הממשלה הסמכותנית בראשות המרשל פיליפ פטן השתתפה בגירוש יהודים והפכה את צרפת למדינת משטרה שיישמה את חוקי הנאצים בשטחים שבשליטתה. האם היתה ממשלת בובות נאצית או ששיתפה פעולה מרצון?
ב-8 בנובמבר 1942, בשיא מלחמת העולם השנייה, נחתו אלפי חיילים אמריקאים בחוף האוקיינוס האטלנטי של מרוקו, בעוד שגדודים אחרים התאספו באלג'יריה, רק כדי לספוג ירי מיידי מהצרפתים. מיותר לציין שזה סימן את קץ היחסים הדיפלומטיים של ארצות הברית עם ממשלת וישי שהוקמה בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה.
הפלישה לצפון אפריקה (מיזם משותף של בריטניה וארצות הברית במסגרת מבצע לפיד) נועדה לפתוח חזית נוספת של המלחמה, אך המעצמה הקולוניאלית באזור הייתה צרפת, כביכול מדינה נייטרלית במלחמת העולם. אחרי הכל, צרפת חתמה על הסכם שביתת נשק עם אדולף היטלר ב-22 ביוני 1940, שבועות לאחר שהוכרעה על ידי חיילי הוורמאכט הגרמנים. ברם, כפי שדיווח ביטאון "האינטרס הלאומי", "במקום לקבל את פני [האמריקנים] עם תזמורות כלי נשיפה, כפי שחזה אחד הסמלים, הכוחות הקולוניאליים של צרפת של וישי נלחמו בחזרה עם כל מה שהיה להם".
כיום המושג "צרפת של וישי" עולה בדיונים על פוליטיקה צרפתית, פוליטיקה אמריקאית וקיצוניות אסלאמית. אבל מה בדיוק היה משטר וישי? האם הם היו ממשלת בובות אומללה שהנאצים השתילו, או משתפי פעולה ברצח עם? האם זה היה הפחות משתי הרעות החולות, הבחירה בין כיבוש חלקי לכיבוש מוחלט, או ממשלה ששיקפה את רצון העם? כדי לענות על שאלות אלו ועוד, חשוב לצלול לסיפורה של וישי, הממשלה ששלטה מיוני 1940 עד אוגוסט 1944.
איך נוצרה צרפת של וישי?
כאשר הכריזה צרפת מלחמה על גרמניה ב-3 בספטמבר 1939, בעקבות הפלישה הגרמנית לפולין, בילה הצבא הצרפתי שמונה חודשים בצפייה והמתנה למכה הראשונה. מה שמכונה "מלחמת הפוני" הסתיימה בפתאומיות במאי, כאשר מלחמת הבזק של גרמניה פרצה בצרפת. בתוך שבועות, הגרמנים דחפו את דרכם עמוק לתוך צרפת וממשלת צרפת נאלצה לקבל החלטה בלתי אפשרית: להתארגן מחדש במושבות צפון אפריקה ולהמשיך להילחם, או לחתום על הסכם שביתת נשק עם גרמניה הנאצית.
בעוד ראש הממשלה פול ריינאו טען שיש להמשיך להילחם, רוב פקידי הממשלה הרגישו אחרת. ב-22 ביוני 1940 חתמה צרפת על הסכם שביתת נשק עם גרמניה, ועד ה-9 ביולי הצביע הפרלמנט ברוב של 569 מול 80 לנטוש את הממשלה הקודמת, הרפובליקה השלישית. הפרלמנט גם הצביע להעניק לראש המדינה מרשל פיליפ פטן, גיבור מלחמת העולם הראשונה, סמכויות מלאות ויוצאות דופן. כפי שכתבה ג'וליה פסקל ב"גרדיאן", "מוטו החירות, השוויון והאחווה (liberté, égalité, fraternité) של הרפובליקה, הוחלף במוטו "עבודה, משפחה, מולדת" (travail, famille, patrie) של פטן." בעוד שהפרלמנט פוזר בעיקרו לאחר ההצבעה הזו, המערכת הבירוקרטית שנותרה מהרפובליקה השלישית נותרה ברובה כדי לחוקק את המדיניות שהציב פטן.
החיילים הגרמנים כבשו את החצי הצפוני של המדינה ולקחו 2 מיליון חיילים צרפתים כשבויי מלחמה, בעוד שממשלת צרפת עברה להתמקם בבסיסה החדש בווישי, עיר ספא במרכז המדינה. רוב האומות הכירו בממשלת וישי כלגיטימית; ארה"ב שלחה את ויליאם ליהי כשגריר, וליהי כיהן בתפקיד זה עד מאי 1942. בינתיים, שארל דה גול התנגד ללגיטימציה של ממשלת וישי מלונדון, שם החל לגבש את התנועה הצרפתית החופשית.
האם וישי היה משטר פשיסטי?
ההיפרדות מהרפובליקה השלישית הגיעה בין השאר בגלל ההלם וההשפלה של התמודדות כה מהירה על ידי הצבא הגרמני, ומנהיגי צרפת חיפשו בכל מקום הסבר לתבוסתם. האשמה הזאת נפלה ישירות על כתפי הקומוניסטים, הסוציאליסטים והיהודים. יהודים בפרט חוו עוינות במשך עשרות שנים, מאז פרשת דרייפוס. האמינו שכל שלושת האלמנטים ניצלו את הליברליזציה שהתרחשה במהלך הרפובליקה השלישית, אך רצף האנטישמיות האלים של צרפת לא בהכרח הפך את וישי למשטר פשיסטי.
"אני חושב שהמונח הטוב ביותר עבורם הוא סמכותנות", אומר ההיסטוריון רוברט פקסטון, מחבר הספר Vichy France: Old Guard and New Order, 1940-1944. "הוא לא התנהג כמו משטר פאשיסטי כי באופן מסורתי האליטות צריכות לוותר וב[משטר] סמכותני הן שומרות על השלטון. אבל כל היהודים הזרים הוכנסו למחנות, הם פצחו בהתנגדות ובמובנים מסוימים זו הייתה יותר ויותר מדינת משטרה".
פטן רצה לחזור לאורח חיים שמרני יותר, ולשם כך הוטלו איסורים חזקים על גירושין, הפלות הפכו לעבירה שדינה מוות, העיתונות צונזרה, שיחות טלפון נוטרו ומבקרי הממשלה נכלאו. פטן שלט בכוח מוחלט עד 1942, אז השתלטה גרמניה על "האזור החופשי" שלא היה כבוש בעבר שבדרום צרפת והחלה לנהל את העניינים בצורה ישירה יותר.
מדוע המשטר שיתף פעולה עם הנאצים?
התפיסה המוטעית שמשטר וישי היה הקטן מבין שני הרעות החולות נמשכה רק בעשורים הראשונים שלאחר המלחמה. מאז, ככל שהתגלה חומר ארכיוני נוסף, ההיסטוריונים מצאו בהדרגה כי יש לראות במשטר כמשתף פעולה מרצון ביישום השואה. לפני שהנאצים בכלל דרשו מממשלת וישי לנהל מדיניות אנטישמית, הצרפתים חוקקו מדיניות שהוציאה יהודים משירות המדינה והחלו להחרים רכוש יהודי. "ממשלת צרפת של וישי השתתפה מרצון בגירוש וביצעה את רוב המעצרים", אומר פקסטון. "מעצרים של יהודים זרים כללו לעתים קרובות הפרדת משפחות מילדיהם, לפעמים לאור יום והייתה לכך השפעה חזקה מאוד על דעת הקהל שהחלה לפנות נגד פטן".
סיכום בולט במיוחד היה ול ד'איב ביולי 1942, שהיה הגירוש הגדול ביותר של יהודים מצרפת שהתרחש במהלך המלחמה. בין 13,000 היהודים שנעצרו וגורשו לאושוויץ היו 4,000 ילדים, שהוצאו מחיק הוריהם מסיבות "הומניטריות", לפי ראש ממשלת צרפת פייר לאבל. אם הם יישארו מאחור, חשב, מי ידאג להם? בסך הכל, משטר וישי עזר לגרש 75,721 פליטים יהודים ואזרחים צרפתים למחנות המוות, כך לפי ה-BBC.
האם הציבור הצרפתי תמך במנהיגי וישי?
זו שאלה מסובכת, שכן ממשלת וישי הייתה בשלטון ארבע שנים. כפי שכותב מייקל קרטיס בספרו "Verdict on Vichy: Power and Prejudice in the Vichy France Regime", "נראה היה שלמשטר וישי הייתה תמיכה עממית מוקדמת, בעוד שההתנגדות הייתה מוגבלת בהתחלה. אם היה משאל עם ציבורי, העם הצרפתי, במצב של בלבול לאחר התבוסה הצבאית, היה עסוק באינטרסים חומריים ומצוקה מהכיבוש הגרמני של צפון המדינה, היה יכול בהחלט לאשר את ממשל וישי. בקיצוניות אחת הייתה אכזריות רבה, במיוחד מצד ההנהגה הצבאית האנטישמית, בעוד שהמצד המפגינים והמתנגדים ההרואיים נגד וישי והנאצים גדל לאורך המלחמה".
פקסטון מסכים שהתמיכה דעכה במהלך הכיבוש הגרמני, אבל גם מציין שהציבור תמך באופן גורף במשטרו של פטן בתחילת הדרך. ובעוד שההתנגדות החלה בתחילת המלחמה, "המתנגדים תמיד היו מיעוט", כותב רוברט גילדי בספרו "Fighters in the Shadows: A New History of the French Resistance".
מורשת
בעוד צרפת השלימה אט אט עם תפקידה בשואה ושיתוף הפעולה מרצון של ממשלת וישי, האזרחים נאבקו עם המשמעות של מורשת זו עבורם. רק ב-1995 הכיר נשיא צרפת (ז'אק שיראק) בתפקידה של המדינה. "זה נטל רגשי מאוד על העם הצרפתי", אומר פקסטון. "[וישי] נתפס בצורה שלילית יותר מבעבר ומשפיע כמעט על כל משפחה צרפתית שסבא וסבתא שלה תמכו בה או כיהנו בתפקיד".
לאחרונה, נשיא צרפת עמנואל מקרון נשא נאום על תפקידה של צרפת ברצח העם והוקיע את יריביו הפוליטיים בימין הקיצוני שפוטרים את ממשלת וישי. "נוח לראות את משטר וישי כמי שנולד מכלום, חזר לאפס. כן, זה נוח, אבל זה שקר. אנחנו לא יכולים לבנות גאווה על בסיס שקר", אמר מקרון ביולי 2017. כך או כך, הצרפתים עברו דרך ארוכה מאז, רק כדי לשוב ולהעלות על נס רגשות לאומיים ואנטישמיים גם בימינו אנו, אבל זה כבר נושא לסיפור נפרד.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
