבותי באמנות, באופנה ובמוזיקה. גם כיום הוא מעורר רגשות עזים, אצל אחדים כמופת לפטריוטיות ולזהות משותפת, ואצל אחרים כתזכורת לעבר קולוניאלי ולמתחים גזעיים. אולי דווקא בכך טמון כוחו של היוניון ג׳ק – ביכולתו להמשיך לייצג את כל מורכבותה של בריטניה, על סתירותיה, גווניה, ויכולתה המתמדת להשתנות.