תאמל״ק ליגרינלנד, האי הגדול בעולם, מחזיקה בכמה מעתודות משאבי הטבע העשירות בתבל. כעת, מדינות האיחוד האירופי דנות בצעדים שיוכלו לנקוט אם האיום של ארה"ב לרכוש את האי יתברר כממשי. מנגד, תושבי גרינלנד עצמם מתלוננים שמתייחסים אליהם לא כאל אזרחים, אלא כאל סחורה למכירה.
למה טראמפ צריך את גרינלנד?
העניין של טראמפ וצוותו באי הארקטי נובע ממספר גורמים. בראש ובראשונה, אלו אינטרסים של ביטחון צבאי. דרך האזור הארקטי, שבו שוכנת גרינלנד, עוברים מסלולי הטיסה הקצרים ביותר של טילים בליסטיים בין-יבשתיים. מאז 1941 שוכן בגרינלנד בסיס חיל האוויר האמריקאי "תולה" (Thule). משנת 2023 שמו שונה ל"פיטופפיק" (Pituffik) והוא כפוף לחיל החלל של ארה"ב שנועד להבטיח את פעולת מערכת ההתרעה המוקדמת מפני תקיפת טילים, וכן מערכות ביון בחלל. בשנות ה-60 ארה"ב התכוננה להציב בגרינלנד טילים נגד טילים, אך ביטלה את הפרויקט מסיבות טכניות ופוליטיות – פרויקט שניתן להחיותו כיום.
בין השנים 1961 ל-1968, הפיקוד האסטרטגי של חיל האוויר האמריקאי השתמש בשטח גרינלנד כחלק ממבצע אסטרטגי בשם "כיפת כרום" (Chrome Dome). במסגרת המבצע, מפציצי B-52 עם נשק תרמו-גרעיני ביצעו סיורי קרב מעל האזור הארקטי וגרינלנד. הפרויקט הופסק לאחר ה-21 בינואר 1968, כאשר מפציץ B-52 התרסק כ-11 קילומטרים מבסיס תולה. פצצות המימן שהיו על הסיפון לא התפוצצו, אך חומרים רדיואקטיביים התפזרו בסביבה ושרידי המטוס שקעו במימי מפרץ נורת' סטאר.
בינואר 1969 אשררה דנמרק את האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני (NPT), והחילה משטר נטול נשק גרעיני על כל האיים, המים הטריטוריאליים והנמלים של המדינה. לכן, כל עוד גרינלנד היא חלק מדנמרק, ארה"ב אינה רשאית להציב בשטחה אלמנטים של הטריאדה הגרעינית שלה.
המציאות הפוכה לחלוטין. כי בשמות הללו טמונה אי-הבנה גלויה לעין. שהרי איסלנד, אי השוכן באוקיינוס האטלנטי, אינה מכוסה למעשה בשכבת קרח; היא נשטפת על ידי זרם הגולף החם, והטמפרטורה הממוצעת בה בינואר נותרת סביב ה-0° צלזיוס. גרינלנד, לעומת זאת – האי הגדול בעולם – מכוסה בקרח, למעט אזורי חוף מסוימים. והסיבות לבלבול נעוצות בהיסטוריית הגילוי והקולוניזציה של שטחי הצפון על ידי הוויקינגים. כאשר קבוצת המתיישבים הראשונה הגיעה לאיסלנד בסוף המאה התשיעית, פקדו את האזור כבמטה קסם רע כפור עז, המפרצים נחסמו בקרח וכמעט כל המקנה של המתיישבים נספה. זוהי הסיבה שפלוקי וילגרדארסון (Flóki Vilgerðarson), שעמד בראש אותה קבוצה, כינה את הארץ הזו "ארץ הקרח" (Iceland). מגלה הארצות של גרינלנד נחשב אף הוא לוויקינג – אייריק תורוולדסון (אייריק האדום). בשנים 982–983 הוא היה זה שגילה וחקר את החוף המערבי של האי העצום. לצורך התיישבות, בחר אייריק במספר מישורים בדרום-מערב האי, המוגנים מפני רוחות קרות ומכוסים בצמחייה ירוקה ושופעת בעונת הקיץ. הניגוד בין המדבר הקפוא שמסביב לבין נווה מדבר זה היה כה גדול, עד שאייריק הטביל את החוף שגילה בשם "הארץ הירוקה" (Greenland). יתרה מכך, שם זה התייחס בתחילה רק לחלקים שגילה בחוף הדרום-מערבי, ורק מאוחר יותר, במאה ה-15, התפשט השם על פני האי כולו.
אינטרסים כלכליים
העניין האמריקאי נובע גם מאינטרסים כלכליים. בגרינלנד מרוכזים משאבי טבע ומחצבים משמעותיים, בפרט כ-25% מכלל מרבצי המתכות הנדירות בעולם. בארה"ב, מתכות אלו נחשבות לקריטיות לכלכלה ולביטחון הלאומי. כיום, הספקית העיקרית שלהן היא סין, שאיתה נמצאת ארה"ב בעימות כלכלי וצבאי ממושך. לפי הערכות ה-USGS, מול חופי גרינלנד עשויים להיות 17.5 מיליארד חביות נפט שטרם התגלו ו-148 טריליון רגל מעוקב של גז טבעי. העניין גובר גם על רקע ההתחממות הגלובלית. ב-10 השנים האחרונות גדל נפח השיט באזור הארקטי ב-37%. הפשרת הקרחונים פותחת נתיבי שיט חדשים ומרחיבה את אפשרויות הניווט, מה שמושך את ארה"ב. שליטה בגרינלנד היא עבורם המפתח לביטחון גלובלי, נתיבי סחר חדשים וגישה למשאבים אסטרטגיים.
סביר להניח שגרינלנד לא תהפוך מיד למדינה ה-51. היפרדות מדנמרק מחייבת משאל עם בגרינלנד ואשרור של הפרלמנט הדני, דבר שנחשב לבעייתי. בנוסף, הקונגרס האמריקאי יצטרך להצביע על קבלת הטריטוריה ולקבוע את מעמדה: מדינה מן המניין או טריטוריה תלויה (Associated Territory). אחרי הכל, גרינלנד הייתה מושבה דנית עד 1953, אז שונתה החוקה הדנית והיא הפכה לחלק מהממלכה עם זכויות פוליטיות. ב-1979 נערך משאל עם על שלטון עצמי, ו-70% תמכו באוטונומיה רחבה יותר. מאז 2009 המונח שונה ל"ניהול עצמי" (Self-rule), המעניק אוטונומיה גדולה עוד יותר אך לא ריבונות מלאה. ממשלת גרינלנד רשאית לפתוח נציגויות מסחריות בעולם, אך האי אינו רשאי לעבור מרצונו לניהול של מדינה אחרת. בפברואר 2024 הצהירה ממשלת גרינלנד שיועדה הסופי הוא עצמאות, אך אין זה אומר הצטרפות לארה"ב אלא ריבונות מדינית. אם כוחות פרו-אמריקאיים יזמו משאל עם על היפרדות מדנמרק, ספק אם הפרלמנט הדני יאשר זאת, שכן החוקה הדנית חלה על כל חלקי הממלכה.
תקדים פוארטו ריקו או הלצה?
אבל כדי להשיג שליטה, ארה"ב לא חייבת להפוך את גרינלנד למדינה. היא יכולה להעניק לה מעמד של "טריטוריה מאורגנת בלתי מאוגדת" (Unincorporated organized territory), בדומה לפוארטו ריקו. פוארטו ריקו נמצאת תחת ניהול אמריקאי אך אינה חלק בלתי נפרד מהפדרציה. למרות שהצביעו בעד הפיכה למדינה ב-2012, הקונגרס טרם אישר זאת בשל רמת הפיתוח הכלכלי שלהם. ארה"ב מקבלת מפוארטו ריקו כל מה שהיא צריכה מבלי להשקיע בה משאבים פדרליים כבדים. לארצות הברית שליטה על טריטוריות כמו גואם, סמואה המזרחית, מיקרונזיה, איי מרשל, איי מריאנה הצפוניים ופלאו. התושבים שם כפופים לחוקי הקונגרס אך אינם משתתפים בבחירות לנשיאות ארה"ב. גישה זו עשויה להיות מיושמת גם לגבי גרינלנד.
תומכיו של דונלד טראמפ בבית הנבחרים כבר ניסחו הצעת חוק כזו במטרה לתת לנשיא "אור ירוק" לנהל משא ומתן רשמי על רכישת האי. אם דנמרק תסרב, ארה"ב עשויה לנסות ליזום משאל עם על ריבונות דרך תומכיה באי. במקרה כזה, דנמרק עשויה להיאלץ להסכים להסכם שותפות (Association) בין גרינלנד לארה"ב, או להחכיר את האי לארה"ב לטווח ארוך.
מנהיגים משתמשים לעיתים בבדיחות מפוקפקות או באיומים שמעוררים אהדה בציבור למרות השנויות במחלוקת שלהם. ב-1959, מנהיג ברית המועצות, חרושצ'וב איים על האמריקאים "להראות להם את אמא של קוזמה" (ביטוי רוסי לאיום קשה). המתרגמים היו במבוכה, וחלקם חשבו שמדובר בנשק סודי (לימים זה הפך לכינוי של "פצצת הצאר"). ב-1984, נשיא ארה"ב, רונלד רייגן התבדח בבדיקת מיקרופון לפני שידור רדיו ואמר: "הפצצת רוסיה תתחיל בעוד חמש דקות". הבדיחה כמעט גרמה לתקרית בינלאומית, אך הציבור האמריקאי אהב את הסגנון ורייגן נבחר לכהונה שנייה באותה שנה. כך שעל רקע מצבי אי-יציבות, דמות "הבחור משלנו" (המדבר בגובה העיניים ובסלנג) היא אפקטיבית במיוחד.
משאבי הטבע שקורצים לאמריקאים
וכעת, ג'ונתן פול (Jonathan Paul), מרצה בכיר במחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת לונדון, הסביר בהרחבה לאתר The Conversation אילו אוצרות טבע טומן בחובו "אי המחלוקת".
העתודות
גרינלנד עשירה בחומרי גלם קריטיים — משאבים כמו ליתיום ויסודות נדירים הנחוצים לטכנולוגיות "ירוקות", אך ייצורם ושימושם בר-הקיימא רגישים מאוד להשפעות חיצוניות — כמו גם במינרלים ומתכות יקרות אחרות ובכמויות אדירות של פחמימנים, כולל נפט וגז. שלושה מאגרי יסודות נדירים בגרינלנד, השוכנים עמוק מתחת לקרח, עשויים להיות מהגדולים בעולם מבחינת נפח, וטומנים בחובם פוטנציאל אדיר לייצור סוללות ורכיבים חשמליים הנחוצים למעבר האנרגטי העולמי.
היקף פוטנציאל הפחמימנים ועושר המינרלים של גרינלנד הניעו מחקרים נרחבים מצד דנמרק וארה"ב בנוגע לכדאיות המסחרית והסביבתית של פעילויות חדשות, כגון כריית מחצבים. הסקר הגיאולוגי של ארה"ב (USGS) מעריך את עתודות הפחמימנים ביבשה בחלק הצפון-מזרחי של גרינלנד (כולל אזורים מכוסי קרח) בכ-31 מיליארד חביות שווה ערך נפט — נתון המשתווה לכל עתודות הנפט הגולמי המוכחות של ארה"ב.
אולם, השטח החופשי מקרח של גרינלנד, שגודלו כמעט כפול מזה של בריטניה, מהווה פחות מחמישית מהשטח הכולל של האי. עובדה זו מעלה את הסבירות שמתחת לקרח נמצאים מאגרים עצומים של משאבי טבע שטרם נחקרו. עושר משאבי הטבע של גרינלנד קשור להיסטוריה הגיאולוגית המגוונת ביותר שלה, שהתעצבה במהלך 4 מיליארד השנים האחרונות. ניתן למצוא כאן כמה מהסלעים העתיקים ביותר בכדור הארץ, וכן גושים בגודל של משאית של ברזל טבעי (שאינו מטאוריטי). "צינורות" קימברליט המכילים יהלומים התגלו בשנות ה-70, אך הפקתם טרם החלה, בעיקר בשל קשיים לוגיסטיים הכרוכים בכרייתם.
מנקודת מבט גיאולוגית, זהו מצב יוצא דופן ביותר שבאזור אחד קיימות כל שלוש הדרכים העיקריות להיווצרות משאבי טבע — מנפט וגז ועד ליסודות נדירים ואבני חן. תהליכים אלו קשורים להיווצרות הרים, ריפטינג (מתיחה והיפרדות של קרום כדור הארץ) ופעילות וולקנית.
גרינלנד התעצבה במהלך תקופות ארוכות של היווצרות הרים. כוחות דחיסה אלו סדקו את הקרום שלה, וכתוצאה מכך נוצרו בהעתקים ובסדקים מרבצי זהב, אבני חן כגון רובי (אודם) וגרפיט. הגרפיט חיוני לייצור סוללות ליתיום, אך על פי נתוני הסקר הגיאולוגי של דנמרק וגרינלנד, הוא נותר "מעט נחקר" בהשוואה ליצרניות גדולות כמו סין ודרום קוריאה.
עם זאת, חלק גדול ממשאבי הטבע של גרינלנד נוצר בתקופות של ריפטינג, כולל בתקופה האחרונה יחסית, כאשר בתחילת תור היורה, לפני מעט יותר מ-200 מיליון שנה, נוצר האוקיינוס האטלנטי.
אגנים סדימנטריים יבשתיים בגרינלנד, כגון אגן ג'יימס לנד, מחזיקים ככל הנראה בפוטנציאל הגבוה ביותר מבחינת עתודות נפט וגז, בדומה למדף היבשתי של נורווגיה העשיר בפחמימנים. אולם, בשל עלויות גבוהות מנשוא, המחקרים המסחריים מוגבלים. בנוסף, מתרבים המחקרים המצביעים על נוכחותן של מערכות נפט נרחבות פוטנציאליות לאורך כל היקפה של גרינלנד.
מתכות כגון עופרת, נחושת, ברזל ואבץ קיימות גם הן באגנים סדימנטריים חופיים (שרובם חופשיים מקרח) ונכרות באופן מקומי ובהיקפים קטנים מאז שנת 1780.
יסודות נדירים שקשה להשיגם
למרות שגרינלנד אינה קשורה לפעילות וולקנית באופן הדוק כמו איסלנד השכנה — הייחודית בכך שהיא נמצאת במפגש בין רכס מרכז-אוקייני לבין תימרת מעטפת — חומרי גלם קריטיים רבים בגרינלנד חייבים את קיומם להיסטוריה הוולקנית שלה.
ניאוביום, טנטלום ואיטרביום התגלו בשכבות של סלעי יסוד — בדומה לאופן שבו התגלו (ובהמשך נכרו) עתודות כסף ואבץ בדרום-מערב אנגליה, אשר נוצרו כתוצאה מסירקולציה של מים הידרותרמיים חמימים בראשן של חדירות וולקניות גדולות. על פי התחזיות, בגרינלנד, התופסת מקום חשוב בין המדינות בעלות יסודות נדירים, נמצאים תחת מעטה הקרח כמויות של דיספרוסיום ונאודימיום המספיקות כדי לספק יותר מרבע מהביקוש העולמי החזוי בעתיד — סך כולל של כמעט 40 מיליון טון.
יסודות אלו נתפסים יותר ויותר כחשובים ביותר מבחינה כלכלית, אך בו בזמן כקשים ביותר להשגה מבין היסודות הנדירים, וזאת בשל תפקידם שאין לו תחליף באנרגיית רוח, במנועים חשמליים לתחבורה יבשתית נקייה ובמגנטים הפועלים בטמפרטורות גבוהות, למשל בכור גרעיני. פיתוח מאגרים ידועים, כגון קוואנפילד (Kvanefjeld) בדרום גרינלנד, שלא לדבר על אלו שטרם התגלו בליבת הסלע המרכזית של האי, עשוי להשפיע בקלות על השוק העולמי של יסודות נדירים בשל נדירותם היחסית.
דילמה לא פשוטה
המעבר האנרגטי העולמי התאפשר בזכות מודעות חברתית גוברת לאיומים הרבים הכרוכים בשריפת דלקים מאובנים. אך לשינויי האקלים יש השלכות חמורות על נגישותם של משאבי טבע רבים בגרינלנד, המכוסים כיום בקילומטרים של קרח ומהווים חלק מרכזי במעבר אנרגטי זה. מאז 1995 נמס שטח בגודלה של אלבניה, ומגמה זו צפויה להתגבר אם פליטות הפחמן הדו-חמצני העולמיות לא יופחתו באופן דרסטי בעתיד הקרוב.
ההתקדמויות האחרונות בשיטות מדידה, כגון שימוש במכ"ם חודר קרקע, מאפשרות להביט בביטחון רב יותר אל מתחת לקרח. כעת, גיאולוגים יכולים לקבל תמונה מדויקת של פני השטח של סלע האם בעומק של עד 2 קילומטרים מתחת למעטה הקרח, מה שמעניק מושג על משאבי המינרלים הפוטנציאליים בתת-הקרקע של גרינלנד. עם זאת, חיפוש מאגרים מתחת לקרח מתקדם באיטיות, וכרייה בת-קיימא תתברר ככל הנראה כמשימה מורכבת אף יותר.
בקרוב ייתכן שיהיה צורך להכריע בדילמה לא פשוטה: האם כדאי לכרות בהתלהבות את משאבי גרינלנד שהופכים לנגישים יותר ויותר, כדי לתמוך ולהאיץ את המעבר האנרגטי? פעולה זו תחמיר את השלכות שינויי האקלים בגרינלנד ומחוצה לה, ובכלל זה תוביל להשמדת חלק ניכר מנופיה הבתוליים ולעליית מפלס פני הים, מה שעלול להוביל להצפת יישובים חופיים.
נכון לעכשיו, כל פעילות הכרייה והמשאבים מוסדרת בקפידה על ידי ממשלת גרינלנד בהתאם למסגרת משפטית מקיפה הקיימת מאז שנות ה-70. עם זאת, על רקע העניין הרב של ארה"ב בעתידה של גרינלנד, עשוי לגבור הלחץ להחלשת הפיקוח הזה ולהנפקת רישיונות חדשים לחיפוש ולכרייה.
